המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק לרכב הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. תאונת דרכים בכביש דו סטרי, שבשני צידיו מכוניות חונות, כאשר לפני התאונה הרנו נסעה מאחורי הפורד וכאשר נהג הפורד החל לבצע פניית פרסה. בנוסף אין מחלוקת לגבי מיקומי הנזקים שנגרמו לשני רכבים. המחלוקת העיקרית בענייננו היא לגבי השאלה, האם על נהג הפורד הייתה מוטלת החובה לעצור לפני ביצוע פניית הפרסה ולאפשר מעבר לרנו או שנהגת הרנו הייתה צריכה לעצור משהבחינה בכוונת נהג הפורד לבצע פניית פרסה. ובמילים אחרות, מי משני הנהגים יכול וצריך היה למנוע את התאונה. הראיות שהציגו הצדדים טופס הודעה על תאונה + שרטוט מטעם התובעת (מוצג ת/1). טופס הודעה על תאונה מטעם הנתבעים (מוצג נ/1). שרטוט של התאונה מטעם הנתבעים (מוצג נ/2). שרטוט של התאונה מטעם התובעת שנערך בדיון (מוצג ת/4). תמונות נזק של הרנו (מוצג ת/2). תמונות סטילס ממקום האירוע שצולמו מיד לאחר האירוע (ת/3). עדויות שני הנהגים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי לקבוע כי נהג הפורד אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהגת הרנו יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 40, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של % 60 בלבד מהנזק הנתבע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: תחילה יש לציין כי בין הצדדים קיימת מחלוקת נוספת, עובדתית, בשאלה האם, כדברי נהגת הרנו, נהג הפורד פנה ימינה לכביש אחר כדי לבצע את פניית הפרסה או, כדברי נהג הפורד, נצמד לימין הדרך שבו נסעו הפורד והרנו, כדי לבצע את פניית הפרסה. בעדותה נהגת הרנו העידה כי הבחינה בכוונת נהג הפורד לבצע פניית פרסה. משהבחינה נהגת הרנו בכוונת נהג הפורד ומשלא הועלתה על ידי נהגת הרנו טענה על כך שהופתעה מפניית הפרסה, אין זה חשוב או רלוונטי אם הפורד הגיעה מאותו כביש בו נסעו הפורד והרנו, או מכביש אחר ולכן אינני רואה חשיבות בהכרעה בשאלה עובדתית זו, שיש בה בעייתיות בשל מחסור בעדויות. יחד עם זאת אציין כי נטייתי היא לקבל את גרסת נהג הפורד בנושא זה. מצאתי כי נהג הפורד לא נהג באופן זהיר מספיק ולא פעל כאמור בסעיף 44(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שלפיו: "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך..." נהג הפורד אמר בעדותו כי ראה את הרנו לפני התאונה ומשכך, היה עליו לעצור לפני ביצוע הפרסה, לאפשר לרנו להמשיך בנסיעה ולבצע את פניית הפרסה כאשר אין בכך סיכון. למרות שנהג הפורד ראה שנוסע רכב מאחוריו, הוא לקח את הסיכון וביצע פניית פרסה מתוך תקווה וציפייה שנהגת הרנו תשים לב לכך ותספיק לעצור. יחד עם זאת, סבורני כי לנהגת הרנו יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה. מן העדויות עולה כי התאונה התרחשה לאחר שהחל נהג הפורד לבצע את פניית הפרסה. נהגת הרנו בעדותה אמרה כי הפורד הייתה בניצב אליה כשעצרה, ומכאן, שנהג הפורד כבר פנה שמאלה אך עוד לא השלים את פניית פרסה. נהג הפורד אמר בעדותו כי הוא החל בסיבוב ואז פגעה בו הרנו בפורד. נהגת הרנו לא טרחה לבדוק ולוודא שהיא יכולה להמשיך בנסיעה ישר והיה עליה לפחות ליצור קשר עין עם נהג הפורד לשם כך או לצפור כדי להזהירו ו/או כדי ללקבל אישורו לכך שהוא מתכוון להתמיד בעצירה. סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת אחריות נהג רכב הנתבעים). על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 2,656 ₪, שהינו סכום התביעה (בהפחתת שיעור האשם העצמי התורם של נהגת הרנו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 23/08/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 23/08/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 350 ₪, בגין שכר העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. כבישרכברכב חונהתאונת דרכיםנזק לרכב