לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם ומכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי התובעת לא עמדה בנטל החל עליה להוכיח כי הנתבעת לא שילמה את תמורת הסחורה. רקע ותמצית טיעוני הצדדים התובעת, חברה העוסקת בתחום החשמל והתאורה, סיפקה לנתבעת את הסחורה במהלך חודש אוקטובר 2008. נטען כי התמורה בגין הסחורה לא שולמה ובהעדר מענה מטעם הנתבעת למכתב התראה ששוגר אליה, הוגשה התביעה בסכום של 1,033 ₪ בהתאם לחשבונית מס שנשלחה לנתבעת (ר' נספח א' לכתב התביעה). התובעת הדגישה העדר כל אסמכתא בידי הנתבעת בתימוכין בטענתה כי נשאה בתשלום תמורת הסחורה וטענה בהרחבה להתנהלותה של הנתבעת, שהתעלמה מפניותיה והחלה בהעלאת טענות שונות רק לאחר הגשת כתב התביעה כנגדה. התובעת סוברת כי עסקינן בטענת "הודאה והדחה" מטעם הנתבעת המביאה להיפוך נטל הראייה, מאחר והעד מטעם הנתבעת - מר גידי לוין (להלן: "לוין"), לא הציג כל אסמכתא לתשלום בגין הסחורה. הנתבעת כופרת בחיוב הנטען כלפיה וטוענת כי לוין - יועץ התאורה מטעמה, הוא שהזמין את הסחורה מהתובעת והוא ששילם בעבורה במישרין לנציג התובעת שנכח במקום - מר תומר הירש (להלן: "הירש"). הנתבעת טוענת להעדר כל קשר עסקי ישיר בינה לבין התובעת ומוסיפה כי עד לקבלת מכתב ההתראה מיום 4.4.12 (נספח ב' לכתב התביעה), כלל לא הייתה ערה לנושא. הנתבעת מרחיבה אשר לשיפוץ שנערך בביתה בשלהי שנת 2008, במסגרתו שכרה את שירותי לוין כיועץ תאורה והוא זה שרכש בעבורה מוצרי תאורה ובכללם הסחורה ודאג להתקנתם. התשלום עבור רכישות אלו הוסדר במישרין עם לוין, ממנו למדה הנתבעת כי רכש את הסחורה מהירש, שקיבל תשלום עבור הסחורה והתקנתה. בתגובה לדרישת התובעת להסדרת תשלום תמורת הסחורה, הוסיפה הנתבעת כי לוין פנה מספר פעמים לנציג התובעת - מר יגאל פנחס והביע תמיהתו על דרישת התובעת, תוך הפנייה למהלך ביצוע תשלום התמורה לידי הירש. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה התכתבויות שהוחלפו בין הצדדים ועם לוין (ר' נספחים 2 ו- 3 לכתב ההגנה). דיון והכרעה אין מחלוקת בין הצדדים כי הסחורה סופקה לבית התובעת והותקנה במקום על ידי התובעת, שנציגה בעת זו הוא הירש. שוכנעתי כי גרסאות התובעת ולוין, משכנעות ביתר מגרסאות מנהל התובעת כפי שנשמעו על ידי מנהלה - מר פנחס ועל ידי הירש. גרסאות עדי ההגנה נותרו רציפות, לא נסתרו בהשוואתן זו לזו ולראיות אחרות והן מתיישבות עם ראיה אובייקטיבית של מכלול נסיבות ההתרחשות. לא התרשמתי כי עדי התביעה ביקשו לחמוק מתשלום תמורת הסחורה ומצאתי את גרסתם כמשקפת נאמנה את קרות האירועים. מנגד, לא עלה בידי התובעת לשכנע כי גרסתה עדיפה על פני זו של הנתבעת. גרסת התובעת נותרה מקוטעת וחסרה. לא הוצגו מסמכים מהותיים בתימוכין בפרטי הזמנת, משלוח והתקנת הסחורה. לא הוצגו פרטים מהותיים לעניין מעקב אחר תשלום תמורת הסחורה. מגרסתו של מר פנחס לא עולה מסד איתן מכוחו ניתן לקבע ממצאים לזכות התובעת וגרסת הירש - עד התובעת, אינה שוללת את גרסת