תובענה שעניינה נזק נטען למוצרי טקסטיל עקב שריפה רקע כללי מוסכם - ביום 27.7.11 פרצה שריפה (להלן: "השריפה") בדירה (להלן: "הדירה") המשותפת לתובעת, הגב' הדס גלבוע (להלן: "התובעת") ובן זוגה, מר לירן אלבוים (להלן: "אלבוים"). באותה עת תכולת הדירה היתה מבוטחת בפוליסה המכסה נזקי אש אצל הנתבעת 1, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"). לאחר השריפה, הגיע לדירה שמאי מטעם הראל, מר שמואל לוי (להלן: "שמאי הראל"). שמאי הראל בחן את הנזקים, לרבות את מוצרי הטקסטיל שהיו בדירה - חלקם תלויים במסדרון בסמוך למקור האש, חלקם פזורים בסלון, חלקם על המיטה בחדר השינה ורובם בתוך ארון שדלתותיו סגורות בחדר השינה (להלן: "פרטי הטקסטיל"). פרטי הטקסטיל לא נשרפו אך בשל העשן והפיח שמילאו את הדירה ובשל האבקה שבה השתמשו מכבי האש לצורך כיבוי האש, נוצר צורך לנקות את פרטי הטקסטיל. שמאי הראל הפנה את התובעת לנתבעת 2, קלוג'ני ניקוי יבש ושירותי כביסה (1997) בע"מ (להלן: "קלוג'ני") ופרטי הטקסטיל הועברו לקלוג'ני לצורך ניקוי (כביסה או ניקוי יבש). טענות הצדדים - התובעת טוענת כי כאשר שבו פרטי הטקסטיל מקלוג'ני התברר שנגרמו להם נזקים, עקב קרעים או שינוי צבע או דהייה או התכווצות. לטענתה, סך עלות הפריטים שניזוקו הינה למעלה מ-38,000 ₪, בהתאם לחוות דעת של השמאי מר בועז מוגוילבקי (להלן: "שמאי התביעה"). התובעת טוענת כי יש להשית את החובה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לפרטי הטקסטיל הן על הראל מכח הפוליסה והן על קלוג'ני אשר אחראית לתהליך הניקוי, בפן הנזיקי. הראל טוענת כי לפריטים לא נגרם כל נזק, ולחילופין - שאם נגרם להם נזק היה זה באחריות קלוג'ני וכי "תהליך הניקוי" אינו מהווה "מקרה ביטוח" לגביו קמה חובת פיצוי מצדה. קלוג'ני טוענת כי היא עשתה את מיטב המאמצים על מנת לנקות את הפריטים וכי לא נגרם כל נזק במהלך תהליך הניקוי השגרתי אצלה. הראל וקלוג'ני יחדיו מכחישות את גובה הנזק הנטען, ובין היתר טוענות כי התובעת לא הוכיחה כמה פריטים היו עובר לשריפה, לא הוכיחה את מצבם לפני השריפה, לא הוכיחה שהם ניזוקו בכלל, או עקב תהליך הניקוי בפרט, ולא הוכיחה שכל הפריטים הינם בבחינת אובדן להלכה. מסכת הראיות - מאמציי להביא את הצדדים להסדר לא צלחו, ונשמעו העדים הבאים: התובעת (לגבי תצהירה ת/1); אלבוים (לגבי תצהירו ת/2); שמאי התביעה (לגבי חוות דעתו ת/3); שמאי הראל (לגבי שתי חוות דעת ותצהיר נ/7 עד נ/9) ומר אוהד קלוג'ני, מנהל קלוג'ני (לגבי תצהירו נ/10). דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אמנה להלן את נימוקי בתמצית ובקצרה, לאור הוראות סעיף 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מקדמית, הוכח