תביעה על סך 70,000 ₪ בטענת מעצר שווא רשלני התביעה הוגשה מלכתחילה גם נגד השוטר שביצע את המעצר- נתבע 1- ואולם הצדדים הסכימו שהתביעה נגדו תימחק והנתבעת 2 תהיה נתבעת יחידה. התובע טוען כי במוצאי יום העצמאות תשע"ב, לאחר שהוא סיים לחגוג את חגיגות יום העצמאות יחד עם הוריו ומשפחתו, הוא ירד מביתו לעזור לאחיו להעלות חפצים מהרכב לדירה. הדבר היה בחצות הלילה. כאשר הוא ואחיו היו למטה הוא ראה 2 שוטרים (אחד מהם היה הנתבע 1 בתיק) סורקים את הרחוב. בשיחה איתם הוא הבין שמחפשים פורץ שפרץ לדירה כלשהי ברחוב. התובע עלה לדירה ולאחר מכן ירד כדי לעשן סיגריה ואז הגיעו שוב השוטרים ושאלו אותו מה הוא עושה במקום. התובע השיב שהוא גר שם עם הוריו וכי הוא פרק את הרכב לאחר שחזרו מחגיגות יום העצמאות. השוטר לא קיבל הסבר זה ערך חיפוש ברכב ומצא בו סכין. השוטר עלה עם התובע לבית הוריו. אביו של התובע אמר שהסכין שייכות לו, למרות זאת החליט השוטר לעכב את התובע בחשד לביצוע הפריצה, ולאחר מכן בניידת עצר אותו באותו חשד. כאשר התובע הגיע לתחנת המשטרה הוא המתין 4 שעות עד שנחקר. בחקירתו הכחיש התובע כל קשר לפריצה. בתום החקירה ניטלו טביעות אצבע וצילום של התובע והוא הוכנס לתא, עם בן מיעוטים. רק בשעה 9:30 בבוקר, לאחר שנבדק מסוף המשטרה והתברר שאין לתובע עבר פלילי, נאמר לו שידאג לחתימת ערב והוא ישוחרר למעצר בית בין 5 ימים. התובע שרצה להשתחרר הסכים להשתחרר בתנאים אלה. כשהתובע שוחרר נותרו נעליו בידי המשטרה, והוחזרו לו מאוחר יותר. התובע הגיש תלונה במח"ש נגד נתבע 1 בגין מעצר ללא סיבה. התובע טוען איפוא כי מעצרו היה רשלני וזדוני ובמהלכו נרמסו זכויותיו כולל זכותו לחירות וכבודו. התובע טוען שהוא נעצר ולא רק עוכב מסיבות של נוחות ושיקולים זרים. התובע טוען עוד כי לאחר שהיה ברור שהוא אינו הפורץ היה צריך לשחררו ולא להתנות את השחרור במעצר בית. התובע תובע, כאמור, 70,000 ₪ כדלקמן: מעצר שווא 35,000 ₪ פגיעה בחירות 5 ימים 25,000 ₪ השפלה, עגמת נפש ובזבוז זמן 10,000 ₪ סה"כ 70,000 ₪ הנתבעת טוענת כי השוטרים נהגו כדין תוך מילוי חובתם. התובע עוכב ונעצר כדין משום שענה לתיאור של החשוד בפריצה כפי שהתקבל אצל השוטרים, הן מבחינת חזותו החיצונית והן מבחינת תיאור הלבוש, כשלכך מצטרפת התנהגות חשודה של התובע ואחזקת סכין ברכב שלא כדין. לטענת הנתבעת במועד הרלבנטי בסביבות שעה 00:10 הגיעו השוטרים לאזור רחוב מרכוס 14 בירושלים, לאחר שהתקבלה קריאה על פריצה באזור. התיאור של הפורץ שהתקבל היה של בחור צעיר שברח דרך החלון והוא לובש קפוצון שחור. השוטרים ראו בחור לובש קפיצון שחור נכנס לרכב מסוג וולוו. תחילה הם לא קישרו בינו לבין התיאור שנמסר והמשיכו בסריקות. לאחר מכן העמידו את הניידת וביצעו סריקה רגלית במהלכה הבחינו בתובע כשהוא לובש טריינינג שחור, עם פסים לבנים בצדדים, וקפוצון שחור. התובע נשאל למעשיו והסביר שהוא מתגורר במקום והוא התבקש על ידי אביו להזיז את הרכב שחנה במקום אסור. השוטרים ביררו שוב את תיאורו של הפורץ ומשנמסר להם שמדובר בפורץ בעל עור בהיר (כפי שנראה התובע) ושהוא לבקש קפיצון שחור (כפי שלבש התובע) ושהיו פסים לבנים (כפי שהיה אצל התובע) הם בדקו האם לתובע יש את מפתחות הרכב. בחיפוש שנעשה, בהסכמה, התברר שלתובע לא היו מפתחות של הרכב אלא מפתחות של קטנוע. התובע שינה בשלב זה את גירסתו ומסר שהוא כבר חזר הביתה והחזיר את מפתחות הרכב. התובע אמר שהוריו בבית והם ישנים. השוטרים והתובע ניגשו לביתו של התובע על מנת שהתובע יביא את מפתחות הרכב ולאחר שהמפתחות הובאו בוצע ברכב חיפוש - בהסכמה - במהלכו נמצאה הסכין המתקבעת בעלת להב חד. דבר זה עורר חשד אצל השוטרים והם הודיעו לתובע שהוא מעוכב. התובע ביקש לקחת את מכשיר הטלפון הסלולרי שלו מהבית והודיע להוריו שהוא מעוכב. בשלב זה אמר אביו של התובע שהסכין שלו ושהוא לא ידע שאסור להחזיק סכין ברכב. השוטרים הסבירו לאב שבנו עונה על תיאורו של חשוד שפרץ לדירה באזור ולפיכך הוא מעוכב. לאחר שנמסר דיווח לקצין היחידה ולאור החשד הודיעו לתובע שהוא עצור והוא הובא לתחנת מוריה לחקירה. חקירתו של התובע נערכה בשעה 5:24 בתום חקירה הוחלט לשחררו בתנאי מעצר בית ל- 5 ימים תוך מתן אפשרות לצאת לתפילות בליווי. נעליו של התובע נלקחו כדי לקחת טביעות רגל ולהשוותם לטביעות שבמקום הפריצה. בסופו של דבר תיק החקירה נגד התובע נסגר מחמת כך שאין עילה פלילית ותיק החקירה בקשר לפריצה נסגר בעילה של עבריין בלתי ידוע. הסכין הושמדה בהסכמה. התלונה שהגיש התובע במח"ש נבדקה והוחלט שלא לפתוח בחקירה, כיוון שלא הונחה תשתית המלמדת על ביצוע עבירה על ידי השוטר. הנתבעת טוענת איפוא שהשוטרים פעלו כדין ובהתאם לנתונים שהיו בידיהם באותה עת כאשר התובע ענה לתיאור של החשוד וזאת לאחר בירור נוסף שעשו התובעים קודם לעיכובו ומעצרו. לא מדובר בפעולה רשלנית של התובעים והתנהגותם היתה סבירה ומתבקשת בנסיבות הענין. גם שחרור התובע בתנאים היתה פעולה מידתית וסבירה בנסיבות המתוארות. כיוון שלמעשה לא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים הם הסכימו להצעתי שכל צד יסכים בקצרה ויינתן פסק דין וכך נעשה. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי למרות שהתברר, בסופו של דבר, שהתובע לא קשור לאירוע הפריצה ולמעשה מעצרו לא היה נחוץ, לא ניתן לאמר שהשוטרים שביצעו את המעצר פעלו ברשלנות או בחוסר סבירות. השאלה לא צריכה להיבדק בדיעבד, לאחר שהתברר בחקירה שהתובע לא קשור לפריצה. הבדיקה צריכה להיעשות לפי התנהגות השוטרים בזמן אמת, היינו, בעת קבלת הדיווח על אירוע הפריצה ותיאור החשוד. אין ספק שתיאור של התובע תאם לתיאור החשוד הן בחזותו של התובע (בהיר עור) והן בלבושו של התובע (מכנסיים עם פסים לבנים וקפוצון שחור). אין גם מחלוקת שהגירסה הראשונית שמסר התובע בענין הזזת הרכב נמצאה לכאורה לא מדוייקת. התובע מסר שהתבקש להזיז את הרכב כאשר לא היו בידיו כלל מפתחות של הרכב. אין ספק שברכב נמצאה סכין שהחזקתה אסורה ואין ספק שהתובע נמצא במקום סמוך למקום בו ארעה הפריצה לפי הקריאה המשטרתית. בנסיבות אילו, אין מקום לקבוע כי השוטרים נהגו ברשלנות בעוצרם את התובע. התובע היה חשוד בביצוע עבירות של פריצה והחזקת סכין שכל אחת מהן מהווה עבירה בת מעצר. גם לו היתה המסקנה שהשוטרים פעלו בחוסר שיקול דעת (ואף זאת איני יכול לקבוע) ברור שהם לא פעלו ברשלנות. גם טענות התובע בענין חקירתו ותנאי שחרורו אין בהם כדי לקבוע שהיתה רשלנות כלשהי. התובע נחקר זמן לא רב לאחר הגעתו לתחנת המשטרה, בהתחשב גם בשעת המעצר (1:10) ושוחרר כעבור כ- 8 שעות כולל זמן חקירתו. בנסיבות הענין אין אפוא לקבוע כי היתה התרשלות של משטרת ישראל בענין חקירתו של התובע. גם שחרורו של התובע בתנאים, שחרור שנעשה בהסכמה, אין בו כדי התרשלות וזאת בהתחשב בכל האמור לגבי נסיבות מעצרו של התובע. כאמור לעיל, התוצאה המשפטית לא צריכה להיבחן בדיעבד לאחר שהתברר שלתובע אין חלק באותה פריצה. הבדיקה צריכה להיעשות לפי הנתונים שהיו בזמן אמת, ולא ניתן לאמר שהם לא הצדיקו את המשך החקירה כשהתובע מוגבל בתנועותיו ונמצא תחת השגחה. יש לזכור גם שלתובע אושר לצאת בלווי אחד המפקחים הערבים לצרכי תפילה. התוצאה היא איפוא שלא היתה רשלנות של השוטרים בכל הליך מעצרו וחקירתו של התובע ולפיכך אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין אלה. אני דוחה איפוא את התביעה ובנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות. מעצר