עצרה את הרכב נוכח אילוצי התנועה, הנתבע, שנהג ברכבו ונסע מאחוריה, לא הספיק לבלום את רכבו והתנגש בחלקו האחורי של הפיאט (להלן: "התאונה"). כתוצאה, נגרמו לרכב התובעת נזקים שהוערכו כאובדן כללי. 4. לטענת התובעת, הנתבעים נושאים באחריות לתאונה ועליהם לפצותה על מלוא נזקיה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסעיף 11 לכתב התביעה: א. נזק לרכב, לפי חוות דעת שמאי 6,938 ₪ ב. שכ"ט שמאי 800 ₪ ג. הפרשי הצמדה וריבית 516 ₪ ד. עוגמת נפש, אי נוחות, הפסד הכנסה ושימוש ברכב חלופי 2,700 ₪ סה"כ - 10,954 ₪ 5. הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו ומבלי שיהיה מיוצג ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). להגנתו טען, כי רכב התובעת עצר באופן פתאומי, בניגוד לתנאי הכביש והתנועה, ובשל כך נגרמה התאונה. מאחר ורכבו היה מבוטח ע"י הנתבעת, הרי שעליה לשאת בכל פיצוי שיפסק, ככל שיפסק, וזאת בהתאם לפוליסת הביטוח. 6. הנתבעת מכחישה את אחריותה לשאת בתשלום הנזקים מכוח פוליסת הביטוח. לטענתה במועד התאונה לא היה תוקף לפוליסת הביטוח אשר הוצאה על ידה, שכן הפוליסה בוטלה ביום 13.09.2011, מאחר ופרמיית הביטוח לא שולמה. לדבריה, הודעה מתאימה על כך נמסרה למבוטחת, גב' אבו נסאר ג'אדה (להלן: "המבוטחת" או "גב' אבו נסאר"), במכתב שנשלח אליה ביום 26.07.11, ולפיו הודע לה כי טרם שולמו דמי הביטוח על פי הפוליסה וכי נותרה יתרת חוב בלתי משולמת בסך של 113.84 ₪, וככל שיתרת החוב לא תסולק, תבוטל הפוליסה. העתק מהמכתב בהתאם להודעת הנתבעת נשלח גם לסוכן הביטוח מר משה אלמוג. (העתק מהמכתב מיום 26.07.2011 צורף כנספח לכתב ההגנה). הנתבעת טענה כי הודעה נוספת, שנייה במספר, נשלחה למבוטחת ביום 16.08.2011, ומשזו לא זכתה למענה כלשהו, בוטלה הפוליסה כדין ביום 13.09.2011. הראיות 7. ביום 13.02.2013 התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרתה העידו המצהירים על תצהיריהם. התובעת העידה מטעמה וכן צירפה מוצגים: ת/1- תמונות המעידות על הנזק שנגרם לרכבה. הנתבע העיד מטעמו. מטעם הנתבעת, העידה הגב' הילה מדינה (להלן: "גב' מדינה"), המשמשת כעובדת במחלקת הגביה מזה כשנתיים. דיון והכרעה: 8. חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע את אופן הביטול של פוליסת ביטוח. החוק, במהותו הינו סוציאלי - צרכני מובהק, ונועד להגן על המבוטח, לשמור עליו מפני כוחו של המבטח, ולאזן את חוסר השוויון ביניהם (תא"מ (שלום, נצ') 8285-04-09 מגאמסה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 10.11.2011)). 9. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי אם אחד הצדדים לחוזה הביטוח ביטל את החוזה, הוא מתבטל כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני. מאידך, תקנה 26(ב) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו-1986 (להלן: "התקנות"), אינה מחייבת מסירה של הודעת הביטול. התקנה קובעת, כי מבטח רשאי לבטל את הביטוח בכל עת שהיא לפני תום תקופת הביטוח, לפי שיקול דעתו, ובלבד שההודעה על הביטול תישלח למבוטח בדואר רשום 21 ימים לפחות לפני התאריך שבו יתבטל הביטוח. כלומר, הביטול ייכנס לתוקפו תוך 21 יום מעת משלוח הודעת הביטול, כאשר, אין צורך במסירה אישית של הודעת הביטול. למבטח זכות להתנות על הוראות סעיף 10 לחוק הביטוח (ע"א (מחוזי-ת"א) 2319/09 איריס נ' ישיר איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 21.08.2011)). 