ביצוע של שטר חוב החתום על ידי הנתבעים במסגרת תיק הוצאה לפועל מבוא - העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: התובעת הינה חברה עוסקת בשיווק, הפצה ומכירה של משקאות ומוצרים. הנתבעת 2 , שהיא חברה אשר נוהלה- החל משנת 2009- על ידי הנתבע 1, הפעילה רשת סופרמרקטים והזמינה מאת התובעת סחורה במהלך עסקיה. אין חולק כי הנתבעת 1 חתמה על שטר חוב לטובת התובעת וזאת, כבטוחה לתשלום בגין סחורה אשר תסופק לה. אין חולק כי הנתבע 2 חתם כערב על השטר האמור. אין חולק כי בשנת 2010 הוזמנה על ידי הנתבעת סחורה מאת התובעת. אין חולק כי הנתבעת משכה שיק על סך 4,257 ₪ משוך ליום 29/8/10 - אשר חולל מפאת א.כ.מ. טענות הצדדים: לטענת התובעת, בגין אספקת הסחורה, נותרה הנתבעת חבה לתובעת סך העומד, לאחר קיזוז סך 7,000 ₪ - על 26,012 ₪. הנתבעת מנגד טוענת כי שילמה כל חוב אשר היה לה כלפי התובעת ויתרה מכך, כי בפנייתה אל הנתבעת דרשה התובעת סך 4,257 ₪ בלבד, סך אשר שולם באמצעות שיק שנמשך לפקודת על ידה לפקודת התובעת. הנתבעת מודה כי השיק חולל ואולם, לטענתה לא ידעה על דבר חילולו בזמן אמת. משכך, הנתבעת מודה בחובה בגין סכום זה ואולם, לטענתה, מלבד סכום זה אינה חייבת לתובעת דבר. דיון והכרעה : במסגרת דיון אשר התקיים בפני, העידו מטעם הנתבעת הגב' אלסה שטרום ומטעם הנתבעים - הנתבע 1. כאמור, השאלה המרכזית במחלוקת בתיק בפני הינה מה גובה החוב של הנתבעת כלפי התובעת ובהקשר לשאלה זו, הסוגיה המרכזית קשורה בראיות אשר הובאו על ידי כל אחד מן הצדדים בנושא, לרבות קבילותן של הראיות, משקלן, החזקות הנובעות מהראיות או ממחדל מי מהצדדים מהבאתן והנטלים המוטלים על כל אחד מן הצדדים. בשים לב לאמור, אבחן להלן הראיות כפי שהוצגו על ידי הצדדים. ראשית, העידה מטעם התובעת הגב' אלסה שטרום המשמשת כגזבר התובעת. לתצהירה צירפה הגב' שטרום חשבוניות- אשר העידה כי שימשו גם כתעודות משלוח הואיל וצורפו לסחורה אשר סופקה ובזמן האספקה נחתמו על ידי הנתבעת 2 או מי מטעמה. אין חולק כי הנתבעים לא התנגדו להגשת החשבוניות באמצעות הגב' שטרום במסגרת עדותה של זו ויתרה מכך, במסגרת התצהיר מטעמם- כמו גם במסגרת העדות של הנתבע 1 - התייחסו לחשבוניות אלו תוך שהם מחלקים בין שני סוגי חשבוניות - סוג אחד- חשבוניות אשר עליהן חותמת הנתבעת 2 וכן, חתימה- באשר לחשבוניות אלו, לטענת הנתבעים - החשבוניות שולמו. סוג שני - חשבוניות עליהן חתימה בלבד - של עובדים בשמות תומר או שלומי- אשר בהקשר אליהם טענו הנתבעים כי לא נחתמו על ידי מי מטעם הנתבעת 2 ויתרה מכך, במסגרת עדות הנתבע 1, הכחיש הנתבע 1 כי עובדים בשמות אלו הועסקו על ידה. ההתייחסות השונה של הנתבעים לחשבוניות יש בה בכדי להוביל- כפי שיפורט להלן- למסקנות שונות הנוגעות לקבילותן של החשבוניות. כך, באשר לחשבוניות אשר הנתבעים אינם חולקים על כך שנחתמו על ידי הנתבעת 2 או על ידי מי מטעמה - דהיינו אלו הנושאות חותמת וחתימה - הרי שמשהנתבעים לא חלקו על קבילותן של החשבוניות בזמן אמת וכן, לא חלקו על כך שהן משקפות סחורה שאמנם התקבלה על ידי הנתבעת 