לאחר בדיקה התברר כי באותו היום הונח חצץ על הכביש אשר גרם לאיבוד השליטה על הרכב לטענת התובעת, הנתבעת הינה המפעילה של הדרך שבה נסע הרכב, ומשום כך היא האמונה והאחראית להבטחת התחזוקה התקינה של הכביש באופן שלא יהא בה מפגע לציבור. התובעת טוענת כי בעת קרות האירוע הונח על הכביש חצץ אשר גרם לאיבוד השליטה של נהגת הרכב, ולפיכך, לגישתה, יש לקבוע כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות הנתבעת. בהקשר זה מפרטת התובעת כי רשלנות הנתבעת באה לידי ביטוי בחוסר מיומנות בתחזוקת הכביש, אי פיקוח ראוי על הדרך ואי נקיטה של אמצעי זהירות על מנת למנוע את התאונה כפי שניתן היה לצפות מבעל קרקע סביר בנסיבות העניין. לאור האמור עותרת התובעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב שבבעלותה בצירוף שכר טרחתו של השמאי בסך כולל של 65,893 ₪. הנתבעת טוענת מנגד כי אין בנסיבות המתוארת בכתב התביעה כדי להטיל עליה אחריות כלפי התובעת. לעמדתה, אין זה סביר ולא ניתן לצפות כי נציגי הנתבעת יימצאו בכל מקום בכל זמן כאשר בהחזקתה שטח של יותר מ- 6,500 ק"מ כבישים ברחבי המדינה. עוד טוענת הנתבעת כי ביום אירוע התאונה לא התקבל דיווח במועד שירות הלקוחות בעניין חצץ בכביש בו נסע הרכב, וכאשר התקבל הדיווח בגין התאונה הגיע למקום צוות יס"מ של מע"צ שטיפל במפגע שנוצר בעקבות התאונה. בדו"ח שערך צוות היס"מ בנוגע לתאונה לא צוין דבר לגבי חצץ על הכביש אם כי היו דיווחים אודות כתם שמן שנגרם כתוצאה מהתאונה. בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה העידו נהגת רכב התובעת ונציג מע"צ, מנהל האזור בו ארעה התאונה. נהגת הרכב, גב' אוריה נמדר, העידה בחקירתה כי התאונה התרחשה בשעת אור אחר הצהריים, בעת שנסעה במהירות 60 קמ"ש, כאשר באחת הירידות לפתע איבדה שליטה על הרכב. לדבריה "אחרי התאונה חילצו אותי מהאוטו וראיתי שכל הכביש, לא שמתי לב בהתחלה, כל הכביש היה מלא בחצץ. כשעליתי על האמבולנס המח"ט של כל האזור בא לפנות אותי כי זה אזור רגיש, הוא אמר שזה תופעה מוכרת וזה קורה. תופעה מוכרת שיש חצץ באזור הזה על הכביש" (עמ' 1 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית ציינה הנהגת כי "תוך כדי התאונה חשבתי שאני זו שהעפתי את החצץ. רק אחרי שהגיע האמבולנס אז אמר לי המח"ט לא זה תופעה מוכרת" (עמ' 2 לפרוטוקול). בדו"ח התאונה שהוגש לחברת הביטוח ביום 19.9.11 בנוגע לתאונה, הצהירה הנהגת כי ביום 12.9.11 היא נסעה בכביש תקוע ירושלים ובירידה "האטתי מעט פתאום, ההגה התחיל להשתולל ואיבדתי שליטה על האוטו נפלתי לשוליים והתנגשתי בהר. אמרו לי שהונח חצץ על הכביש וזה הסיבה שאיבדתי שליטה". הנהגת הופנתה לדו"ח התאונה בחקירתה הנגדית ונשאלה מדוע ציינה כי נאמר לה שהונח חצץ על הכביש, ולא כי ראתה זאת במו עיניה. במענה לשאלה זו הבהירה הנהגת כי היא לא הבחינה בחצץ תוך כדי נסיעה אך לאחר שיצאה מהרכב מח"ט הגזרה הסב את תשומת ליבה והיא ראתה את החצץ (עמ' 2 לפרוטוקול). עד הנתבעת, מר יוסף ריבלין שהעיד מתוקף תפקידו כמנהל האזור בו ארעה התאונה, ציין כי מע"צ מפעילה יחידת יס"מ שעורכת סיורים 3 פעמים בשבוע ובנוסף היא מעסיקה קבלנים שמסתובבים באזורים שבאחריותה (עמ' 4 לפרוטוקול). לדבריו, הסיור האחרון שבוצע באזור הכביש שבו ארעה התאונה היה יום לפני (עמ' 5 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית אישר עד הנתבעת כי ייתכן והיה חצץ על הכביש שעליו הנתבעת לא ידעה, אך הוא שלל את הטענה כי בקטע הכביש שבו ארעה התאונה היתה