10. תכליתו של סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, שהינו חיקוק קוגנטי, למנוע מצב של חלל ביטוחי עקב אי תשלום דמי ביטוח (ש. ולר, "חוק חוזי ביטוח, תשמ"א -1981", כרך ראשון ע' 415 מתוך: זמיר, ראבילו ושלו (עורכים), פירוש לחוקי החוזים, האוניברסיטה העברית, 2005- להלן: "ולר"). הסעיף נועד כדי ליתן למבוטח שהות מספקת להסדיר את הפיגור או להיות ער לכך שלאחר 21 יום הוא יוותר ללא כיסוי ביטוחי, ולכן אי תשלום הפרמיה אינו שולל את תוקף הפוליסה ואינו מבטל את חיובי המבקשת. 11. סעיף 15(א) לחוק קובע חמישה תנאים מצטברים, שבהתקיימם מתבטל חוזה הביטוח בשל אי-תשלום דמי הביטוח, כדלקמן: א. "לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם". בדרך כלל, המועד לתשלום דמי הביטוח קבוע, בחוזה הביטוח. כאשר אין תנייה בדבר מועד התשלום, יחול סעיף 14 לחוק לפיו "דמי הביטוח ישולמו עם כריתת החוזה או תוך זמן סביר ולאחר מכן..." ב. המבטח המציא למבוטח דרישה בכתב לתשלום דמי הביטוח (ת"א (ב"ש) 665/87 קריסטי נופש בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 14.03.93), הכוללת התראה, כי חוזה הביטוח יבוטל אם המבוטח לא ייענה לדרישה. (ולר, עמ' 417). ג. המבוטח לא נענה לדרישה בכתב, והפיגור בתשלום דמי הביטוח נשאר בעינו. ד. בחלוף 15 ימי הארכה הראשונה, הודיע המבטח למבוטח בכתב, כי "החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". כלומר, המבטח המציא למבוטח הודעה מותנית, בכתב, מפורשת, חד-משמעית לביטול חוזה הביטוח. ה. דמי הביטוח לא שולמו תוך ההארכה השנייה, בת 21 ימים, שעם חלופה מתבטל החוזה לאלתר. ביטול החוזה 12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שלפני מצאתי, כי הנתבעת לא ביטלה כדין את החוזה. להלן אנמק את מסקנתי. 13. בסיכומיה, טענה התובעת, כי הנתבעת לא הציגה אסמכתא כלשהי לפיה שלחה למבוטחת מכתבים בדואר רשום, עובר לביטול הפוליסה. לטענתה, לא נסתרה טענת הנתבע לפיה הפוליסה הועברה על שם רכבו מרכבה של אחותו, ועל כן אין המדובר בטענת הגנה של העדר זיקה ביטוחית. ב"כ התובעת מפנה לסעיף 33 לחוק חוזה הביטוח ומציין, כי מאחר וההתקשרות נעשתה באמצעות סוכן הביטוח, יש לראות את סוכן הביטוח כשלוחה של המבוטחת לפי דרישתה בכתב. משמע, הואיל והפוליסה לרכב הנתבע בוצעה אצל סוכן הביטוח, יש לראות כאילו הדבר נעשה ע"י הנתבעת עצמה בהיות סוכן הביטוח שלוחה. עוד טענה, כי העדה אשר הובאה מטעם הנתבעת כלל לא טיפלה בתיק הביטוח של הצדדים, ולכן אין כל ערך לעדותה. 14. הנתבע העיד, כי פוליסת הביטוח מושא המחלוקת הועברה משמה של אחותו על שמו וזאת מאחר ורכבה היה מעורב בתאונת דרכים והורד מהכביש (ע' 4 ש' 23 לפרוטוקול). הנתבע ציין, כי פנה לסוכן הביטוח "יוסף" וביקש להעביר את הפוליסה על שם הרכב שלו וכי הוא שילם את ההפרש (ע' 4 ש' 9 לפרוטוקול). הנתבע לא הציג אסמכתא כלשהי ביחס לתשלום, החלק היחסי הנטען, לא הציג את הפוליסה החדשה אשר לכאורה הועברה על שמו או על רכבו, לא זימן את אחותו לדיון ולא טרח לזמן גם את סוכן הביטוח. מחדלים אלו נזקפים לחובתו, שכן גרסתו כפי שהוצגה בפני בית המשפט לא זכתה לתמיכה כלשהי בראיותיו. 