תביעת כספית בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 17.5.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר: ביום 15.7.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת קיה (להלן – "הקיה"). רכב הנתבע – רכב פרטי מתוצרת פיז'ו (להלן – "הפיז'ו"). מקום התרחשות התאונה: לפני צומת מרומזר – צומת בית עריף בכביש 444. הנתבע נהג בפיז'ו בזמן התאונה. המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה נסעה הפיז'ו אחרי הקיה באותו כביש ובאותו כיוון נסיעה. אין גם חולק כי הפיז'ו נכנסה בקיה מאחור, לפני הצומת בכיוון נסיעת המכוניות. המחלוקת היא בשאלה האם נהג הפיז'ו אחראי לקרות התאונה בשל נסיבות התרחשותה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבע בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבע גם לא הציג חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובע. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות על נספחיהם. הודעה על התאונה שנמסרה לתובעת. תמונות בצבע של נזקי הקיה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. במהלך הדיון בפניי הציג הנתבע ראיות נוספות, בדרך בלתי מקובלת שהכבידה על הדיון: תמונות אותן צילם הנתבע באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו וכן הקלטת שיחה (באיכות לא טובה) באמצעות אותו מכשיר (ראו תיעוד הדברים בפרוטוקול הדיון). הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות וראיות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: כאמור, אין חולק כי הפיז'ו פגעה בקיה מאחור. הנתבע טוען כי הפגיעה הינה תולדה של נהיגה לא זהירה של נהגת הקיה, שעצרה את הקיה אל מול אור ירוק מהבהב ברמזור בכיוון נסיעתה. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבע. על הנתבע הייתה חובה לשמור מרחק מספיק מהקיה, גם לקראת כניסה אפשרית לצומת מרומזר. הנתבע לא רשאי היה לשחרר עצמו מחובה זו על בסיס הנחתו שנהגת הקיה תספיק לנסוע בצומת בירוק מהבהב. הנתבע שינה למעשה את גרסתו שמסר בכתב ההגנה במהלך עדותו בפניי (עדות שנמסרה לאחר שהנתבע נכח בזמן שנהגת הקיה מסרה עדותה): בעדותו בפניי תיאר מהלך דו-שלבי של האטה, המשך נסיעה ואח"כ עצירת חירום של הקיה, בעוד שבכתב ההגנה נטען למהלך אחד ויחיד של בלימת חירום; בנוסף, בעוד שבכתב ההגנה טען הנתבע, למעשה, שהקיה עצרה בזמן ירוק מהבהב, בעדותו בפניי העיד שהקיה עצרה באור ירוק מלא ברמזור. לחובת הנתבע נזקפים מספר מחדלים ראייתיים: ראשית, נוסעת רכבו (אשתו) לא הובאה לעדות מטעמו; שנית, הנתבע לא הציג כדין ראיות שבידיו (תמונות + הקלטה), באופן שהכביד על הדיון ובאופן שגם לא איפשר לשמוע את כל המילים שנאמרו בהקלטה שהושמעה בדיון. בהקשר להקלטה יצוין, כי הנתבע טוען שנהגת הקיה אמרה במהלך השיחה המוקלטת דברים, שלא שמעתי אותם בהקלטה (למשל, בכתב ההגנה נטען שהנהגת הודתה בשיחה כי בלמה בלימת חירום, אך בהקלטה אין כל הודייה ואמירה כזו). לא מיותר לציין גם כי הנתבע לא צירף לכתב ההגנה רשימת מסמכים רלוונטיים שבידיו (שבה אמור היה לפרט גם את התמונות וההקלטה), בניגוד לדין. לנתבע נגרם נזק עצמי לפיז'ו בתאונה, אך הנתבע לא הגיש תביעה או תביעה שכנגד בגין נזק זה, והדבר מהווה אינדיקציה לגבי כך שרואה עצמו אשם בתאונה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 2,184 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 26.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. פגיעת רכבמשפט תעבורהרכבתאונת דרכיםתאונה מאחורצומתנזק לרכב