לקראת העלייה על מחלף גלילות בנתיבי איילון לכיוון דרום, ארעה תאונת שרשרת בה היו מעורבים חמישה כלי רכב (להלן: "התאונה"). על מנת לסבר את האוזן חמשת כלי הרכב היו בסדר הבא: הרכב הראשון בשיירה הינו רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת" ו/או "הרכב הראשון"), בו נהג עת/1 (להלן: "עת/1"). הרכב השני, הינו הרכב שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "נתבע 1"), המבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: "הרכב השני"). הרכב השלישי בשיירה הינו רכב בבעלות ש. שלמה רכב בע"מ - הנתבעת 4 (להלן: "הרכב השלישי"), בו נהג הנתבע 3 אפרים דניס (להלן: "הנתבע 3"). הרכב הרביעי (להלן: "הרכב הרביעי") הינו רכב בבעלות הפרטית של הנתבע 5 (להלן: "הנתבע 5"). הרכב החמישי בשיירה הינו בבעלותו של הנתבע 6 (להלן: "הנתבע 6"), אשר מבוטח אצל הנתבעת 7 (להלן: "הרכב החמישי"). העידו בפני עת/1, הנתבע 1 שכאמור לעיל נהג ברכב השני ונתבע 6 שנהג ברכב החמישי. נהגי הרכב השלישי והרביעי - נתבעים 3 ו-5, לא התייצבו לעדות, למרות שזומנו כדין, וזאת מבלי ליתן כל נימוק. הנתבעים חלוקים ביניהם באשר לאחריות של כל אחד מהם באשר לאחריות קרות הנזקים ברכב התובעת. עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ התובעת, רכבה נפגע מאחור ולפיכך היא זכאית לקבל את מלוא נזקיה, שאינם במחלוקת. לטענת ב"כ הנתבעים 1 ו-2, יש לדחות את התביעה כנגד מרשיה לנוכח הודעות המעורבים והעדויות, במיוחד עדותו הניטרלית של עת/1, אשר העיד כי הרגיש מכה אחת בלבד וראה שנתבע 1 הספיק לבלום את רכבו. לטענת ב"כ הנתבעים 3 ו-4, הנתבע 3 הצליח לבלום והנתבע 5 פגע בו וכתוצאה מהפגיעה הדפו קדימה. כמו כן הדגישה, שהנזק בחלק האחורי ברכבם גבוה מאשר הנזק הקדמי, דבר המצביע על עוצמת הפגיעה. לטענת ב"כ הנתבע 5, יש למחוק את התביעה נגדו מרשו עקב מעורבות הרכב החמישי של הנתבעים 6 ו-7 אשר גרם לתאונה. לטענת ב"כ הנתבעים 6 ו-7, להבדיל מהנתבעים 3 ו-5, הנתבע 6 העיד ומסר גרסה בה טען באופן עקבי, פוזיטיבי ובמפורש כי הצטרף לתאונה קיימת. שהרי, לטענתו נתבע 3 טען כי נתבע 5 פגע בו והדף אותו לעבר הרכב שלפניו, ולאחר מכן נתבע 6 הצטרף לתאונה. מסקנה זו מתיישבת גם עם מספר המכות שהרגישו הנהגים המעורבים. ב"כ הנתבעים 6 ו-7 הדגיש לעניין הנזקים, כי הנזק ברכבם גבוה לנוכח מחירי החלקים וכי לנזק האחורי של נתבע 5 הוסף באופן מלאכותי בדיקת מדידות שאמורה להתחלק באופן שווה בין המוקדים. דיון והכרעה: השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - מי מבין הנהגים המעורבים אחראים לנזקים הנטענים ברכב התובעת. יוער כבר עתה כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את עדויות הנהגים שהתייצבו למתן עדות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בהודעות הנהגים, בתמונות, בחוות הדעת, ובכל אשר הובא בפני, הגעתי למסקנה שאין להטיל אחריות כלשהיא על נתבעים 1 ו-2, ואילו ביחס לנתבעים הנותרים יש לחלק את האחריות לנזקי רכב התובעת בצורה שווה. ובמה דברים אמורים: בהקשר לאחריותם הנתבעים 1 ו-2 הגעתי לכלל מסקנה כי אין לייחס להם אחריות כלשהיא, וזאת לנוכח עדותו הברורה, העקבית והניטרלית של עת/1 לפיה הרכב השני (של הנתבעים 1 ו-2) נהדף לעברו (ראו טופס הודעה ת/1). בבית המשפט העיד עת/1 בעמ' 1 כדלקמן: "...בזמן שהייתי במחלף רכב לפניי בלם בפתאומיות, בלמתי בזהירות ולא פגעתי בו, ותוך כדי זה שבלמתי אני זוכר שהסתכלתי במראה לראות אם זה שמאחוריי בולם, והוא הצליח לבלום...". בהמשך לשאלת בית משפט השיב כי הרגיש פגיעה אחת. בהקשר לאחריותם של שאר הנתבעים ייאמר: נתבע 1, שנהג כאמור ברכב השני והספיק לעצור מבלי שפגע ברכב התובעת, טען באופן ברור ועקבי הן בהודעתו נ/2 והן בעדותו בבית המשפט (עמ' 3 לפרוטוקול), כי בזמן שבלם את רכבו הסתכל במראה האחורית וראה כי נתבע 3 שנסע מאחוריו לא הספיק לעצור, פגע בו והדף אותו לעבר רכב התובעת. כמו כן העיד הנתבע 1 ששמע והרגיש רק מכה אחת (עמ' 4). להבדיל מעדותו של נתבע 1, נתבע 3 טען בהודעתו נ/5 שכן הספיק לעצור, לדבריו: "תוך כדי נסיעה הרכב לפני (של הנתבע 1 - הבהרה שלי נ.