תביעה נגד משרד הביטחון בגין פציעת חייל במהלך מבצע "עופרת יצוקה" י. בנאי - שופט (בדימוס) 1. המערער יליד שנת 1988 גויס לצה"ל, לשירות סדיר ביום 3.12.07.ביום 12.4.11 הגיש המערער בפני המשיב תביעה להכיר בו כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959. (להלן: "החוק"). בתביעתו זו, טען המערער כי במהלך שירותו וביום 14.1.09, במהלך מבצע "עופרת יצוקה" היה בכוח שנסע ברכב אכזרית ובמהלך נסיעה זו ארעה תאונה בהתנגשות עם רכב אכזרית אחרת. (להלן: "התאונה"). עקב התאונה, ציוד רב וכבד נפל עליו וכתוצאה מכך נפגע בברך שמאל, גב תחתון והצוואר. 2. ביום 2.7.12 ניתנה החלטת המשיב לפיה הוכר המערער כנכה עפ"י החוק, בשיעור של 10% עקב הפגימה בברך. ברם לגבי הפגימות בגב התחתון ובצוואר, נדחתה תביעתו בגין אלה, בנימוק כי אין קשר בין תלונותיו על כאבים בגב התחתון ובצוואר ובין התאונה. 3. ביום 28.4.11 נתקבלה חוות דעתו של ד"ר נ. בלומברג, המומחה מטעם המערער. בחוות דעתו זו מציין ד"ר בלומברג כי לדברי המערער סבל הוא מכאבי גב החל משנת 2007, וכי אז עבר ברור הדמייתי שהדגים עקמת קמורה ימינה וסקרליזצית L5 וב-CT, בלט קל בגובה L4-5. בהמשך חוות דעתו מציין ד"ר בלומברג כי לאחר התאונה פונה המערער לחדר המיון בבית החולים ברזילי שם הודגמו שפשופים בברך. כשלושה ימים לאחר מכן, פנה המערער לבית החולים בשל כאבי צוואר וגב תחתון. בבדיקה נמצאה רגישות מקומית, מגבלות טווח. במעקב מרפאת חוץ בבית החולים ברזילי, המשיך המערער בטיפול עקב כאבי גב. נבדק, ביום 18.2.09 על ידי אורטופד ד"ר אוחנה, שהתרשם כי תנועת הגב מוגבלת במידה קלה, ומעדות לבלט קל בגובה L5-S1. בהמשך, מוסיף ד"ר בלומברג ומציין כי בבדיקתו את המערער מצא כי המערער מתהלך ללא צליעה וכי קיימת עקמת מינימלית מאוזנת. רגישות בעמוד שדרה מותני, כאב בכיפוף קדמי, שהוא מוגבל. בצילום הדמיה של עמוד שדרה שבוצע ביום 13.4.07, כלומרכ-6 חודשים טרם גיוסו לצה"ל, נמצא בלט דיסק אחורי ולטראלי משמאל עם לחץ על השק בגובה L4-5. בבדיקת הדמייה סי.טי שבוצעה ביום 2.2.09, כלומר כשבועיים לאחר התאונה, נמצא בלט דיסק הנושק לשק הטאקלי בגובה L3-4, בלט דיסק אחורי הגורם ללחץ קל על השק בגובה L4-5 וכן בקע דיסק אחורי קטן הגורם ללחץ על השק הטקאלי בגובה L5-S1. בסוף חוות דעתו, בפרק "סיכום" מציין ד"ר בלומברג כי הפגיעה בגב עקב התאונה גרמה לבלט בגובה L5-S1, בלט שלא נמצא בבדיקת ההדמיה שבוצעה למערער לפני התאונה. ד"ר בלומברג קובע, בסיום חוות דעתו כי יש מקום להעניק למערער עקב הפגימה בעמוד השדרה המותני נכות בשיעור של 10%, אך יש לשייך 15% לפגימה בעמוד השדרה המותני שהיתה קיימת למערער לפני התאונה ו-85% לפגימה, כפי שארעה עקב התאונה. 