האם חוות דעת שמאי הרכב שצורפה לכתב התביעה הינה חוות דעת חוקית ומספיקה, או שמא, עפ"י גישת הנתבעים, מדובר בחוות דעת בלתי חוקית (מאחר שאינה חתומה ע"י השמאים נותני חוות הדעת) ולכן יש להתעלם ממנה ולכן יש לקבוע שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים ולכן יש לדחות את התביעה? האם התובעת זכאית לשכר טרחת שמאי, לאור טענת הנתבעים לפיה היה על התובעת לצרף חשבונית מס או קבלה רלוונטיים לתשלום שכה"ט, שלא צורפו? האם התובעת זכאית לפיצוי בגין ירידת ערך, לאור טענת הנתבעים לפיה התובעת לא הוכיחה בראיות את עברו הביטוחי של רכב התובעת? דיון ומסקנות אדון בשאלות שבמחלוקת בנפרד ולפי סדרן הנ"ל. שאלת קיומה של חוות דעת שמאי חוקית עפ"י עמדת הנתבעים בסיכומיהם בכתב (שהוגשו כזכור בטרם מתן החלטת 30.9.13), חוות דעת מיום 8.1.12 של שמאיי הרכב שמעון שיטרית ("שמאי בודק") וקלמן רוזנברג ("שמאי מאשר") לא מהווה "חוות דעת מומחה" כדין עפ"י פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, מאחר שחוות הדעת אינה חתומה ע"י השמאים, בעוד שעפ"י דיני הראיות חובה שתהיה חתומה. דין טענת הנתבעים להידחות, למרות שחוות הדעת אכן הוגשה לתיק ביהמ"ש (במצורף לכתב התביעה הסרוק בתיק) כשהיא בלתי חתומה ע"י שני השמאים נותני חוות הדעת. ראשית, סבורני שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, ולכן הנתבעים מנועים היו מלהציגה בסיכומיהם כאחת מטענות ההגנה שלהם, במיוחד בנסיבות בהן התובעת לא קיבלה הזדמנות להגיב על הטענה, משסיכומי הצדדים הוגשו בו-זמנית ומשכמפורט לעיל לא יתקיים בפניי דיון המשך בתיק. קראתי, שוב ושוב, את 9 עמודי כתב ההגנה הצפופים ולא מצאתי בהם כל טענה כזו. למעשה, ההפך הוא הנכון: כתב ההגנה מניח ומאשר, למעשה, את קיומה ואת תוקפה המחייב של חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה: בסעיף 4 בעמ' 8 (הלא ממוספר) של כתב ההגנה, מתמודדים הנתבעים עם סעיף 4 לכתב התביעה, שהוא הסעיף הרלוונטי לחוות הדעת ושבו גם נזכרת חוות הדעת כנספח וכחלק של כתב התביעה, בזו הלשון: "מוכחש האמור והנטען בסעיף 4 לכתב התביעה, לרבות חוות דעת השמאי מטעם התובעת, על תוכנה, סכומיה ונספחיה. הנתבעים יוסיפו כי הם דורשים לחקור את השמאי מטעם התובעת, אם וכאשר תבקש התובעת להגיש את חוות הדעת כראיה מטעמה". מסעיף זה בכתב ההגנה ומסעיפים אחרים בו ברור לגמרי, כי הוויכוח של הנתבעים עם התובעת במישור הנזק נעוץ בתוכנה של חוות הדעת ולא בעצם קיומה ותקפה. שנית, הנתבעים עצמם אינם מקיימים הוראות פרוצדורה, ולכן, מטעמים של תום לב דיוני, לא ראוי לשמוע מפיהם טענת פרוצדורה טכנית כה מובהקת: הנתבעים כותבים במקומות שונים בכתב הגנתם כי הם מצרפים לכתב ההגנה נספחים שונים (העתק חשבונית מס כנספח 1, העתק דוגמאות הסכמים כנספח 2 והעתק תמצית כתבה כנספח 3), אך בפועל הם