ב.) בלם בפתאומיות, בלמתי את הרכב שלי ועצרתי מספר סנטימטרים לפניו מבלי לפגוע בו. הרכב שנסע מאחור (של הנתבע 5 - הבהרה שלי נ.ב.) לא הספיק לבלום ופגע בי בחוזקה. כתוצאה מהמכה הרכב שלי נזרק על הרכב שלפני... במקביל פגע רכב נוסף ברכב שפגע בי וזרק אותו שוב עלי". בהודעה נ/6 של הנתבע 5 נכתב כי הוא הספיק לבלום את רכבו לפני הרכב שנסע לפניו ואילו רכבם של נתבעים 6+7 שנסע מאחור לא הספיק לבלום והדפו לעבר הרכב של נתבע 3. הנתבע 6 הן בהודעתו נ/8 והן בעדותו בבית המשפט טען שהצטרף לתאונה קיימת והודה כי פגע ברכבו של נתבע 5 מאחור. הוא העיד בעמ' 5 לפרוטוקול: "... ראיתי תאונה, בלמתי ולא הספקתי ונכנסתי ברכב שלפניי, ישבתי על הרכב שלפניי, מאחר והוא יותר קטן ממני...". כלומר, נתבע 6 לוקח אחריות לגבי הפגיעה ברכב הרביעי מאחור, אך לא לגבי המוקד הקדמי. יחד עם זאת, אינו ידע לומר מה היה סדר הפגיעות בכלי הרכב שהיו מלפניו. כאמור לעיל, הנתבע 3 שנהג ברכב השלישי והנתבע 5 שנהג ברכב הרביעי לא התייצבו למתן עדות, ומן הסתם לא מסרו גרסה שעמדה במבחן החקירה הנגדית. בנסיבות אלה יש ליתן לאמור בהודעותיהם משקל ראייתי נמוך, תוף העדפת דבריהם של הנהגים שהעידו בבית המשפט. מכאן, שבסתירה בין גרסתו של נתבע 1 לבין גרסתו של נתבע 3 בשאלה אם זה האחרון הספיק לבלום מבלי לפגוע ברכב שלפניו, הנני להעדיף את גרסתו של נתבע 1 ולקבוע שנתבע 3 לא הספיק לעצור. יחד עם זאת, לאור העדויות שהובאו בפני, ואופי הנזקים בכלי הרכב המעורבים בתאונה ניתן להסיק כי הנתבע 6 פגע בעוצמה ממשית ברכב שהיה מלפניו. וישאל השואל - האם בנסיבות העניין יש לייחס לנתבע 6 את מלוא האחריות לתאונה, לטעמי בשל אופי הנזקים והעדויות, התשובה הינה שלילית. יובהר, השאלות שצריכות להישאל עתה, האחת: האם חובת הזהירות של הנתבעים 3 ו- 5 הופרה, והם גם, על-ידי התנהגותם פגעו ברכב התובעת, וגרמו לחלק מן הנזק. השנייה: האם החובה הקבועה בתקנות התעבורה לפיה חייבים הם לשמור מרחק מאחורי רכב שמלפניהם, התקיימה. בענייננו, התשובה לשאלה הראשונה חיובית, שהרי הנתבע 1 העיד כי הנתבע 3 לא הספיק לעצור, ועל פי עדותו של נתבע 6 ואופי הנזקים בכלי הרכב השתכנעתי כי הנתבע 5 גם הוא לא הספיק לעצור את רכבו, ועושה הרושם כי היה במהלך בלימה. כמו כן, התשובה לשאלה השנייה הינה שלילית, הואיל והנתבעים 3 ו- 5 לא פעלו כמצוות תקנות התעבורה. בנסיבות אלה, הגעתי לכלל מסקנה שישי לראות בנהגים שהיו מאחורי הרכב השני מעוולים במשותף. סבורתני, שאין בנסיבות התאונה דכאן כדי להצביע על קנה מידה אחר, שהרי הרשלנות של הנהגים מאחורי הרכב השני פעלו בעת ובעונה אחת, וגרמו לפגיעה ברכב התובעת. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים 3-7 ביחד ולחוד ובאופן שווה, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק וחוות הדעת לא נסתרה. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו. סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל ישלמו הנתבעים 3 ו-4, נתבע 5 ונתבעים 6 ו-7 בחלוקה שווה לתובעת סך של 7,338 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪. דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 להידחות. הנתבעים 3-4, 5 ו- 6-7 ישאו בשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪, ובהוצאות הנתבע 1 כפי שנפסק במהלך הדיון. הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים. רכבתאונת דרכיםתאונת שרשרת