כי לפרטי הטקסטיל אכן נגרם נזק עקב השריפה - והגם שלא נשרפו, הם ספגו עשן רב, פיח ואבקת כיבוי אש (וראו את חוות הדעת הראשונה של שמאי הראל, עמ' 5 סעיף 2 שם הוא מציין כי "פריטי לבוש של המבוטחים, מצעים מגבות, שמיכות, מעילים ומוצרי טקסטיל ספגו עשן ופיח" ואת העדויות לגבי אבקת הכיבוי). בנוסף, שוכנעתי כי הפנית התובעת ואלבוים לקלוג'ני היתה סבירה לאור המוניטין שיש לחברה זו ולאור קשרי העבר בין הראל לבין קלוג'ני במקרים דומים. עוד הוכח כי עובר להעברת פרטי הטקסטיל לקלוג'ני חתם אלבוים על טופס המהווה הסכם התקשרות בינו לבין קלוג'ני לגבי מסירת הפריטים וזאת לאחר שניתנה לתובעת ולאלבוים שהות לשקול את הדבר (ואולי למצוא חברת ניקוי אחרת בעצמם). עוד שוכנעתי כי קלוג'ני עשתה את מירב המאמצים לנקות את הפריטים וכי היא לא התחייבה שתוכל לנקות את כולם - דהיינו, שמטרת העברת הפריטים אליה היתה צמצום נזקי השריפה ללא התחייבות להגיע לתוצאה של "אפס נזקים". אלא שבבד בבד עם קביעותי אלו - שוכנעתי כי מצבם של חלק מפרטי הטקסטיל אינו כפי שהיה לפני השריפה. הוכח כי בחלקם לא ניתן לעשות שימוש, חלקם נקרע, חלקם התכווץ וחלקם שינה צבע (יתכן שמפאת העשן והפיח, יתכן שמפאת אבקת הכיבוי ויתכן שמפאת הליכי הניקוי). מסקנתי לגבי העובדה שאכן נגרמו נזקים לחלק מהפריטים סומכת על כמה נדבכים. ראשית, אני מאמצת את עדותם של התובעת ואלבוים, אשר היה מהימנים ועקביים ועדותם לא נסתרה. שני העדים תיארו לגבי חלק מהפריטים כיצד הם נראו לפני השריפה וכיצד הם נראים אחרי שהושבו לידיהם - ואני מוצאת שיש לקבל את תיאוריהם, הגם שהתובעת בעלת דין והגם שלאלבוים יש אינטרס בתוצאת התביעה. שנית, אני מפנה לתמונות של חלק מהפריטים שצורפו לתצהירים ולחוות הדעת, אשר גם מהם ניתן לראות בבירור נזק לחלק מהפריטים. שלישית, אני מפנה לכך שבחוות הדעת המשלימה של שמאי הראל הוא הסכים שכאשר בחן את טענות התובעת, אחרי חזרת הפריטים מהניקוי - הוא מצא שחלק מהפריטים אכן ניזוק. רביעית, לבית המשפט הביאו התובעת ואלבוים שתי מזוודות ושקית נוספת של פרטי טקסטיל רבים והודגמו הנזקים הנטענים לגבי כעשרים פריטים לדוגמא. לגבי חלקם - ברור שנגרם נזק, כגון - חולצה שנקרעה, חולצה שדהתה, חולצה שעבר אליה צבע מפריט אחר, כפפות שצבען השתנה, כפתורים שנקרעו, תיק שנקרע, הדפס שירד, צעיף מצמר שהתכווץ וצבעו השתנה וכו'. מנגד, שוכנעתי כי לא כל הפריטים ניזוקו, ולדוגמא אפנה לכך שהטענות לגבי דהיית הצבע לא הוכחו לגבי כל הפריטים הנטענים ולגבי חלק נוסף - הדהייה לא יכולה להיות קשורה לניקוי (כגון ציפית לכרית שרק צד אחד דהוי יחסית לצד השני ויחסית לציפית השניה - שהרי אם הציפית כובסה באופן שגורם לדהייה, היא היתה דוהה בשני הצדדים ולא