הוגשה תביעת כספית ע"ס 1,275 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 28.6.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. הסיטרואן התנגשה במזדה מאחור, באופן שבו לנהג הסיטרואן אין כל אחריות לקרות התאונה. המחלוקת היא בשאלה, האם הנתבעת אחראי לקרות התאונה, ובעיקר, האם הנזק שפורט בכתב התביעה אכן נגרם בתאונה, כאשר הנתבע טוען בכתב ההגנה שלא נגרם כל נזק שהוא (בדיון טען טענה אחרת). הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם (לרבות חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה). הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת. תמונות בצבע נזקי המזדה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: בכתב ההגנה (הארוך) שהגיש הנתבע הוא כפר באחריותו לתאונה, וייחס את קרות התאונה לנהג המזדה (נגדו ביקש תחילה להוציא גם הודעה לצד שלישי, ממנה נסוג לאחר מכן). אין צורך להכביר מילים לגבי מופרכות טענה זו, הן בשל כך שהנתבע מאשר בפה מלא שהתנגש מאחור והן בשל כך שהנתבע חזר בו למעשה, בשעת הדיון, מטענה זו, והודיע שכבר נכון היה להכיר באשמתו ולשלם חלק מהנזק. מכל מקום, שוכנעתי שלנהג המזדה לא היה אשם, והאשם המלא הוא של הנתבע. במישור הנזק: הנתבע, בכתב הגנתו, כופר שגרם נזק כלשהו, אך בשעת הדיון בפניי אישר הנתבע שגרם לנזק כלשהו והודיע כי אף היה נכון לשלם חלק מהסכום הנתבע. אין זאת אלא שהנתבע חזר בו מכפירתו הגורפת. מן הראיות שהוצגו ונשמעו, עולה שנגרם נזק קטן, אך נגרם נזק. הנזק נגרם לפגוש האחורי של המזדה. התובעת צירפה חוות דעת מומחה של שמאי רכב לכתב התביעה, והנתבע לא ביקש לחקור אותו על שמאותו ואף לא הציג חוות דעת נגדית. בנסיבות אלה כולן, טענת הנתבע בכתב הגנתו לא יכולה לעמוד. אוסיף כי אני מעדיף את עדות נהג המזדה על פני עדות הנתבע בכל הנוגע לעצמת הפגיעה מאחור (הנתבע ניסה לגמד את הפגיעה ואילו נהג המזדה העיד שראה והרגיש את הסיטרואן נכנסת בו מאחור במהירות נסיעה, גם אם לא במהירות גבוהה). מצאתי להאמין לעד התובעת לגבי נסיבות התאונה וגם לגבי היקף הפגיעות בפגוש. זה המקום לציין כי הפגוש האחורי של המזדה לא הוחלף בחדש, אלא רק שופץ ונצבע. יצוין כי הנתבע לא העיד את אשתו, שנסעה עימו בסיטרואן בזמן התאונה, ומחדל ראייתי זה פועל לחובתו. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. סבורני כי הנתבע הציג הגנת סרק. על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 1,275 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 31.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםהתנגשות