טענת טעות סופר בהסכם תיווך (כתובת הדירה)

טענת טעות סופר בהסכם תיווך (כתובת הדירה) לפניי תובענה שהוגשה בסדר דין מהיר לתשלום דמי תיווך בגין עסקת מכר מקרקעין. התובעים הם מתווכי נדל"ן המפעילים סוכנות לתיווך נדל"ן בזיכיון מחברת רי/מקס, בשם המסחרי "רי/מקס יהלום". הנתבעים פנו לתובעים, באמצעות התובע 1, והתקשרו עמם ביום 25.11.2010 בהסכם על גבי טופס "הזמנת שירותי תיווך לקנייה ו/או השכרת נכס מקרקעין" (נספח ב' לכתב התביעה בסדר דין מהיר, להלן: "טופס ההזמנה"). אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע 1 חתם על טופס ההזמנה, אולם הנתבעים טענו כי הנתבעת 2 לא חתמה על הטופס, וחתימתה זויפה בידי התובעים או מי מהם. מחלוקת נוספת בין הצדדים ניטשה בשאלת זהות הנכס שאליו מתייחס טופס ההזמנה, באשר על גבי הטופס נכתב כי כתובת הנכס שהוצג באותו מועד היא רחוב ההגנה 90 קומה ג' בתל-אביב, ואילו לטענת התובעים - מתייחס הטופס, לאמיתו של דבר, לנכס ברחוב ההגנה 85, והרישום השגוי של מספר הבית נובע מטעות סופר של התובע 1, אשר מילא את הטופס בכתב ידו. לטענת התובעים, לאחר שהוצגה לנתבעים הדירה ברחוב ההגנה 85 (להלן: "הנכס"), התנהל בין הנתבעים ובין בעלי הנכס משא ומתן, אשר הגיע לכדי מפגש חתימה על חוזה לפני עו"ד צפורה הרצליך, אולם במעמד החתימה התפוצץ המשא ומתן, ולא הבשיל לכדי חתימה. עוד טענו התובעים, כי זמן מה לאחר מעמד החתימה המיועד, נודע להם כי הנתבעים שכרו את הנכס מאת בעלי הנכס, ועל כן זימנו את בעלי הנכס ואת הנתבעים על מנת לגבות מהם את דמי התיווך - ואכן, לטענתם, הן בעלי הנכס והן הנתבעים שילמו דמי תיווך בגין עסקת השכירות (נספח ג' לכתב התביעה וכן מוצג ת/2), אשר לפי מדיניות התובעים, ניתנת לקיזוז מדמי התיווך בגין עסקת המכירה, אם זו תשתכלל בסופו של דבר. עוד טוענים התובעים, כי בשלב מאוחר יותר גילו כי הנתבעים רכשו בסופו של דבר את הנכס, ועל כן שבו ופנו הן אל בעלי הנכס והן אל הנתבעים בדרישה כי ישלמו את הפרש דמי התיווך, בין דמי התיווך בגין השכירות ובין דמי התיווך בגין עסקת המכר, ובעוד שבעלי הנכס, המוכרים, שילמו בסופו של דבר את דמי התיווך (אם גם לאחר התמקחות), הנתבעים סירבו לשלם, ועומדים בסירובם. הנתבעים טוענים, כי הנכס שהוצג להם, ובקשר אליו חתמו על טופס ההזמנה אכן היה הנכס ברחוב ההגנה 90. הם הצביעו על העובדה (שאינה שנויה במחלוקת), כי הם בעליה של דירה אחרת בבניין ברחוב ההגנה 85, אשר לטענתם אף התגוררו בה, ועל כן טענו כי נודע להם על דבר מכירת הדירה מאחת מבעלות הנכס (גב' אילנה נומה), ולא היה להם כל צורך בשירותי תיווך לשם רכישת הנכס נושא הליך זה. עוד ציינו הנתבעים, כי הנתבע 1 הוא בעל לקוי שמיעה במידה ניכרת, כמעט עד כדי חירשות מוחלטת, וכי ראייתו לקויה ביותר, והנתבעת 2 אינה קוראת או כותבת עברית. הנתבעים ציינו גם את גילם המתקדם, אולם לא העלו טענה לבטלות ההסכם הנובעת מכך. לטענת הנתבעים, התשלום בסך 3,500 ₪ שאותו מייחסים התובעים לדמי תיווך בגין עסקת שכירת הנכס היה, לאמיתו של דבר, תשלום בגין מאמץ שנתנו לתובעים, לאור הפצרותיהם של אלה, ועל מנת להביא לסילוק כל טענות התובעים בדבר חוב. עוד התכחשו הנתבעים לחבותה של הנתבעת 2, בטענה שהיא לא חתמה מעולם על טופס ההזמנה. המחלוקת בין הצדדים מתמצה, לאמיתו של דבר, בשתי שאלות ממוקדות בלבד: א. האם חתמה הנתבעת על טופס ההזמנה אם לאו - לשאלה זו חשיבות ביחס למעמדה כנתבעת בהליך זה; ב. האם הנכס שהוצג לנתבעים (או לנתבע 1) היה הנכס ברחוב ההגנה 90, ככתוב בטופס ההזמנה, או הנכס ברחוב ההגנה 85, כנטען בכתב התביעה. להלן אדון בשאלות אלה. האם חתמה הנתבעת 2 על טופס ההזמנה? הנתבעים שניהם הכחישו את טענת התובעים, כאילו חתמה גם הנתבעת 2 על טופס ההזמנה. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 הוא היחיד שחתם על הטופס, וגם הגורם שביצע את עסקת המכר. עם זאת, המצהיר מטעם התובעים, העיד כי הנתבעת 2 חתמה על טופס ההזמנה לפניו (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 24), וכי הסביר לנתבעים בדיוק את מהות הטופס שעליו חתמו ואת התחייבויותיהם על פיו (עמ' 8, ש' 26 - 27). עדותו של X הייתה מהימנה בעיניי, משהעיד באופן קוהרנטי, ללא התלהמות וללא הגזמות. חיזוק לגרסתו זו של מר X אני מוצא בעדותה של הנתבעת 2 עצמה, שהעידה כי הצטרפה לנתבע 1 לחיפושי הדירה, וכלשונה: "הלכנו ביחד לחפש דירות" (עמ' 12, ש' 17). מאחר שהנתבעת 2 מודה כי התלוותה לבעלה לביקורים בדירות, ולאור הפרקטיקה המקובלת של מתווכים, להחתים את לקוחותיהם על טופסי ההזמנה במועד הביקור בנכס, טרם הכניסה אליו (וראו לעניין זה גם עדותו של X, עמ' 8, ש' 29 - 30). מכאן שאני קובע, כי הנתבעת 2 חתמה על טופס ההזמנה, והיא צד להסכם התיווך. אף כי לא הועלתה טענה מפורשת בדבר אי-הבנה מצד הנתבעת 1 על מה חתמה, ולמעשה - משטענה הנתבעת 1 כי לא חתמה על הטופס, לא הייתה רשאית כלל לטעון טענה עובדתית חלופית בדבר אי-הבנת הנחתם, יש להזכיר כאן בקצרה את ההלכה הקובעת, כי אדם שחתם על מסמך, מושתק מלטעון כי לא הבין על מה חתם, והדברים ידועים, ועל כן - בכל מקרה - הנתבעת 2 היא בעלת דין מתאימה בהליך זה. האם הנכס נושא הליך זה הוא הנכס נושא טופס ההזמנה? אין חולק, כי תנאי לזכאותו של מתווך מקרקעין לשכר טרחתו הוא החתמת הלקוח על הסכם התקשרות למתן שירותי תיווך, שבו יכללו פרטי הנכס המוצג, באופן שיאפשר להוכיח את קיומו של הסכם ביחס לנכס הספציפי (וראו לעניין זה סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996 ותקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז - 1997). אין גם חולק, כי הנתבעים חתמו על טופס הזמנה תקף ומחייב. המחלוקת בין הצדדים היא, למעשה, על זהות הנכס שהציגו התובעים לנתבעים. אין חולק כי על גבי טופס ההזמנה, נרשמה הכתובת - "ההגנה 90 ק"ג [קומה ג' - ע"י]". התובע 1 הסביר הן בתצהירו והן בחקירתו בבית המשפט, כי ציון כתובת זו נבע מטעות סופר, אשר מקורה בעובדה כי זמן מה לפני כן, מכר את הנכס ברחוב ההגנה 90. השאלה המתעוררת היא, האם אכן - כטענת X - בטעות סופר עסקינן, או שמא - כטענת הנתבעים - מתייחס טופס ההזמנה אכן לנכס שכתובתו נקובה בו. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שלפניי, באתי לכלל מסקנה כי הצדק עם התובעים, וכי הנכס נושא טופס ההזמנה הוא אכן הנכס ברחוב ההגנה 85, זה אשר נרכש, בסופו של דבר, בידי הנתבעים. בטופס ההזמנה לא הסתפק התובע 1 בציון כתובתו של הנכס, אלא ציין גם את הקומה (קומה ג') ואת שם בעל הנכס (גב' אילנה נומה). בכך הציג פירוט מדויק של הנכס, שיש בו כדי להתגבר אפילו על טעות הסופר בפרט המהותי של מספר הבית. הוכח, כי הנכס ברחוב ההגנה 90 הוא בית צמוד קרקע, אשר אין בו כלל קומה שלישית הניתנת למכירה נפרדת (וראו נספח ב' לתצהיר התובע 1), והנתבעים לא הביאו כל ראיה לסתור טענה עובדתית זו, ואף לא כפרו בה. נהפוך הוא, הנתבע 1 בעדותו הודה כי הבית ברחוב ההגנה 90 הוא בית צמוד קרקע, אולם ציין כי התעניין גם ברכישתו של בית זה (וראו עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, ש' 23 - 26). הנתבעת 2, לעומתו, ציינה מפורשות כי כוונתה וכוונת בעלה לא הייתה לרכוש בית פרטי, וכלשונה: "לא חיפשנו וילה" (עמ' 12, ש' 19). זאת ועוד. בטופס ההזמנה מצוין גם שמה של בעלת הנכס המוצע, גב' אילנה נומה. אף שלא ניתן לשלול באופן מוחלט את האפשרות שלגב' נומה יהיו שני נכסים באותו רחוב (הן בבית מס' 85 והן בבית מס' 90), טענה כזו לא עלתה כלל מפי הנתבעים, וממילא - לא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה כזו: לא נסח טאבו של הבית ברחוב ההגנה 90 ולא עדותה של גב' נומה. משכך, גם בעניין זה, הפרטים המופיעים בטופס ההזמנה מחזקים את הטענה לטעות סופר בציון מספר הבית. גם הטענה להיכרות מוקדמת של הנתבעים עם בעלי הנכס לנוכח בעלותם בדירה אחרת בבניין לא הוכחה. גב' נומה - או כל אדם אחר מבעלי הנכס - לא הובאה לעדות, ולעומת זאת הוכח, כי בעת החתימה על טופס ההזמנה התגוררו הנתבעים עצמם ברחוב בירנית בתל-אביב, ולא בדירה שבבעלותם ברחוב ההגנה 85. מכאן שלא הוכח שהנתבעים הגיעו אל עסקת רכישת הנכס באמצעות גורם אחר. על יסוד כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעים התקשרו עם התובעים בעסקת תיווך על יסוד טופס ההזמנה ביחס לנכס שברחוב ההגנה 85, אותו הנכס שרכשו, בסופו של דבר, מאת בעליו. בנסיבות אלה, אני קובע כי קמה לתובעים הזכות לדמי התיווך במלואם, בניכוי סך של 3,500 ₪ ששולם בעבר, לפי נספח ג' לכתב התביעה. התביעה מתקבלת, אפוא, במלואה. הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, את סכום התביעה - 24,804 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם את הוצאות התובעים בניהול הליך זה, בסך 1,400 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 7,080 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חוזההסכם תיווךתיווךטעות סופר / טעות קולמוס / השמטה מקרית