15. הנתבעת טענה, בסיכומיה, כי פעלה כדין. היא שלחה מספר התראות עובר למועד ביטול הפוליסה, הן למבוטחת והן לסוכן הביטוח וזאת בהתאם לכתובת אשר נמצאת ברשומותיה. לטענתה, אין לראות בנתבע כמבוטחה, מאחר והוא אינו נמנה על המבוטחים תחת פוליסת הביטוח. לגישתה, מאחר והתברר במסגרת החקירה הנגדית בבית המשפט כי הרכב מושא פוליסת הביטוח של המבוטחת הוכרז כאובדן גמור בעקבות תאונה בה היה מעורב ולכאורה הפוליסה הועברה לרכב חדש, יש בכך כדי לשנות את זהות הרכב ועל כן היריבות פוקעת, זאת מאחר ומול המבטחת, הנתבעת, ניצב אדם, הנתבע, שלא היה שותף ליצירת החוזה. לא זו אף זו, שינוי זהותו של המבוטח ללא הסכמתה, שומט את בסיס ההתקשרות החוזית שכן חוזה ביטוח מבוסס על אומדן סיכונים, אישיותו, אופיו ואורח חייו של המבוטח. עוד נטען, כי זכויות הביטוח הן על פי פוליסות ביטוח שעל פי מהותן הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה. מכאן, לגישתה, לא הייתה כל זיקת ביטוח בין המבוטחת לבין הנתבע. 16. הגב' מדינה, אשר העידה מטעם הנתבעת, ציינה כי היא לא טיפלה באופן אישי בתיק הביטוח (ע' 5 ש' 31 לפרוטוקול) ועל כן עדותה נטולת משקל ממשי. גב' מדינה העידה עוד, כי אין בידיה אישור על משלוח הודעות ההתראה למבוטחת בטרם בוטלה הפוליסה בגין אי תשלום פרמיית הביטוח. יוער, כי מטעם הנתבעת הוגש, כתימוכין לכתב ההגנה, תצהיר אשר נערך על ידי עד אחר, אדם העונה לשם אלחנן. עד זה לא הוזמן לדיון ויש לזקוף מחדל זה לחובת הנתבעת. 17. אומנם, אי תשלום הפרמיה מקנה למבטחת זכות לבטל את הפוליסה, "אולם זאת על ידי מתן הודעה מוקדמת של 21 יום על כך למבוטח, וזאת לאחר דרישה קודמת לתשלום החוב... " (בש"א (מחוזי- ת"א) 1606/04 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' סגל (פורסם ביום 3.04.2005)). משלוח שתי הודעות עובר לביטול הפוליסה, הינו תנאי מהותי למתן תוקף לביטול פוליסה על ידי המבטחת עקב פיגור בתשלום (א' ידין "חוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"ד, ע"מ 64-66). אולם במקרה דנן, הנתבעת לא הוכיחה כי ביטלה כדין את פוליסת הביטוח. הנתבעת אומנם צירפה לכתב ההגנה העתקים של שני מכתבים, אשר לכאורה נשלחו את המבוטחת, אך אין בכך כדי לקבוע כי אכן המכתבים נשלחו בפועל. הנתבעת לא זימנה למסירת עדות בבית המשפט את העובד אשר טיפל בתיק הביטוח ומי שערך את מכתבי ההתראה. הנתבעת אף לא צירפה אסמכתה ביחס לתרשומת של דואר יוצא אל המבוטחת או אל סוכן הביטוח. משכך, מאחר והמכתבים הוגשו שלא באמצעות עורכם ואין המדובר ברשומה מוסדית, לא ניתן להעניק משקל כלשהו לראיות אלו. זיקת ביטוח 18. על פי סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם בקרות מקרה הביטוח תגמולי ביטוח למוטב. סעיף 55 לחוק חוזה ביטוח קובע, כדלקמן: "א. בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק". כלומר, הנזק חייב להיגרם למבוטח או למוטב. הלכה פסוקה היא, שמדובר בחוזה אישי בין המבטח למבוטח (ע"א 427/64 נאור אפרת ואח' נ' סלים מריואת ואח', פ"ד י"ט (2) 17; ד"נ 10/65 נאור ואח' נ' מריואת ואח', פ"ד י"ט(4) 48; ע"א (מחוזי נצרת) 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' בוטיביקה, (פורסם ביום 10.11.2009)), שכן לא ניתן לכפות על חברת ביטוח להיות קשורה בחוזה עם צד אחר, ללא ידיעתה, מה גם שכאשר מבוטח מתקשר עם מבטחת, הוא מקבל על עצמו חיובים שונים בפוליסה (תנאי מיגון, תנאי שימוש ברכב, וכיוצ"ב). דעת הרוב בפסיקה באה לידי ביטוי בפסק דינו של כבוד סגן הנשיא השופט אהרון ד' גולדס (ת"א (פתח-תקוה) 6450/02 עאמר סאמי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 24.03.2005)), כדלקמן: "בית המשפט העליון פסק בע"א 427/64 אפרת נ' מריואת, פ"ד יט(2) 17 ברוב דעות ובהתבסס על המשפט המקובל כי "קובעת העובדה שאותו עניין ממשי שהיה למבוטח כבעל המכונית, שהווה למעשה את היסוד של הסכם הביטוח, חדל להתקיים עם מכירת המכונית לאחר...