פסק דין בטען ביניים שהוגש על ידי המבקשת שהחזיקה בסך של 900,000 ₪. סכום זה מופקד עתה בקופת בית המשפט. בשים לב לאחדות מטענות המשיבים, נמצא להדגיש כבר עתה מושכלות יסוד בכל הקשור לטיבו של הליך טען הביניים, שלא נועד הליך זה למיצוי מלוא טענות הצדדים זה כנגד זה, אלא אך להכרעה בשאלה כיצד ולמי יחולקו כספי טען הביניים. זאת, על בסיס הודעות פרטים, ככל שמצאו הצדדים לנכון להגיש. מעל הצורך אציין שאם סבור מי מבין המשיבים שהמבקשת, או מי מבין המשיבים האחרים חייבים לו כספים על פי עילה ישירה (חוזית או אחרת), פתוחה בפניו הדרך להגיש תביעה בהתאם. הליך זה, כאמור, יצטמצם להכרעה בגורל כספי טען הביניים, ובנושא זה בלבד. בית המשפט העניק לכל הצדדים הזדמנויות יתירות להגיש הודעות פרטים מטעמם, לעדכנן ולבססן. ועם זאת, בשים לב לאופן התמוה בו בחרו אחדים מהצדדים להתייצב בבית המשפט (או, שלא להתייצב), נמצא לנכון להקדים לדיון בגופן של טענות, פירוט מלא של מלוא ההזדמנויות שנתן בית המשפט, בפרט למשיבים 1 ו- 3, להשמיע ולבסס את טענותיהם. דומה, נחוץ הדבר, בנסיבות הענין. 2. ההליך - הערות לאופן התייצבות הצדדים בבית המשפט ומסירת טענותיהם א. המשיב 1. הגם שבתחילת הדיון התייצב מטעמו עורך הדין קרויזר (ראה פרוטוקול מיום 3.12.2012), עודנו מתקדמים במעלה הדרך, נעלמו עקבותיו. בדיון שנערך ביום 28.2.2013 כבר לא זכה בית המשפט לראות ייצוג ממשיב זה, גם לא את המשיב עצמו, וזאת, למרות, שמועד הדיון נקבע בנוכחות בא כוחו - בדיון שלפניו. גם ביום 30.5.2013 לא נכח המשיב 1 ובא כח המשיב 2 הצהיר לבית המשפט שביצע מסירה נוספת לאשת המשיב 1. דומה, כבר בשלב זה יכול היה בית המשפט לחתום על צו גודר כלפיו בהעדר התייצבות, ועם כל זאת, הורה בית המשפט לעצמו לנהוג במירב הזהירות. ביום 7.7.2013 ניתנה החלטה נוספת בתיק זה אשר בה, בסעיף 3, ניתן ביטוי לכך שהמשיב 1, ככל הנראה, איבד עניין בהליך, אך במקביל ניתנה הוראה להעברת החלטה זאת הן באישור מסירה והן בפקס לבא כח המשיב 1, וזאת הגם, שכאמור, הפסיק עורך דין קרויזר מלהגיע לבית המשפט בתיק זה, ואגב, בלא שביקש קודם לכן שחרור מייצוג. לא שונה הייתה התמונה גם ביום 1.10.2013, והפעם היה זה ב"כ המשיב 3 שהצהיר מידיעתו האישית שהמשיב 1 יודע את דבר קיומו של דיון בהליך זה. נוכח האמור, ובשים לב גם לגופן של שאלות (פסק הבוררות, עיין בהרחבה להלן), ניתן בזה צו גודר כלפיו. ב. המשיב 2. נכח הוא במרבית הדיונים, חוזר הוא ומבקש כספים שלטענתו מגיעים לו, ומבקש הוא את הכרעת בית המשפט לגופן של שאלות ובמהירות המירבית. ג. המשיב 3. דרך התנהלותו מחייבת התייחסות