תאונת דרכים במהלך כניסה ברוורס למקום חניה

תאונת דרכים התרחשה בעת שההונדה הייתה במהלך כניסה ברוורס למקום חניה והסוזוקי חלפה על פניה (משמאל) בנסיעה ישר בנתיב הנסיעה שבקומת החניון. המחלוקת היא בשאלה איזה משני הרכבים היה בנסיעה בזמן התאונה ואיזה מהם היה בעצירה בזמן התאונה, כאשר הצדדים מציגים גרסות מנוגדות בשאלה זו. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת האחריות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק לרכבים ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת. שיעורי הנזקים הנתבעים מוחזקים אפוא להיות בלתי שנויים במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות נזקי שני הרכבים. שרטוט זירת התאונה שערך נהג ההונדה במהלך עדותו. עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שבחנתי היטב את כל טענות וראיות הצדדים, אני מוצא לחלק את האחריות בין שני הנהגים, בחלקים שווים. בהתאמה, מתקבלות שתי התביעות, באופן חלקי. אני מוצא את עדות נהג הסוזוקי, לפיה ההונדה נסעה לעברו ופגעה בנסיעתה בסוזוקי, כסבירה וכמשכנעת יותר מעדות נהג ההונדה, לפיה ההונדה הייתה בעצירה מוחלטת והסוזוקי נכנסה בה בעודה בעצירה מוחלטת. מכאן, שלנהג ההונדה אחריות ברורה לתאונה. אך גם לנהג הסוזוקי אחריות משמעותית לתאונה, משזה בחר לנסוע ליד ההונדה, למרות שהבחין בכך שהיא עומדת במצב מיוחד (כאילו נתקעה בנסיעתה לאחור למקום חניה, או אולי, מנקודת מבטו של נהג הסוזוקי, בדרכה קדימה ביציאה מחניה), מבלי לבצע כל פעולת אזהרה של נהג ההונדה ומבלי לבדוק עם האחרון לאן בכוונתו לנסוע והאם הוא הבחין בסוזוקי. אני מוצא שלכל אחד משני הנהגים אחריות רבה ולכן שווה לתאונה. מצאתי להעדיף את עדות נהג הסוזוקי על פני זו של נהג ההונדה, גם בשל אלה: עדות נהג הסוזוקי עוררה את אמוני. נהג זה לא היסס כשהודה בעדותו כי לא ביצע פעולת אזהרה כלשהי, דבר מעורר אמון. עד זה גם לא הכחיש את ההתנצלות שיוחסה לו, אם כי הבהיר שהייתה זו התנצלות הדדית. נהג הסוזוקי הבחין בהונדה בטרם התאונה, ואילו נהג ההונדה לא הבחין בסוזוקי לפני התאונה. לא סביר שנהג הסוזוקי היה נכנס בנסיעתו בהונדה, אילו ההונדה הייתה בעצירה מוחלטת, כטענת נהג ההונדה. בהקשר לכך אציין אלה: ראשית, לא סביר שאדם יתנגש בחפץ דומם ללא סיבה סבירה (ולא הוכחה סיבה כזו); שנית, לא סביר ולא הוכח שמהירות נסיעת הסוזוקי הייתה גבוהה עובר לתאונה (תנאיי החניון לא איפשרו מהירות גבוהה וטענת המהירות הועלתה ע"י נהג ההונדה כהשערה בעלמא); שלישית, לפי גרסת נהג ההונדה עצמו היה לנהג הסוזוקי נתיב שלם פנוי במקום לנסוע בו, ולכן לא סביר, שגם אם נהג הסוזוקי בא במהירות והופתע מהימצאות ההונדה, יכנס בה ולא יברח לנתיב הפנוי והזמין. סביר שפעולת כניסה לחניה ברוורס תצריך ביצוע תמרון מסוים, הכרוך גם בנסיעה קדימה. נהג הסוזוקי תיאר תיאור דומה לזה של נהג ההונדה בכל הנוגע לבליטת ההונדה מהחנייה ועצירתה כך בולטת. הדבר מחזק את גרסת נהג הסוזוקי. סיכום התביעות מתקבלות הדדית, באופן חלקי. בתביעה העיקרית הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 6,360 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 1.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 1.8.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. בתביעה שכנגד הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 5,204 ₪, שהינו מחצית מסכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 20.11.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. לגבי שתי התביעות ב"כ התובעים ידאג להעביר לכל אחד משני התובעים המגיע לו מהסכומים שישולמו, בשים לב לרכיבי התביעה הנפרדים שתבע כל אחד מהשניים. חניהתאונת דרכיםמקום חניה