4. ביום 29.5.12 קיבלנו את חוות דעתו של פרופ' יעקב ביקלס, מטעם המשיב. פרופ' ביקלס מציין בחוות דעתו את דברי המערער על התאונה שארעה ועל פגימות בברכו, בצווארו ובגבו התחתון. בבדיקתו את המערער לא מצא פרופ' ביקלס מגבלה בטווחי התנועה של הגב התחתון. בהמשך חוות הדעת מציין פרופ' ביקלס כי בבדיקת סי.טי של עמוד השדרה המותני שנעשה למערער ביום 3.2.09 כלומר כשבועיים לאחר התאונה נמצאו בלטי דיסק עם לחצים מתונים על השק הדורלי, במרווחים הבין מותניים L5-S1,L4-L5,ו-L3-L4. בפרק "דיון" בחוות הדעת מציין פרופ' ביקלס כי למרות תלונותיו של המערער על כאבים ומגבלה תפקודית בצוואר ובגב התחתון, לא מצא בתיקו הרפואי של המערער תעוד על פניות של המערער לרופאים בשל כאבי צוואר וגב תחתון. מוסיף פרופ' ביקלס ומציין כי מצא תעוד בתיק הרפואי בקשר לתלונותיו של המערער על כאבי גב כרוניים, לפני התאונה. פרופ' ביקלס מתייחס לבדיקת הסי.טי שבוצעה למערער לאחר התאונה וכי נמצאו בלטי דיסק, כמצוין בחוות דעתו של ד"ר בלומברג. ברם, בלטי דיסק כאלה כפי שנמצאו "אינם חריגים בקבוצת הגיל בה הוא נמצא" וכי הינם תוצאה של "תחלואה ניוונית מובנית של הגב התחתון ונצפים, לעיתים קרובות, אף באנשים ללא עבר של מחושי גב כלל". 5. ביום 22.1.13 קיבלנו חוות דעת נוספת של ד"ר בלומברג בה הוא חוזר על תוצאות בדיקות ההדמיה, הן אלו שנמצאו בעמוד השדרה המותני של המערער לפני התאונה והן אלו שנמצאו לאחר התאונה, וכאמור הוא מייחס לתוצאות בדיקות ההדמיה שנעשו לאחר התאונה, החמרה משמעותית לעומת הפגימה כפי שהיא נצפתה בבדיקות ההדמיה לפני התאונה. בבדיקות ההדמיה לפני התאונה, ביום 13.4.07, נמצאה עקמת קמורה בעמוד השדרה המותני וסקרלזצית L5. בבדיקת הדמיה סי.טי שבוצעה, לפני התאונה, ביום 25.4.07 נמצא בלט דיסק אחורי ולטראלי משמאל עם לחץ על השק בגובה L4-5. ואילו בבדיקת סי.טי של עמוד השדרה המותני שבוצעה לאחר התאונה, נמצא בלט דיסק הנושק לשק הטקאלי בגובה L3-4, בלט דיסק אחורי הגורם ללחץ קל על השק בגובה L4-5 ובקע דיסק אחורי קטן הגורם ללחץ על השק הטקאלי בגובה L5-S1. לדעתו של ד"ר בלומברג הפגימה כפי שנצפתה מבדיקת ההדמיה לאחר התאונה הנה חמורה מזו שבוצעה לפני התאונה. 6. ביום 1.3.13 קיבלנו חוות דעת נוספת של פרופ' ביקלס, בה הוא מגיב לחוות דעתו של ד"ר בלומברג. פרופ' ביקלס מציין בחוות דעתו זו כי הוא חולק על קביעתו של ד"ר בלומברג על מגבלה של טווחי התנועה בגב התחתון. הוא חוזר על קביעתו בחוות הדעת הקודמת כי בלטי הדיסק שנמצאו בבדיקת ההדמיה לאחר התאונה הנם כתוצאה של תהליך ניווני. 