מפורטת. תגובתו המקורית הוגשה ביום 20.9.12, אם כי, ללא תצהיר. עם זאת, החל מקדם המשפט שנערך ביום 3.12.2012, התייצב מטעמו לסירוגין גם בא כוח נכבד, עורך הדין אהרן מרגלית. חשיבות ממשית נתונה בשלב זה להחלטת בית המשפט מיום 30.5.2013, זאת בעקבות דיון בו לא נכח ב"כ המשיב 3. בית המשפט, תוך שאיפה להוביל את ההליך כדי גמר, ביקש, מטעמי זהירות, לברר האם הודעות הפרטים שמסרו הצדדים ממצות את טענותיהם. ב"כ המשיבים 2, 4, השיבו בחיוב, ואולם ביחס למשיב 3 נותר הספק ובעקבות זאת ניתנה החלטה מפורשת המורה לבא כח המשיב 3, שיאשר, כי, לשיטתו, די בהודעת הפרטים שמסר, כדי להוות בסיס לפסיקת בית המשפט. ביום 17.6.2013 הגיש המשיב 3 הודעה שלא באמצעות בא כוחו, בה ציין, תוך הדגשה, כי הוא: "מתנגד בשלב זה לפסק דין בהתאם למצוי בתיק בית המשפט". נוכח זאת, ניתנה ביום 7.7.2013 החלטת בית המשפט שהדגישה בסעיף 2, שאין הדעת נותנת שיוסיף המשיב 3 ויעכב את הכרעת בית המשפט, ועם זאת, לפנים משורת הדין, ניתנה למשיב 3 עוד אפשרות, בתוך עוד 21 יום, להגיש הודעת פרטים עדכנית, שתמצה את טענותיו, וזאת בצירוף תצהיר ונספחים ככל הנדרש. ביום 4.8.2013 שב ופנה המשיב 3 לבית המשפט גם בזו הפעם, ללא בא כוחו, בהודעה ממנה ניתן ללמוד (בשורה השניה), שער הוא להחלטת בית המשפט מיום 7.7.2013. גם עתה לא נחפז בית המשפט למתן החלטות, אך הבהיר למשיב 3, כי, כל עוד הוא מיוצג, לא תישקלנה פניות לבית המשפט, אלא אם הוגשו באמצעות בא כוחו (פסקה אחרונה להחלטה). חלפו עברו 21 יום, הן בתוך הפגרה, ואף לאחריה, והודעת פרטים מבוססת בצירוף אסמכתאות לא הוגשה, למרות שהיה זה המשיב 3, היחיד מבין הטוענים, שביקש וקיבל את האפשרות לעשות כן. בדיון האחרון בתיק זה, ביום 1.10.2013, בו נכחו, סוף סוף, גם המשיב 3 וגם בא כוחו, נכון היה בית המשפט באופן קיצוני מאוד לפנים משורת הדין, ליתן ארכה קצרה אחרונה למשיב 3 להגיש הודעת פרטים מפורטת ומבוססת. כזו לא הוגשה, עד עצם היום הזה. בשלב זה, סבור בית המשפט, שרשאי הוא, ואף חייב, לתת את הכרעתו. ד. המשיב 4. גם אם באיחור, הוגשה הודעת פרטים מצד משיב זה. בניגוד לעמיתו, לא ביקש הוא לתקנה או להשלימה, ויתייחס אליה בית המשפט לגופה בהמשך דבריו. ומכאן, לגופן של טענות 3. הליכי הבוררות בין הטוענים 1 ו- 2 א. בין הטוענים 1 ו- 2 התנהלו הליכי בוררות שנסתיימו בפסיקת בית דין צדק של העדה החרדית, ובהמשך לכך באישור פסק הבוררות על ידי בית המשפט המחוזי. באשר אין חולקין ביחס לפסיקה זו, אף לא נצרך בית המשפט לשקול דיון ראייתי בהיבט זה. ומן הכלל אל הפרט. 1. פסק דינו הבסיסי של בית דין צדק של העדה החרדית ניתן ביום ג' שבט תשע"ב והפסיקה התייחסה לסכום גדול בהרבה מכפי הסכום המופקד בבית המשפט עתה - 3,670,000 ₪. הסעיף האופרטיבי המרכזי בפסק הדין סומן - א', ולפיו נקבע שלכשיתקבל הסכום הנ"ל יקבל המשיב 1, 34% והמשיב 2 - 66%. (משתמע, אפוא, שמתייחסת פסיקה זו גם לסכומים שמעבר לכספי טען הביניים). 