ההגנה ולמעשה מותירה אותה בגדר האפשרות הסבירה. תנאי מסייע משמעותי למסקנתי הדוחה את התביעה מצאתי בנוהג שהוכח בהתנהלותה הכספית של התובעת. מכוחו, אין מותקנת סחורה טרם קבלת תמורה בגינה. נוהג זה תואם גם את הגיונם של דברים לאור סוג הסחורה בו עסקינן והוא תומך בטענות ההגנה לעניין תשלום שביצע נציג הנתבעת לידי נציג התובעת בזמן אמת. התרשמתי כי גרסת התביעה מבקשת לסמוך על מחדלי הנתבעת, הן בהתנהלותה הרישומית בבחינת תשלומים שביצעה והן בהימנעותה מלהשיב למכתב ההתראה שקיבלה. סברתי כי אין באלו כדי למלא את החסר הבולט בראיות התובעת הנותרת בגדר "מוציא מחברו" ועליה הראיה, אך התחשבתי בהתנהלות הנתבעת בבחינת סוגיית ההוצאות. שוכנעתי כי יש לייחס אמון מלא לגרסתו של לוין, לפיה שילם את תמורת הסחורה במישרין לידי הירש ובזמן התקנת הסחורה בבית הנתבעת. הגרסאות שהעמידה התובעת מנגד לגרסת לוין, אינן מכרסמות בעוצמתה. גרסתו של מר פנחס מטעם התובעת אינה מידיעה אישית, הוא הבהיר כי הנתבעת עצמה לא פנתה לתובעת לשם הזמנת הסחורה, ובמיוחד הדגיש את אותו הנוהג הרווח בתובעת לגבות תשלום בעבור הסחורה בעת התקנתה. לא הובהר מדוע לגרסתה המשתמעת של התובעת, נוהג זה לא מומש במקרה דנן. התובעת לא העמידה אלטרנטיבות סבירות כהסכמה על חלופות תשלום אחרות אשר יצדיקו העדר מימושו ויש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעת, ממנה עולה כי נוהג זה מומש בעניינה בעצם תשלום לוין את התמורה לידי הירש כגרסתו של הראשון. לא מצאתי ממש בטענת התובעת לעניין "הודאה והדחה" ונטל השכנוע נותר על כתפיה. יפים לענייננו הדברים שנקבעו ב-ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 ג' (1984, כדלקמן - "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' - 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע...טענת ההגנה, שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה טענת 'הודאה והדחה', המעבירה את נטל הראיה על הנתבע". וכן: "הודאת הנתבע בעובדות מסוימות מצמצמת את המחלוקת ועשויה להקל על הראיות שעל התובע להציג, ואף עשויה להעביר אל הנתבע את נטל הבאת הראיות. אך זאת לא במובן של הודאה והדחה" (רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נק שאוקי חמדאן עליאן, (23.2.12)). באישור הנתבעת את קבלת הסחורה ואת הצורך העקרוני לשלם תמורה בגינה, אין משום "הודאה" בכל טענות התובעת, אלא אך צמצום גדר המחלוקת וכדי הקלה לתובעת בבחינת הבאת ראיותיה. מנהל התובעת העיד לפרוטוקול הדיון כי הזמנת הסחורה לא תועדה והוסיף כי: "...