לשיטתו, הנזק המצוין בחוות דעת השמאי הינו מוגזם, מופרז ואין לו כל קשר למציאות. עוד נטען, כי כשנה לאחר התאונה, בחודש נובמבר 2012, פנה חרבי אל עמרני בבקשה לבדוק את הרכב ע"י שמאי מטעמו, אך זה האחרון מסר לו כי הרכב נמכר לצד שלישי. בנוסף טען חרבי במהלך הדיון כי לאחר התאונה הרכב של עמרני נבדק ע"י בעל מקצוע אשר העריך את הנזקים שנגרמו ברכב כתוצאה מהתאונה בסך 1,200 ₪ בלבד. כאמור, התובעת נשענת בתביעתה זו על חוות דעת שמאית מיום 16.10.2011 ערוכה ע"י השמאי, מר מיימון דניאל ויקטור. לעומתה, הגיש חרבי חוות דעת נגדית מיום 20.11.2012 (נ/1) ערוכה ע"י השמאי, מר מאיר אדרי, אשר העריך את שווי הנזק שנגרם לרכב של עמרני בסך של 2,291 ₪. בדיון שנערך בפניי הודיע חרבי, כי הוא מוותר על חקירת השמאי מטעם התובעת וביקש להסתמך על חוות הדעת של השמאי מטעמו. במהלך הדיון נחקר השמאי אדרי מטעם הנתבע בחקירה נגדית ע"י באת-כוחה של התובעת. אחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לקבל את התביעה. הואיל ועסקינן בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין ינומק בתמצית כמצוות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. כפי שכבר צוין לעיל, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת הנזק בלבד, זאת לנוכח קיומו של פסק דין שניתן בהליך קודם המכריע בסוגיית האחריות ומטילה לפתחו של הנתבע. בסוגיית הנזק נשען כל אחד מן הצדדים על חוות דעת שמאית מטעמו. בנקודה זו, אני מעדיפה את חוות דעת השמאי מיימון מטעם התובעת על פני חוות דעתו של השמאי אדרי מטעם הנתבע, כפי שיבואר להלן. ראשית, יצוין כי השמאי מיימון מטעם התובעת בדק את הרכב של עמרני ביום 10.10.2011, שלושה ימים לאחר התאונה, וחוות דעתו זו נתמכה בתמונות שצילם השמאי בעצמו והמתעדות את הנזקים ברכבו של עמרני. לעומתו, השמאי אדרי ערך את הדו"ח מטעמו כשנה לאחר התאונה מבלי שבדק את הרכב של עמרני לאחר התאונה, וערך את חוות דעתו אך ורק בהסתמך על תמונות הנזק של רכב עמרני (נ/2) שצולמו ע"י השמאי מיימון. שנית, השמאי אדרי אישר במהלך עדותו, כי לא מן הנמנע שבעת פירוק הרכב במהלך התיקון יכול ויתגלו נזקים נוספים שכונו על ידו כנזקים "סמויים" ואשר אינם מופיעים בתמונות הנזק שצולמו. הודאה זו של השמאי אדרי מובילה למסקנה, כי חוות דעתו הינה חסרה וכי קיימים נזקים נוספים שלא הופיעו בתמונות ולא זכו להתייחסות בגדר חוות דעתו. יצוין, כי הנתבע לא ביקש לחקור את השמאי מיימון אודות חוות דעתו, כך שחוות דעת זו כלל לא נסתרה. גרסת חרבי והשמאי אדרי מטעמו, כי בעל מקצוע בדק את הרכב של עמרני לאחר התאונה והעריך את עלות תיקון הנזקים בסך של 1,200 ₪, נעדרת כל ביסוס ראייתי שהוא, באשר לא צורפה אסמכתא מטעם המוסך לתמיכה בגרסה זו. כן לא זומן איש המקצוע שבדק את הרכב של עמרני לאחר התאונה על מנת שימסור עדותו בהקשר זה. בנסיבות אלו, יש להחיל את ההלכה הפסוקה בנושא זה, ולפיה הימנעות בעל דין מהבאת ראיות היכולות לתמוך בגרסתו, ללא שניתן למחדלו זה טעם סביר, ראוי כי תיזקף לחובתו. אין בידי לקבל את טענת הנתבע, ולפיה נמנע ממנו לבדוק את הרכב של עמרני לאחר התאונה, באשר פנייתו אל עמרני לצרכי בדיקת הרכב הייתה שנה לאחר התאונה. יתרה מכך, גם אם נניח כי הרכב של עמרני נמכר לצד שלישי, הרי שלא הוכח בפניי כי נעשה ניסיון של הנתבע לפנות לצד השלישי שאליו נמכר הרכב בבקשה כי יתיר את בדיקתו. משום כל הטעמים שמניתי לעיל, אני מורה על קבלת התביעה. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,282 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (02.07.2012) ועד מועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת את הוצאותיה, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לנתבע, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד יום התשלום בפועל. שמאותחוות דעת