7. ביום 13.2.13 קיבלנו את תצהירו של המערער, במקום חקירה ראשית. בתצהירו זה מספר המערער על התאונה שארעה, כפי שציין בתביעתו בפני המשיב. הוא מציין כי "כתוצאה מהתאונה הטלטל כל הגוף שלי ובנוסף, נפל ציוד חילוץ כבד ביותר על ברך שמאל שלי. אני רוצה לציין כי אני ישבתי על כסא צמוד למושב הנהג ומאחוריו וכתוצאה מהתאונה, גופי הטלטל ואף פגע בכסא הנהג. מיד חשתי כאבים חזקים ביותר בכל הגוף...". בהמשך התצהיר מציין המערער כי ביום 17.1.09, 3 ימים לאחר התאונה פנה שוב לחדר המיון בבית החולים ברזילי, שם קבעו כי הוא סובל מהגבלה בתנועות הגב והצוואר והפנו אותו לאורטופד בצבא. בתצהירו חוזר המערער על בדיקות ההדמיה שבוצעו הן זו שלפני התאונה והן זו שלאחר התאונה, כמפורט בחוות דעתו של ד"ר בלומברג. 8. המערער נחקר בפנינו על תצהירו. כמו כן נחקרו המומחים על חוות דעתם. עם תחילת הדיון הצהירו באי כח הצדדים כי המחלוקת בין הצדדים בערעור זה הינה לגבי הפגימה בגב התחתון בלבד. 9. המומחה מטעם המערער, ד"ר בלומברג אומר בעדותו בפנינו (עמ' 6) כי נכון הדבר שביום התאונה המערער לא התלונן על כאבי הגב התחתון אלא על הברך בלבד, אך לאחר מכן חש בכאבים בגב התחתון ושלושה ימים לאחר מכן חזר לחדר המיון והתלונן על כאבים בגב התחתון והופנה לאורטופד בצבא. בהמשך (עמ' 7 לפרוט') מסכים ד"ר בלומברג כי בבדיקות שנעשו בשנת 2007 נמצאו שינויים דיסקאליים בעמוד השדרה התחתון, כלומר שינוי של הדיסק. לשאלה אם נכון הדבר שבצילום רנטגן שנעשה בשנת 2007 נמצאו שינויים ניווניים בגב התחתון, משיב ד"ר בלומברג כי מפענח הצילום ציין סקלריזציה שהוא מבנה מולד שקיים אצל 5% מהאוכלוסיה. הוא מוסיף ומציין כי בבדיקת סי.טי שנעשתה אז, לא צויין כי נמצאו שינויים ניווניים. לשאלה נוספת כי בבדיקת הרנטגן נמצאו שינויים ניווניים, משיב ד"ר בלומברג כי לא ניתן לראות שינויים ניווניים בבדיקת רנטגן. לשאלה נוספת (עמ' 9) במה שונה מצב הפגימה לאחר התאונה ממצב הפגימה לפני התאונה משיב ד"ר בלומברג: "העובדה שהכאב לא קרן כלפי מטה, עוצמת הכאב, והעובדה שקיים ממצא אובייקטיבי בסיסי שקיים בשנת 2009 ולא היה קיים בשנת 2007...". 10. המערער העיד בפנינו ודבריו בעדותו לא נסתרו כלל. 11. פרופ' ביקלס אומר בעדותו בפנינו, בתשובה לשאלה כי "אין ספק שבתיקו (של המערער) יש תעוד לזה שהיו כאבים בגב אחרי התאונה, כמו תמיד. הנקודה היא שבשביל שתהיה בעיה שהיא רלוונטית גם היום, צריך להיות תעוד לפניות רפואיות. לאיש יש כאבי גב שנים לפני התאונה...". לקביעתו של פרופ' ביקלס כי לא היו פניות של המערער לרופאים, לאחר התאונה, בהן התלונן על כאבי גב, הופנה פרופ' ביקלס למסמכים רפואיים, לאחר התאונה שמהם עולה כי המערער אכן מתלונן על כאבי גב תחתון. על כך משיב פרופ' ביקלס כי מדובר במסמכים שוליים, לא רלוונטיים וטריוויאליים "משום שלכל אדם שנפגע בתאונת דרכים, יש כאבים בגב שלושה ימים, שבועיים וכו'." לשאלה נוספת כי יש להבין מדבריו של פרופ' ביקלס שהיו מסמכים על תלונות של המערער על כאבים, אך אין הוא רואה במסמכים האלה מסמכים רלוונטיים, משיב פרופ' ביקלס בחיוב. עוד הופנה פרופ' ביקלס למסמכים רפואיים מהם עולה כי המערער מתלונן על כאבי גב, לאחר התאונה, מזה כחודש ימים. פרופ' ביקלס איננו משיב ישירות לשאלה זו. לשאלה נוספת שכתוצאה מבדיקת הסי.טי נמצא למערער בקע דיסק ולא בלט דיסק ומדוע ציין פרופ' ביקלס בלט דיסק ולא בקע משיב פרופ' ביקלס (עמ' 22): "אם כתוב בקע ורשמתי בלט, זה פשוט פליטת קולמוס". לגבי קביעתו של פרופ' ביקלס כי השינויים הניווניים שנמצאו בעמוד השדרה המותני של המערער, בבדיקת ההדמיה סי.טי שבוצעה לו לאחר התאונה, הינם שינויים ניווניים טבעיים לגילו של המערער, נשאל פרופ' ביקלס אם נכון הדבר שחוות הדעת שעליו הוא סומך בעניין זה, דנה בשינויים ניווניים באנשים בגיל 80 שנה, על כך הוא משיב ואומר: "ראשית - שני המאמרים האלה הם קצה של קרחון של הר של מאמרים. שנית - זה לא רק מאמרים, אני חי בעולם הפרקטיקה. אני רופא צבאי באחד מתפקידי". לשאלה נוספת בעניין זה כי פרופ' ביקלס התייחס למאמר של בונדק וציין כי הוא מתייחס לטווח הגילים שבין 20 ל-30, ונשאל אם יכול להצביע על מקום במאמר הקובע זאת, משיב פרופ' ביקלס: "אני מפנה לעמ' 405...זאת טבלה ויש שם סטנוגרמה שדנה בקבוצת גיל בין 29 ל-39 ונמצאו בלטי דיסק ל-56% מהאנשים הנשאלים". לשאלה נוספת הופנה פרופ' ביקלס לפסק דין שניתן בתיק שנדון בבית המשפט, שם העיד פרופ' ביקלס ואמר כי בעשור הרביעי והחמישי יהיו יותר שינויים ניווניים. על כך השיב ואמר (עמ' 23): "זה לא מה שאמרתי. אמרתי שזה יותר שכיח בגילים שבין 40 ל-50." עד כאן כל הראיות שהובאו בפנינו. באי כח הצדדים סיכמו בפנינו את טענותיהם. 12. אין מחלוקת על עצם קרות התאונה וכי המערער הוכר כנכה עקב פגימה בברכו כתוצאה מן התאונה. המחלוקת בפנינו הנה בקשר לפגימה שהמערער טוען לה לגבי עמוד השדרה המותני. ד"ר בלומברג עומד בחוות דעתו על התעודות הרפואיות המתייחסות לפגימה הן בברך והן בעמוד השדרה המותני, לאחר התאונה, וכן על בדיקות ההדמיה שבוצעו למערער לאחר התאונה. כמו כן לא מתעלם ד"ר בלומברג מתלונותיו של המערער על כאבים בעמוד השדרה המותני, כשישה חודשים לפני התאונה, ועל בדיקות ההדמיה שבוצעו אז, אלא שהוא מסיק מתוצאות בדיקות ההדמיה הללו כי בעקבות התאונה חלה החמרה, בשעור של 85% בפגימה שבעמוד השדרה המותני של המערער. 13. פרופ' ביקלס, המומחה מטעם המשיב סבור כי כתוצאה מן התאונה לא ארעה למערער כל פגימה, על הפגימה שהיתה לו כבר כשישה חודשים לפני כן, לגבי הקביעה בחוות דעתו כי המערער, לאחר התאונה, לא התלונן על כאבים בעמוד השדרה המותני, הופנה פרופ' ביקלס, במהלך עדותו בפנינו, למסמכים רפואיים שניתנו משלושה ימים לאחר התאונה ואילך, שמהם עולה כי אכן המערער התלונן על כאבים וכי נמצאו ממצאים בעמוד השדרה המותני של המערער וניתן לו טיפול ולאחר מכן בוצעה גם בדיקת ההדמיה סי.טי, שהממצאים ממנה פורטו בחוות דעתו של ד"ר בלומברג. בתשובה לכך אין פרופ' ביקלס שולל כי אכן היו מסמכים רפואיים כאלה, ברם טוען הוא כי הם, בעיניו, שוליים ולא רלוונטיים לכן הוא בחר שלא להתייחס אליהם. עוד הוא אומר כי לכל אדם שנפגע בתאונת דרכים יש כאבים במשך מספר ימים או במספר שבועות. לכן אין להתייחס לכך כאל פגימה. ברם, בתשובתו זו, מתעלם פרופ' ביקלס מן העובדה כי בהשוואת תוצאות בדיקת הסי.טי לאחר התאונה לבדיקת הסי.טי לפני התאונה, עולה כי חלה החמרה בפגימה שבעמוד השדרה המותני של המערער. פרופ' ביקלס קובע בחוות דעתו כי בלטי הדיסק שנמצאו כתוצאה מבדיקת ההדמיה סי.טי שבוצעה למערער לאחר התאונה קשורה לשינויים ניווניים שהתפתחו אצל המערער. קביעתו זו של פרופ' ביקלס נמצאה כבלתי מהימנת, במהלך חקירתו הנגדית, בעדותו בפנינו. ראשית הוא מודה כי טעה בכותבו שנמצא בבדיקת ההדמיה בלט כאשר התוצאה היתה בקע. שנית - כאשר מופנה הוא לחוות דעת, שעליו סומך פרופ' ביקלס לצורך קביעתו בדבר שינויים ניווניים ומצביעים בפניו כי המאמר מתייחס לשינויים ניווניים אצל אנשים בני 80, הוא משיב כי פרט לשתי חוות דעת אלה יש עוד "הר של מאמרים" וכן כי הוא סומך לא רק על ספרות רפואית אלא גם על נסיונו כרופא. לשאלה נוספת בעניין קביעותיו של פרופ' ביקלס לעניין השינויים הניווניים אם נכון הדבר כי מאמר אחר שעליו הוא סומך, בעניין זה אינו מתייחס לגיל שבין 20 ל-30, כפי שציין בחוות דעתו אלא לגיל מבוגר יותר, השיב ואמר כי מן הטבלה שבמאמר עולה כי הוא דן בקבוצת גילים שבין 29 שנה ל-39 שנה ונמצא כי היו בלטי דיסק ל-56% מן הנשאלים. 14. אני סבור כי יש להעדיף את חוות דעתו הקוהורנטית והבהירה של ד"ר בלומברג, על זו של פרופ' ביקלס. אני סבור כי יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר בלומברג גם בהתייחס לעובדה כי סמוך לאחר התאונה התלונן המערער על כאבים בעמוד השדרה המותני, קיבל טיפול, עקב כך ובבדיקת הדמיה שבוצעה נמצאו בלטי דיסק, כעולה וכמצוין בחוות דעתו של ד"ר בלומברג, שלא היו ולא נמצאו בבדיקת ההדמיה שבוצעה שישה חודשים לפני התאונה. 15. נכון הדבר, והמערער וד"ר בלומברג אינם כופרים בכך, כי היתה למערער פגימה בעמוד השדרה המותני כשישה חודשים לפני התאונה, אז התלונן על כאבים בעמוד השדרה המותני ואף בוצעה בדיקת הדמיה של סי.טי. ברם התאונה גרמה להחמרת הפגימה שהיתה למערער בעמוד השדרה המותני. ד"ר בלומברג קובע בחוות דעתו כי ההחמרה היתה בשיעור של 85%. נראה לי כי בכך הפריז ד"ר בלומברג, והואיל ואין אפשרות לאמוד בדיוק את מידת ההחמרה, אני סבור כי נכון וצודק יהיה להעמיד את מידת ההחמרה על 50%. 16. לכן, ולאור כל האמור לעיל, נראה לי כי יש לקבל, באופן חלקי, את הערעור ולקבוע כי עקב התאונה נגרמה למערער החמרה של הפגימה שהיתה לו בעמוד השדרה המותני, כדי 50% מן הנכות המגעת עקב הפגימה, כפי שנמצאה לאחר התאונה. יש לחייב את המשיב לשלם למערער את הוצאותיו בסכום כולל של 3,000 ₪. צבאמשרד הביטחוןחיילים