להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים עם משאית שיצאה מאתר בניה: בפני שתי תביעות שהוגשה בקשר עם נזקים שנגרמו למכוניות בעקבות תאונת דרכים. המדובר בהתנגשות בין מכונית פרטית מסוג מאזדה 323 (להלן: "הפרטית") לבין משאית גדולה מסוג סקניה (להלן: "המשאית"). לגרסת נהגת המכונית הפרטית (הנתבעת 1 בתיק 52519-09-12), בעת שרכבה עמד כאשר המנוע שלו כבוי, היא שמעה צפירה מאחוריה ואז ראתה את המשאית יוצאת מאתר בניה הנמצא בסמוך למקום בו עמדה מכוניתה. בטרם הספיקה להקיש את הקוד בקודן לצורך התנעת המכונית, התנגשה בה המשאית, באופן שחלקה הקדמי הימני של המשאית פגע בפינה אחורית שמאלית של המכונית הפרטית. בכל אותה העת היתה המכונית הפרטית בעמידה מלאה. נזקי המכונית הפרטית לפי חוו"ד שמאי מגיעים לסך של 9,299 ₪. התביעה בגין נזקי המכונית הפרטית הוגשה ע"י המבטחת (הכשרה) אשר שילמה למבוטחת את נזקיה בסכום של 8,256 ₪ (לאחר ניכוי השתתפות עצמית). לגרסת נהג המשאית (הנתבע 1 בתיק 32854-08-12),שעבד באותה עת כנהג שכיר אצל הנתבע 2 (בתיק זה). בחלוף מספר דקות לאחר שהמשאית יצאה מהאתר אשר בו הועמס עליה מטען והחלה בנסיעה נאלץ נהג המשאית לעצור, כי המכונית הפרטית עמדה באמצע הכביש וחסמה אותו. המשאית עצרה עצירה מוחלטת במרחק מטרים ספורים, מאחורי הרכב הפוגע ונהג המשאית צפר כדי שהנהגת המכונית הפרטית תפנה את הכביש, על מנת שיוכל להמשיך בנסיעתו. אז לתדהמתו נהגת המכונית הפרטית שמה רוורס, נסעה לאחור ופגעה במשאית. נזקי המשאית, הוערכו בחוו"ד שמאי בסך של 29,884 ₪ ובנוסף עליהם תובע בעל המשאית גם הפסד ימי עבודה של המשאית בסך 30,000 ₪, שכ"ט שמאי , עגמת נפש, אובדן זמן והוצאות נסיעה, ובסה"כ 63,044 ₪. אומר מיד, כי במאזן ההסתברות עפ"י דיני הראיות במשפט אזרחי, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת המכונית הפרטית מסתברת יותר באופן משמעותי על פני גרסת נהג המשאית. התרשמתי מעדותה של נהגת המכונית הפרטית, כאמינה. העדות היתה ישירה ולא מצאתי כי יש בכך שהיו פרטים מעטים ואף זניחים, שלא יכלה לזכור מהאירוע, בשל הבהלה בזמן האירוע וחלוף הזמן כדי לפגום במהימנות עדותה אלא ההיפך הוא הנכון. גרסתה אף סבירה מכמה וכמה סיבות. ניתן לראות מתמונות אשר צולמו מיד לאחר התאונה כאשר שתי המכוניות עדיין ממוקמות במקום התאונה, כי לא היה לנהגת הפרטית כל צורך תחבורתי לנסוע לאחור, כיון שמאחוריה היה מגרש חניה והמקום שאליו התכוונה לנסוע, קדימה, לא היה חסום ולא היתה כל מניעה שתחל בנסיעה קדימה. כמו כן, לאחר שמשאית גדולה צופרת מאחוריה והיא ראתה את המשאית ושמעה את הצפצוף על אחת וכמה לא היתה לה סיבה לנסוע לאחור, לכיוון המשאית העומדת בסמוך לאחוריה, ההיפך הוא הנכון. הטענה כי נסעה לאחור מתוך בהלה, אף היא אינה סבירה במיוחד. כפי שעולה מעדויות שני הצדדים, המכונית עמדה מספר דקות במקום, בהתחשב בכך שכוונת הפרטית היתה לנסוע קדימה, הדעת נותנת, כי לא היתה זו עמידה במצב של רוורס עם רגל על דוושת הבלם, באופן שלחיצה מוטעית על דוושת הבנזין במקום על הבלם תוביל לנסיעה בלתי רצונית לאחור. במצב דברים זה, אף אם הפרטית לא היתה כבויה כטענת הנהגת, על מנת לנסוע לאחור, היה עליה לשלב להילוך אחורי, ולהעביר את הרגל מדוושת הבלם לדוושת המאיץ. אין מדובר בפעולות אוטומטיות אשר בהלה פתאומית יכולה להסביר את ביצוען. לעומת זאת, מצאתי את גרסת נהג המשאית לא אמינה ולא סבירה. בתצהירו נאמר, כי מספר דקות לאחר שסיים להעמיס את המשאית והתחיל בנסיעה נאלץ לעצור כיוון שהרכב הפרטי עמד באמצע הכביש וחסם אותו. גרסה זו אינה תואמת ראיות שהוצגו בפני. מתמונות שהוצגו בפני של זירת התאונה (נ/1) עולה כי המרחק בין האתר בו הועמסה המשאית לבין המקום בו עמדה הפרטית, הוא מרחק של מטרים ספורים, שלא מספיק לתחילת נסיעה אפילו, ואין המדובר במרחק נסיעה של דקות אשר לאחריה נאלץ נהג המשאית לעצור. עוד עולה מהתמונות נ/1, כי הפרטית לא עמדה באמצע כביש כפי שהצהיר נהג המשאית, אלא במגרש חניה, אשר שער הכניסה לאתר נמצא בצידו האחר. כמו כן, בגרסת תצהירו של נהג המשאית, נהגת הפרטית שמה רוורס והחלה לנסוע לאחור. אלא, שבעדותו בבית המשפט התברר, כי במקום בו לטענתו עמד וצפר למכונית הפרטית כדי שתזוז, המקום אשר בו עמדה המכונית הפרטית נמצא ב"שטח מת", בו איננו יכול לראות את המכונית הפרטית ממקום מושבו במרומי המשאית. הוא לא יכול היה לראות את הנהגת משלב להילוך אחורי, אף לא יכול היה לראות את המכונית הפרטית נוסעת לאחור, ולא ראה זאת בפועל. משכך, דבריו כי המכונית נסעה לאחור, אינם אלא הנחה ולא בגדר של עדות ראייה. עובדה זו, הוא לא טרח לציין בתצהירו, ממנו עולה לכאורה, כאילו ראה את הדברים בעיניו. אציין עוד, כי התרשמתי מעדותו של נהג המשאית שלא היתה אמינה. הוא השיב תשובות לשאלות שלא לעניין ושלא לצורך, וטרח להסביר שוב ושוב כיצד אמור היה לפגוע במכונית הפרטית לו היה לוקח סיבוב גדול, באמצעות הצד האחורי של הנגרר שלו ולא בחזית המשאית. זאת על אף שהתברר מאוחר יותר, שאף לא התחיל לבצע את הסיבוב וכי נעצר עוד בטרם החל לעשות כך, לטענתו. נוכח האמור לעיל, הדעת נותנת כי כיוון שנהג המשאית לא ראה את המכונית הפרטית שהיתה "בשטח המת" שלו, מאחר והתקרב אליה יתר על המידה, הניח כי היא זזה מן המקום לאחר שצפר לה, והמשיך בנסיעה מבלי לדעת שהוא נמצא קרוב מדי למכונית הפרטית. נוכח הנ"ל, אני מוצא את עדות נהג המשאית כלא אמינה ואת גרסתו כלא סבירה. בנוסף לאמור לעיל, התרשמתי מפערי הנזקים בין המכוניות. הנזק שנגרם למכונית הפרטית הינו צנוע יחסית, ובתמונות המשאית אשר צולמו מיד לאחר האירוע, ואשר מציגות את הפינה הימנית שלה מכל עבריה, לא ניתן לראות כל פגיעה במשאית, דבר הסביר נוכח פערי העוצמה בין הרכבים. למרות זאת נטען בתביעת בעל המשאית ובדוח השמאי, כי נגרמו למשאית נזקים בסכום גבוה של כ-30,000 ₪, כולל בין היתר, נזק למדרגות שאינו נראה בתמונות, נזק לפנסים מימין שאינו נראה בתמונות, נזק לבית מסנן אויר אשר נמצא מאחורי דופן המשאית, אשר לא נראה עליו בתמונות סימן כלשהו שנפגע וגובה מכונית הפרטית אינו מגיע למקום בו הוא מצוי, ועוד כהנה וכהנא נזקים לא הגיונים ולא סבירים, אשר לא נראים קשורים לפגיעה. לעניין זה ראוי לציין כי לדוח השמאי לא צורפו תמונות של המשאית בטרם פורקו ממנה חלקים על מנת לראות האם קיימות פגיעות חיצוניות במשאית. על כן, אני קובע כי לא הוכח הנזק אשר נגרם למשאית בתאונה מסוימת זאת. הטענה, בדבר הפסד ימי עבודת משאית בגין היותה מושבתת לצורך תיקונים למשך 10 ימים, אף היא לא הוכחה ולו במקצת. לא הוכח כי התיקון בעקבות התאונה ארך 10 ימים, ולא הוסבר מדוע תיקון פשוט יחסית אמור לקחת זמן ארוך כל כך. לא הובאו ראיות לכך שהכנסה יומית של משאית היא בסכום של 3,000 ₪. לא הובאו ראיות מהו חלק ההוצאות מתוך ההכנסה. באשר לנזקים שנגרמו למכונית הפרטית, לא נסתר האמור בחוו"ד השמאי מטעם המבטחת. בהתחשב בעובדה שמצאתי כי המכונית הפרטית עמדה באופן מלא בעת התאונה ולפניה, ובכך שלא עמדה במרכז כביש אלא באזור חניה, איני מוצא לנכון להטיל על נהגת המכונית הפרטית אשם תורם כלשהו. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בגין הנזקים שנגרמו למשאית שבתיק 52519-09-12 במלואה, ומקבל את התביעה בגין הנזקים שנגרמו למכונית הפרטית שבתיק 32854-08-12 במלואה. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים בתא"מ 32854-08-12, לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 8,256 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (30.8.2012) ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב את מר X לשלם לתובעת בתיק עוד אני מחייב את הנתבעים בתיק זה לשלם להכשרה חברה לביטוח בע"מ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט (בגין שתי התביעות גם יחד) בסכום כולל של 4,000 ₪, ואת מר ג'מאל כנעאן לשלם להכשרה חברה לביטוח בע"מ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 ₪. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. באשר לנהגת המכונית הפרטית אשר התביעה כנגדה נדחתה, לא מצאתי לנכון לזכותה בהוצאות ותשלום שכ"ט עו"ד מאחר ויוצגה ע"י המבטחת ולא הוצג בפני כי נגרמו לה הוצאות משפט כלשהם. בניהאתר בניהתאונת דרכיםמשאית