תאונת דרכים עם אוטובוס בכיכר - מי אשם ? לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב בבעלות התובעת 1, המבוטח על ידי התובעת 2 (להלן: "רכב התובעות") בתאונת דרכים שארעה ביום 4/1/12, עם אוטובוס בו נהג הנתבע 1 ושהינו בבעלות הנתבעת-2 (להלן: "האוטובוס"). התאונה ארעה בסמוך למעגל תנועה. התובעת-1 (להלן: "התובעת") העידה, כי עמדה במעגל התנועה בכוונה לפנות ימינה, בעודה עומדת ממתינה שמעגל התנועה יתפנה, הגיע אוטובוס ונעמד לצידה השמאלי כשהוא מתקדם, כך שחלקו הקדמי עבר את רכבה. לדבריה, ברגע שמעגל התנועה התפנה והאוטובוס החל בנסיעה הוא שפשף לה את כל החלק הקדמי של הרכב. כאשר נשאלה מדוע לא פנתה ימינה אחרי שהאוטובוס החל בנסיעה שכן האוטובוס חוסם את כלי הרכב במעגל התנועה, השיבה כי חצי אוטובוס היה לפניה, הוא עמד בזוית והפריע לה לנסוע. חרף חקירה נגדית קשה וממושכת, התובעת עמדה על גרסתה, כי בעת התאונה הייתה בעצירה ולא החלה בנסיעה. בעלה של התובעת שישב בסמוך לה העיד, כי ישב ליד אשתו בעת התאונה. גם לפי עדותו הגיעו ראשונים למעגל התנועה ועמדו, האוטובוס הגיע גם הוא, חסם להם את שדה הראיה, יצא ראשון, כנראה עשה קשת רחבה ופגע בפגוש הקדמי שלהם. העד עמד על כך שלא היה להם שדה ראיה ולא החלו בנסיעה. האוטובוס הוא זה שהחל בנסיעה ופגע בהם. הנתבע 1, נהג האוטובוס, העיד, כי עמדו במעגל תנועה בו יש שני נתיבים, הנתיב הראשון רק ימינה והשני נוסע ישר לכיוון מעגל התנועה. לדבריו, החלו לנסוע ביחד, הוא נסע ישר לכיוון מעגל התנועה ורכב התובעות ימינה. הוא הסתכל במראות וראה שרכב התובעת נוסע איתו ביחד. הוא ביצע קשת כדי לפנות שמאלה, לדבריו אינו חייב קשת רחבה אלא פונה קצת ימינה ונוסע כדי לפנות שמאלה. פתאום שמע מכה בדופן אחורי שלו בצד ימין. נהג האוטובוס חזר וטען, כי עמדו באותו קו אחד ליד השני. בחקירה הנגדית השיב נהג האוטובוס, כי כאשר החל לנסוע הסתכל ישר ולא חיפש איש מאחוריו. כאשר הוצגו לפניו תמונות שהוצגו מטעם הנתבעת 2, לפיהן קיים במקום אי תנועה כאשר שפת המדרכה מתעקלת ימינה בטרם הכניסה למעגל התנועה, כך שהאוטובוס צריך להתעקל בהתאם לאי התנועה, השיב נהג האוטובוס, כי לא זכור לו שעלה על סף מדרכה. אולם כאשר נוכח, כי העיקול אינו מאפשר המשך נסיעה ישר, טען, כי המדרכה לא מפריע לו מקסימום היה מקבל מצד שמאל, ואם צריך הם גם עולים על אי התנועה. כאשר הוצגה לפניו האפשרות כי בגלל אבן השפה נאלץ לפנות בקשת רחבה ותוך כדי פניה פגע עם החלק האחורי ברכב התובעת, השיב בכעס, כי ב"כ התובעות אינו נהג אוטובוס, ונהגי האוטובוס עולים על מדרכות. הנתבע חזר וטען, כי אינו מתקרב כלל לרכב התובעת כשהוא פונה שמאלה. דיון והכרעה המדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% ודי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה ואחריות הנהג השני לה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי. לאחר