טוען כי בחוזה השכירות המוגנת, ניתנה רשות כי בנוסף אליו, יתגוררו בדירה בני משפחתו, אך זאת רק לשנה אחת בלבד, וכי הגם שמעבר לאמור התחייב הנתבע שלא להעביר את הדירה לאחר ולא להתיר לאחר להתגורר בה, הרי שבפועל נטש את הדירה עוד לפני עשרות שנים ומסר אותה לנתבעת, המתגוררת בה באופן בלעדי. 4. תוצאת האמור טוען התובע כי הנתבע הפר הפרה בוטה את הסכם השכירות המוגנת, ועותר ליתן פסק דין לפינוי וסילוק הנתבעים, או מי מטעמם מן הדירה ולהשבתה לתובע, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ . 5. מנגד טוען הנתבע כי מעולם לא נטש את הדירה ואף לא הייתה לו כוונה לנוטשה. עוד טוען הוא כי לנתבעת רשות להתגורר בדירה מכוח הוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: "החוק"), וכי בעניין זה בטלות הוראות חוזה השכירות המוגנת ביחס לאמור בחוק. במקביל עותר הוא, מטעמי זהירות, לסעד מן הצדק. ראיות הצדדים 6. דו"ח חקירה סמויה שהוגש לעיוני (ת/1, בליווי תמונות צבעוניות ת/2) מעלה כי הנתבע איננו מתגורר בדירה אלא ברחוב סמטת עובד 2 בתל אביב. כך גם בהתעלם מתמלילי שיחה המתועדים בו (וראו עמ' 4 לדו"ח). 7. הגב' רות צימברג, שכנה המשמשת כ"ועד הבית" של הבית ברחוב הקישון 75 בו מצויה הדירה (להלן: "הבית"), מוסיפה על האמור (בתצהירה ת/3 ובמהלך עדותה בפני) כי בדירה מתגוררת דרך קבע, מזה למעלה משנה, באופן בלעדי הגב' מירה הרמיס, שהיא אחותם של הנתבעים. עוד היא מוסיפה כי קודם למועד זה של למעלה משנה, גרה בדירה הנתבעת, בעוד שהנתבע לא גר בה מעולם (וראו בעניין זה עמ' 5 לפרוטוקול שורות 11-12). 8. מר גד סלי, המפעיל מזה כשלושים שנה, חנות המשמשת כמחסן למוצרי דבק בבית, מוסיף אף הוא על האמור (בתצהירו ת/5 ובמהלך עדותו בפני) כי מזה שנים רבות הוא רואה את הנתבע מגיע לבית עם תלת האופן שלו, לעיתים מדי מספר ימים, ולעיתים מדי תקופה ממושכת יותר, וזאת לביקור קצר. העד מוסיף כי למיטב ידיעתו בדירה מתגוררת אחותו של הנתבע. 9. בתצהירו (ת/4) טוען התובע כי אך לאחרונה התברר לו שהנתבע נטש את הדירה וזאת לפני עשרות בשנים, וכי תחתיו מתגוררת בה הנתבעת. לתימוכין מפנה הוא לתצהיר שנתן הנתבע בתימוכין לעדות במסגרת ת"א 69341/04 (נספח ד' לתצהירו), ממנו עולה כי הוא (הנתבע) מצהיר שהוא מתגורר ברחוב שמעון רוקח 33 בתל אביב וכי הדירה ברחוב הקישון 75 בתל אביב, הינה ביתה של הנתבעת (להלן:"ההליך הנוגע לרחוב שמעון רוקח 33"). במהלך עדותו בפני הוסיף התובע כי מעולם לא הצליח לראות את הנתבע בדירה, שעה שהגיע אליה ללא תיאום מראש, וכי בכל פעם שעשה כן נענה בהסבר כי הנתבע יצא לסידורים. 10. מנגד טוען הנתבע (בתצהירו נ/1) כי הוא מתגורר בדירה מאז 1983, ביחד עם הנתבעת. לדבריו הגם שעל פי סעיף 22 לחוזה השכירות המוגנת, הותרו מגורי קרוביו עימו לשנה אחת בלבד, הרי שלא כך קרה בפועל. עוד לדבריו הבעלים הקודמים של הדירה, ידעו על כך ואף התובע שרכש את הבית, 15 שנה לאחר מכן, מעולם לא טען כלפיו אחרת. 11. הנתבע מוסיף על האמור כי לפי הסבר שקיבל, לא ניתן למנוע מן הנתבעת להתגורר עימו בדירה, וזאת מכוח סעיף 20(ב) לחוק הגנת הדייר. 