לא צירפו לכתב ההגנה שהוגש לתיק אף אחד מנספחים אלה. זאת ועוד, על התצהיר שצורף לכתב ההגנה הוטבעה חותמת של "הראל חברה לביטוח בע"מ" (עם חתימה ידנית על גביה), למרות שחברה לא יכולה לחתום על תצהיר ולמרות שבכותרת התצהיר נרשם שהחותם הוא אדם פרטי בשם אבי נסיבי. ועוד, תאריך חתימת התצהיר נותר בלתי ממולא, באופן שפוגם בתצהיר. שלישית, עפ"י סעיף 24(א) סיפא לפקודת הראיות, מותרת גמישות צורנית באופן עריכת חוות דעת של מומחה, ולהבנתי, ברוח הזמן והאפשרויות הטכנולוגיות הקיימות, אין לשלול הגשת חוות דעת של מומחה בצורה ובאופן שהגישה התובעת, כאשר אם תועלה טענה רצינית כנגד תוקף ומעמד המסמך כחוות דעת משפטית (להבדיל מטענה טכנית שאין מאחוריה דבר, כמו טענת הנתבעים), ניתן יהיה לערוך בירור וחקירה מתאימים שבסופם יוחלט אם אכן יש לראות במסמך משום חוות דעת מומחה משפטית. רביעית, בפסיקה נקבע כבר שניתן לקבל חוות דעת מומחה, גם כאשר היא אינה חתומה על ידו [ת"א (מחוזי י-ם) 6525-04 לבני נ' מדינת ישראל, בסעיף 51 ( 12.9.11)], ובפסיקה כללית יותר נקבע כי גם כאשר מתגלים פגמים מהותיים בחוות דעת מומחה אין הדבר מחייב לפסול אותה ולהתעלם ממנה [רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני ( 9.4.12)], וקל וחומר לטעמי, כאשר הפגם הינו טכני לחלוטין כבענייננו (היעדר חתימה פורמאלית, ותו לא). שאלת זכאות התובעת לשכ"ט שמאי עפ"י עמדת הנתבעים בסיכומיהם בכתב (שהוגשו כזכור בטרם מתן החלטת 30.9.13), התובעת לא זכאית לפיצוי בגין שכ"ט שמאי (סך של 700 ₪ עפ"י מסמך חיוב שכ"ט שהוציא השמאי לתובעת ביום 8.1.12 ושצורף לכתב התביעה), מאחר שלא צורפו לכתב התביעה ולא הוגשו ע"י התובעת כל חשבונית מס או קבלה להוכחת התשלום לשמאים נותני חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. דין טענת הנתבעים להידחות. ראשית, סבורני שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, ולכן הנתבעים מנועים היו מלהציגה בסיכומיהם כאחת מטענות ההגנה שלהם, במיוחד בנסיבות בהן התובעת לא קיבלה הזדמנות להגיב על הטענה, משסיכומי הצדדים הוגשו בו-זמנית ומשכמפורט לעיל לא יתקיים בפניי דיון המשך בתיק. קראתי, שוב ושוב, את 9 עמודי כתב ההגנה הצפופים ולא מצאתי בהם כל טענה כזו. שנית, אני מתרשם שמדובר בטענה קנטרנית ולא רצינית. הנתבעים לא טוענים שלא נערכה חוות דעת (כאמור הנתבעים מאשרים למעשה קיומה ותוקפה של חוות הדעת) ושלא קם צורך לשלם בגין חוות דעת כזו. הנתבעים גם לא טוענים שהחיוב הנ"ל הינו מופרז ושראוי לשלם פחות מסכומו. הנתבעים מבקשים לפטור אותם לחלוטין מכל חיוב בגין ראש נזק או שירות (הכנת חוות דעת שמאי), שהנתבעים לא כופרים בו ובנחיצותו להליך, ולכן לטעמי מדובר בטענה חסרת תום לב. שאלת זכאות התובעת לפיצוי בגין ירידת ערך עפ"י עמדת הנתבעים בסיכומיהם בכתב (שהוגשו כזכור בטרם מתן