2. בחלוף כשנה, ביום 21.1.2013, זכתה פסיקה זו גם לאישורו של בית המשפט המחוזי בירושלים - ראה תיק 4629-05-11. 3. בין לבין ניתנו על ידי בית הדין שתי החלטות מבהירות שמשמעותן, שזכאי המשיב 2 לכל יתרת הכסף שבידי המבקשת. החלטה ראשונה ניתנה בי"ז סיוון תשע"ב ובה נכתב כדלקמן: לאור הנסיון הנואל של הנתבע ר' יעקב דושינסקי למשוך כספים בעורמה מהגמ"ח אחרי שהפקידם בדרך עקלתון בגמ"ח בצ'יק מס' 5000578 של עו"ד חן ברדיצ'ב נאמן להסדר נושי רסידו בע"מ - ע"י ישראל יעקב גרינברג. ע"כ הביד"צ מורים בזה לגמ"ח הכללי שערי חסד לתת לתובע ר' מרדכי מנדלסון את כל הכסף הנותר בקופת הפקדון של ישראל יצחק גרינברג או יעקב דושינסקי שהופקד לקופת הגמ"ח ע"י הנ"ל או ע"י אחד מביניהם". בחלוף שבועות ספורים, ביום ט"ו תמוז תשע"ב, ניתנה החלטת הבהרה נוספת ובה נקבע כדלקמן: א. לאחר הדיון שהתקיים היום החליט הביד"צ כי פסק הדין מאור ליום ג' שבט תשע"ב (הרצ"ב כחלק בלתי נפרד מפס"ד זה) הוא פסק דין גמור וסופי, וע"כ על גמ"ח שערי חסד להעביר את כל יתרת הכסף של ההפקדה למנדלסון. ב. כמו"כ יעקב דושינסקי אחראי על כך שהצ'יק הוצא בעורמה מגמ"ח שערי חסד אחרי שהפקידו ע"י גורם שלישי, וע"כ עליו לשאת בכל ההוצאות הנגרמות מכך, ואחר החישוב על דושינסקי להחזיר את הכסף לפי החשבון ופירוט פסה"ד אם לקח יתר על זכותו בפסה"ד. ג. הדיון על הוצאות (סעי' ד' בפס"ד הנ"ל) הוחלט ע"י הביד"צ שאין מקום לתביעה". ב. כאמור, ביום 21.1.2013, במסגרת תיק 4269-05-11 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את פסק הבוררות. מעל הצורך אבהיר, שהגם שמתייחס פסק הדין לפסק דינו הבסיסי של בד"צ העדה החרדית מיום ג' שבט תשע"ב, פשיטא לי שגם ההחלטות המבהירות מהחודשים שלאחר מכן היו בפניו, ולו רק מן הטעם, שחזקה על כל בעל אינטרס, שדאג להביאן בפני בית המשפט המחוזי, עובר לאישור פסק הבוררות. ג. כללו של דיון, בפני בית משפט זה, עתה, פסק בוררות ברור ומפורש שזכה לאישורו של בית המשפט המחוזי, לפיו מגיעים כל הכספים שבמוקד הליך זה לטוען 2. זו גם ראיה שאין חולקין על תוקפה, והיא גם עתידה להוות את עמוד התווך לפסיקה זו. 4. הטוען 3 דין טענותיו לדחייה, הן מטעמים דיוניים, והן מטעמים שבמהות. א. תחילה אציין את כל שפורט לעיל