התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים בגין דמי טיפול משרדי ופיקוח טכני בעקבות התאונה בסך 300 ₪ בנוסף להוצאות גרירת הרכב ממקום התאונה בסך 500 ₪. לאור האמור עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום סכום כולל של 22,777 ₪. הנתבע כופר בעובדות המפורטות בכתב התביעה וטוען להגנתו כי הוא נסע במסלול השמאלי ברחוב בן גוריון, כשלפתע רכב התובעת שחנה 'בחניה כפולה' התפרץ לכביש ללא איתות תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעתו שמאלה. הנתבע ניסה למנוע את התאונה תוך כדי בלימת חירום וניסיון להסיט את הרכב שמאלה אך הדבר לא עלה בידו ורכבו של הנתבע נפגע בחלקו הקדמי שמאלי. הנתבע שלח הודעת צד ג' לחברת הביטוח הפניקס אשר ביטחה את רכב הנתבע עובר לאירוע התאונה. בהודעה נטען כי מיד לאחר קרות התאונה הוציאה חברת הביטוח שמאי מטעמה שיאמוד את נזקי הרכב ואף שילמה למוסך ההסדר ישירות את נזקי התאונה בהתאם לממצאי הדו"ח. מספר ימים לאחר שהוכנס הרכב למוסך ההסדר הודיע סוכן הביטוח לנתבע כי הוא אינו מופיע כמורשה נהיגה בפוליסת הביטוח אך הבטיח לנתבע כי יטפל בעניין. בגמר התיקון לקח הנתבע את הרכב מהמוסך והחזיר את הרכב החליפי שנמסר לו מבלי שנדרש לשלם דבר ומבלי שהוזכר דבר לגבי חוסר כיסוי ביטוחי. כעבור כחודש ימים פנה הסוכן לרעייתו של הנתבע שהיא בעלת הרכב והמבוטחת וביקש ממנה לחתום על כתב ויתור ושחרור תוך שהוא מסביר לה כי זו האסמכתא לתשלום הנזק וכי בכך היא מאשרת שאין לה נזקים נוספים ברכבה. ברם, הסוכן לא ציין בפני רעייתו של הנתבע כי בעצם חתימתה עלולות להיפגע זכויותיה לפי הפוליסה כלפי צד שלישי. הפניקס השיבה להודעת הצד השלישי וטענה כי דין ההודעה להידחות בשל העדר כיסוי ביטוחי עבור הנתבע שאינו נהג מורשה לפי הפוליסה, וכן לאור חתימת המבוטחת על כתב ויתור ושחרור כלפי הפניקס. בדיון ההוכחות העיד נהג רכב התובעת כי הוא נסע במסלול נסיעה שבו נתיב אחד לכל כיוון וביקש להחנות את רכבו, ולשם כך החל בנסיעה לאחור. בעודו נוסע לאחור הבחין במראה ברכב הנתבע מתקרב במהירות מכיוון מהכיכר, הוא עצר וצפצף, אך רכב הנתבע ניסה לעקוף אותו ולהשתחל במרווח הצר שנותר מצדו השמאלי של רכב התובעת. כתוצאה מכך הנתבע התנגש בחלקו האחורי שמאלי של רכב התובעת. כך תיאר נהג רכב התובעת את קרות התאונה בעדותו: "כשהסתכלתי אחורה לא ראיתי אף אחד, הכביש היה ריק. התחלתי בבצוע חניה, ואז הסתכלתי בראי וראיתי רכב מגיע במהירות מהכיכר לא יכול לעבור ביני ובין אי התנועה, צפרתי, הוא המשיך לנסוע במהירות והתנגש בי בקצה אחורי שמאלי של הרכב. יצאתי החוצה ושאלתי את הנהג מה קרה הוא אמר לא שמתי לב" (עמ' 1 לפרוטוקול). נהג התובעת הציג בעדותו תמונות שצילם מזירת התאונה הממחישות את גירסתו כי מדובר בנתיב נסיעה אחד שאינו מיועד לשני כלי רכב. בחקירתו הנגדית שלל נהג התובעת את הטענה כי הוא חנה בחניה כפולה והתפרץ לכביש בצאתו מהחניה. מנגד, תיאר הנתבע בעדותו כי הוא נסע ברחוב בן גוריון, פנה שמאלה בכיכר והחל לנסוע בנתיב נסיעה רחב, שלצידו סימון למכוניות חונות. כ- 20 מטר לאחר הכיכר הבחין ברכב שחנה בחניה כפולה ולפתע התפרץ הרכב לכביש ללא איתות. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע מדוע המשיך בנסיעתו אם ראה את הרכב שעמד בצד שחסם את הנתיב, ולא עצר או צפצף, ולכך השיב כי "הנתיב הוא רחב, אפשר ששני רכבים יכנסו לנתיב אחד" (עמ' 4 לפרוטוקול). בהמשך הדגיש הנתבע כי הוא נסע במהירות איטיות ורוחב הנתיב אפשר מעבר של שני כלי רכב אותו העריך כ- 5 מטר (עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבע עומת בחקירתו עם ההודעה שנמסרה לחברת הביטוח בדבר התאונה ביום 11.12.11, שבה נרשם תחת הרובריקה "מי לדעתך אשם בתאונה" התשובה "לא ידוע". הודעה זו לא נחתמה ולפי גירסת הנתבע, תשובותיו לשאלות המפורטות בה נמסרו לסוכן הביטוח טלפונית ועל כן לא שם דעתו להעדר ייחוס האחריות לתאונה לנהג צד ג' (עמ' 4 לפרוטוקול). לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את עדויותיהם של נהג התובעת והנתבע, אני מוצאת את גירסתו של התובע מהימנה בעיני ומתקבלת על הדעת. בהתבסס על עדות נהג התובעת אני סבורה כי התאונה ארעה ברחוב שבו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, וכפועל יוצא, משהחל התובע לנסוע לאחור על מנת להחנות את רכבו בצד הדרך, הרי שלא התאפשר מעבר של כלי רכב נוסף באותו הנתיב. גירסה זו אף מתיישבת יותר מוקדי הנזק של רכב התובעת, כפי שנסקרו בחוות הדעת השמאית. בנסיבות אלו היה על הנתבע לנהוג במשנה זהירות בעת שהבחין ברכב התובעת נוסע לאחור במקביל לרכבים האחרים שהחנו באותו הרחוב, להאט את נסיעתו ואף לעצור את הרכב ולאפשר לנהג הרכב לסיים את החניה ואז להמשיך בנסיעתו. לאור האמור אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע. כפי שעולה מעיון בפוליסת הביטוח שצורפה לכתב ההגנה של הפניקס, רעייתו של הנתבע גב' לילך שגב היא המבוטחת בפוליסת ביטוח מקיף הנוקבת בשמה כנהגת שרשאית לנהוג ברכב. מכאן כי הנתבע שנהג בעת התאונה ברכב אינו נמנה בשמות הנהגים המורשים על פי הפוליסה. הנתבע טוען כי הוא ביקש מפקידתו של סוכן הביטוח שבאמצעותו נערכה הפוליסה, לשנות את הפוליסה עובר לאירוע התאונה, כך שתכסה גם את נהיגתו ברכב ושמו יהיה נקוב בפוליסה. הנתבע לא זימן לעדות מטעמו את הפקידה או את סוכן הביטוח, והוא אף לא ערך תרשומת כלשהי מצידו לתיעוד אותה שיחת טלפון. משלא הוכח כי נמסרה הודעה על הוספת מבוטח לרשימת הנהגים המורשים בפוליסה למבטחת או לסוכן הביטוח, הרי שלא חל שינוי בתנאי הפוליסה ואין היא מכסה מבחינה ביטוחית את הנזקים שנגרמו כתוצאה מנהיגת הנתבע ברכב. הנתבע מוסיף וטוען כי הפניקס הוסיפה בפוליסה בתחתית הפסקה המתייחסת לפרטי המבוטחים שני תנאים נוספים: "גיל נהג/ים מורשה/מורשים: 30 שנה ומעלה; ותק בנהיגה נהג/ים מורשה/מורשים - שנה ומעלה". תנאים אלו, לגישתו, מהווים הרחבה של הכיסוי הביטוחי לנהגים העונים על התנאים אף אם שמם אינו מופיע ברשימה. אין בידי לקבל טענה זו; פוליסת הביטוח נוקבת במפורש בשמה של המבוטחת לילך שגב כאדם הרשאי לנהוג ברכב ובצמוד לשמה מופיעים פרטיה האישיים של המבוטחת. לו סברה הפניקס כי הוספת התנאים המצוטטים לעיל בסיומה של אותה פסקה ישמש כהרחבה של הכיסוי הביטוחי לנהגים נוספים אשר יחשבו כנהגים מורשים לפי הפוליסה אף אם שמם אינו נקוב ברשימה, ברי כי לא מפרטת את פרטי המבוטחת תוך התנאה מפורשת כי "בני אדם הרשאים לנהוג ברכב סעיף 1ב' של פרק ו' תנאים כלליים: אדם ששמו נקוב ברשימה". מתוך המסמכים שהוגשו לתיק ניתן ללמוד כי המבוטחת