בפניי תביעת כספית ע"ס 3,454 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 17.3.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. יצוין כי מתנהלת במקביל תביעה משפטית קשורה: תביעת שיבוב ע"ס 2,594 ₪ שהגישה הנתבעת 2 נגד התובעת ביום 30.6.13 בבית משפט השלום בת"א בתיק מס' 59748-06-13. ביום 15.7.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב בביטוח רכוש. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת פורד (להלן – "הפורד"). רכב הנתבעים – רכב פרטי מתוצרת אאודי (להלן – "האאודי"). מקום התרחשות התאונה: רחוב הרצל בירושלים. המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון, כאשר האאודי נוסע במקביל לפורד: האאודי בנתיב השמאלי והפורד בנתיב הימני. ואז עבר או התחיל לעבור האאודי מנתיבו השמאלי לעבר הנתיב הימני בו נסע הפורד, ובתוך כך התנגשו הרכבים, כאשר הפגיעה בפורד היא באזור הכנף הימנית-אחורית ובאזור דלת הנוסע הימנית-אחורית, ואילו הפגיעה באאודי היא באזור הפינה הקדמית-שמאלית. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה באשמו של מי משני הנהגים נגרמה התנגשות הרכבים. יצוין כי התובעת טעתה לציין בכתב התביעה נסיבות שונות לחלוטין, ולמעשה הפוכות, של התרחשות התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים שתי הודעות על התאונה שנמסרו לתובעת (ההודעה המודפסת הינה למעשה הדפסת המלל הכתוב בכתב יד בטופס הידני, לגבי תיאור נסיבות התאונה). הודעה על התאונה שנמסרה לנתבעת 2 (ההודעה כוללת, כנספחים, דף פירוט נסיבות התאונה וכן דף תרשים זירת התאונה). תמונות נזקי הרכבים. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת ואת עמדת הנתבעים על פני אלו של התובעת. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: התרשמותי הכללית היא, שהתובעת טעתה בהבנת נסיבות התאונה (ראו דבריי הנ"ל לגבי טעותה בניסוח הנסיבות בכתב התביעה), ואפשר שלו הייתה התובעת מבינה את הנסיבות לאשורן, תביעה זו לא הייתה באה לעולם. מדובר במקרה מובהק למדי של סטייה לא זהירה מנתיב לנתיב - סטייה של נהג הפורד ולא של נהג האאודי (כפי שנרשם בטעות בכתב התביעה). נהג הפורד העיד בפניי תחילה כי כלל לא ראה את האאודי בטרם התאונה (משמע ביצע סטייה לנתיב הנסיעה של האאודי מבלי להבחין שהאאודי נוסע בו). בהמשך עדותו שינה מעט דבריו ואמר כי יתכן שכן הבחין באאודי בטרם מעבר הנתיב, אך מסר דברים מהוססים מאוד בעניין זה, עד כי לא ניתן לסמוך על המשך דבריו לפיהם העריך כי האאודי היה רחוק מספיק מאחור כדי לאפשר הסטייה. התרשמתי כי דווקא דברי העד הראשונים בפניי, לפיהם כלל לא הבחין באאודי בטרם ביצע הסטייה, הם הנכונים והמסתברים ביותר. מובן כי סטייה מנתיב לנתיב מבלי לוודא שהנתיב אליו עוברים פנוי היא נהיגה אסורה ורשלנית. גם לגבי השאלה האם התנגשות הרכבים התרחשה בשעת ניסיון הסטייה או לאחר השלמת הסטייה והתיישרות הפורד בנתיב האאודי ולפני האאודי, השיב נהג הפורד תשובות שונות וסותרות. בטופס הודעתו על התאונה הוא נזהר בלשונו ואמר כי התאונה התרחשה "לאחר או עם השלמת המעבר", כלומר לפי גרסה זו נהג הפורד כלל אינו בטוח שהספיק להתיישר כולו בנתיב האאודי לאחר השלמת המעבר לנתיבו. והנה, בעדותו בפניי, היה נהג הפורד נחרץ הרבה יותר, והעיד כי התאונה התרחשה רק לאחר שהספיק כבר להתיישר בנתיב אליו עבר. איני מקבל את עדות נהג הפורד לפיה הוא הספיק להשלים את הסטייה לנתיב שמימינו ואף להתיישר בו לפני התאונה. אני מוצא לקבוע כי סביר יותר שהתאונה התרחשה אגב ניסיון הסטייה ובטרם התיישרות הפורד לאחר הסטייה. הדברים עולים ממכלול הראיות, לרבות עדות נהג האאודי המהימנה, מיקומי הפגיעות בשני הרכבים ואף מכך שאני מוצא לסמוך על עדות נהג האאודי (הסותרת את עדות נהג הפורד) לפיה האאודי לא סטה ימינה (לשול הדרך) גם מכיוון שכלל לא היה שול במקום והוא לא יכול היה לסטות ימינה. מצאתי את עדות נהג האאודי כמהימנה ואמינה במיוחד, ואני נותן בה אמון מלא. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בשיעור 1,200 ₪. כבישרכבתאונת דרכים