תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 12.10.2010, עת נהג ברכב, מ.ר. 3728070 (להלן- "הרכב"). הנתבעת הייתה מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח חובה. הצדדים חלוקים בעניין גובה הנזק שנגרם לתובע (אין טענה לנכות צמיתה). הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4ג. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), לאחר הגשת טיעונים קצרים בכתב. התובע, פיזיותרפיסט העובד כשכיר בדירוג "אחים" במרכז הרפואי "בני ציון" בחיפה (להלן- "ביה"ח") (ולטענת הנתבעת, משמש גם כמרכז תחום הפסיכיאטריה בחדר המיון בביה"ח), ולטענתו, עובד גם כעצמאי החל משנת 2006, טוען כי עת נהג ברכב, בדרכו לעבודה, בצומת כורדני בקרית מוצקין, רכב צד ג' נכנס אל הצומת באור אדום ופגע בחוזקה ברכב התובע, מצדו השמאלי-אחורי (להלן- "התאונה"). נטען כי כתוצאה מהתאונה, הוכרז הרכב כאובדן כללי, והתובע נפגע בצווארו והחל לסבול גם מכאבי ראש וסחרחורות. ממקום התאונה הובהל התובע לחדר מיון טראומה של ביה"ח, והתלונן על "כאבים בצוואר. שולל חבלת ראש ישירה". בבדיקה נמצאה רגישות מעל ע"ש צווארי עם הגבלה קלה בטווח תנועות. בצילום שבוצע לתובע לא נראה ממצא טראומתי חריף, ואובחנה "צליפת שוט". התובע שוחרר לביתו עם המלצות למעקב רופא מטפל, משככי כאבים, מנוחה, פיזיותרפיה לע"ש צווארי דרך קופ"ח, צווארון רך למשך 4-3 ימים ופניה למיון במקרה של החמרה. למחרת (13.10.10) פנה התובע למחלקת תאונות במרכז הרפואי "לין" בחיפה שם נמצאו בבדיקתו רגישות מקומית והגבלה בתנועות. התובע הופנה לפיזיותרפיה, והומלץ לו על נטילת משככי כאבים לפי הצורך, מעקב רופא משפחה וביקורת רופא אורטופד בקופ"ח. ביום 17.10.10 ביקר התובע אצל רופאת משפחה בקופ"ח והתלונן על המשך כאבי צוואר, כאבי ראש וסחרחורת, נדודי שינה, חרדות אחרי התאונה ושחזורים עם תמונות של התאונה. בבדיקתו נמצאו הגבלה בתנועות צוואר ותסמינים של תסמונת פוסט-טראומטית אחרי תאונת דרכים בגינם הופנה למרפאה לבריאות הנפש. ביום 29.10.10 שב התובע לרופאת המשפחה כשהוא מתלונן על המשך כאבי צוואר, הגבלה בתנועות, כאבי ראש וסחרחורת, זרמים ביד ימין, נדודי שינה ושחזורים של תמונת התאונה, ועדכן כי טרם נבדק על ידי פסיכיאטר. הרופאה מצאה כי התובע נראה מתוח, וכי קיימת הגבלה בתנועות צוואר. הרופאה הפנתה את התובע לייעוץ נוירולוג. ביום 9.11.10 פנה התובע למרפאה הנוירולוגית בביה"ח. בדו"ח הביקור צוין כי התובע הופנה למרפאה עקב כאבים בכתף וביד ימין, שהופיעו לאחר התאונה. נרשם כי התובע סובל מכאבים חזקים בצוואר, בכתפיים ובראש, ומהרגשת נימול וחוסר תחושה, ובהמשך תחושת שריפה, בחלק החיצוני של הזרוע, האמה ואצבעות 5-4 ביד ימין – סימפטומים ההולכים ומחמירים בשכיבה משבוע לשבוע, כאשר התובע נעזר בתרופות שינה על מנת להירדם. לאחר בדיקה נוירולוגית אובחנה תסמונת צווארית בגובה C7-T1 מימין. הומלץ לתובע על ביצוע CT ע"ש צווארי, פיזיותרפיה לצוואר ומשככי כאבים לפי הצורך, טיפול תרופתי עקב מרכיב עצבי, המשך מעקב וטיפול אורטופדי במרפאת צוואר בביה"ח. ביום 12.11.10 ביקר התובע אצל רופאת המשפחה, עדכן כי נבדק על ידי נוירולוג עקב כאבים בצוואר המקרינים ליד, התלונן על כאבי ראש וסחרחורת, ומסר כי עדיין לא התאושש נפשית לאחר התאונה, והוא מפחד מנהיגה, לא ישן טוב בלילה וממתין לייעוץ פסיכיאטרי. בבדיקתו לא נמצאו סימני מצוקה, אך נראה מתוח, ונמצאה הגבלה קלה בתנועות צוואר. הרופאה המליצה על מעקב נוירולוגי ואורטופדי ועל המשך פיזיותרפיה. ביום 6.12.10 פנה התובע לרופא פסיכיאטר בקופ"ח, והתלונן על פחדים בעקבות התאונה המפריעים לו בנהיגה, כאבים גופניים, עייפות, בעיות בשינה, וטען כי הוא מתוח ולחוץ, עצבני וחסר סבלנות. הפסיכיאטר מצא כי לתובע יש תסמונת פוסט-טראומטית, ללא מחשבות שווא או הזיות, ונתן טיפול תרופתי והמליץ לתובע שיחות משלימות לטיפול. ביום 15.12.10 ביקר התובע אצל רופאת המשפחה והתלונן על חזרת הכאבים בצוואר ועל המשך כאבי ראש וסחרחורת. הרופאה מצאה בבדיקת התובע הגבלה בתנועות צוואר רבה יותר בכיפוף ימינה, והפנתה את התובע להמשך פיזיותרפיה. ביום 19.12.10 פנה התובע למרפאה האורטופדית בביה"ח שם התלונן על כאבים בצוואר המקרינים ליד ימין עם החמרה במצבו. אולם, מסר כי לאחר שטופל על ידי פיזיותרפיה ומשככי כאב, קיים שיפור חלקי וזמני במצבו. בבדיקתו על ידי נוירולוג נמצאו סימני כאב והגבלה בתנועות הצוואר ורגישות בע"ש צווארי. הומלץ לתובע על ביצוע MRI ע"ש צווארי בקופ"ח, המשך טיפול לפי המלצות נוירולוג, משככי כאבים וביקורת לאחר MRI. ביום 28.12.10 ביקר התובע אצל רופאת המשפחה בתלונות על כאבי צוואר ויד. הרופאה בקשה אישור מקופ"ח להפניית התובע לבדיקת MRI ע"ש צווארי בהתאם להמלצת אורטופד מיחידת צוואר של ביה"ח. ביום 3.2.11 הפנתה רופאת המשפחה את התובע לייעוץ ומעקב במרפאה לבריאות הנפש עקב אי שקט נפשי, עצבנות יתר, נדודי שינה, ירידה בתפקוד יומיומי, ללא שיפור חרף קבלת הטיפול. ביום 14.2.11 פנה התובע לרופא הפסיכיאטר כשהוא מתלונן על מתח ולחץ, חוסר סבלנות, לחצים בבית החזה, קשיי נשימה, דאגות, נדודי שינה, חלומות עם תכנים מסכנים, פחדנות והססנות בנסיעה, הסתייעות בשני כדורי שינה כל לילה, ואי הטבה לאחר טיפול. הפסיכיאטר מצא כי אין לתובע מחשבות שווא ו/או הזיות או מחשבות אובדניות, וכי קיימים זיכרון שמור והתמצאות תקינה. הרופא המליץ על העלאת המינון התרופתי ומעקב פסיכיאטרי. ביום 29.5.11 שב התובע למרפאה האורטופדית בביה"ח שם נבדק על ידי אורטופד שמצא כאבים והגבלה בתנועות הצוואר ורדימות ביד ימין. נרשם בדו"ח סיכום הביקור כי לא בוצעה בדיקת MRI. הומלץ לתובע על פיזיותרפיה לע"ש צווארי בקופ"ח. ביום 1.6.11 ביקר התובע אצל רופאת המשפחה והתלונן על החמרה בחרדות ונדודי שינה. הרופאה המליצה על המשך מעקב פסיכיאטרי, והפנתה את התובע לפיזיותרפיה ביד ימין. ביום 29.6.11 פנה התובע לרופא הפסיכיאטר, והתלונן כי הוא עדיין מתוח ולחוץ חרף הרפיות ושיחות שביצע, חסר סבלנות, פוחד ממכוניות, מנסיעות ומתאונות, סובל מחלומות ומסיוטי לילה, מחשבות