שבחנתי את עדויות העדים שנשמעו לפני, את מתווה השטח בתמונות שהוצגו, את הנזקים ברכב התובעות ומכלול הטענות שטענו הצדדים, באתי לידי מסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. ראשית, אבהיר, כי אני מעדיפה את עדות עדי התובעת על עדות הנתבע. התובעת ובעלה העידו בבטחון ובפשטות וניכר כי הם דוברי אמת. חרף חקירה נגדית קשה, התובעת עמדה על גרסתה כי לא החלה בנסיעה עת ארעה התאונה. אכן מדובר בבעל ואשה, אך אין הדבר מאיין את המשקל המצטבר היחסי של שתי עדויות שחוזרות על אותה הגרסה, כי האוטובוס התקדם לעבר מעגל התנועה וחסם את רכב התובעות ומשכך, לא יכלה התובעת להתחיל כלל בנסיעה. הלכה למעשה, גרסת התובעות מקבלת חיזוק משמעותי מן התמונות של מקום הארוע. מן התמונות עולה בעליל, כי בטרם הכניסה למעגל התנועה קיים אי תנועה המתעקל ימינה, כך שהאוטובוס אינו יכול להמשיך בנסיעה ישרה כפי שטען נהג האוטובוס, אלא חייב להתעקל עם העיקול ובעשותו כן, שעה שהוא מקדים את רכב התובעת ונאלץ לפתוח סיבוב רחב על מנת שיוכל להכנס למעגל התנועה, בהחלט סביר שחסם את רכב התובעות, ומשכך סבירה גרסת התובעת כי המתינה עד שתתפנה לה הדרך ותוכל לפנות ימינה כפי שרצתה. ממתווה השטח ניכר עוד, כי על מנת לפנות ימינה, לא נאלצת התובעת לעבור אל הנתיב השמאלי, אף שמדובר בפניה חדה, רכב פרטי בהחלט יכול לפנות כשהוא צמוד לימין ובתוך נתיב נסיעתו. לפיכך, לו היה האוטובוס היה נותר בנתיב נסיעתו השמאלי ורכב התובעת היה מתחיל בנסיעה לא הייתה אמורה כלל להתרחש תאונה. לעומת עדותם של עדי התובעת שהייתה מהימנה בעיני, לא ראיתי לקבוע ממצאים על סמך עדות הנתבע, שהעיד ביהירות רבה, כאשר חלק מעדותו הייתה בבחינת עדות כבושה, תוך כדי הוספת פרטים במהלך העדות על מנת שטענותיו יתאימו למתווה השטח. כך, בהודעה לחברת הביטוח, כל שכתב הנתבע הוא שכאשר שני כלי הרכב החלו בנסיעה הוא הרגיש חיכוך בדופן ימין ליד דלת אחורית והבין שהרכב שהיה מימינו שפשף אותו מימין. בהודעה זו לא התייחס נהג האוטובוס לכך שראה בבירור את רכב התובעת מתחיל בנסיעה במראות, אלא רק לכך שבעת נסיעתו חש חיכוך בדופן ימין ליד דלת אחורית. לעומת זאת, בעדותו, הכביר הנתבע ותאר תיאור מפורט כיצד הבחין במראות ברכב התובעת מתחיל בנסיעה יחד עמו, אף שלא סביר, כי בעת שהחל בנסיעה לצורך כניסה למעגל התנועה, הסתכל על כלי הרכב הנמצאים לצידו. חשוב לציין, כי גם בהודעה לחברת הביטוח וגם בעדות לא טוען הנתבע, כי רכב התובעות נכנס לנתיב נסיעתו, אלא טוען שרכב התובעות הוא זה שפגע באוטובוס, שעה ששני כלי הרכב בנסיעה. הנתבע אמנם טען, כי מדובר בפניה חדה ימינה, אך לא אמר בשום פנים שרכב התובעות חדר לנתיב נסיעתו ומשכך, אם רכב התובעות נותר בנתיבו הימני, לכאורה לא הייתה אמורה להתרחש תאונה, אלא אם האוטובוס הוא זה שחדר לנתיב נסיעת רכב התובעות. יתירה מזו, גרסתו החד משמעית של נהג האוטובוס בחקירתו הראשית הייתה, כי בעת שהחל את הנסיעה לצורך הכניסה למעגל התנועה נסע ישר ורק לאחר מכן "פתח" קשת על מנת לפנות שמאלה. נהג האוטובוס אף הוסיף כי לא זכור לו שעלה על מדרכה. דא עקא שמתווה השטח מוכיח בעליל שנסיעה ישר אינה אפשרית. שפת המדרכה המתעקלת ימינה מחייבת את האוטובוס להתעקל ימינה בטרם הוא יכול לעשות את הסיבוב, משכך נהג האוטובוס נאלץ לשנות את גרסתו וניסה לטעון, כי יכול ועלה על המדרכה. תמונות המקום בצירוף עדות התובעת ובעלה, מעלים כי גרסת התובעות הגיונית ומתיישבת עם מתווה השטח, כמו גם עם אישיות הנהגים כפי שהתרשמתי מהם - האוטובוס שהגיע לאחר רכב התובעות למקום, הקדים את רכב התובעות כך שחלקו הקדמי של האוטובוס נמצא לפני רכב התובעות וחסם לנהגת את שדה הראיה, תוך שהוא מנצל את שפת המדרכה המתעקלת ימינה על מנת להתקדם לעבר מעגל התנועה בצד השמאלי. מתווה הנתיבים במקום מלמד, כי ככל שכך עשה נהג האוטובוס, אפשר בהחלט שהוא עמד בזוית ימינה, על מנת להתרחק משפת המדרכה המתעקלת ימינה וכדי לפתוח קשת שיוכל לפנות שמאלה, כך שחלקו הקדמי חסם את נתיב נסיעת רכב התובעות ולתובעת לא הייתה הברירה אלא להמתין. התובעת המשיכה והמתינה גם כאשר האוטובוס החל בנסיעה, שכן היא יכולה להתחיל בנסיעה רק לאחר שהאוטובוס יפנה לה את הנתיב, דא עקא שנהג האוטובוס שעשה את הסיבוב בצורה חסרת זהירות פגע ברכב התובעות, בעודו עומד. ב"כ הנתבעים טען כי מכך שגלגל רכב התובעות נפגע, ניתן להסיק כי הרכב היה בנסיעה ומכאן הגלגל בנטיה, דא עקא שבהחלט אפשרי, שהתובעת שרצתה לפנות ימינה העמידה את ההגה מלכתחילה בנטיה ימינה, ובנוסף כמו שהשיבה התובעת עצמה לשאלה זו, מעוצמת המכה, בהחלט יתכן שגם הגלגל יפגע, כאשר הפגוש והכנף הקדמית השמאלית גם הם נפגעו. כאמור, אני מאמינה לעדי התובעת, כי התאונה התרחשה בעת שרכבם עמד. משכך, מלוא האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים שכן נהג האוטובוס נכנס למעגל התנועה בחוסר זהירות, תוך התעלמות מרכב התובעות שעמד בצומת. התובעות הגישו מסמכים וחוות דעת שמאי שלא נסתרו, על פיהם, שילמה התובעת 2, לתובעת 1, תגמולי ביטוח בסכום של 17,687 ₪, כמו גם תשלום בסך 413 ₪ בגין רכב חלופי, נשאה בשכ"ט שמאי בסכום של 430 ₪. סכומים אלה המסתכמים ב- 18,530 חייבים הנתבעים לשלם בצירוף, הצמדה מיום התשלום. התובעת 1, שילמה השתתפות עצמית לנזק בסך 1,430 ₪, ספגה ירידת ערך בסכום של 1,396 ₪, הפסד הנחת תביעות בסכום של 123 ₪ (הסכום היחיד שנתמך במסמך, מה גם שלאור תוצאת פסק הדין לא ראוי שיגרם הפסד כזה בעתיד) - סכומים אלה המסתכמים ב- 2,949 חייבים הנתבעים לשלם בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה. בנוסף ישאו הנתבעים בשכר העדים כפי שנפסק, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט בשיעור 11.8%. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. כיכר (מעגל תנועה)תאונת דרכיםאוטובוס