רק בצד אחד). עוד שוכנעתי כי אף אם לגבי חלקם נגרמה דהייה מזערית או בלאי עודף בשל הליך הכביסה - אזי שהם עדיין במצב טוב וניתן לעשות בהם שימוש. לא מצאתי כי יש כל סיבה לכך שהתובעת ואלבוים מאכסנים את כל הפריטים מאז השריפה ועד היום (במשך שנתיים) במזוודות וקרטונים בביתה של אמא של אלבוים ולא עושים בהם כל שימוש, והתנהלות זו אינה סבירה. אפנה בהקשר זה לכך שכמה חולצות שהוצגו בבהמ"ש נחזות להיות במצב סביר בהחלט וגם אם הצבע שלהם היה קצת יותר עז לפני הניקוי - לא ניתן לומר שהן חסרות שימוש וכי יש להעניק פיצוי לגביהן בזיקה לשווים המלא שלהם. הוא הדין לגבי חלק מהמצעים או המגבות או הכפפות של המטבח - אשר אף אם ניזוקו קלות, ניתן לעשות בהם שימוש. העמדה של התובעת ושל אלבוים לפיה הם מאוחסנים ללא שימוש במשך שנתיים אינה מחוייבת המציאות. לגבי פריטים אלו - הפיצוי צריך להיות בקורלציה לעגמת הנפש שאולי נגרמה עקב שינוי הצבע או בקורלציה ל"ירידת ערך" הפריט, אך בוודאי שלא ביחס ישר לעלות רכישת פריט חדש. נשאלת השאלה כיצד ניתן להעריך את שווי הנזק במקרה זה, הואיל וברי כי חישוב מדויק אינו אפשרי. בהקשר זה, יש לדחות מכל וכל את טענת הראל וקלוג'ני לגבי כך שיש לדחות את התביעה בכללה, שכן התובעת כשלה לחלוטין בהוכחת נזקיה, לא הוכיחה מה היו הפריטים עובר לשריפה ולא הוכיחה מה היתה עלות רכישתן. עמדה זו חסרת תום לב, ומוטב היה שלא להעלותה במקרה זה. אמנם נטל ההוכחה רובץ על שכם התביעה ואמנם עיקר הטענות בהקשר זה סומכות על עדותם של התובעת ושל אלבוים - אך יש לזכור כי המדובר באירוע בלתי צפוי (מן הסתם) ולא יעלה על הדעת לצפות מהתובעת שתהיה לה רשימה של כל הפריטים שבדירה, לרבות צילומים של כל הפריטים לפני השריפה וקבלות לגבי רכישתם - לצורך הוכחת הדרוש הוכחה. תתכבדנה באו כוחן של הראל ושל קלוג'ני לדמיין לרגע את חדר השינה בביתן ולהעריך אילו פריטים יש בארון שלהן, כיצד נראה כל פריט וכמה הוא עלה במועד רכישתו. הדבר בלתי אפשרי, והדברים ברורים. לכן, יש לבחון אילו נתונים יש לגבי הפריטים שנשלחו לניקוי, לגבי עלותם ולגבי איזה חלק מהם ניזוק ואיזה חלק נוקה כראוי ושב לקדמותו. מה היו פרטי הטקסטיל? במקרה זה, הואיל ופרטי הטקסטיל לא נשרפו - לא היתה כל בעיה לערוך רשימה של הפריטים שספגו עשן פיח ואבקת כיבוי ונשלחו לניקוי - על פי מלאי הפריטים שחזרו מהניקוי. אין עסקינן במקרה בו הפריטים הושמדו כליל ואנו סומכים רק על זכרונם של התובעת ואלבוים לגבי כל מה שהיה ואיננו עוד. אולי במקרה שכזה, היה קשה יותר להסתמך על הזכרון, אך כאן, הפריטים קיימים, ולכן - הרשימה של כל פרטי הטקסטיל שהונחה לפני השמאים ואשר לגביה המחלוקת, מדוייקת פחות או יותר ויכולה להוות נקודת מוצא להערכת