תביעת כספית מיום 06/08/12 ע"ס 23,390 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 02/11/11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 22/12/13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת הונדה (להלן: "הפרטית"). רכב הנתבעים - מונית מתוצרת סקודה (להלן: "המונית"). מקום התרחשות התאונה: כביש באזור התעשייה בכרמיאל. שעת התרחשות התאונה: 10:00 (אור יום). המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. קיימות מספר מחלוקות עובדתיות: לגבי המיקום המדויק בו התרחשה התאונה- נהג הפרטית טוען שהתאונה התרחשה לאחר הכיכר בכביש ונהג המונית לעומת זאת טוען כי התרחשה לפני הכיכר, לגבי מצב הכביש בזמן התאונה- נהג הפרטית טוען כי התאונה התרחשה כאשר הכביש היה יבש בעוד נהג המונית טוען כי בזמן התאונה ירד גשם והכביש היה רטוב, לגבי מיקום הנזק המדויק במונית- נהג הפרטית טוען כי למונית נגרם נזק בפינה שמאלית אחורית ונהג המונית טוען שלמונית נגרם נזק בפגוש אחורי שמאלי. כמו כן נהג המונית טוען שלפרטית נגרם נזק בפגוש קדמי שמאלי בעוד נהג לדברי נהג הפרטית נגרם לפרטית נזק במרכז הפגוש הקדמי. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלת האחריות לתאונה: האם התאונה נגרמה כתוצאה מסטייה פתאומית של המונית לנתיב הפרטית או כתוצאה מכך שנהג הפרטית לא בלם בזמן ועקב כך התנגש במונית מאחור. גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב התביעה נכתב כך: "עת נסע רכב התובעת בנתיב השמאלי כדין, הגיח לפתע רכב הנתבעת מן הנתיב הימני, סטה אל תוך נתיב רכב התובעת, ככל הנראה בעטיו של פקק תנועה בכיוון בנתיב נסיעתו, והתנגש ברכב התובעת". בטופס ההודעה נכתב כך: "נסעתי במסלול שמאלי מבין 2 נתיבים. רכב צ"ג שהבחין שהמסלול הימני בו נסע חסום, קפץ שמאלה ללא איתות ונכנס למסלול בו נסעתי. לכן רכבי פגע בו בצד אחורי שמאלי בקצה. רכבי ניזוק בחזית" בדיון נאמר כך: הפרטית נסעה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, נכנסה לכיכר והמשיכה בנסיעה בנתיב השמאלי, כאשר בנתיב הימני היה אוטובוס שעצר בתחנת האוטובוס. מונית שהגיעה מהנתיב הימני במהירות, חתכה את הפרטית במהירות, כדי לא לפגוע באוטובוס, כתוצאה מכך ניסה נהג הפרטית לעצור ולא הספיק ולכן פגע עם מרכז הפגוש הקדמי של הפרטית בפינה אחורית שמאלית של המונית. גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה בכתב ההגנה נכתב כך: "הנתבע נסע בנתיב הימני מתוך שנים. בשלב מסויים, אותת הנתבע על כוונתו לעבור לנתיב השמאלי. משהבחין כי מתאפשרת הפניה, עבר לנתיב השמאלי. לאחר נסיעה של מספר מטרים, בנתיב השמאלי, נפגעה הסקודה מאחור על ידי רכב מסוג הונדה". בטופס ההודעה נכתב כך: "רכב אשר נסע לפני רכב מבוטחנו בלם עקב רכב שבלם לפניו. רכב מבוטחנו הבחין בזאת ובלם וכתוצאה רכב צד ג' פגע ברכב מבוטחנו מאחורנית". בדיון נאמר כך: המונית נסעה בנתיב הימני. אוטובוס נעצר לפני המונית, בתחנת האוטובוס שבנתיב הימני ולכן נהג המונית היה צריך לעקוף את האוטובוס. נהג המונית הביט במראה, ראה את ההונדה רחוק מאחור, עבר לנתיב השמאלי, התיישר בנתיב השמאלי והמשיך בנסיעה. לפני הכיכר, היה רכב שהאט ולכן נהג המונית האט גם כן. בזמן שהמתין נהג המונית שהולכי רגל יחצו את הכביש, הרגיש חבטה חזקה מהחלק האחורי שמאלי של המונית. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (מוצגים ת/1, ת/2, נ/1). תמונות נזקי הרכבים (מוצג ת/3). עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטית משכנעת ומהימנה יותר מעדות נהג המונית, כאשר הראשונה מתיישבת באופן מלא יותר מאשר האחרונה עם מכלול הראיות שהוצגו. בטופס ההודעה של הנתבעים נכתב כי המונית עצרה מאחורי רכב אחר שעצר ואז הגיעה הפרטית ופגעה במונית. בעדותו, הזכיר נהג המונית כי לפני התאונה, המונית עברה לנתיב השמאלי, עקב אוטובוס שעצר בנתיב הימני וחסם את נתיב נסיעת המונית. תמוה שנהג המונית מצא לנכון לספר בעדותו על האוטובוס שעצר בנתיב הימני, לפני המונית ושאילץ אותו לעקוף, אם לפי גרסתו בטופס ההודעה ובעדות, אין לניסיון העקיפה כל קשר לתאונה, שכן לדבריו התאונה התרחשה כשהושלם מעבר הנתיב, אחרי שהמונית התיישרה בנתיב השמאלי והמשיכה בנסיעה ישר למרחק של כ-100 מ' וכאשר נהג המונית נאלץ לעצור מאחורי רכב אחר שנתן זכות קדימה להולכי רגל שחצו את הכביש. העובדה שנהג המונית סיפר בעדותו על סטיית המונית שמאלה, מהנתיב הימני, עקב אוטובוס שחסם את הנתיב הימני, מעידה על כך שהייתה חשיבות לסטייה ועולה למעשה כי לאותה סטייה היה קשר לתאונה. לא סביר שנהג הפרטית, סתם כך וללא סיבה כלשהי, פגע במונית שנסעה לפניו (נהג המונית לא נתן הסבר סביר לפגיעה). נהג המונית העיד כי הפרטית הייתה במרחק רב מהמונית וכי לא הייתה נראית סכנה לפגיעה וכן אמר כי לעצירת המונית קדמה האטה ומשכך, לא היה מדובר בעצירת פתאומית, כך שגם אם הייתה מתקבלת גרסת נהג המונית, נראה כי גם לפיה, לא הייתה כל סיבה לפרטית לפגוע במונית מאחור והייתה לה אפשרות לעצור מאחוריה ללא פגיעה. מיקומי הנזקים שנגרמו לרכבים ושניתן לראות בתמונות הנזק (ת/3) מתיישבים עם גרסת התובעת ולא עם גרסת הנתבעים. מתמונות הנזק עולה כי לפרטית נגרם נזק בחזית ולמונית נגרם נזק בפינה השמאלית אחורית. נהג המונית אמר מספר פעמים בעדותו כי למונית נגרם נזק בצד שמאל של הטמבון האחורי וכי לפרטית נגרם נזק בצידו השמאלי של הפגוש הקדמי. מיקומי הנזק שתיאר נהג המונית בעדותו, אינם מתיישבים עם מיקומי הנזק שנגרמו בפועל, כאמור לעיל. נהג הפרטית לעומת זאת אמר בעדותו כי למונית נגרם נזק בפינה השמאלית אחורית ולפרטית נגרם נזק במרכז הפגוש הקדמי, כפי שקרה בפועל. יתר על כן, סביר להניח שאם הפרטית הייתה פוגעת במונית מאחור, לאחר התיישרות המונית, למונית היה נגרם נזק בפגוש האחורי ולא רק בפינה שמאלית אחורית, כפי שנגרם. בתחילת עדותו אמר נהג המונית כי לא היו איתו נוסעים ברכב ואף אמר כי היה לבדו. לאחר מכן (והתרשמתי ששינוי זה נעשה משמצפונו של נהג המונית לא אפשר לו להתמיד באמירת אי-האמת) אמר נהג המונית בעדותו כי היה איתו נוסע במונית אך הוא לא מעוניין לערב אותו מכיוון שמדובר בבחור אוטיסט (כאשר גם לגבי אותו בחור שינה נהג המונית את דבריו כאשר תחילה אמר שמדובר בבחור אוטיסט, לאחר מכן אמר שמדובר בבחור מפגר ואז אמר שמדובר בגמד) וכן אמר שגיל הנוסע הנוסף הוא 28 בערך. מעבר לשינוי הגרסות של נהג המונית, שפוגם באמינותו, נהג הפרטית אמר בעדותו, בשונה מעדות נהג המונית כי היה מדובר באדם רגיל בגובה סטנדרטי, בסביבות גיל 50 (ומצאתי עדות זו של נהג הפרטית ראויה לאמון). יצוין גם כי הסתרת העובדה שהיה נוסע נוסף ואי הבאתו לעדות, פועלים לחובת הנתבעים. למונית נגרם נזק (גם אם לא גדול) אך נהג המונית לא הגיש תביעה עבור אותו נזק, גם לא כתביעה שכנגד בתיק זה. הדבר תמוה ופועל לחובת הנתבעים. מן האמור לעיל עולה כי נהג המונית סטה באופן לא זהיר אל הנתיב השמאלי שבו נסעה הפרטית, כשהכביש לא היה פנוי ובכך לא הותיר מרחק בלימה לפרטית. משכך, נהג המונית פעל בניגוד להוראות תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 שזוהי לשונה: סטיה מנתיב נסיעה: "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 23,390 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 06/08/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 06/08/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכבתאונת דרכיםתביעת שיבוב