דיווחה על התאונה לחברת הביטוח הפניקס ביום 11.12.11. כשבועיים לאחר מכן, בתאריך 2.1.12, הודיעה הפניקס למבוטחת כי לנהג שנהג ברכב בעת התאונה לא היה כיסוי ביטוחי לפי הפוליסה ולפיכך היא דוחה את תביעתה. בהמשך שינתה הפניקס את טעמה ושילמה למבוטחת את תביעתה לאחר שביום 18.1.12 חתמה המבוטחת על כתב קבלה ויתור ושחרור כלפי הפניקס. הפניקס לא הסבירה בדרך כלשהיא מדוע מצאה לנכון לשלם את תביעת המבוטחת. כבר נפסק שחברות ביטוח אינן ממהרות לשלם כמתנדבות וחזקה היא שאם שולמו תגמולי ביטוח, הם שולמו כדין ומכוח פוליסת ביטוח בת תוקף (ע"א 7148/94 הכשרת הישוב בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ). לאור האמור, ומששילמה הפניקס לרעיית הנתבע תגמולי ביטוח, חזקה היא שהם שולמו על ידה מכוח חבותה הביטוחית ובהתאם לתנאי הפוליסה. ביצוע תשלום מכוח אותה פוליסה ובגין הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח באותה תאונה, אינו יכול להתיישב עם טענה להיעדר כיסוי ביטוחי לתאונה. כאמור, לטענת הפניקס גם אם יימצא כי קיים כיסוי ביטוחי בשל התשלום שבוצעו, עדיין המבוטחת אינה זכאית להוסיף ולתבוע את נזקי השיבוב, לאחר שחתמה על כתב קבלה וסילוק. אני דוחה טענה זו; ביום 18.1.12 חתמה המבוטחת על כתב קבלה ויתור ושחרור כלפי הפניקס ובו אישרה בחתימתה כי היא מוותרת על כל תביעה בקשר עם המקרה הביטוחי הנדון והפוליסה. לא נכתב בכתב זה במפורש כי המבוטחת מוותרת על כל טענה בגין נזק שנגרם לצד ג'. לטעמי היה על הפניקס להוכיח כי הוסברה למבטחת נפקותו של כתב הויתור לרבות ויתורה על תביעתה כלפי הפניקס במקרה של תביעת צד ג' כנגד המבוטחת, בעיקר בשים לב ליחסי הכוחות בין חברת ביטוח למבוטח, ובמיוחד כאמור כאשר הפניקס הציגה בפני המבוטחת מצג כאילו היא חוזרת בה מטענתה להעדר כיסוי ביטוחי, והיא נכונה לשאת במלוא הנזקים שנתבעו על ידי המבוטחת. הפניקס לא הביאה לעדות בבית המשפט את הנציג שבפניו חתמה המבוטחת על מנת שיפרט מה הוסבר לה בטרם חתימתה של כתב הויתור, ואף לא הביאה כל עד מטעמה בעניין זה. לפיכך, לטעמי, לא הוכיחה הפניקס כי יש לראות במבוטחת כמי שוויתרה על טענותיה ותביעותיה כלפי הפניקס לענייןתביעת צד ג' את נזקיו, ויש לקבל את הודעת צד ג' במלואה. נזק התובעת צירפה חוות דעת שמאית מטעמה ובה פירוט התיקונים שבוצעו ברכב בסך 9,523 ₪ בתוספת ירידת ערך בסך 7,538 ₪ ותשלום שכ"ט השמאי בסך 685, ובניכוי הפרשי מע"מ ובסכום כולל של 17,062 ₪. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו ועל כן יש לקבל את קביעותיו באופן מלא. יחד עם זאת אינני מוצאת מקום לפסוק לתובעת פיצוי עבור דמי טיפול משרדי ופיקוח טכני בעקבות התאונה והוצאות גרירת הרכב ממקום התאונה, באשר לא צורפו אסמכתאות לנזקים אלו. לאור האמור נקבע כדלקמן: א. הנתבע ישלם לתובעת סך של 17,062 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף יישא הנתבע בהוצאות התובעת (אגרה ושכר עדים) ושכ"ט עו"ד בסך 1,700 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ב. אני מקבלת את הודעת צד ג' במלואה ומחייבת את צד ג' הפניקס חברה לביטוח להשיב לנתבע כל סכום שישולם על ידו לתובע. בנוסף תישא הפניקס בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסך 1700 ₪ בצירוף מע"מ כדין. תאונת דרכים