הוגשה תביעת כספית מיום 4.7.12 ע"ס 6,923 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 6.3.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. "מבירור טלפוני שערך עובד הנתבעת עם נהג מטאטא הכביש, הכחיש האחרון כי פגע ברכב התובעת". יצוין כי לכתב ההגנה צורף כנספח תצהיר אימות סטנדרטי של עובד הנתבעת, שבו הוצהר גם כי המסמכים הרלוונטיים שבידי הנתבעת הם אלה בלבד: "א. כתבי בין דין על נספחיהם; ב. תכתובות פנימיות". ביום 6.11.12 ניתנה החלטה (ע"י כב' הרשם אריה ביטון) שבה התקבלה בקשת הנתבעת מיום 28.10.12 להרשות לה לשלוח הודעה לצד שלישי כנגד חברת פורד וכנגד מבטחת הרכב הנתבע. ואכן, הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי כאמור וביום 27.11.12 אף שילמה את אגרת ביהמ"ש הרלוונטית לכך בסך 365 ₪. ביום 27.5.13 נתתי החלטה יזומה, לקראת הדיון שהיה קבוע בפניי ביום 5.6.13, שבה נתבקשה הנתבעת להבהיר מה נעשה בשטח עם הליך ההודעה לצד שלישי, בשים לב לכך שלתיק ביהמ"ש לא הוגשו כתבי הגנה ע"י הצדדים השלישיים וגם לא כל בקשה/תגובה/הודעה אחרות לגביה. ביום 29.5.13 הגישה הנתבעת תגובתה, בהמשך להחלטתי הנ"ל מיום 27.5.13, שבה הבהירה כי עוד בחודש 12/12 נמסרו מסמכי ההודעה לצד שלישי לשני הצדדים השלישיים וכי הנתבעת בחרה, במודע ובכוונה, להימנע בשלב זה מלבקש פס"ד מותנה כנגד הצדדים השלישיים ולהמתין לדיון הקבוע בתיק. לתגובה הנ"ל צורפו אישורי מסירה לשני הצדדים השלישיים (מסירות באמצעות דואר ישראל). הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת. תמונות שחור-לבן של נזקי הרכב התובע. עדות בעל הרכב התובע בישיבה בפניי. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות וראיות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת עד התובעת בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. אנמק בקצרה את מסקנתי: לא אכחיש, כי לטעמי התנהלות שני הצדדים גם יחד מעוררת תמיהה: הנתבעת - על כך שבחרה שלא לבקש פס"ד (מותנה) בהיעדר הגנה כנגד הצדדים השלישיים במשך זמן כה רב, ועל כך שבחרה שלא להגיש ראיות ועדויות מטעמה בישיבה המקדמית (שתפקדה כישיבת הוכחות לכל דבר, גם עפ"י החלטתה מיום 11.11.12 של כב' השופטת יסכה רוטנברג, שבה הובהר מפורשות כי "על הצדדים להיות ערוכים לשמיעת הוכחות מיד בתום קדם המשפט" ובה נקבע מפורשות כי "למועד שנקבע לעיל יוזמנו הצדדים והעדים הרלוונטים מטעם כל צד", תוך מתן פטור מהגשת תצהירי עדות ראשית של העדים. משמע, מחובת שני הצדדים היה לדאוג להגיש בשעת הדיון בפניי את כל ראיותיהם ולהשמיע את כל עדיהם (וזאת גם במצוות הוראת תקנה 214 יד. (ב) לתקסד"א). למרות זאת, הנתבעת בחרה שלא להציג כל ראיה ולא להשמיע כל עדות מטעמה בעת הדיון בפניי, ואף לא דאגה להזמין לעדות את עובד הנתבעת שחתם על התצהיר התומך בכתב התביעה). והתובעת - על כך שבחרה, מסיבותיה אותן בחרה שלא לחשוף לפני ביהמ"ש (ראו תגובת ב"כ התובעת בשורה 22 בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון), שלא לצרף כנתבעות נוספות גם את בעלת הרכב הנתבע וגם את מבטחת הרכב הנתבע, לפחות משעה שפרטיהם נמסרו לה בכתב ההגנה. יחד עם זאת ובסופו של יום, נראה כי הסיכון אותו לקחה הנתבעת בהתנהלותה התמוהה הנ"ל היה