להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בין רכב משטרתי לבין רכב פרטי: בפניי תביעת כספית ע"ס 5,159 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 24.8.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. היום נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבה סיכמו הצדדים קצרות טענותיהם בעל-פה. מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעות - רכב פרטי מתוצרת הונדה (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעים - רכב משטרתי מתוצרת יונדאי (להלן - "המשטרתית"). מקום התרחשות התאונה: שדרות לכיש בקריית גת. אין חולק כי בתאונה התנגשה המשטרתית בפרטית מאחור וכי נהג המשטרתית אחראי בלעדית להתנגשות זו. המחלוקת היא בשאלה, האם הנזק, שנטען בכתב התביעה כי נגרם לפרטית בתאונה, אכן נגרם כך. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. הודעה שמסר נהג המשטרתית במשטרה. תמונות נזקי הרכבים. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעות להטות את מאזן ההסתברויות לטובתן, כלומר להוכיח כי גרסתן, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהגת הפרטית כמהימנה וכמשכנעת יותר מזו של נהג המשטרתית. אני מוצא להתייחס לעניינים ספורים בלבד מתוכן העדויות היום: לא מצאתי לתת אמון בהכחשת נהג המשטרתית את הדברים שיוחסו ע"י נהגת הפרטית לאשתו במעמד התאונה, ומצאתי כן ליתן אמון בדברי נהגת הפרטית בעניין זה, שאותות האמת נכרו בהם; ובנוסף, דווקא דברי נהג המשטרתית על כך שנהגת הפרטית דיווחה על פגיעת הגה רכבה בבטנה במעמד התאונה מחזקים את דבריה הזהים של הנהגת, ואף מלמדים כי התנגשות הרכבים לא הייתה של מה בכך. נהג המשטרתית מאשר כי ראה בעיניו לאחר התאונה את הנזק הנטען ע"י נהגת הפרטית, אלא, שלהערכת נהג המשטרתית, נזק זה ישן ולא שייך לתאונה. אני לא מוצא לקבל את הסתייגותו של נהג המשטרתית משיוך הנזק לתאונה, הסתייגות שאינה משכנעת וגם עומדת בסתירה למכלול הראיות הקיימות. לחובת הנתבעים נזקפים המחדלים הדיוניים הבאים: ראשית, הנתבעים לא הציגו את מלוא תיק המשטרה הקיים (לא הציגו את עדות נהגת הפרטית בו), אלא רק, סלקטיבית, את עדות נהג המשטרתית מהתיק; שנית, הנתבעים הציגו תמונות של שני הרכבים בשחור לבן (ולא בצבע), למרות המחלוקת בעניין הנזק ושיוכו לתאונה, מחלוקת שמצדיקה בחינה מקרוב ובבירור של כל הנזקים והפגיעות הנראים ברכבים; שלישית, במשטרתית הייתה נוסעת (אשת נהג המשטרתית) שהייתה עדה לתאונה וחרף כך לא הובאה לעדות. הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעות על חוות דעתו ואף לא הגישו חוות דעת נגדית, והמחלוקת מעוררתצ בהחלט גם עניינים שמאיים המצריכים התמחות בבחינת מצב הפרטית, פגיעותיה ועלות תיקון הפגיעות. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: סך של 5,159 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 8.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 8.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדה שנפסק בדיון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. ב"כ התובעות תדאג להעביר לכל אחת משתי התובעות המגיע לה מהסכומים שישולמו, בשים לב לרכיבי התביעה הנפרדים שתבעה כל אחת מהשתיים. משטרהרכבתאונת דרכים