בית המשפט ציין כי מוקדי הנזק ברכב התובעת מתיישבים עם גרסתה של ולא להיפך. הוגשה תביעה וביסודה תאונת מיום 15.9.11 שהתרחשה בשעות הבוקר המוקדמות בין רכב התובעת מסוג מאזדה לבין רכב מסחרי (להלן: "המסחרית") שננהג בידי הנתבע 1. הוכח בפניי גם על פי תמונת המראה עובר להחלפתה כי זו לא נפגעה רק בגבה אלא גם במרכזה באופן שאילץ החלפתה לחדשה. באחת מהתמונות אף ניתן לראות כי זו נוטה כלפי חוץ דווקא ולא כלפי פנים, כדברים שביקש ב"כ הנתבעים הנכבד להציג. עוצמת הפגיעה ההיקפית במראה אף נלמדת מגרסת הנתבע 1 לתאונה בטופס ההודעה שם צויין כי הנתבע 1 הבחין שהמראה נשברה. לצד עובדה זו ניתן לראות שפשוף באיזור הכנף השמאלית קדמית, בחיבור שבין הכנף הקדמית לפגוש הקדמי. מדובר בשפשוף יחסית קל. נזקים אלו מלמדים אודות גרסת התובעת לתאונה על פיה המסחרית ולא המאזדה היתה זו שסטתה אליה. אין מדובר בסטייה חדה של 45 מעלות כי אם כזו המלמדת ששני הרכבים היו קרובים אחד לשני, כמעט מקבילים בעת יצירת המפגש ביניהם. עוצמת הפגיעה שהינה תוצר מהירותה של המסחרית וזווית המפגש שבין הרכבים, הביאו לשבירת המראה אשר ככל הנראה ספגה את מירב האנרגיה ובה בעת ולנוכח מקבילותם הכמעט של הרכבים, לשפשוף הקל בחלק הקדמי שמאלי של המאזדה. זאת ועוד וכאן העיקר, במסגרת עדותו היום, הציג בפניי הנתבע 1 את המפגש שבין הרכבים. בהתאם לכך, הוא הדגים את שצויין לעיל והוא שהמאזדה סטתה לעברו. סטיית המאזדה כביכול אל עבר המסחרית מצד ימין לא הדגימה ואף אינה יכולה להדגים פגיעה במראה שכן בשלב הזה מה שנפגע הינו חלקם הקדמי של הרכבים בעוד שהמראות אינן פוגשות אחת את רעותה. הנתבע 1 לא ידע ליישב הדגמתו זו עם גרסתו הגם שהתבקש להבהיר זאת על בסיס שאלת בית המשפט. אף אם אקבל את גרסתם המאוחרת, ואני לא מקבל, של הנתבעים ביחס לדרך שבה אירעה התאונה כך שרכב התובעת לא סטה מנתיבו כי אם אך המשיך ישר, עדיין איני יכול לומר בלב שלם כי קמה להם עילה לדחיית התביעה או להפחתת האחריות לה. במצב דברים שכזה נמצא למדים כי הנתבע 1 ביקש לפנות אל המסלול הימני לשם עקיפת המאזדה. ככל שהמאזדה המשיכה ישר בנתיבה, היא עשתה כן בנתיבה שלה ולא סטתה ממנו. חובת הזהירות הקונקרטית שלפניי מוגבלת לבחינת הדרך שלפני נהג המאזדה ואין על נהגה לצפות סטייה אל עבר נתיבו מהנתיב המקביל כל עוד הלה אינו מתכוון לסטות אל עבר נתיב אחר או הוכח כי היתה סיבה קונקרטית לבחינת יתר הנתיבים המקבילים. היות וכאמור גם על פיו גישת הנתבעים המאוחרת, היה זה נהגם שסטה אל נתיב נסיעת התובעת ולא להיפך, והיות ולשיטתם ראה נהג המסחרית את המאזדה כשבתוכה יושב אדם ועל כן צפוי היה להבין כי יכול ובכוונתו להמשיך את נסיעתו, אזי לכל הפחות, חובה היתה על נהג המסחרית לצפות נסיעת המאזדה קדימה להמשך דרכה וכפועל יוצא מכך, לעוקפה בזווית רחבה יותר על מנת להימנע ממצב של התנגשות במסלול אליו ביקש להשתלב. כפועל יוצא מהאמור, אני מורה כי האחריות לתאונה חלה על הנתבעים. פרט לסכום המוסכם לעניין הנזק, אני מורה כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. רכבתאונת דרכים