גדול יותר והוא מתממש לחובתה. שוכנעתי כי אכן התרחשה התאונה הנטענת, בה פגע הרכב הנתבע ברכב התובע, בעוד הרכב התובע בעמידה בחנייה ואילו הרכב הנתבע בנסיעה בלתי זהירה. עד התובעת העיד ממקור ראשון על מה שראו עיניו וקלטו חושיו, והוא צפה בתאונה, ומנגד, למרות שהתיימרה להכחיש זאת בכתב הגנתה, לא הציגה הנתבעת כל עדות לסתור. מצאתי את עדות עד התובעת כמהינה וכמשכנעת ולכן אני מקבלה וקובע כי התאונה התרחשה כנטען ע"י התובעת. לגבי שיעור הנזק הנתבע לא הייתה למעשה כל מחלוקת, ולכן לא אתעכב על כך. באשר לשאלת היריבות שבין התובעת לבין הנתבעת. נוכח עדות עד התובעת, לפיה על הרכב הנתבע היה כיתוב "בשירות עיריית נתניה" (העד התבלבל בטופס ההודעה וכתב בשירות עיריית הרצליה, ואני מקבל הסברו המשכנע לפיו מדובר בטעות סופר, שמקורה בעובדה שהוא עצמו עובד עיריית הרצליה), סבורני שהתובעת רשאית הייתה לתבוע ישירות את עיריית נתניה. רכב מסוג מטאטא כביש הפועל ככזה ברחובותיה של עיר מקים עליו את החזקה שהוא שייך לעיריה באותה עיר או למצער מצוי באחריותה ובזיקה אליה, ודאי כאשר מתנוסס עליו הכיתוב הנ"ל. על הנתבעת, הטוענת לפטור מחבותה האישית על בסיס הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], החובה להראות, בראיות מלאות ומשכנעות, כי מתקיימים תנאיי הפטור. למען הנוחות אביא את לשון סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] במלואו, שכתורת השוליים שלו הינה "חבותו של בעל חוזה": 15. לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה: (1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו; (2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק; (3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; (4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; (5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין. סבורני שהנתבעת לא השכילה להוכיח שתנאיי סעיף 15 הנ"ל מתקיימים במקרה זה. למעשה, הנתבעת לא הציגה ראייה כלשהי לגבי התקשרותה הנטענת עם חברת פורד, ובודאי שלא הציגה את תנאיי התקשרותה הנ"ל. די בכך כדי לדחות את טענת היעדר היריבות. מעבר לכך ועל פניו, נראה כי מתקיימת במקרה שלנו הוראת סעיף 15(4) הנ"ל, מאחר שניקוי וטאטוא כבישי העיר נתניה הינם מעשים שהנתבעת ודאי אחראית לעשותם מכוח דיני העיריות, ולכן הנתבעת לא יכולה ליהנות מהפטור שבסעיף. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 6,923 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. באשר לבקשתה (החלופית בסיכומיה) של הנתבעת ליתן פס"ד המחייב את הצדדים השלישיים לשפות את הנתבעת על חיוביה כלפי התובעת: אני סבור שראוי לאפשר לצדדים השלישיים להגיב על בקשה זו, נוכח העובדה שהנתבעת נמנעה במשך למעלה מחצי שנה מלפעול כנגד הצדדים השלישיים ונוכח העובדה (הלכאורית) לפיה הצדדים השלישיים לא הוזמנו לישיבת יום 5.6.13 הנ"ל. אני מורה אפוא לשני הצדדים השלישיים להגיב על בקשת הנתבעת ליתן נגדם פס"ד בהיעדר הגנה (במסגרת ההודעה לצד שלישי ונוכח חיובי פס"ד זה), בתוך 7 ימים מיום קבלת פס"ד זה (פגרת הקיץ באה במניין הימים ולא עוצרת את מניין הימים!). פסה"ד יישלח לכל הצדדים בתיק, לרבות שני הצדדים השלישיים. כבישרכבתאונת דרכיםנזקי רכוש