שווי הנזק ברמת הוכחה סבירה, הרבה מעבר לרף ההוכחה האזרחי הנדרש - וראו את הרשימה נ/3 (להלן: "רשימת הפריטים" או "הרשימה"), אשר משקפת את הפריטים שניזוקו לחלוטין לשיטת התביעה והשלמה של פריטים נוספים שאף לדעת התביעה לא ניזוקו כליל (העמוד האחרון של נ/1, כפי שוהעבר לשמאי התביעה). מהו שווי פרטי הטקסטיל? עדות התובעת ואלבוים - מטבע הדברים לא היו לעדים קבלות לגבי רכישת הפריטים ולא ניתן לצפות שישמרו קבלות לגבי רכישות שגרתיות במהלך החיים השוטף. העדים פירטו בטבלה את המחיר שבו הם משערים או זוכרים שרכשו את הפריטים - ויש לתת משקל משמעותי לעדותם, אשר מצאתי כמהימנה, ובמיוחד שעה שהוכח כי חלק מהפריטים היו חדשים ונרכשו על ידי בני הזוג בחו"ל סמוך מאוד לאירוע השריפה, כאשר שהו בירח הדבש שלהם. שמאי התביעה - עבר על הפריטים שברשימה ומצא את הערכתם כסבירה, ואף הסביר כי לגבי חלק מהפריטים הוא ביצע בדיקות, באופן שהוא פנה לרשתות השיווק ולחנויות שבהם נמכרים המותגים הנקובים ובחן כמה עולים פריטים זהים או דומים. כך גם יש לראות כי שמאי התביעה עצמו מצא שלא כל הפריטים ניזוקו לחלוטין וכי יש לנכות 10% "ניצולת" גם מהפריטים שניזוק - ולכן לגבי חלקם הוא לוקח בחשבון רק 90% מהערכת השווי ולגבי חלקם - 50%. משמע, שחוות דעתו אינה מתעלמת מכך שהיה בלאי עוד טרם השריפה וכי לא כל הפריטים ניזוקו כליל. סך הנזק לפרטי הטקסטיל ע"פ חוות דעת התביעה - 41,579 ₪. שמאי הראל - לא רק שלא סתר את הנתונים, אלא שהוא אישר את הערכת התובעת ושמאי התביעה לגבי העלות הנטענת של 26 פריטים מתוך הרשימה. ולמה כוונתי ? בחוות הדעת המשלימה של שמאי הראל, הוא בחן שנית את כל הפריטים בנוכחות אלבוים וקלוג'ני, לאחר שהועלו טענות לגבי מצבם בעת ששבו מהניקוי - ומצא שלגבי 26 פריטים אכן נגרם נזק. לגבי פריטים אלו, לא הועלתה כל טענה באשר לשווים וכאשר מסכם שמאי הראל את ממצאיו הוא כותב ששווי הפריטים שניזוקו הינו בסך של כ-5,000 ₪ (כאשר סיכום הערכת השווי של אותם 26 פריטים על פי שמאי התביעה הינו 5,390 ₪). משמע, ששמאי הראל מודה שההערכה לגבי השווי של 26 פריטים אלו סבירה, ואין סיבה להניח שההערכה לגבי השאר מופרכת. יתרה מכך. לגבי שמאי הראל אבקש להוסיף כי מצאתי קושי אמיתי לקבל את חוות דעתו, שהיתה מגמתית - ואפנה לכמה דוגמאות: ראשית, יש לראות כי בסעיף 12 לטבלה (נ/3) מופיעות כפפות מטבח שמתוארות כך "גולף ג'ינס" ולגביהם נטען כי הן התכווצו והולבנו. כיון שצוין שהכפפות עשוית מבד "ג'ינס" שמאי הראל סבר כנראה בטעות כי המדובר במכנסיים ולא בכפפות, והוא דוחה את הטענות לגבי נזק לכפפות בציינו: "המכנס ג'ינס אינו מכווץ וללא הלבנה". שנית, לגבי פריט מס' 45 - מצד אחד מציין שמאי הראל כי זהו אחד