2 דהיינו - לא חלקו על תוכנן לרבות קבלת הסחורה המופיעה בהן אלא שכאמור טענה כי שילמה בגינן - הרי שחשבוניות אלו קבילות כראייה. (בהקשר זה ראה - יעקב קדמי, על הראיות , חלק שני בעמוד 989 וההפניות המובאות שם). יתרה מכך, בכל הנוגע לחשבוניות אלו - הרי שמשהנתבעים הודו כי הנתבעת 2 קיבלה את הסחורה נשוא החשבוניות וטענתם הינה כי הנתבעת 2 שילמה בגינן, טענתם זו הינה בגדר "הודאה והדחה ומשכך, הנטל עובר אל הנתבעים להוכיח כי הנתבעת 2 אמנם שילמה בגין החשבוניות האמורות. באשר לחשבוניות עליהן חולקים הנתבעים - טוענת התובעת כי חשבוניות אלו קבילות כראייה בהיותן "רשומה מוסדית" כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות. בהקשר לטענתה זו של התובעת הרי שגם לו סברתי כי יש בה ממש, הרי שאינני סבורה כי יש בה בכדי להועיל לתובעת. כך, גם לו סברתי כי החשבוניות קבילות בכל הנוגע לתוכנן כפי שנרשם על ידי התובעת - דהיינו, לכך שהסחורה אמנם יצאה אל הנתבעת, הרי שאין בהן בכדי להוות ראייה קבילה בכל הנוגע לקבלת הסחורה על ידי הנתבעת. בהקשר זה, אין חולק כי נקודת המוצא לטענה ולפיה הנתבעת קיבלה את הסחורה הינה כי קיימת - לטענת התובעת- חתימת הנתבעת בדבר קבלת הסחורה. אלא, שפועל יוצא מכך, הינו כי התובעת מאשרת כי החתימה אינה רישום שנעשה על ידה. כיוון שכך, הרי שבכל הנוגע לחתימת הקבלה כביכול, אין מדובר ברישום שנעשה על ידי התובעת ומשכך, חלק זה בחשבונית ברי שאינו מהווה רשומה מוסדית כהגדרתה. לאור האמור- גם לו סברתי כי החשבוניות מהוות רשומה מוסדית, הרי שהאמור ממילא אינו חל על החלק בהן המאשר קבלת הסחורה על ידי הנתבעת2 ומשכך, בהינתן שהתובעת לא העידה את מי שמסר הסחורה או מי שקיבל הסחורה ובהינתן שהנתבעים מכחישים את דבר קבלת הסחורה, הרי שהתובעת לא הרימה הנטל להוכחת קבלת הסחורה נשוא חשבוניות אלו על ידי הנתבעת 2 . לאור כל האמור והמפורט - הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח קבלת הסחורה נשוא החשבוניות עליהן קיימות חותמת הנתבעת 2 וחתימה ואולם, לא הרימה את הנטל להוכיח קבלת הסחורה נשוא החשבוניות עליהן לא קיימת חותמת כאמור אלא רק שם. בשים לב לאמור להלן פירוט החשבוניות אשר עליהן חותמת וחתימה: חשבונית המסתיימת בספרות 381 ע"ס - 1,602 ₪. חשבונית המסתיימת בספרות 296 ע"ס - 354 ₪. חשבונית המסתיימת בספרות 487 ע"ס - 3,016 ₪. חשבונית המסתיימת בספרות 983 ע"ס - 1,473 ₪. חשבונית המסתיימת בספרות 268 ע"ס - 13,729 ₪. חשבונית המסתיימת בספרות 381 ע"ס - 1,602 ₪. סה"כ : 21,776 ₪. משהוכח כי הסחורה בסך כולל של 21,776 ₪ - סופקה לנתבעת, עובר כאמור לנתבעים הנטל להוכיח כי הנתבעת 2שילמה בגין סחורה זו. אפתח ואציין כי במסגרת תצהירה מודה התובעת בכך שיש לקזז סך 7,000 ₪ מהסכום הכולל אשר על הנתבעת 2 לשלם וזאת, בגין החזרת סחורות . התובעת אינה מפרטת בגין אילו מהחשבוניות יש לבצע את הקיזוז האמור ומשכך, הנני קובעת כי יש לבצע את הקיזוז מהחשבוניות אשר הוכחו. לאור האמור, הנני קובעת כי מתוך הסכום הנקוב יש לבצע קיזוז סך 7,000 ₪. הנתבעים