תאונת דרכים: האם ההתנגשות מאחור נובעת מאי-שמירת מרחק מספיק של הסוזוקי מההונדה, לאחר שההונדה נאלצה לבלום בעקבות בלימת רכב שנסע לפניה, או האם, כגרסת הנתבעים, ההתנגשות מאחור נובעת מזגזוגים (סטיות חוזרות מנתיב לנתיב) מסוכנים ולא זהירים שביצעה ההונדה עובר לתאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. יצוין לגבי נזק ההפסדים של הנחת היעדר תביעות לשנת חידוש הביטוח הראשונה, כי שוכנעתי לקבל את עדות נהג ההונדה, לפיה אכן נגרם לו הנזק הנטען והנתבע. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות שחור-לבן (באיכות גרועה) של נזקי ההונדה. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג ההונדה כמהימנה וכמשכנעת יותר מעדותו של נהג הסוזוקי. נהג הסוזוקי העיד כי ראה את ההונדה מבצעת תמרונים מסוכנים בכביש וידע להישמר ולהיזהר מפניה, ולכן תמוה כיצד קרה שפתאום הוא הופתע באופן כה דרמטי ע"י ההונדה, כאשר יש לציין שנהג הסוזוקי מאשר שההונדה הייתה כולה (מיושרת) בנתיבו מלפניו, משמע לא מדובר במצב של ניסיון או של תחילת מעבר מנתיב ימני לנתיב השמאלי (בו אירעה התאונה), אלא במצב בו מנח ההונדה ביחס לסוזוקי מלמד על כך, שעובר לתאונה, היה מרחק בין הרכבים והייתה לנהג הסוזוקי הזדמנות להישמר מפני ההונדה ולא לפגוע בה. ממכלול הראיות לא שוכנעתי שנהג ההונדה ביצע זגזוגים פראיים ומסוכנים כפי שמעיד נהג הסוזוקי, ולמעשה, הנתבעים לא הציגו כל ראייה על כך (פרט לעדות נהג הסוזוקי, שהעדפתי כאמור על פניה את עדות נהג ההונדה). הנתבע 1 לא הגיש תביעה (גם לא תביעה שכנגד) בגין נזקו העצמי, והדבר מהווה אינדיקציה על כך שהוא רואה עצמו אשם בתאונה. הנתבע 1 מציין כי אינו יודע מי אשם בתאונה, והרושם הברור הוא שהוא נמנע מלייחס אשמה, ודאי אשמה ברורה ומפורשת, לנהג ההונדה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 17,811 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 27.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,800 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. ב"כ התובעים תדאג להעביר לכל אחד משני התובעים המגיע לו מהסכומים שישולמו, בשים לב לרכיבי התביעה הנפרדים שתבע כל אחד מהשניים. בנסיבות אני נעתר לבקשת התובע 2 למתן היתר לפיצול סעדים, כמבוקש בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן ובדיון היום. משפט תעבורהתאונת דרכיםשאלות משפטיותהתנגשותשמירת מרחק