טוען כי לא נשלחה לנתבע הודעת חילול, ולפיכך, מופטר הנתבע מהחיוב נשוא השטר. כמו כן, טוען הנתבע כי ע"פ השטר עצמו נדרשת התובעת ליתן הודעת דרישה לפרעון השטר טרם שתחול חובת תשלום. בס' 16 לתצהיר התובעת נטען כי בוצעו לנתבע פניות חוזרות ונשנות לתשלום החוב. עד התובעת הודה בחקירתו כי לא שלח לנתבע מכתב דרישה, אולם ע"פ עדותו ביצע מספר ניסיונות להשיגו טלפונית ללא הצלחה, ועל כן, הועבר לטיפול בא כוחו .(עמ' 3 לפרוטוקול ש' 1-6). כפי העולה בסעיף 17 לתצהיר עדות התובעת, נטען כי, הנתבע הגיע ביום 22.3.06 למשרד ב"כ התובעת, עו"ד מירב שחר ושילם ע"ח החוב סך 1,900 ₪, הוצאה קבלה שצורפה כנספח 10 לתצהיר. מעיון בקבלה עולה כי התשלום בוצע במזומן והקבלה הוצאה ע"ש הנתבע עצמו. הנתבע הודה בחקירתו בבימ"ש כי הגיע למשרד ב"כ התובעת ושילם הסכום האמור. (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 29). הגעתו של הנתבע למשרד התובעת לתשלום חוב מתיישבת יותר עם גרסת התובעת כי הגעתו למשרד העורך דין נעשתה בעקבות פנייתה אל הנתבע בדרישה לתשלום החוב מכוח ערבותו ע"פ שטר החוב. לפיכך, טענת הנתבע כי התובעת לא פנתה אליו ולא נתנה לו הודעת חילול טרם פתיחת תיק ההוצל"פ נדחית. בחקירתו הנגדית של הנתבע בדיון ההתנגדות מיום 6.11.12, טען הנתבע כי הגיע לפגישה בה שילם את סך 1,900 ₪ לפי בקשת מעסיקו מר מורג. הנתבע לא הגיש בתיק זה תצהיר עדות ראשית מעבר לתצהיר שניתן בתמיכה לבקשת ההתנגדות אף שהיה בידו לעשות כן. הנתבע לא הגיש תצהיר מטעם אותו אדם בשם מורג. הלכה היא כי הימנעות מהגשת ראיה ו/או הבאת עד המצוי בשליטתו של בעל דין, ללא טעם סביר, חזקה כי אילו היתה מובאת אותה עדות היה הדבר פועל לחובתו. בדיון ההתנגדות מיום 6.11.12 העיד הנתבע כי התשלום שביצע היה בתוקף היותו עובד בחברה, "לחיים 7-40 בע"מ" עושה השטר וזאת לבקשת המעסיק - מר מורג. בדיון ההוכחות נחקר הנתבע והודה כי היה מנהל ובעל המניות היחידים בעת הקמת החברה הנ"ל. אף שענין זה מהותי, לא נמצא בתצהירו של הנתבע כל אזכור לעובדה כי היה בעלים ומנהל החברה עושה השטר, כי החברה רכשה סחורה מהתובעת בשנת 2005 ואף מסרה שני שיקים ע"ח החוב שחוללו מחמת הגבלת חשבונה. (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 11-13 ו- ש' 19-21). הנתבע בחקירתו הנגדית טען כי ביצע העברת מניות וחדל להיות מנהל בחברה במחצית השניה של שנת 2006, אולם לא צרף כל הסכם המעיד על העברת הבעלות בחברה לצד שלישי. המסמך היחיד בענין זה צורף לתצהיר התובעת הינו נספח 22, טופס העברת מניות החברה אשר נחתם ע"י הנתבע ביום 30.11.05 ונושא חותמת רשם החברות מיום 11.4.06. ע"פ מסמך זה הנתבע העביר מניותיו בחברה, וחדל לשמש כמנהלה, עוד במהלך חודש נובמבר 2005, אף אם הדיווח נמסר לרשם החברות בחודש אפריל 2006. אני סבור כי עובדת קיומו של חוב של החברה עושה השטר שנתגבש בשנת 2005 עוד בעת שהנתבע היה בעלים ומנהל הנתבעת מחד וביצוע תשלום אישי של הנתבע במזומן במשרד של ב"כ התובעת ביום 22.3.06 וזאת לאחר שהנתבע חדל עוד קודם לכן להחזיק במניות החברה ו/או לשמש בה כמנהל, תומכת בגרסת התובעת ומעידה כי הנתבע שילם מקצת החוב מכוח ידיעתו על דבר חבותו האישית לשלם החוב מכוח ערבותו על שטר החוב כערב להתחייבויות החברה. מעיון בתצהירו של הנתבע, נמצא כי אין בו הכחשה כי החתימה בכתב יד אשר מופיעה על גבי חותמת החברה עושה השטר החוב נשוא התביעה אינה חתימתו. בסעיף 21 לתצהירו של הנתבע מתייחס הנתבע לחתימה המופיעה בשולי שטר החוב, קרי לחתימה של הערב בלבד. מעיון בעין בלתי מקצועית נראה כי קיים דמיון רב בין שתי החתימות של הנתבע כערב ושל הנתבע כחתום בשם החברה ע"ג חותמתה, עובדה המתיישבת ותומכת בגרסת התובעת כי הנתבע חתם על שטר החוב כערב. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי לא הגיש תלונה במשטרה כנגד התובעת ו/או בכלל בענין זיוף חתימתו על שטר החוב. הנתבע אף אינו מפרט בתצהירו מיהו הגורם שלטענתו זייף חתימתו, ומדוע לא העלה טענה בענין זה טרם ששילם מקצת החוב במשרד ב"כ התובעת. הנתבע אף לא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו על מנת לסתור את טענת התובעת לענין חתימתו כערב לשטר. לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי עלה בידי התובעת להרים את נטל השכנוע להוכחת דבר חתימתו של הנתבע על שטר החוב כערב. לפיכך, טענת הנתבע כי אינו חתום על שטר החוב כערב וכי חתימתו זויפה נדחית. הנתבע טוען בתצהיר ההתנגדות, לחילופין טענת כשלון תמורה, לפיה לא קיבל מהתובעת כל תמורה. טענת הנתבע כפי שצויינה בתצהיר ההתנגדות נעדרת כל פירוט עובדתי מינימלי, ללא תחשיב חוב מטעמו של הנתבע המעיד כי לא נותר חייב דבר, ודי בכך, לדחות את הטענה. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי לא בדק האם נותרה החברה עושה השטר חייבת כספים לתובעת בגין רכישות שביצעה ב- 2005. כאשר נשאל הנתבע האם וידא שכל חובות החברה סולקו נכון למועד העברת המניות בחברה, השיב כי אינו זוכר. (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 19-24). אף שהיתה בידי הנתבע האפשרות לבדוק טענות התובעת לקיומו של חוב בגין רכישות שביצעה החברה שבבעלות בשנת 2005, עולה מהחקירה כי הנתבע לא בדק טענות אלה, ולא הביא כל ראיה המראה כי החברה לא נותרה חייבת כספים לתובעת בגין רכישות שבוצעו עובר להעברת המניות בשנת 2006. ע"פ תצהיר התובעת, החברה שבבעלות הנתבע עושה השטר ("לחיים 7-40 בע"מ) רכשה במהלך שנת 2005 סחורה כמפורט בחשבוניות שצורפו כנספח 5 לתצהיר התובעת, ומסרה שני שיקים בגינם הוצאה ע"י התובעת קבלה (נספח 6 לתצהיר התובעת), אשר חזרו מחמת הגבלת חשבון החברה (העתק השיקים צורפו כנספח 7). מעיון בכרטסת הנהח"ש של החברה אצל התובעת(נספח 9) , עמד חוב החברה נכון ליום 15.3.06 ע"ס 8,436 ₪. הנתבע בתצהירו לא ערך כל תחשיב נגדי לענין גובה החוב של החברה, ומכאן, כי לא נסתרה עדות התובעת כי החברה נותרה חבה כספים בגין רכישות שביצעה בשנת 2005. לאור המפורט לעיל, טענת כשלון התמורה נדחית. במסגרת סיכומי ב"כ הנתבע, נטען כי התובעת לא הפחיתה מהתביעה סך 1,900 ₪ ששולם ע"י הנתבע ע"ח החוב. אין בידי לקבל טענת ב"כ התובעת, כי מדובר בהרחבת חזית, שכן התובעת בס' 17 לתצהיר עדותה הראשית העלתה טענה בדבר התשלום האמור. על כן, התובעת הנושאת בנטל להוכחת החוב צריכה היתה להראות במסמכי הנהלת חשבונותיה דבר קיזוז סכום זה מיתרת החוב. הצדדים אינם חלוקים כי הנתבע שילם ע"ח החוב במשרד ב"כ התובעת ביום 22.3.06 סך של 1,900 ₪. מעיון בכרטסת הנה"ח של התובעת נספח 9 לתצהירה, עולה כי ע"פ כרטסת הנהח"ש עמד החוב ע"ס 8,436 ₪ שהינו הסכום שהוגש לביצוע. מכאן, כי סכום ששולם ע"ס 1900 ₪, לא הופחת מהכרטסת ומהסכום שהוגש לביצוע, ועל כן, יש להורות על הפחתת סכום התביעה בגובה הסך הנ"ל. לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי התובעת הרימה נטל השכנוע להוכחת תביעתה לגבי סכום התביעה בניכוי 1,900 ₪ כמפורט לעיל. לפיכך, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,536 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק ממועד השטר (5.2.06) ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, מחייב את הנתבע לשלם לתובעת אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים מהיום ובהעדר תשלום יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. שטר