ההזמנה לא כתובה, נעשתה בעל פה...". לא ניתן הסבר מספק כיצד דברים אלו מתיישבים עם נוסחה המפורש של החשבונית - נספח א' לכתב התביעה, הכולל את צמד המילים: "פירוט מצורף". לא הוצג פירוט שכזה בבחינת אומדנת היערכותה הראייתית של התובעת להוכחת טענותיה וזהו מסמך אחד חסר מבין כמה, כפי שהבהיר הירש לפרוטוקול הדיון. בנוסף, הבהיר העד כי הנתבעת לא פנתה לתובעת במישרין לעניין הזמנת הסחורה ולא יכל לספק הסבר מדוע החשבונית מוענה דווקא אליה (ר' פרו' עמ' 6 שו' 24-27). העד אישר כי הירש עבד בתובעת כמספר חודשים וכן ביצע התקנות (ר' פרו' עמ' 6 שו' 20-25). העד לא זכר את זהות המתקין בבית הנתבעת בעת הרלוונטית, אך לאחר בירור עם הירש, גמר אומר בליבו כי: "הוא לא אמר שהוא לא זוכר, הוא אמר חד משמעית שהוא לא קיבל את הכסף" (ר' פרו' עמ' 7 ש' 29). מכאן שגם אליבא דתובעת, הירש - העד מטעמה, הוא המוציא והמביא בכל העניינים הקשורים באספקת הסחורה לבית התובעת. חיזוק למסקנה זו מצאתי בהפניית העד לזהות מזמין הסחורה ובזו הלשון: "...לא זכור לי. צריך לשאול את תומר (הירש - א.י)" (ר' פרו' עמ' 8 שו' 4). עדותו של מנהל התובעת הותירה רב נסתר על גלוי בבחינת העובדות הנדרשות לעניין. לפיכך, אין תמיהה כי הנתבעת צלחה בהבהרת החוסרים שבגרסת התביעה באמצעות הפניותיה לראיות אחרות ולהיגיון. גרסת התובעת תלויה על כרעי החשבונית - נספח א' לכתב תביעתה, בעוד הנסיבות שקדמו להוצאתה לא הוצגו מלפניי, לא נלמד הקשר בינה לבין הנתבעת ולבין לוין והירש ולא נודעו לתובעת ולרישומיה עניינים הקשורים בתשלום החוב הנקוב בה. די במכלול זה כדי לשמוט את הקרקע הראייתית עליה מתבקשת התובעת לבסס את תביעתה. מגרסת שני עדי התביעה עולה נוהג ברור לעניין תשלום תמורה שגובה התובעת עם סיום התקנת הסחורה. מנהל התובעת מסר כי התמורה מתבצעת: "אחרי ההתקנה או בעת מסירת הציוד. כך או כך. לא לפני, או בהספקה או בגמר ההתקנה" (ר' פרו' עמ' 11 שו' 14). הירש, אף אם באופן מעורפל יותר, מאשר את אותו הנוהג באומרו: "... יכול להיות שאני מגיע עם הצעת המחיר המאושרת, החשבונית שיוצאת ללקוח שברגע שהגיעה ההתקנה, אני מגיע ללקוח, אם אני עושה את ההתקנה או ששולחים את המתקין, הוא יקבל את הכסף בזמן ההתקנה או בצורה אחרת שנקבעה מראש בשיק או באשראי" (ר' פרו' עמ' 15 שו' 24). לא הובהרה "צורה אחרת" לתשלום התמורה שנקבעה בין הצדדים, בהחרגה ברורה מהנוהג שבתובעת וגם מטעם זה קבעתי כי הוא חל במלוא עוזו במקרה דנן, כגרסת לוין. עדותו של הירש לפרוטוקול הדיון הייתה רוויה בהעדר זיכרון וכדבריו: "אני לא זוכר את התיק הזה אמרתי מההתחלה...". הירש זכר היכרות עם לוין כיועץ תאורה, אך לא זכר אם קיבל ממנו את סכום התמורה, כסכום התביעה, לא זכר כיצד נקבעה "צורת התשלום" ובאחת - העד היחיד מטעם התובעת שיכל לספק נתונים קריטיים מקליטת חושיו, אינו צולח מתן משקל נגד לטענות הנתבעת (ר' פרו' עמ' 14 שו' 31; עמ' 15 שו' 24-25; עמ' 16 שו' 19). לא נתתי אמון בגרסת הירש, לאחר שהתרשמתי כי הוא מבקש לחמוק ממתן תשובות ישירות לשאלות שאינן נוחות בעבורו, מותיר עמימות מכוונת בתשובותיו ומנסה להלך "בין טיפות" גרסאות הצדדים שאינן ידועות לו במלואן. בחינת גרסאות עדי התביעה, שבעיקרן ליקויי הזיכרון מטעם הירש, אינה מאפשרת העדפתן על פני גרסת הנתבעת. והיה ולא די באלו, הירש מלמד בגרסתו על היערכות התובעת בבחינת סיפוק סחורה כזו נשוא הדיון ללקוחותיה, והיערכות שכזו אינה עולה מגרסת התביעה בעניין שמלפניי. כך, מתאר העד שרשרת של מסמכים, האמורה להיות בנמצא בהזמנות סחורה כגון דא וכדבריו: "אני מוציא את הצעת המחיר ונותן את המאושרת ליגאל, מוציאים הזמנה מסודרת...." (ר' פרו' עמ' 15 שו' 16). מעבר לאותו פירוט חסר כמבואר בחשבונית נספח א' לכתב התביעה, התובעת חדלה מלהציג אף את "הצעת המחיר" הרלוונטית ואת הזמנת הסחורה ה"מסודרת" בעניינה של הנתבעת. הנתבעת הבהירה מדוע נמנעה ממתן תשובה למכתב ההתראה מטעם התובעת ובכל מקרה, לא ראיתי בהתנהלותה משום הודאה בחוב הנטען כלפיה. הנתבעת הבהירה כי לא השיבה לתובעת מאחר ו: "המכתב הזה התקבל באפריל 2012, השיפוץ לדירה נעשה בנובמבר 2008, לרגע חשבתי שאולי באמת אני לא שילמתי, לא זכרתי. 3.5 שנים עברו ועל כן פניתי ליועץ התאורה שלי..... ואמר לנו שהוא בירר והתשלום בוצע. שאנחנו יכולים לישון בשקט ולהפתעתי הרבה, לאחר 3 חודשים קיבלתי את המכתב השני" (ר' פרו' עמ' 12 שו' 18-22). בנוסף, הדגישה הנתבעת בעדותה כי ממועד התקנת הסחורה: "מעולם לא נעשתה אליי פניה" (ר' פרו' עמ' 13 שו' 5). אכן, חלוף הזמן מהזמנת הסחורה ועד להגשת כתב התביעה, אינו מסייע לתובעת לעמוד בנטל החל עליה ואי הסדרים בהתנהלותה בולטים על פני ציר הזמן. לא הובהרו סדרי התנהלות התובעת בהיבטים של הזמנות סחורה וחשבונאות, על מנת שיסתייע לאתר תקלה שדומה שאירעה, לפיה שולם סכום התמורה לידי נציג התובעת מבלי שיעבור במערכת הנה"ח בה. הנתבעת לא הקלה ראש במכתב ההתראה שקיבלה, החשש שעלה בליבה לעניין תשלם התמורה פג לנוכח ההסבר שקיבלה מלוין ויתרת ההתכתבות בין הצדדים, מלמדת על תמיהה אותנטית מטעמה כפי שנשמעה אף לפרוטוקול הדיון, אשר לבחירת התובעת להמשיך ולנקוט צעדים משפטיים כנגדה. גרסת לוין לפרוטוקול הדיון תואמת את המכתב שכתב שהוגש וסומן נ/2. מגרסתו הרציפה, שלא נסתרה, עולה כי הוא זה שביצע את ההזמנה של הסחורה מהירש ושילם בעבורה, בבית הנתבעת, סכום מזומן של 1,050 ₪ ללא קבלה או חשבונית ובטרם התקנת הסחורה כבקשת הירש (ר' פרו' עמ' 10 שו' 2-18). וכדברי העד: "... תומר הירש קיבל את כספו, לאחר מכן הוא התקין את הסחורה, אני חייב לציין פה שלאחר אותה התקנה, תומר הירש המשיך לקבל עבודות ממני, .... בכל מיני אתרים לאורך פרק זמן" (ר' פר' עמ' 10 ש' 24-26). "...מעולם לא בא בתלונה שחייבים לו כסף, שלא שולם לא כסף, שלקוחה הספציפית חייבת לו איזהו סכום" (ר' פרו' עמ' 10 שו' 28-29). סוף דבר לאור המקובץ, שוכנעתי כי אין לזקוף לחובת הנתבעת את התנהלותה הרישומית החסרה, לנוכח העדר יכולת התובעת לדעת מה עלה בגורל התמורה ששולמה לידיה בגין הסחורה. קבעתי כי לוין שילם להירש את מלוא תמורת הסחורה בשם הנתבעת ודחיתי את התביעה. בבחינת סוגית ההוצאות, על אף שנדחתה התביעה, החשבתי את התנהלות הנתבעת בבחינת רישומיה והעדר מענה למכתב התובעת. יכול שתיעוד תשלום התמורה ושטיחת גרסת הנתבעת טרם הגשת התביעה, היו מביאים לייתור בירורה ומכל אלו כל צד יישא בהוצאותיו. זכות ערעור כדין. סחורהשאלות משפטיות