נשנות, וכי דברים הקשורים לתאונה מעוררים בו פחדים וחרדות. עוד התלונן התובע על התקפי חרדה, לחצים בבית החזה, זיעה, קשיי נשימה וחנק, ומסר שלא נטל גלולות שנרשמו לו עקב פחד מתופעות לוואי. הפסיכיאטר לא מצא מחשבות שווא ו/או הזיות או מחשבות אובדניות, והמליץ על טיפול מעקב פסיכיאטרי תרופתי ושקילת העלאת מינון תרופתי עקב הטבה חלקית. לאחר שלושה חודשים, ביום 28.9.11, חזר התובע לפסיכיאטר כשהוא מתלונן על אי הטבה, מתח ולחץ, חוסר סבלנות, פחדים ונדודי שינה, חשש מהטיפול ומההשלכות העתידיות של נדודי שינה, אך מסר שאינו מעוניין בשיחות המעלות תכנים קשים. התובע עדכן שהוא עובד על אף שמחשבות על התאונה עולות בראשו כל יום. הפסיכיאטר מצא כי אין מחשבות שווא ו/או הזיות או מחשבות אובדניות, והמליץ על המשך טיפול מעקב פסיכיאטרי תרופתי ושינוי מינון תרופתי. לאחר כ- 4 חודשים, ביום 22.1.12, ביקר שוב התובע אצל פסיכיאטר, והתלונן על מתחים, לחצים, קשיי נשימה, חוסר אוויר לרבות בלילות, מחשבות חוזרות בערבים על התאונה, רעשים, מכוניות וחדירות בלמים. הפסיכיאטר מצא כי התובע אינו סובל ממחשבות שווא ו/או הזיות, וכי הזיכרון שמור וההתמצאות תקינה. הפסיכיאטר ציין בגיליון סיכום ביקור כי התובע מרבה להעלות שאלות של 'למה', 'איך' ו- 'אילו', ומבקש עליהן תשובות, וכי התגובה הרגשית תואמת את תוכן השיחה. הפסיכיאטר המליץ לתובע להעלות מינון תרופתי ולהמשיך מעקב פסיכיאטרי תרופתי. כ- 5 חודשים לאחר מכן, ביום 19.6.12, הגיע התובע למעקב אצל הפסיכיאטר, ועדכן כי הטיפול התרופתי משפיע עליו טוב יותר, אך עדיין סובל מפחדים, חששות, חלומות בלהה ופחדים בנהיגה. הפסיכיאטר מצא שוב כי אין מחשבות שווא ו/או הזיות או מחשבות אובדניות, הזיכרון שמור וההתמצאות תקינה, והמליץ על המשך מעקב פסיכיאטרי תרופתי. לאחר 4 חודשים, ביום 29.10.12, חזר התובע לביקורת אצל הפסיכיאטר, והתלונן על החמרה בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה בסמוך לביתו, וכי "ראה ושמע את המהומות". התובע התלונן כי הוא ממשיך לפחד ולהסס בנסיעות והינו חסר ביטחון. הפסיכיאטר מצא כי אין לתובע מחשבות שווא או הזיות, אינו אלים, ואין לו מחשבות אובדניות. הפסיכיאטר המליץ על טיפול תרופתי חדש, והורה להפסיק נטילת תרופות פסיכיאטריות אחרות. לאחר חצי שנה, ביום 30.4.13, שב התובע למעקב אצל הפסיכיאטר והתלונן על עליה במשקל כנראה כתוצאה מן הטיפול התרופתי המקל עליו את השינה. התובע מסר כי עדיין קיימים פחדים מתאונות וממכוניות. הפסיכיאטר מצא כי אין לתובע מחשבות שווא ו/או הזיות, אינו אלים, ואין לו מחשבות אובדניות, והורה להמשיך באותו טיפול תרופתי, במעקב פסיכיאטרי תרופתי ולשקול עריכת שיחות. התובע צירף לתיק תעודות רפואיות מהן עולה כי שהה באי כושר החל מיום 12.10.10 ועד ליום 25.10.10. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, וקבע לתובע נכויות כדלקמן: בגין התקופה שהחל מיום 26.10.10 ועד ליום 31.1.11: 30% נכות זמנית; בגין התקופה שהחל מיום 1.2.11 ועד ליום 31.3.11: 20% נכות זמנית; ובגין התקופה שהחל מיום 1.4.11 ועד ליום 31.8.11: 10% נכות זמנית. ועדות רפואיות של המל"ל (ללא שינוי בוועדות העררים) קבעו לתובע 0% נכות צמיתה מיום 1.9.11, הן בתחום הפסיכיאטרי, והן בתחום האורטופדי, כאשר בפרו' הוועדה הרפואית מיום 12.4.11, צוין "עבר בנושא ע"ש צווארי בשנים 2009-2007". המל"ל אישר לתובע דמי פגיעה בגין 13 יום, בהתייחס לתקופה שבין התאריכים 13-25.10.10, לפי 75% משכר התובע ברבע השנה שקדם לתאונה בסך של 35,502 ₪ (היינו: לפי סך של 11,834 ₪ לחודש). כמו כן, שילם המל"ל לתובע תשלומים חד פעמיים בגין גמלת נכות מעבודה בעבור התקופות שהחל מיום 26.10.10 ועד ליום 26.8.11, בסך כולל של 16,764 ₪ ברוטו. התובע צירף לסיכומיו תלושי שכר של מעסיקתו, "ע. חיפה-בי"ח בני-ציון", מחודשים 2-5/10 ו- 7-8/10, עובר לתאונה, מהם עולה כי שכרו החודשי הממוצע של התובע בעבודתו כשכיר עמד ע"ס של 11,250 ₪ נטו (במעוגל; לא משוערך וכולל תוספות חד-פעמיות ששולמו בחודש אוגוסט); לפי אישור משרד רו"ח מיום 25.10.10, שצורף לתיק, הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע מעבודתו כעצמאי, בין החודשים 1-8/10, הינה כ- 4,310 ₪; כן צורף לתיק דו"ח שומה משנת 2009, לפיו הכנסת השכר השנתית מעסק היא 9,077 ₪ ברוטו (היינו: 756 ₪ ברוטו לחודש). לא צורפו אסמכתאות הנוגעות לשכרו של התובע לאחר התאונה. התובע צירף לתיק תצהיר עבר רפואי מיום 12.3.12, לפיו החל מחודש מרץ 2007 סבל מחוסר תחושה בזרוע ימין-אמה וכף יד ימין שמקורם מהצוואר, ונזקק לפיזיותרפיה על רקע בעיה שהייתה לו כשנתיים לפני כן, עקב זרמים ביד ימין וחוסר תחושה, ואף עבר בדיקת CT שגילתה הפרעות בע"ש בגובה C5-C6. לטענת התובע, הכאבים וההגבלות עקב התאונה דנן הינם על רקע אחר לגמרי שכן מדובר בצליפת שוט, ולכן מדובר בכאבים ובהגבלות שונות מאשר אלו מהם סבל לפני התאונה. נטען כי כל מגבלותיו בתחום הנפשי הינן כתוצאה מן התאונה דנן. הנתבעת צירפה בנוגע לעברו הרפואי של התובע, הפנית נוירולוגית לצילום רנטגן עקב כאבי צוואר, ראש, יד ימין וכתף; תוצאות סריקה טומוגרפית ממוחשבת שבוצעה לתובע ביום 29.8.07, לפיה לא נמצא ממצא פתולוגי מוחי מוקדי, אולם בסריקת ע"ש צווארי נמצא בקע דיסק מלווה בבליטה גרמית בחוליות C5-C6, ובלט דיסק אחורי מרכזי בחוליות C6-C7; וכן אישור נוירולוגית מיום 14.3.10, לפיו התובע סובל מזה כ- 3 שנים מתחושת רדימות והתכווצויות באזור זרוע ימין, וכשנה וחצי לפני כן עבר CT ע"ש ו- EMG לגבי חוליות C5-C6. הכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות מכלול החומר הרפואי ומסמכי המל"ל, ולאור הסמכות שניתנה לי על ידי הצדדים, ליתן פסק דין על דרך הפשרה, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000₪. לסכום דלעיל תתווסף האגרה ששולמה בפתיחת ההליך, כשהיא משוערכת ממועד הגשת התביעה ועד היום, וכן שכר טרחת עו"ד בשעור של 13% מן הסכום הפסוק בתוספת מע"מ. התשלומים נשוא פסק הדין ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום. צוואררפואהתאונת דרכים