מהפריטים שניזוקו ומצד שני אותו פריט מופיע גם ברשימת הפריטים שלא ניזוקו ושלגביהם הדרישה נדחית. שלישית, יש לראות כי מתוך סך הפריטים שברשימה, בדק שמאי הראל את הטענות רק לגבי חלקם - לגבי 26 הוא מצא שטענת התביעה נכונה ולגבי 32 הוא מצא לדחות את הטענה. כלומר, שהוא מתייחס בחוות הדעת המשלימה ל-58 פריטים. אלא שברשימת הפריטים ישנם עוד 107 פריטים לערך ששמאי הראל אינו מתייחס אליהם כלל וכלל בחוות הדעת המשלימה. יתכן ולא היה צורך לבדוק כל אחד ואחד, אך נדמה לי שאם הוא התייחס במפורט רק לשליש מהפריטים בערך, לא היה מקום לקביעתו הנחרצת לפיה טענות המבוטחים "קנטרניות ורחוקות מהמציאות" ובוודאי שלא היה מקום לביקורת שהוא מתח על שמאי התביעה (וראו שם). רביעית, יש לראות כי בחוות הדעת המשלימה, אחרי ששמאי הראל מגיע למסקנה כי שווי 26 הפריטים שניזוקו הינו בסך של כ-5,000 ₪ בלבד - במקום להציע לשלם לתובעת פיצוי שכזה, מציין שמאי הראל כי התובעת כבר קיבלה פיצוי בסך של 6,961 ₪ מהראל לגבי פרטי טקסטיל. לכן, לשיטתו, התובעת קיבלה פיצוי שעולה על גובה הנזק, וכדבריו: "הפיצוי הכספי שקיבלו המבוטחים בסך 6,961 ₪ ... הולם את הנזקים שנגרמו בפועל ...". דא עקא, שהסכום כאמור לא שולם לתובעת כפיצוי אלא שזו עלות הניקוי (וראו כי התובעת שילמה לקלוג'ני והראל החזירה לה את הסכום, כיון שהראל היתה זו שצריכה לממן את עלות העבודה של קלוג'ני). משמע, שהסכום אכן הועבר לידי התובעת אך לא בבחינת פיצוי. חבל ששמאי הראל לא בדק את הנתונים טרם הוציא תחת ידיו את חוות הדעת המשלימה, וחבל שלא עיין בחוות הדעת הראשונה שלו עצמו שם הוא מציין כי הסכום הינו עלות הניקוי בקלוג'ני. אם לא די בכך, אזי שעיון ברשימת הפריטים מלמד שהמחירים הנקובים לגבי כל פריט סבירים ומשקפים עלות ממוצעת הגיונית של פריטים, לפי מיטב ידיעתי השיפוטית. בהקשר זה אעיר עוד כי אמנם ההלכה היא כי על התובע להמציא את כל הנתונים שניתן באופן סביר להשיגם, על מנת לאפשר לבית המשפט לקבוע את היקף הפיצוי וכאשר נמנע הנפגע מהבאת הנתונים האמורים - לא יזכה בפיצויים גם אם הוכיח שהיה לו נזק (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-810), אלא שבמקרה דכאן אף אחד מהצדדים אינו אחראי לכך שאין בפני את כל הנתונים לבצע חישוב מדויק של הנזק. אין זה המקרה לדחות את התביעה בשל הקושי לבצע חישוב מדויק של הפיצוי הראוי וקיימים די נתונים אשר מאפשרים להפעיל שיקול דעת מתאים לעריכת אומדן להשלמת החסר (ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010), פסקה 27; ע"א 8958/96 שוסטר בע"מ נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (16.9.2001); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פסקה 69 (5.10.2006); ע"א 769/86 רובינשטיין ושות', חברה קבלנית בע"מ נ' זמרן, פ"ד מב(3) 581, 589-590 (1988); ע"א 1716/09 יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל (28.6.2010); ע"א 153/04 רבינוביץ נ' רוזנבוים, פסקה ז(8) (6.2.2006); ע"א 1781/90 דרוקר זכריה, חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' פרטוש, פ"ד מז(2) 621, 627; ע"א 2688/95 פנחס נ' כרם מהנדסים, פ"ד נ(5), 742, 746-747 - כולם באשר לפסיקת פיצויים על דרך האומדנה בהליכים אזרחיים). מה יהא הסכום לפיצוי? לאור שנאמר לעיל, לגבי כך שחלק מהפריטים אכן ניזוק באופן שלא ניתן לעשות בהם כל שימוש, חלקם ניזוקו באופן שניתן לעשות בהם שימוש מסוים ויש לפסוק לגביהם "ירידת ערך" או "אובדן הנאה", וחלקם לא ניזוקו כלל (בניגוד להערכת שמאי התביעה) - אין מנוס אלא להעריך על דרך האומדנה את הסכום לפיצוי מתוך שווי פרטי הטקסטיל הכולל (41,579 ₪). על יסוד כל הנתונים, אני קובעת כי הסכום לפיצוי יהא 30,000 ₪ (כאשר סכום זה כולל את דרישת הפיצוי בפריט של עוגמת נפש), נכון להיום. החלוקה בין קלוג'ני לבין הראל - השאלה האחרונה שבמחלוקת הינה כיצד יש לחלק את האחריות בין שתי הנתבעות. מצד אחד, נצא מנקודת ההנחה שקלוג'ני בוודאי שלא התכוונה לגרום לפריטים נזק ואם במאמצי הניקוי נגרם נזק היה זה רק במסגרת הנסיון שלא להכריז על הפריטים כאובדן גמור ולהקטין את הנזק. מצד שני, ישנם נזקים מסויימים שנצפו בחלק מהפריטים שמלמדים על כשלים בהליך הניקוי, כגון - פריטים שהתכווצו, צבע שדהה או חולצה לבנה שעליה כתמים של צבע אחר. יש לזכור כי אין בפנינו תמונות של הפרטים אחרי השריפה ולפני שליחתם לניקוי - היות ומטבע הדברים בסיטואציה שנוצרה, לא טרח אף אחד מהצדדים לצלם כל פריט ופריט ולתעד בדיוק מה היה מצבו וצבעו - אך אבקש להעיר שככל שהנתבעות מפנות לכך שהתובעת לא הוכיחה מי משתיהן "אחראית" למצב הפריטים - אזי שעסקינן בנזק ראייתי שהנתבעות עצמן סייעו ותרמו להווצרותו. לכן, אף כאן יש לבצע חלוקה על דרך של הערכה ואומדנה - ואני קובעת בנסיבות, על הראל לשאת ב-2/3 מסך הנזק ועל קלוג'ני לשאת ב-1/3 מהנזק. סיכום - אשר על כן, אני קובעת כי על שתי הנתבעות לפצות את התובעת בסכום של 30,000 ₪, בחלוקה הבאה: על הראל לשלם 2/3 ועל קלוג'ני לשלם 1/3. בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ (כולל מע"מ), הוצאות בגין התייצבות בבהמ"ש במועד הדיון בסך 500 ₪ לגבי התובעת ואלבוים יחדיו, החזר בגין שכר טרחת שמאי התביעה בסך 5,250 ₪ (כולל מע"מ) והחזר האגרה משוערכת להיום. אף בהוצאות ישאו הנתבעות באותה חלוקה דלעיל - הראל 2/3 וקלוג'ני 1/3. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום. מוצרשריפה