מצידם טוענים בנוסף, כי יש לבצע קיזוז סך 4,725 ₪ אשר שולם על ידי הנתבעת 2 בשיק, בהמשך לפניית התובעת לתשלום חוב בסכום זה. בהקשר לתשלום השיק - מעבר לכך שזה חולל ושולם רק לאחר קיום הדיון המשפטי הרי שתשלום זה בוצע בגין שתי חשבוניות הנקובות במסגרת מכתב הדרישה (3497762 ו - 3498036), חשבוניות אשר כלל לא נתבעו במסגרת התביעה ומשכך, אין לבצע קיזוז שיק זה מהסכום המוכח כאמור לעיל (ראה עדות העדה מטעם התובעת הגב' שטרון בעמוד 3 שורות 6-7) . באשר לטענתם של הנתבעים ולפיה הנתבעת 2 ביצעה תשלום כלל החשבוניות אשר התקבלו כאמור לעיל, הרי שהנתבעים לא תמכו טענה זו בכל ראייה - ובכלל זה אף לא בעדות הנתבע 1- אשר העיד כי הוא כלל לא היה זה אשר ביצע מעקב אחר התשלומים אלא מנהלת חשבונות אשר פעלה בנתבעת 2. כך, לענין זה העיד הנתבע 2 בעמוד 7 שורות 5-6 כי : "נראה לך שאלפי שיקים אני עוקב אחרי כל אחד. יש מנהלת חשבונות בחברה שעוקבת אחרי הכל." בהקשר זה, מלבד החזקה הראייתית השלילית הנובעת מכך שהנתבעים לא העידו את מנהלת החשבונות אשר יכלה להעיד מ"כלי ראשון" על בדיקת החשבונות וביצוע התשלומים בגין כלל החשבוניות, הרי שברי שהנתבעים לא הרימו הנטל המוטל עליהם, באשר גם העדות היחידה אשר נשמעה על ידי הנתבעים בהקשר זה, אין בה דבר. אציין כי לא נעלמה ממני טענת הנתבעים ולפיה, במכתב הדרישה המודפס נדרש לכאורה סך של 4,725 ₪ ובכתב יד הוסף סך נוסף העומד על 33,548 ₪ ,למרות זאת, התובעת לא העידה את מי שרשם את הכתוב בכתב יד וכן, לא את נציג המכירות של התובעת ומשכך, מחדלה זה מהווה חזקה ראייתית הפועלת כנגד גרסתה ולטובת גרסת הנתבעים ולפיה בכך התמצה החוב האמור. לאחר ששקלתי הטענה האמורה אינני מוצאת כי יש בה כשלעצמה בכדי להוות משקל המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסת הנתבעת בכל הנוגע לביצוע תשלום בגין החשבוניות. בהקשר זה - בחינת הראיות מעלה כי מחדלם של הצדדים מהבאת ראיות רלוונטיות הינו הדדי . כך, גם הנתבעים לא הציגו התאמת בנקים שבוצעה על ידי הנתבעת 2 על מנת להראות ביצוע תשלומים בגין החשבוניות, שיקים אשר נמשכו בגין החשבוניות, כרטסת הקיימת אצלה של התובעת וכן, לא העידו את מנהלת החשבונות והנציגים אשר קיבלו הסחורה בסניפיה השונים. בנסיבות בהן כאמור מדובר במחדלים הדדים של הצדדים, הרי שאינני מוצאת כי יש במחדלו של מי מהצדדים בהקשר זה, בכדי להטות את המאזן לכאן או לכאן - וזאת, אלא אם המחדל הוא של הצד עליו מוטל הנטל להוכחת הטענה הרלוונטית. אשר על כן, הנני קובעת כי מתוך סכום החוב כפי שנקבע על ידי בסעיף 12 לעיל, יש לבצע קיזוז בסך 7,000 ₪ ותו לא. סוף דבר: לאור האמור והמפורט הנני קובעת כי דין התביעה להתקבל חלקית באופן שהנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 14,776 ₪ . כמו כן, ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת, לרבות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום . לאור האמור, ישופעל תיק ההוצאה לפועל וזאת, תוך עדכון קרן החוב וההוצאות כאמור בסעיף 14 .. שטר חובחובהוצאה לפועלשטר