החלטת 30.9.13), התובעת לא זכאית לפיצוי בגין ירידת ערך (סך של 701 ₪ בשל ירידת ערך בשיעור 1% עפ"י חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה), משהתובעת לא הציגה נתונים לגבי עברו הביטוחי של רכב התובעת. דין טענת הנתבעים להידחות. ראשית, סבורני שטענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, ולכן הנתבעים מנועים היו מלהציגה בסיכומיהם כאחת מטענות ההגנה שלהם, במיוחד בנסיבות בהן התובעת לא קיבלה הזדמנות להגיב על הטענה, משסיכומי הצדדים הוגשו בו-זמנית ומשכמפורט לעיל לא יתקיים בפניי דיון המשך בתיק. קראתי, שוב ושוב, את 9 עמודי כתב ההגנה הצפופים ולא מצאתי בהם כל טענה כזו. יצוין, כי הנתבעים כן העלו בכתב הגנתם טענה לגבי אי-זכאות התובעת לפיצוי בגין ירידת ערך, אך על יסוד נימוק אחר לחלוטין: נימוק הקשור במחיר המוזל בו רכשה התובעת (עפ"י הטענה הבלתי מוכחת) את הרכב ונימוק נוסף הקשור ביחסי התובעת עם שוכר הרכב ובכך שלפי אותם יחסים ממשיכה התובעת לגבות מהשוכר את אותו שיעור תשלום חודשי ללא תלות בתאונה מושא התביעה. שנית, הנתבעים בחרו לנהל הגנתם באופן שבו השלימו, למעשה, עם חוות דעת השמאי מטעם התובעת ועם נתוניה, וזאת משבחרו שלא לבקש לחקור את השמאי (עפ"י הוראות תקנה 130א. לתקסד"א), שלא להגיש חוות דעת נגדית מטעמם ואף שלא לבקש (במועד וכדין) מהתובעת לחשוף מסמכים ונתונים ספציפיים (רלוונטיים לעבר התאונתי/ביטוחי של רכב התובעת) אותם היא לא חשפה ביוזמתה, והכל כאשר בכתב ההגנה הצהירו הנתבעים על כוונתם לפעול בכיוון כללי זה, אך לא מימשו בפועל הצהרתם, הצהרה שנותרה בתום הדיון ריקה מתוכן ומממשות, באופן המלמד על השלמתם, למעשה, של הנתבעים עם מסמכי ונתוני הנזקים אותם הציגה התובעת. סיכום משנתבע 1 נמצא אחראי בלעדית לקרות התאונה מושא התביעה ומשנדחו כל טענות הנתבעים במישור הנזק, דין התביעה להתקבל, באופן מלא. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 7,244 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 28.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 28.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. לקראת סיום אני מוצא להעיר לתובעת, כי בסעיף 3.א. לסיכומיה כתבה טענה בלתי נכונה: נכתב כי לכתב התביעה צורף אישור עו"ד מטעם התובעת לפיו מחזיק הרכב לא חויב בדמי השתתפות עצמית רלוונטיים, בזמן שבפועל לא צורף לכתב התביעה הסרוק בתיק מסמך כזה, כאשר התובעת לא צירפה רשימת גילוי מסמכים סטנדרטית אלא כתבה בסעיף 12 לכתב התביעה שהמסמכים המצורפים לכתב התביעה מהווים את הגילוי והחשיפה הנדרשים של המסמכים הרלוונטיים שבידי התובעת. מאחר שהנתבעים זנחו למעשה בסיכומיהם את טענתם שבכתב ההגנה בנושא דמי ההשתתפות העצמית, אסתפק בהערה זו, ובתקווה שהדברים יילקחו לתשומת הלב. כתב תביעהמסמכיםשאלות משפטיותשמאותחוות דעת