תאונת דרכים: האם המשאית החלה בנסיעה ופגעה ברכב או שהרכב עבר את המשאית באופן לא זהיר וכך נפגע ? תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 27/1/12, בין רכב בבעלות התובעת לבין משאית בה נהג הנתבע 1, המבוטחת על ידי הנתבעת 2 (להלן: "המשאית"). אין מחלוקת, כי בטרם התאונה המשאית עמדה בכניסה לחניה בבניין, במטרה להעביר דירה ורכב התובעת ביקש להיכנס לחניה, המחלוקת היא האם המשאית החלה בנסיעה ופגעה ברכב התובעת, או שרכב התובעת עבר את המשאית באופן לא זהיר וכך נפגע. נהג התובעת העיד, כי התכוון לחנות את רכבו בחניית ביתו ומאחר שעמדה משאית ופרקה ציוד, לא יכול היה להיכנס לשטח החניה שלו ונכנס דרך החצר של הבניין הסמוך, עקף את המשאית והיה צריך לעבור את המשאית מצדה הקדמי בניצב לה על מנת להגיע לחניה. לדבריו, בין החצרות יש הפרש של כחצי מטר גובה לכן נסע לאט. הוא לא זוכר אם הסתכל מה המשאית עושה ולפתע המשאית זהה ופגעה ברכב. לדבריו, דיבר עם הנהג, הנהג היה נחמד, אמר שהוא מצטער ולא ראה, החליפו פרטים ובזה נגמר הסיפור. בחקירה נגדית השיב העד, כי המשאית נסעה עם הדלתות פתוחות וכי היו עוד אנשים ליד המשאית, אחד על הרמפה ואחד למטה. כאשר הוצג לו מה שנמסר מטעמו לחברת הביטוח, לפיו המשאית יצאה, השיב, כי המשאית יצאה לכיוון שלו. העד הסביר, כי נהג המשאית ככל הנראה רצה להתקרב לבנין. נהג התובעת הכחיש בתוקף את טענת נהג המשאית שלא היה על המשאית בעת התאונה. נהג המשאית העיד, כי הוזמן להעביר דירה וכי בשל גודל המשאית ביקש משני עובדים שהיו איתו שיכוונו אותו להכניס את המשאית לחניה. הוא נכנס עם המשאית לחניה, עם אור דולק ווינקרים של המשאית, ירד מן המשאית כי רצה לבדוק שאינו פוגע במזגנים של הבניין, וכשחזר למשאת שמע פגיעה. העד טען, כי המכוונים שלו אמרו לנהג התובעת לא להיכנס והוא בכל זאת נסע. נהג המשאית מסר גרסה מפורטת כתובה לחברת הביטוח. על-פי גרסה זו, הכניס את המשאית לחניית בנין, ירד גשם ושני עובדים ירדו לכוון את נסיעתו, לפתע הגיעה מזדה כחולה עקפה את המשאית והעובדים, נכנסה דרך בנין סמוך אחר, נכנסה לבנין ונצמדה למשאית. בהתאם לגרסה זו, מנוע המשאית היה דולק אבל הוא לא היה בקבינה, מאחר וירד לבדוק את גובה המשאית שלא יפגע במזגנים הגבוהים, כשחזר לקבינה ורצה להתחיל בנסיעה הופתע לגלות, כי המזדה נכנסה ופגעה לו במשאית. הנהג הוסיף, כי החליפו פרטים וצילם תמונות במקום הארוע שימחישו מה שקרה. עוד הוסיף הנהג, כי יש טכוגרף נסיעה של אותו יום שמוכיח, כי המשאית עמדה ולא נסעה בצרוף אישור כיול. בחקירתו, השיב נהג המשאית, כי המכוונים הינם עובדים זרים ולפיכך לא יכול היה לזמנם להעיד, את הטכוגרף היה צריך למסור לקצין הבטיחות ולפיכך לא יכל להביאו, גם את התמונות שצילם לא הביא, כיוון שהתגרש. כאשר נשאל בחקירה הנגדית מדוע בחקירתו הראשית העיד, כי המשאית עמדה ולא התכוון כלל לנסוע בניגוד לגרסה שמסר לחברת הביטוח, השיב, כי זה קרה לפני שנתיים ואינו זוכר פרטים. הנהג העיד ששמע את השפשוף שהיה במהלך העלייה למשאית. כאשר נשאל איך לא נגרם לרכב התובעת נזק מהכנף הקדמי אם הוא עקף, הסביר נהג המשאית, כי רכב התובעת ניסה לתמרן בין המשאית לעמוד עם כבל חשמל שהיה במקום. דיון והכרעה מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51%, הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואת אחריות הצד השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי. במקרה דנן, לאחר שבחנתי את עדויות שני הנהגים, אני מעדיפה את עדות נהג התובעת על פני עדות נהג המשאית. עד התובעת העיד באופן בהיר וענייני וידע להסביר באופן שוטף את מה שארע. לעומת זאת, בעדות נהג המשאית ובין עדותו לגרסה שמסר לחברת הביטוח נפלו סתירות שיש בהן כדי להחליש את מהימנו הגרסה. יתירה מזו, הנתבעים נמנעו מלהביא ראיות שעשויות לחזק את גרסתם - לא הובאו תמונות שצולמו, לא הובא הטכוגרף, לא הובאה עדות המכוונים שבעדותם היה כדי להכריע את התביעה. אמנם לכל חסר של ראיה היה לנהג המשאית הסבר, אך לא מן הנמנע שעם קצת יותר אחריות ניתן היה להציג את הראיות - כך, לא הייתה כל מניעה לשכפל את הטכוגרף, שיכל אולי להראות כי המשאית בשעה הרלוונטית לתאונה חנתה ולא זזה אפילו קצת, על פניו לא הייתה כל מניעה להציג את התמונות שצולמו ועל נהג הנתבעת היה לדאוג לקבלן בזמן אמת ולשמרן. התמונות יכלו להוכיח היכן בדיוק עמדה המשאית, מה היה מצבה והאם באמת על נהג התובעת היה לתמרן בין המשאית לבין עמוד וכבל שהיו במקום. באשר למכוונים, למצער לפרט את זהותם בזמן אמת ואולי אף גרסתם - שאם לא כן, הטענה, כי מדובר בעובדים זרים שעזבו את הארץ, נותרה אמירה בעלמא ותו לאו. כך במיוחד, כאשר בעדותו הוסיף נהג המשאית פרט נוסף, לפיו אמרו לנהג התובעת לא לעבור - פרט שלא נטען בגרסה הכתובה ושנהג התובעת כלל לא נשאל עליו. יתירה מזו, אם אכן היו שני עובדים במקום הרי שהיה בידם לסייע בידי נהג התובעת לעבור ולמנוע את התאונה. יוער, כי העדות הכתובה של נהג המשאית תומכת בסבירות גרסת נהג התובעת. מתוך עדות זו, עולה כי נהג המשאית ירד מן המשאית על מנת לבחון את מתווה השטח על מנת להמשיך ולנסוע. נהג המשאית כתב מפורשות, כי עלה למשאית במטרה לנסוע, דבר המתיישב עם הירידה מן המשאית על מנת לבדוק שאינו פוגע במזגנים, ככל שימשיך ויתקדם. עוד עולה מן ההודעה הכתובה שכלל לא ראה את רכב התובעת, ומכאן שבהחלט יכול והתחיל לנסוע קדימה, לאחר שבדק את השטח מבלי להבחין כלל שרכב התובעת נמצא במקום. יצויין, כי בהודעה הכתובה, לא התייחס נהג המשאית לצורך של נהג התובעת להשתחל בין המשאית לבין עמוד עם כבל שעמד במקום כהסבר להתרחשות התאונה, עניין זה עלה רק בעדותו. הסתירה בעדות נהג המשאית בין הודעתו הכתובה לפיה עלה למשאית במטרה להמשיך ולנסוע לבין עדותו שלא התכוון כלל להמשיך ולנסוע מהווה סתירה משמעותית המקשה על מתן אמון בגרסתו. משכך, ובנטל אזרחי של 51% אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח, כי התאונה נגרמה שעה שנהג המשאית נסע קדימה ופגע ברכב התובעת שעבר את המשאית באותו הזמן. האחריות לתאונה מוטלת איפוא על נהג המשאית. התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה וקבלות אודות התשלום על התיקון, לפיהם נגרם לרכב נזק בסכום של 5,781 ש"ח, ירידת ערך בסכום של 407 ₪, וכן נשאה בשכ"ט שמאי בסכום של 400 ₪. התובעת טענה עוד, כי נשאה בהוצאות גרירה בסכום של 108 ₪, אולם לא הוצגה חשבונית או ראיה כלשהי להוצאה זו ולכן היא לא הוכחה. אני גם בספק אם הרכב לא היה במצב נסיעה. משכך, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 6,588 ₪, בצירוף הצמדה מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט בסכום של 1,250 ₪. זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום. פגיעת רכברכבתאונת דרכיםשאלות משפטיותמשאיתנזק לרכב