בעניין כשליו הדיוניים של המשיב 3 שביקש וקיבל הזדמנויות לאין מספר, להגיש הודעת פרטים משלימה ומפורטת בפרק זמן נדחה, דבר שלא עשה ואת דרך התנהלותו בה עקף פעם אחר פעם את בא כוחו. אף לשיטתו הוא, ובשים לב להצהרתו, עדיין, בחלוף שנה ורבע ממועד פתיחת ההליך, עמדתו הממצה עדיין אינה בפני בית המשפט. זאת למרות, כל ההזדמנויות. ועם זאת, ולמרות דבריו מיום לבית המשפט מיום 20.9.12, דומני שעמדתו נמצאת גם נמצאת בפני בית המשפט, ודי בחומר המונח על שולחני כדי לבסס פסיקה גם ביחס לטענות המשיב 3 לגופן. ב. אפתח בבריח התיכון של טענותיו. וכך כתב המשיב 3 בפסקה 1, זו שפתחה את הודעת הפרטים שהגיש לבית המשפט (במסמך ללא תאריך שבכותרתו אישור משלוח פקס מיום 20.9.2012): "בין החתום מטה לבין המשיב מס' 1 (להלן: "דושינסקי") נכרת הסכם בגדרו דושינסקי המחה לטובתו, בהמחאה גמורה ומוחלטת, את זכותו לקבלת יתרת כל הכספים המגיעים לדושינסקי ושיגיעו לדושינסקי, על פי הסכם פשרה שנערך בינו לבין רו"ח חן ברדיצב, במעמדו כנאמן להסכם הנושים של קבוצת "מילומור". די באמור כדי לבסס את המסקנה שאם למשיב 1, דושינסקי, לא מגיע דבר מהכספים נשוא טען ביניים זה, הרי, אף בהנחה שהסכם המחאת הזכויות תקף (וגם בכך אין בהירות), הרי, לפחות מכספי טען הביניים, לא מגיע למשיב זה דבר. ביחס לכספי טען הביניים יונק המשיב 3 את זכויותיו (אך בהינתן שיש כאלה), מזכויותיו של המשיב 1, ולזה האחרון, הרי, אין כל זכויות בעקבות פסק הבוררות ואישורו - עיין לעיל. ג. ומעל הצורך. מושכלות יסוד הן, שיש להבחין בין טענות אפשריות של בעל דין בהודעת פרטים במסגרת טען ביניים, לבין טענות לגיטימיות אפשריות שייתכן ויהיו בפיו, ושבכוחן לבסס עילת תביעה עצמאית. ומכאן לטענות המשיב 3 אותן הוא מוסיף ופירט מסעיף 2 ואילך של אותה הודעת פרטים. בסעיפים אלה מפרט המשיב 3 טענות רבות ושונות שיש בפיו כלפי המבקשת. כאמור בסעיף 4, זו, לטענתו, התרשלה או התעלמה בעצימת עיניים; סעיף 5 אף מייחס למבקשת סוג של שיתוף פעולה (אולי קנוניה - ?) עם המשיב 1, וסעיף 6 להודעת הפרטים מייחס למבקשת במפורש חוסר תום לב ועוד. אינני יודע האם סבור המשיב 3 שלמבקשת אחריות כלפיו על בסיס חוזי, או חובת זהירות כזו או אחרת. ואולם, אם סבור המשיב 3 שחטאה כלפיו המבקשת, פתוחה בפניו הדרך להגיש כלפיה תביעה כמיטב שיקול דעתו. ברם, אין כל קשר בין עילת תביעה כזו, אם וככל שהיא בכלל קיימת בפיו, לבין כספי טען הביניים. בבסיס טען הביניים, עמדת המבקשת שאין היא דורשת לעצמה דבר וחצי דבר מכספי טען הביניים ומותירה היא את השאלה כיצד יחולק כסף זה להכרעת בית המשפט. פשיטא, שבהליך