12. עוד טוען הנתבע כי תצהיר שנתן במסגרת ההליך הנוגע לרחוב שמעון רוקח 33, ניתן במענה לטענות שונות שנטענו כנגדו וכנגד אחיו ואחיותיו, בהיותם בעלי הדירה באותה כתובת, אך כי הוא לא גר בו, ומכל מקום כי מאז שנת 2004 ולאחר שריפה לא נותר בכתובת זו דבר. 13. לבסוף טוען הנתבע כי ברחוב סמטת עובד 20 הוא מחזיק בשכירות מוגנת, במושכר, המשמש אותו לצורכי פרנסתו. לדבריו הוא עוסק בגרוטאות ומכירתן והמקום משמש אותו לצרכים אלה ולא לשום צורך אחר. 14. במהלך עדותו בפני הוסיף הנתבע על האמור כי התובע תמיד היה פוגש אותו, את אחיו ואת אימו, והיה רואה שהם גרים בדירה. כמו כן אישר כי קודם שנכרת חוזה השכירות המוגנת, היה מיוצג ע"י עורך דין. הנתבע לא יכול היה להתמודד עם שאלות נוספות שנשאל והתקשה לתת מענה לגופו של עניין. 15. הנתבעת טענה גם היא (בתצהירה נ/2) כי היא מתגוררת במושכר מאז 1983 ועד היום, וכי האמור נעשה בידיעת הבעלים הקודמים, מר זרגר. עוד הצהירה כי בדירה ברחוב רוקח 33 גרו שני אחיה ואחותה, אך לא הנתבע, ומכל מקום כי משנת 2004 אין בכתובת זו דבר לאחר שהדירה עלתה באש. 16. במהלך עדותה בפני הוסיפה כי גרה בדירה מאז ומעולם עם אחיה. עם זאת לא ידעה להשיב היכן ישנה בלילה שקדם לעדותה. כמו כן לא ידעה ליתן הסבר לתצלומים שהוצגו בפניה ואשר לפיהם, ישנה בדירה, בלילה שקדם לעדותה, רק האחות מירה. 17. עדות הזמה שניתנה על ידי מר צחי כהן, בנו של התובע, העלתה כי בבוקר עדותה של הנתבעת, המתין מחוץ לדירה החל בשעה 06:00 וכי בשעה 06:54 יצאה מפתח הדירה האחות מירה. בהמשך ניגש ודפק בדלת בחוזקה ואף קרא בשם הנתבעים, אלא שאיש לא ענה לו ואיש גם לא פתח לו את הדלת. לתימוכין הגיש את התצלומים ת/6-ת/7. טענות הצדדים לגוף התובענה 18. טוען ב"כ התובע כי מכלל האמור עולה שהנתבע נטש זה מכבר את המושכר וכי יש לו דירת מגורים אחרת. 19. עוד טוען הוא כי חוזה השכירות המוגנת הופר הפרה מהותית, שעה שהנתבע אפשר לאחותו, הנתבעת, לגור עימו ואף תחתיו וכי משכך קמה לו עילה לביטולו ללא פיצוי. 20. תוצאת האמור מבקש הוא כי בית המשפט יורה על פינוים של הנתבעים מן הדירה ויצווה עליהם להשיב את החזקה בה לתובע, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ וללא דיחוי. 21. מנגד טוען ב"כ הנתבעים כי אלו גרים בדירה מזה שנים, בידיעת התובע, וכי נוכח האמור ויתר התובע על כל טענה המקנה לו עילת פינוי כתוצאת כך. 22. עוד חוזר הוא וטוען כי הנתבעת זכאית להתגורר בדירה, וכי חוזה השכירות המוגנת איננו יכול לפגוע או להתנות על זכות זו. 19. לחילופין טוען ב"כ הנתבעים כי בהתייחס למכלול נסיבותיהם של הנתבעים הרי שזה המקום ליתן סעד מן הצדק. דיון 20. עיננו הרואות כי במסגרת ראיותיו פרש בפני התובע שרשרת נתונים המתלכדת כדי תמונת דברים ברורה לפיה איש מן הנתבעים איננו גר עוד בדירה, וכי הנתבע אף נטש אותה לפני שנים רבות, תוך שהותיר בה את הנתבעת, אחותו. 21. לעדות התובע, אשר טען כי במשך קרוב ל - 25 שנה לא הצליח לברר מה קורה בדירה, ומכל מקום כי את הנתבע הצליח לפגוש בה, רק לאחר שתיאם עם הנתבעת מבעוד מועד, מועד לביקור, הצטרפה עדות הגב' רות צימברג, שהינה לכל הדעות עדה ניטראלית ונטולת חשש לפניות, ממנה עלה כי בדירה מתגוררת כעת האחות מירה, והיא לבדה, ומכל מקום כי הנתבע איננו גר בה. על אלה התווסף דו"ח החוקרת הפרטית (ת/1) על ממצאיו (ובעניין זה אשוב ואבהיר כי אני מתעלמת מכל עדות שמיעה), כמו גם עדות מר גד סלי, המלמדים שניהם כי הנתבע איננו גר בדירה, אלא מגיע אליה לביקורים מעת לעת. אוסיף בעניין זה כי העובדה שמר סלי הינו בעצמו דייר מוגן של התובע, בוודאי שאיננה הופכת אותו לעד המתרשל באמירת האמת. 22. בעדות הנתבעים, למעט הכחשה גורפת, לא היה כדי לסתור את התמונה העובדתית האמורה. 23. הנתבע אף לא ידע להסביר את האמור בתצהיר שנתן בהליך הנוגע לרחוב שמעון רוקח 33, ממנו עלה כי עד שהנכס שם עלה באש ונשרף כליל, התגורר בו במשך שנים ארוכות, וכי הדירה (כאמור הדירה נשוא התובענה שבפני), הינה דירת הנתבעת. 24. תוצאת האמור ולאחר שנתתי אמון בעדויות עדי התביעה, ולא שוכנעתי אחרת על ידי הנתבעים, אני קובעת כממצא עובדתי כי הנתבע נטש את הדירה לפני שנים רבות, מסר את החזקה בה לנתבעת, אשר בתורה התגוררה בה משך שנים, עד שלאחרונה מסרה גם היא את החזקה בה לאחותה מירה. 25. מכאן שהנתבעים אף לא יוכלו להיבנות מהלכת רינדר (ע"א 4100/97 רינדר ואח' נ' ויזלטיר, פ"ד נב(4) 580), באשר אין המדובר במצב דברים בו התיר הנתבע לקרוביו האחרים לגור בדירה ביחד עימו, אלא בנטישה ומסירת חזקה לקרוביו אלה, תחתיו. על האמור יש להוסיף כי לא יוכלו להיבנות גם מהוראת סעיף 20 (ב) לחוק, באשר הנתבע נהנה מאריכות ימים ושנים. 26. כממצא עובדתי נוסף אני קובעת כי התובע אכן גילה רק סמוך להגשת התביעה כי הולך שולל משך שנים וכי החזקה בדירה נמסרה לנתבעת, בעוד הנתבע נטש את הדירה. משכך גם אינני מקבלת את הטענה כאילו וויתר על טענה בעניין זה. אדגיש בהתייחס לקביעתי זו כי ממסכת הראיות שהובאה בפני עלתה תמונה לפיה לתובע לא ניתנה האפשרות לראות מה קורה בדירה, במשך שנים ארוכות. כך בהתייחס לעדותו, וכך בהתייחס לעדות גב' צימברג ממנה עלה כי הדירה עמדה סגורה ואטומה כל העת, וכי איש לא הורשה להיכנס אליה. 27. תוצאת האמור הינה כי קמה לתובע עילה לפינוי הדירה הן מכוח סעיף 131(2) לחוק, לאחר שהנתבע העביר את החזקה בה לאחותו הנתבעת ללא רשות, בעוד הוא עצמו חדל להתגורר בה, ובניגוד להוראות מהותיות בחוזה השכירות המוגנת; והן מכוח נטישה, לאחר שהנתבע עזב את הדירה לפני שנים רבות, ללא כל כוונה לחזור אליה, כפי שגם עולה מדו"ח החקירה ת/1 (המלמד כי הוא מתגורר דרך קבע בסמטת עובד 20). 28. נוכח האמור אני מוצאת לקבל את התביעה. אוסיף בעניין זה כי לא מצאתי את נסיבות העניין מתאימות למתן סעד מן הצדק. כך באשר אל מול נסיבותיהם האישיות של הנתבעים - נסיבות סוציו אקונומיות ואחרות - עומדת זכות הקניין של התובע, אשר נרמסה על ידי התובעים משך שנים רבות. סוף דבר 29. הנתבעים יפנו את הדירה - כזכור דירה בת שני חדרים המצויה בקומת הקרקע של בניין ברחוב הקישון 75 בתל אביב, הידועה כחלקה 134/5 בגוש 7084 - לא יאוחר מיום 2/9/13 בשעה 12:00 כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך להם או למי מטעמם. 30. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪. הסך האמור ישולם בתוך 45 יום החל מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. חוזה שכירותחוזהמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)שכירותשכירות מוגנת