חוזה הביטוח אינו ניתן להסבה לקונה , בלי הסכמת חברת הביטוח." ולסיכומו של עניין ההלכה היא: "זכויות ביטוח על פי פוליסת ביטוח, לפי מהותן, הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה עם מכירת הרכב נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת." (מתוך ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א, תשס"ב, הוצאת בורסי, עמ' 65). ביהמ"ש חזר ובסס הלכה זו בד"נ 10/65, פ"ד יט(2)17. הלכתו זו של בית המשפט השתרשה היטב במשפטנו עד שאין מערערים עליה עוד (כך למשל בת"א (חיפה) 28741/01 פרץ אלי נ' אמאל אסעד ואח', תק-על 2004(4), 1986 (מיום 12.10.04). הלכה זו תקפה עד היום למעט החריג לגבי נזקי גוף שנחקק בסעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970, שאינו חל בעניין דנן. יתר על כן, יצירת החריג על-ידי המחוקק בכל הקשור לנזקי גוף נוצרה לאור בקשת בית המשפט בעליון בהלכת אפרת הנ"ל ליצור חריג בעניין נזקי גוף למען לא להותיר אלמנות ויתומים מחוסרי כל. יצירת החריג יש בה כדי ללמד על הכלל, ולהביאנו לכלל הבנה והכרה כי המחוקק בקש בעצמו לבסס את ההלכה במשפטנו ובהביאו את היוצא מן הכלל ביקש ללמד על הכלל" (הדגשה שלי- א"א). הכלל האמור אינו נובע, אם כן, משינוי ביסוד הסיכון אלא מהיות חוזה הביטוח אישי ואינו ניתן להעברה. בפסיקה אף נשמעה הדעה כי עבירותה של זכות המבוטח מוגבלת גם מכוח הדין הכללי. לפי גישה זו, "סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, מציב דרישה קונסטרוקטיבית של יריבות ישירה בין המבטח לבין מבוטח. יריבות זו פוקעת כאשר מול המבטח נמצא אדם שלא היה שותף ליצירת החוזה" (ראה- אליאס, שם, עמ' 66). כלומר, עצם החלפת הבעלות ברכב היא היא מפקיעה את הפוליסה ולא שינוי ביסוד הסיכון שבין בעלי הרכב. 19. לטענת הנתבע, הוא המוטב בהתאם לפוליסה שהועברה אליו מאחותו, כחודשיים לפני התאונה נשוא הדיון. לטענתו, כאשר הרכב שהיה בבעלות אחותו נפגע בתאונה והורד מהכביש, הוא שילם את ההפרש עבור הפוליסה אצל סוכן ביטוח בשם יוסף, והפוליסה עברה אליו (ע' 4 ש' 13, 17, 31; ע' 5 ש' 1-2 לפרוטוקול). הנתבעת טענה, ביחס לזיקת הביטוח, כי שינוי זהות המבוטח נעשתה, ככל שנעשתה, ללא הסכמתה. משכך, בהעדר זיקת ביטוח ועקב הפרת הוראות הפוליסה וחוק חוזה הביטוח, היא פטורה מכל חבות. 20. לא הוצגו לפני כל אסמכתא או תיעוד, לפיהם הודיעה אחותו של הנתבע לנתבעת, עוד טרם קרות התאונה, כי הנתבע הפך להיות מוטב בהתאם לפוליסה. ובלאו הכי, לא הוצג כל אישור כי הנתבע ביצע את תשלום הפרמיה, ואף לא הוצג אישור של הנתבעת, כי הסכימה להעברת הפוליסה, מאחותו של הנתבע - אל הנתבע. לפיכך, בנסיבות העניין, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה הזכויות הנובעות מפוליסת ביטוח הינן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה, הפוליסה פקעה ואין להחילה על האירוע מושא התובענה. 21. התוצאה היא, איפוא, כי אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת ללא צו להוצאות ונעתר לתביעה נגד הנתבע, ומחייב בזה את הנתבע לשלם לתובעת, כדלקמן: א. ערך הנזק (חוו"ד שמאי) - 6,938 ₪ ב. שכ"ט שמאי - 800 ₪ ג. אגרה - 365 ₪ ובסך הכל 8,103 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8.08.12 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪. פגיעת רכברכבתאונת דרכיםנזק לרכב