שנועד למטרה זו, וזו בלבד, אין כלל מקום לדיון בטענות כלפי מי שהגיש את טען הביניים, ואם למאן דהוא טענות כלפי המבקשת, מקומן בעילה עצמאית בה תהא המבקשת (דנן), היינו הגמ"ח, בבחינת נתבעת, ועל פני הדברים מדובר בהליך אחר לחלוטין. ד. ולאחר כל זאת, אין לי אלא לתהות, לפחות במאמרות מוסגרים, האם בנסיבות אלה, אין זה סביר שישאל השואל, האם אין על הפרק אלא נסיון מצד המשיב 1 להבריח כספים, בסמוך למועד בו הבין לאן נושבת הרוח בבית הדין. די אם אזכיר בנקודה זו לפחות את טענת הגמ"ח עצמו, הנהנה מחזקת אובייקטיביות (בהיותו המבקש בטען ביניים), מפי המצהיר פרוש שבסעיפים ה - ז לתצהירו מתאר בפירוט הכיצד ומתי פנה המשיב 3 לגמ"ח לקבלת כספים באמצעות אותה המחאת זכות מפוקפקת, והיה זה במקרה, לגמרי במקרה, שעות ספורות ביותר לפני שהמשיב 1 הגיע בעצמו לאותו גמ"ח, באותה מטרה. תמוהות הן דרכי ההשגחה. ה. נוכח כל האמור, טענות המשיב 3, נדחות בזה. 5. הטוען 4 א. מסעיף 3 של בקשת המבקשת, למדים אנו, לכאורה, שאצל המשיב 4 הופקד שיק תוך הסתרת דבר קיומו של קשר בין המשיב 4 למשיבים 1 ו- 2. עוד צוין בהמשך, שהמשיב 4 משך חלק מהסכומים המעורבים בפרשה. ב. כבר בשלב זה של הדיון נשוב ונציין, שאם סבור מי מבעלי הדין, אולי במקרה זה המבקשת, ואולי גם מי מבין המשיבים הנ"ל, שעל המשיב 4 להחזיר לו כספים, יתכבד נא ויפנה בעניין לבית המשפט בהליך מתאים. ג. ואשר להודעת הפרטים של המשיב 4 - אין לאקונית ממנה בכל התיק כולו. המשיב 4 מסתפק בטענה שמגיע לו הסך של 2 אחוז מערך השיק שאותו הפקיד בגמ"ח בגין עמלת פריטה - 30,893 ₪ בסך הכל. פשיטא שבמסגרת הליך הביניים הנדון, יסתפק בית המשפט בדיון ביחס לסכום זה, ולא ידון בטענות שהמשיב 4 אינו מעלה אותן כלל. ד. טענת המשיב 4, על פניה, נטולת כל אסמכתא. לא ברור מאיזה טעם מגיעה למשיב 4 עמלת פריטה; אין בנמצא חשבונית כלשהי, ומכל מקום, בוצעה פריטה זו, אם בכלל, עוד קודם שנפתח הליך זה, ואם עד עתה לא תבע לעצמו המשיב 4 עמלה זו, אין זאת, אלא שהוא עצמו אינו משוכנע שמגיע לו הדבר. ובמאמר מוסגר יצוין, שמעל טענה זו מרחפות תהיות נוספות. ייתכן גם, שישאל השואל מה הגיונה של טענת המשיב 4 באשר, על פי רוב, מדרך העולם, שעה שסבור חלפן שמגיעה לו עמלה בגין פריטתו של שיק נדון, מקזז הוא את עמלתו עוד קודם העברת יתרת הסכום ללקוח. ועוד ייתכן שישאל השואל, מה לשיק שמקורו במפרק חברה (רואה החשבון חן ברדיצ'ב) שהועבר לקרן גמ"ח, ולחלפן ולפריטת כספים: וכי הייתה בעיה להפקיד בקרן הגמ"ח, שיק שמקורו במפרק: ונצרך לענין זה סיוע בפריטתו על ידי חלפן?!. לשון אחר: על הפרק טענה הלוקה באי בהירות היורדת לשורשה, ומעבר לכך, הלאקוניות של ההודעה והעדר כל אסמכתאות לרבות תצהיר, מדברות בעד עצמן. יש בכל זאת, כדי להכריע את טענת המשיב 4 לדחייה. 6. ולסיום, אשר לתמונה הכוללת אין לבית המשפט ספק שברקע לטען ביניים זה פרשה נרחבת בהרבה, ואולם, הפרשה בכללותה לא הובאה כלל להכרעת בית המשפט, בוודאי במסגרת הליך זה. חלקה, הוכרע, ככל הנראה, במסגרת אותה בוררות, ומרכיבים אחרים, כגון כאלה הנוגעים במשיב 3, נסתרים מן העין גם במועד בו נחתם פסק דין זה. ואולם, לצורך הכרעה בטען הביניים הנדון, אף לא נחוצה לבית המשפט ידיעה מלאה בדבר התמונה הכוללת. במסגרת טען ביניים מחויב בית המשפט להכרעה אך ביחס לגורלו של סכום טען הביניים, וזאת רק, על בסיס הודעות הפרטים שמסרו המשיבים. בפני בית המשפט, למעשה, רק הודעת פרטים אחת המבוססת כדבעי - הודעת הפרטים של המשיב 2, המתבססת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באשרו את הסכם הבוררות שהוגש לאישורו. המשיב 1 משך ידו מן ההליך וניתן כלפיו צו גודר; המשיב 3 נמנע מלציית להוראות בית המשפט פעם אחר פעם אחר פעם, ומעבר לזה, גלומה בעיה בטענתו המהותית, והמשיב 4, ככל שחלקו שולי בהליך זה, יש בטענות ביחס אליו כדי ללמדנו עד כמה על הפרק פרשה שעיקרה הוסתר מעיני בית המשפט. הודעת הפרטים, אמנם, מלמדת על טענה שולית - עמלת פריטה בשיעור של 2 אחוז, אך די לעיין בבקשה המקורית, בה מצוין שמשך המשיב 4 כספים בסכומים יתירים, ללמדך, שחלקו בפרשה הנסתרת גדול שבעתיים מכפי שעולה, לכאורה, מהודעת הפרטים הצנועה שהגיש. מהטעמים שפורטו גם דין טענתו לעמלת פריטה, לדחייה. נוכח כל זאת מחויב בית המשפט למסקנה שהמשיב 2, והוא בלבד, זכאי לכספי טען הביניים, ואלה יועברו לידיו. זאת, בכפוף לתפיסתי שהמבקשת, שנקלעה למצב בו אין היא יודעת למי להעביר כספים, שהיא עצמה אינה חפצה בהם, זכאית למעט מהוצאותיה: אין כל סיבה מפני מה תישא המבקשת בהוצאות שנגרמו בשל תסבוכת שאחרים היו אלה שגרמו לה - המשיבים, ואולי גם נוספים. סוף דבר - כספי טען הביניים יועברו למשיב 2 באמצעות בא כוחו. ואולם, זאת, רק בעוד 50 יום מהיום. הטעם לכך, בצורך לוודא, קודם העברת כספים, שפסיקה זו, היתה לסופית, ונושא זה עקרוני בשל הקושי הידוע בהשבת כספים מטוען, אם ולאחר שאולי תסבור ערכאת ערעור, שנכון הדבר. לתפיסתי, זכאית גם המבקשת להוצאותיה, באשר, אין לגמ"ח אחריות לתסבוכת זו, ונקלעה היא לטען ביניים זה, אך כדי להבטיח שיגיעו הכספים ליעד הראוי. הוצאות בסך של 12,500 ₪ ובתוספת החזר אגרה בסך 633₪, ינוכו מכספי טען הביניים, ויועברו למבקשת באמצעות בא כוחה. טען ביניים