תופעה מוכרת של חצץ על הכביש (עמ' 5 לפרוטוקול). בסיכומיו טוען ב"כ הנתבעת כי התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת טענתה כי התאונה נגרמה כתוצאה מהימצאות חצץ על הכביש, זולת עדותה של הנהגת עדות יחידה של בעל דין. עוד נטען כי בסמוך למועד שבו ארעה התאונה לא התקבל דיווח מוקדם כי בקטע הכביש היה מפגע כלשהו וגם צוות היס"מ שסייר במקום יום קודם לכן לא הבחין בחצץ שהיה מונח על הכביש. לאחר שבחנתי את הראיות, התרשמתי כי התובעת לא הוכיחה על פי מאזן ההסתברויות, כי הגורם לתאונה הוא חצץ שהונח על הכביש. התובעת לא זימנה לעדות מטעמה את מח"ט הגזרה שלפי גירסתה הבחין בחצץ שעל הכביש במועד התאונה. התובעת הציגה בפני תמונות של הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה ומעיון בתמונות ניתן להתרשם כי מדובר בנזק מאסיבי שנגרם לחלקו הקדמי של הרכב. תמונות אלו ממחישות את טענת התובעת כי נהגת הרכב איבדה שליטה על הרכב עד כי הועף לתוך התעלה שבשולי הכביש. עם זאת, מגירסאותיהם של הצדדים עולה כי מדובר בקטע כביש המצוי באזור הררי ומפותל, וגם הנהגת תיארה בעדותה כי "תנאי השטח, זה עיקול חד וירידה חדה" (עמ' 3 לפרוטוקול). נוכח עדות זו, ומשלא נשללה האפשרות לקיומו של גורם אחר שיכול היה לגרום לאיבוד השליטה כגון הירידות המרובות בקטע הכביש המדובר וקיומו של עיקול חד, המסקנה הינה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה נגרמה כתוצאה מחצץ שהיה בכביש. זאת ועוד, איני סבורה כי הנתבעת התרשלה במילוי חובותיה לתחזק באופן ראוי את הכביש שבו ארעה התאונה. לעניין זה אין מחלוקת שקטע הכביש נתון לאחריותה של מע"צ, וגם אין מחלוקת על חובתה של מע"צ לדאוג לבטיחות ולתקינות הכביש. התובעת טוענת בסיכומיה כי לו הנתבעת היתה נוקטת באמצעי תחזוקה ראויים ומפקחת בצורה סבירה על הכביש ועורכת סיורים כנדרש, אזי כי התאונה היתה נמנעת. בתגובה לטענה זו השיבה הנתבעת כי היא נוקטת באמצעים לאיתור מפגעים, כמתואר בעדות העד מטעמה, וכי נערך סיור במקום שבו ארעה התאונה יום קודם לכן. עוד היא טוענת כי הצבת פקחים מסביב לשעון בכל מקום בשטח המוחזק על ידה היא בלתי סבירה ויהיה בכך משום הכבדה משמעותית של הקופה הציבורית. לעניין טענה זו נסמכת הנתבעת על תא"מ 18637-03-09 רבאח נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בע"מ (1.1.12) שם נפסק כי "אין זה סביר לדרוש מהנתבעת שתדע בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטחה מבלי שקיבלה התראה כלשהי בעניין האמור, ולפיכך ברי כי לא היה סיפק בידה של הנתבעת לתקן מפגע בטיחותי מבלי שקבילה התראה כלשהי אודותיו. [...] ציפייה שכזו תחייב את הנתבעת בהצבת פקחים מטעמה סביב לשעון בכל מקום שבשטחה ומיותר לציין כי נקיטת אמצעי כזה הינו כמעט אינו אפשרי והיה בו כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו". לאור המפורט לעיל, לא שוכנעתי כי הנתבעת לא פעלה כנדרש למניעת קיומם של מפגעים על הכביש, ולא הוצגה בפני תשתית מספקת שעל יסודה ניתן לקבוע כי האמצעים הננקטים על ידי הנתבעת לאיתור ולמניעת המפגעים, הכוללים עריכת סיורים יזומים כשלוש פעמים בשבוע, אינם מהווים אמצעים סבירים ומספיקים לאיתור מוקדם של מפגעים. מקובלת עלי בהקשר זה טענת הנתבעת כי היא פועלת תוך התחשבות באילוצי התקציב העומדים לרשותה וכי לא ניתן לצפות ממע"צ שתימנע כל מפגע בכל רגע נתון ובכל מקום בכל קטע כביש באחריותה. לאור האמור התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. כביש