תאונת דרכים התרחשה בדרך מנחם בגין, לאחר שהפולקסווגן החלה במעבר מנתיב ימני לנתיב שמאלי יותר שבו נסעה הפורד. המחלוקת היא בשאלה, האם נהג הפולקסווגן ביצע את המעבר מנתיב לנתיב בזהירות המתחייבת מנהג שמבצע מעבר כזה והאם לנהג הפורד הייתה תרומה להתרחשות התאונה. קיימת מחלוקת גם בשאלת שייכותם של כל מוקדי הנזק של הפורד שפורטו בכתב התביעה לתאונה. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפורד. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. אני מוצא את נהג הפולקסווגן אחראי באופן מלא לתאונה, ויחד עם זאת שוכנעתי כי לא כל הנזק שנתבע בכתב התביעה שייך לתאונה, ומכאן שלא מגיע לתובעת כל הסעד אותו תבעה בכתב התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: ממכלול הראיות והעדויות נראה וסביר, כי נהג הפולקסווגן ביצע מעבר לא זהיר מנתיב לנתיב, באופן שהפתיע את נהג הפורד ובאופן בו נהג הפורד לא יכול ולא צריך היה למנוע את התאונה. נהג הפולקסווגן העיד כי לא ראה כלל את הפורד בטרם התחיל בביצוע המעבר מנתיב לנתיב. אך מהעדויות והראיות עולה שהפורד הייתה במקום ולא נסעה ולא יכולה הייתה לנסוע מהר (היה עומס רכבים במקום), ולכן המסקנה המסתברת היא שנהג הפולקסווגן פשוט החמיץ את הפורד, ובכך התרשל. יש להדגיש כי חובה על נהג המבקש לעבור מנתיב לנתיב לוודא היטב, בטרם התחלת המעבר, כי הנתיב אליו מבקש לעבור פנוי מרכבים, ונראה כי במקרה שלנו הדבר לא בוצע ע"י נהג הפולקסווגן. שוכנעתי כי הפולקסווגן ביצעה מעבר מהיר ומפתיע, מאחר שגם נהג הפורד לא הבחין בפולקסווגן בטרם התאונה, ונראה כי הפולקסווגן הגיחה באופן פתאומי ולא זהיר מימינה של הפורד. באשר לנזק הנתבע: נהג הפורד העיד, בביטחון רב למדי, כי הנזק הנראה בתמונות לחלק הקדמי של הפורד לא נגרם בתאונה מושא התביעה. לפיכך, התובעת לא זכאית לקבל מהנתבעים פיצוי בגין נזק זה וגם לא היה ראוי לתבוע פיצוי בגינו. קשה לחלץ מחוות דעת שמאי הרכב הנספחת לכתב התביעה חלוקה ברורה למוקדי הנזק השונים, אך באופן גס ניתן בהחלט לראות כי עיקר הנזק מושא הדו"ח הינו לדופן ימין של הפורד, נזק שאכן נגרם בתאונה. בנסיבות, אני מוצא להפחית את סכום התביעה (על דרך האמדן) ולהעמידו על 8,000 ₪. סיכום התביעה מתקבלת, חלקית כאמור. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 8,000 ₪, שהינו סכום התביעה (המופחת כאמור), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 30.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 30.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדים בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכים