תביעה להשבת כספים שנטען כי הועברו מגרמניה ככספי פיצויים לניצולי שואה ולא הועברו לתובעות על ידי הנתבעת. א. מבוא: התובעת 1 (ילידת 1942), ואמה - התובעת 2 (ילידת 1916), הן ילידות אוקרינה, וניצולות שואה. בתום המלחמה המשיכו להתגורר באוקרינה, ובשנת 1991 עלו לישראל. הנתבעת הינה גוף שהוקם בשנת 1952 (לאחר חתימת הסכמי השילומים בין ממשלת ישראל לממשלת גרמניה), לצורך ניהול המו"מ עם ממשלת גרמניה בשם העם היהודי וכנציגתו של העם היהודי על מנת לסייע לניצולי שואה לשקם את חייהם. כן אחראית הנתבעת על ניהול קרנות גרמניות מהן מועברים כספים לניצולי שואה. הנתבעת כפופה לכללים של ממשלת גרמניה. במהלך השנים, ובעקבות המו"מ המתמשך בין הנתבעת לממשלת גרמניה, שונו מעת לעת הקריטריונים המאפשרים קבלת זכאות לפיצויים מהקרנות השונות באופן שהורחב מעגל הזכאות. 3. התובעת טוענת כי בחודש מרץ 2012 פנתה לקרן הסיוע לנפגעי השואה בישראל בבקשה לקבל סיוע במימון שיניים תותבות. לאחר שפקידה בדקה במחשב את פרטי התובעת ואמה, נאמר לה, לטענתה, כי הן זכאיות לקבל 50% בלבד ממימון השיניים התותבות, שכן הן מקבלות קצבה מגרמניה. 4. על בסיס דברי הפקידה, כאמור לעיל, טוענת התובעת בתביעה דנן, כי משנת 1992 - מועד בו הגישו התובעות בקשות לקבלת פיצוי מאחת הקרנות (קרן הסיוע - ראה פירוט בהמשך), מקבלת הנתבעת מגרמניה קצבה חודשית עבור התובעות, ואינה מעבירה להן את הכסף. 5. בתביעה דנן נתבעים הסכומים הבאים: א. קצבה חודשית בסך 300 יורו X 247 חודשים (עשרים שנים) = 74,100 יורו לכל תובעת. ב. תשלום חד פעמי בסך 7,500 יורו מקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" לכל אחת מהתובעות. ג. 1,450 דולר עבור התובעת 2 בטענה כי מדובר בסכום שלא הועבר לתובעת על אף שאושר על ידי הנתבעת. ד. סכום של 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בהחלטת כבוד הרשם זיתוני מיום 16/12/12 ניתן לתובעות פטור מתשלום האגרה. 6. בישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעה עדות התובעת 1 (הבת) ועדות עו"ד פיינזילבר (עורך הדין שבאמצעותו הגישו התובעות בשנת 1992 תביעה לקבלת פיצוי מקרן הסיוע). מטעם הנתבעת העיד עו"ד מוזס - היועץ משפטי של הנתבעת. ב. דיון והכרעה: בפתח הדברים אומר כי לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במלוא המסמכים שהוצגו הגעתי למסקנה כי יש לדחות התביעה. להלן הנימוקים: קרן הסיוע (hardship fund): 7. בשנת 1992 (בהיותה בת 50) הגישה התובעת, באמצעות עו"ד פיינזילבר (עו"ד פרטי אליו פנתה), שתי בקשות (מטעמה ומטעם אימה) לועידת התביעות של קרן הסיוע (Hardship fund) - ת/1. מדובר בקרן שיועדה לניצולי שואה שהיגרו מהגוש הקומוניסטי לארצות המערב, אשר הוקמה על ידי ממשלת גרמניה, ומנוהלת על ידי הנתבעת בהתאם להוראות ממשלת גרמניה. הקרן הוקמה מלכתחילה כתוכנית קצרת מועד אך עם השנים הוארכה מעת לעת. 8. תנאי הזכאות לפיצוי מקרן הסיוע נקבעו ע"פ קריטריונים והנחיות של ממשלת גרמניה והם כללו במועד הרלבנטי להגשת הבקשה על ידי התובעות: תשלום חד פעמי בסך 5,000 מארק (או 2,556 יורו) לניצולי שואה שהוכיחו נזקי בריאות חמורים ככל שטרם עברו גיל פרישה (גיל 60 לנשים וגיל 65 לגברים). ניצולים שהגישו הבקשה לאחר שהגיעו לגיל פרישה היו פטורים מהוכחת נזקי בריאות. 9. תביעת התובעת 2 (האם) אושרה, והיא קבלה (בשנת 1996) סך של 5,000 מארק. תביעת התובעת 1 (הבת) נדחתה סופית על ידי הקרן בשנת 2005 עם קבלת עמדת רופא מטעם הקרן לפיה לא הוכחו נזקי בריאות כנדרש ע"פ תנאי הקרן. 10. התובעת טעתה לחשוב כי תוכל לשוב ולהגיש בקשתה לקרן זו כאשר ימלאו לה 60 שנים, ברם הוברר כי עפ"י כללי הקרן מותרת הגשת בקשה פעם אחת בלבד - דבר שלא נאמר לתובעת על ידי עורך הדין שהגיש הבקשה בשמה - עו"ד פיינזילבר. 11. אשר על כן הגישה התובעת (בשנת 2006) תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בחיפה (ת"ק 1266/06) כנגד עו"ד פיינזילבר. עורך הדין הגיש הודעת צד שלישי כנגד קרן הסיוע (הנתבעת), וטען כי קרן הסיוע לא פרסמה את הכלל לפיו ניצול שואה יכול להגיש בקשה פעם אחת בלבד. 12. בפסק הדין שניתן על ידי כבוד הש' פרידמן נקבע כי עו"ד פיינזילבר התרשל בכך שלא יידע את התובעת כי קיימת זכות אחת בלבד להגשת בקשה לקבלת הפיצוי. בנוסף נקבע כי יש להטיל אחריות גם על הנתבעת בשל מחדלה באי פרסום המגבלה המהותית של הגשת בקשה אחת בלבד. נזקי התובעת הועמדו בפסק הדין על סכום המהווה 35% מסך המענק שניתן היה לקבל. עורך הדין חוייב במלוא הסכום כלפי התובעת ואילו הנתבעת חויבה להשיב לעורך הדין מחצית מהסכום. 13. בשנת 2009 הסכימה ממשלת גרמניה לאפשר למגישי הבקשות שנדחו בעבר על ידי קרן הסיוע מאחר שהיו מתחת לגיל פרישה ולא הוכיחו נזקי בריאות, להגיש בקשה חוזרת לקרן לאחר שעברו גיל פרישה. הוברר כי התובעת נצלה שינוי זה, הגישה בקשה, וקבלה (בשנת 2010) את הפיצוי הקבוע (סכום חד פעמי של 5,000 מארק או 2,556 יורו). 14. אין חולק כי הטפסים שמולאו והוגשו על ידי התובעת ואמה בשנת 1992, הם טפסים לקבלת פיצוי חד פעמי מקרן הסיוע (קרן שממילא אינה מעניקה קצבה חודשית). 15. גם התובעת ידעה היטב שמדובר בתביעה לקבלת פיצוי חד פעמי שכן בעקבות דחיית תביעתה והעובדה שלא הובא בפניה המידע לפיו אינה זכאית להגיש תביעה נוספת לאחר גיל 60, הגישה את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, שם תבעה את הסכום שהייתה יכולה לקבל כפיצוי חד פעמי לו הייתה תביעתה מתקבלת. 16. כן ראה בעניין זה עדות עו"ד פיינזילבר שהתייחס לבקשות שמלא בשם התובעות ב-1992: "...מדובר בבקשות לפיצוי חד פעמי, הגשתי את זה לקרן הסיוע, לועידת התביעות. אחת קבלה מיד עוד ב-1996, והשניה קבלה ב-2010" - עמ' 6 שר' 20. 17. מכל מקום התובעת לא הביאה ולו בדל ראיה להוכיח טענתה כי משנת 1992 מקבלת הנתבעת קצבה חודשית עבורה ועבור אמה, ויש לקבל בענין זה את עדותו המהיימנה של נציג הנתבעת, עו"ד מוזס, כדלקמן: "אני יכול לומר שאנחנו מעולם לא קבלנו בשבילך קצבה. אנחנו לא יכולים לקבל בשבילך קצבה" - עמ' 8 שר '10. כן ראה האמור גם בתצהירו: "אין ולא יכולה להיות כל אפשרות לפיה "לוקחת" ועידת התביעות את כספי הרנטה של התובעות "לכיסה" כנטען. ועידת התביעות אינה אלא צינור להעברת הכספים לניצולים אשר בקשותיהם לפיצוי בתוכניות האישיות אושרו....הן משרד האוצר הגרמני והן משרד מבקר המדינה הפדראלי הגרמני מפקחים על העברת התשלומים של ועידת התביעות לפי הסכם זה כאמור לעיל" - סעיף 47 לתצהיר נ/1. לסיכום חלק זה אומר כי לא הוכח רכיבה העיקרי של התביעה. קרן סעיף 2: 18. מדובר בקרן שנוסדה על מנת להעניק קצבה חודשית לניצולי שואה שעברו רדיפות קשות בתקופת השואה: מאסר במחנות, שהייה בגטאות, חיים במסתור או בזהות בדויה תחת סכנת חיים - ושלא קיבלו קצבה ממקור גרמני. 19. תנאי הזכאות לקבלת הקצבה מקרן סעיף 2 נקבעו ע"י ממשלת גרמניה בהסכם שנחתם בשנת 1992 בין ממשלת גרמניה לבין הנתבעת, לפיהם הזכאים לקצבה החודשית הינם ניצולי שואה שהיו עצורים במשך לפחות 6 חודשים במחנות שהוכרו לפי החוק הגרמני או שסבלו 18 חודשים בגטו או במסתור בתנאים קשים (ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר נציג הנתבעת - נ/1). סכום הקצבה משנת 2011 הינו 300 יורו. 20. ביום 6/3/10 הגישה התובעת, לראשונה, בקשה לקבלת קצבה חודשית מקרן סעיף 2. במועד הגשת הבקשה לא הייתה התובעת זכאית לקבל קצבה זו, שכן האזור בו התגוררו היא ובני משפחתה, היה תחת הכיבוש הנאצי במשך פחות מ-12 חודשים, ומכאן שלא התקיים התנאי הדרוש (של 18 חודשים). 21. ביום 22/10/10 נשלח לתובעת מכתב מועידת התביעות בגרמניה לפיו בקשתה לקבלת קצבה חודשית נדחתה מאחר ולא עמדה בקריטריונים שנקבעו ע"י ממשלת גרמניה. יובהר כי במכתב ששלחה התובעת ביום 12/9/10 לועידת התביעות היא אף מודה כי קבלה תשובה המקובלת עליה: "...אתה משום מה חוזר על תשובה מיום 7/7/10 על כך שדחו את בקשתי ל -article 2 fund כי לא הייתי בשטח כבוש 18 חודשים, אלא רק 14.5. אני מסכימה עם הדחייה, לא צריך להסביר לי פעמיים..." - ראה נספח ז' לתצהיר נציג הנתבעת (נ/1). במכתב נוסף של התובעת מיום 29/10/10 היא חוזרת על האמור לעיל: "..אני לא פניתי לפרנקפורט בענין קבלת הרנטה, לא הייתי בשטח כבוש 18 חודשים ואני יודעת שהיא לא מגיעה לי" - נספח ט' לתצהיר נציג הנתבעת (נ/1). 22. בשלב מאוחר יותר, בעקבות מו"מ בין ממשלת גרמניה לבין הנתבעת, הוחלט להקל את הקריטריונים המזכים ניצולי השואה בקבלת קצבה חודשית של קרן סעיף 2, כך שהחל מיום 1/1/12 ניתנת קצבה חודשית גם לניצולי שואה אשר חיו תחת המשטר הנאצי בסתר או בזהות בדויה 12 חודשים לפחות. 23. ביום 1/1/13 נתקבלו הקלות נוספות כך שגם ניצולי שואה אשר חיו בזהות בדויה פחות מ-12 חודשים אך יותר מחצי שנה עשויים להיות זכאים לקבלת הקצבה. ואולם ההקלה בקריטריונים להענקת הקצבה החודשית לא חלה באופן רטרואקטיבי, כך שמי שעומד בקריטריונים החדשים המקלים זכאי לקבל קצבה חודשית מהמועד בו נכנסו ההקלות לתוקף (קרי מיום 1/1/13), גם אם בקשתו הוגשה לפני מועד זה. 24. בשל הרחבת התנאים לקבלת הקצבה החודשית החל מיום 1/1/13, עשויה התובעת להיכלל ברשימת הזכאים לקבלת הקצבה החודשית לפי קרן סעיף 2. בתצהיר נציג הנתבעת הוסבר כי לאחר הרחבת הקריטריונים החלה הנתבעת לבחון מחדש את כל הבקשות שעשויות לעמוד בקריטריונים החדשים מבלי שהניצולים יצטרכו לפנות שוב, וביניהם גם בקשת התובעת, ואולם אם תאושר בקשת התובעת, הרי שזכאותה תהא מיום הרחבת התנאים לקבלת הקצבה - קרי, 1/1/13 (מועד מאוחר להגשת התביעה דנן) ולא יוענקו לה תשלומים רטרואקטיביים בגין שנים קודמות. 25. יצוין כי בנוסף לקריטריונים שנקבעו בתנאי הזכאות (מיום 1/1/13) קבעה ממשלת גרמניה גם מבחני הכנסה לשם זכאות לקבלת הקצבה, וביום 16/1/13 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב בו התבקשה לפרט את הכנסותיה על מנת להמשיך ולדון בבקשתה בהתאם לתנאים החדשים המקלים. נטען כי המכתב טרם נענה באופן עניני ע"י התובעת, ומכאן שהנתבעת אינה יכולה להמשיך ולאשר בקשת התובעת. 26. כן נטען ע"י הנתבעת כי מאחר שיתכן כי התובעת מקבלת קצבה ממשרד האוצר לפי חוק ההטבות לניצולי שואה, תשס"ז- 2007, הרי שנוכח האמור בסעיף 3 לחוק זה (כי תשולם קצבה רק לניצולים שאינם מקבלים קצבה אחרת בשל רדיפות הנאצים לרבות קצבה מקרן סעיף 2) יתכן מצב שבו תפסיד התובעת את זכותה לקבלת קצבה בהתאם לחוק ההטבות, ועל כן נשלח לתובעת מכתב מהנתבעת בו מיידעת אותה הנתבעת בדבר הבעייתיות שעלולה להיווצר, והוסבר לה כי הנתבעת תמשיך ותטפל בבקשתה לזכאות קצבה חודשית בהתאם לקרן סעיף 2 רק אם התובעת תאשר בכתב כי היא מעוניינת להמשיך ולטפל בבקשתה על אף הסיכון שתפסיד את הקצבה ממשרד האוצר. 27. עוד נטען כי נכון למועד זה התובעת לא השיבה למכתב כאמור לעיל, ומשלא התקבלה הסכמת הנתבעת להמשך טיפול בבקשתה, לא אושרה, בשלב זה, בקשתה לקבל קצבה מקרן סעיף 2. 28. בכל הנוגע לתובעת 2 (האם) הרי שהיא כלל לא הגישה בקשה לקבלת קצבה חודשית לפי קרן סעיף 2, ברם הנתבעת הבהירה כי ככל שתוגש בקשה כזו מטעמה, אזי, לאור הגמשת התנאים קיים סיכוי שתאושר לה קצבה, אך גם כאן קבלת הקצבה עלולה לפגוע בזכותה לקבל קצבה גבוהה יותר עפ"י חוק ההטבות ממשרד האוצר. 29. בהתחשב באמור לעיל ברור כי עד ליום 1/1/13 ממילא לא היו זכאיות התובעות לקבל קצבה, ודין דרישתן בענין זה להדחות. 30. אוסיף בנוגע לטענת הנתבעת ככל שהיא נוגעת לאפשרות שתווצר חוסר כדאיות כלכלית לקבל קצבה בשל ביטול האפשרות לקבל קצבה חודשית בהתאם לחוק ההטבות, כי התובעת 1 אינה מקבלת קצבה מכוח חוק ההטבות, כפי שעולה מפסק דין שניתן בענינה על ידי ועדה בראשות כב' הש' שדה בו"ע 1664/6/09 ביום 14/12/09 - שם נקבע כי התובעת לא עמדה בתנאי הבסיסי לקבלת הקצבה החודשית שהינו שהייה במחנה ריכוז או גטו או מחנה בו עבדו עבודת פרך). 31. מכל מקום על התובעת ללבן מול הנתבעת את זכאותה לקבל קצבה חודשית מיום 1/1/13, כמו גם זכותה של אימה (שטרם הגישה תביעה בענין זה), וככל שהן עומדות בתנאים, ומבקשות לקבל קצבה, הרי שעל הנתבעת לפעול בעניין, אך מכל מקום הדבר אינו מעלה או מוריד ביחס לעילת התביעה נשוא תיק זה. קרן "זכרון, אחריות ועתיד" 32. מדובר בקרן גרמנית המנוהלת על ידי הנתבעת אשר נועדה לפצות עובדי כפיה ועובדי פרך שנוצלו ע"י הנאצים בארצות הכיבוש. סכום הפיצוי לזכאים ע"פ קרן זו הינו עד 7,500 יורו לעובדי פרך שעבדו במחנות או בגטאות, וסכום של עד 2,556 יורו למי שעבדו בשטחי הרייך או שטחים כבושים שלא במחנות או גטאות. 33. ביום 18/3/01 הגישה התובעת בקשה לקבל פיצוי חד פעמי בגין עבודות כפיה. בקשתה נדחתה שכן לא עמדה בתנאים הדרושים (זאת בהתחשב בגילה, ילידת 1942 - העובדה שלא עבדה בעבודות כפייה, ולא הייתה כלואה בגטו או במחנה). התובעת לא הגישה ערעור על החלטת הדחייה, והקרן סיימה פעילותה ביום 31/12/06. 34. בקשת התובעת 2 לקרן (מיום 22/2/01) אושרה וסכום הפיצוי לו הייתה זכאית (2,556 יורו) הועבר לחשבונה ע"פ הפירוט כדלקמן: ביום 23/12/05 הועבר סך של 894.76 אירו. ביום 23/6/06 הועבר סך של 1,661 אירו. 35. יצויין כי לא אושר הסכום המלא שכן לפיצוי המלא זכאים רק ניצולים שהוכרו כ"עובדי פרך שעבדו במחנות ריכוז או גטאות", בעוד שניצולים שעבדו בשטחי הרייך השלישי או בשטחים שנכבשו ע"י גרמניה ,שלא במחנות ובגטאות, זכאים לפיצוי בסך 2,556 אירו בלבד - פיצוי ששולם לתובעת 2. מכאן שדין טענות התובעות בהקשר לאי קבלת כספים מקרן זו להדחות. הסדר הבנקים השוויצרים: 36. התובעת 2 קיבלה מענק מכוח הסדר הבנקים השוויצרים בו נקבע, בין היתר, כי מי שהוכר כזכאי לתשלום בגין עבודות כפייה מאת קרן הגרמנית למען עובדי כפיה ופרך (זיכרון, אחריות ועתיד), יהיה זכאי לתשלום נוסף בסך 1,450 דולר. בכתב התביעה נטען כי סכום זה לא הועבר לחשבונה של התובעת 2 ברם הטענה הופרכה לחלוטין במסמכי הנתבעת. 37. הוברר כי תשלום זה שולם לתובעת 2 באמצעות המחאה לפקודתה ביום 24/12/04. כעבור חצי שנה התברר כי התובעת 2 לא הפקידה את ההמחאה שנשלחה לה, ולפיכך בחודש מאי 2005 (13/5/05) הועבר התשלום הנ"ל (6,272 ₪ המהווים 1,450 דולר) באופן ישיר לחשבון הבנק שלה כפי שעולה מהמסמכים שהוגשו (פירוט חשבון הבנק של התובעות ואישור העברת תשלום מבנק לאומי - נ/2). ביטוח סוציאלי גרמני: 38. נטען לאי קבלת כספים מהביטוח הסוציאלי הגרמני: ניצולי שואה שעבדו עבודות כפייה בגטו זכאים לקבל קצבה סוציאלית מממשלת גרמניה, ברם הוברר כי לנתבעת אין כל קשר לקבלת קצבה זו, והטיפול בקבלתה נעשה ע"י המוסד לביטוח לאומי בישראל או באופן ישיר מול המוסד לביטוח לאומי בגרמניה. 39. סוף דבר - דין התביעה להדחות. יחד עם האמור לעיל וכפי שכבר ציינתי מתבקשים נציגי הנתבעת לבחון זכאות התובעות לקבלת קצבה חודשית מכוח קרן סעיף 2 החל מיום 1/1/13, ולסיים הטיפול בענינן, בפרט בהתחשב בעובדה כי התובעת 1 אינה מקבלת קצבה בהתאם לחוק ההטבות. כן מובהר לתובעת כי עליה לשתף פעולה עם הנתבעת ולהעביר לה פירוט הכנסות כנדרש ו/או כל מסמך אחר שתתבקש להעביר. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. התובעת רשאית לקבל מתיק בית המשפט את המסמכים שהגישה במהלך הדיון לאחר שאלו יסרקו למערכת נט המשפט. פיצוייםניצולי שואה