האם התאונה נגרמה בשל כך שהוולוו עברה ממצב עמידה בצד הכביש למצב נסיעה וכך הפתיעה את הטויוטה וגרמה להתנגשות המכוניות, או, שכטענת הנתבעים, הוולוו לא עמדה כלל לפני התאונה אלא הייתה בנסיעה רציפה ורק האטה את מהירות נסיעתה בקטע הכביש שבו התרחשה התאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת. שיעורי הנזקים הנתבעים מוחזקים אפוא להיות בלתי שנויים במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. הודעה מפורטת על התאונה שמסר נהג הטויוטה לחוקר מטעם התובעת ביום 21.6.12. תמונות נזקי שני הרכבים. תמונות של הכביש שבו אירעה התאונה (לא מיום התאונה). עדויות שני הנהגים המעורבים בישיבת היום. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד. מצאתי להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעת. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מדובר בתאונה לה היו עדים שני הנהגים בלבד, ולכן מדובר ב"מילה נגד מילה". מצאתי כי עדות נהג הוולוו מהימנה ומשכנעת יותר מזו של נהג הטויוטה, ואף מצאתי שהעדות הראשונה נתמכת ביתר הראיות הקיימות. התובעת לא הציגה דו"ח חקירה פרטית שנערך עפ"י בקשתה, והדבר פועל לחובתה. מדובר בדו"ח שבו מפורטים ממצאים, בין היתר, של שחזור התאונה ביחד עם נהג הטויוטה (טופס ההודעה המפורט הנ"ל מיום 21.6.12 הוכן במסגרת החקירה). התובעת לא העידה את האדם עימו שוחח נהג הטיוטה מזירת התאונה (עפ"י עדות נהג הוולוו אותה אני מקבל), וגם עובדה זו פועלת לחובתה. במצב של דלות ראייתית כבמקרה שלנו מצופה היה שתוגש כל ראייה קיימת. התברר כי הגרסה בדבר זווית פגיעת המכוניות, כפי שמשתקפת בתמונות שצולמו ונערכו ע"י החוקר הפרטי מטעם התובעת, אינה גרסה נכונה (שורות 21-24 בעמ' 3 לפרוטוקול). תמוה כיצד קרה שגרסה שנגבתה ונערכה בהשקעה גדולה יחסית מתבררת כגרסה בלתי נכונה, והדבר מעלה ספקות באשר לשאלת אותנטיות הגרסה שהוצגה ע"י התובעת. בהודעתו הראשונה בזמן של נהג הטויוטה על התאונה (מוצג ת/1) הוא כלל לא דיווח על עצירת או עמידת הוולוו עובר לתאונה על אי-התנועה בצד הכביש, והלוא זו ליבת טענתו וגרסתו ביום הזה. הדבר תמוה. נהג הטויוטה אמר במס' הזדמנויות כי נהג הוולוו האשים את נהג הטויוטה בזירת התאונה בנהיגה במהירות, אך, למרבה ההפתעה ובניגוד למצופה, נהג הטויוטה לא אומר כי הדף טענה זו בטענה נגדית (מתבקשת לשיטתו) לפיה התאונה אירעה באשמתו של נהג הוולוו. מצאתי להאמין לעדות נהג הוולוו בפניי, לפיה אינו יודע מהי גרסתו של נהג הטיוטה לגבי נסיבות התאונה. עדות זו אמנם מפתיעה במידת מה בתוכנה, מאחר שניתן היה לצפות שהעד יתעניין בתוכן ההליך שאליו נקרא לעדות ואף ניתן היה לצפות שמי שהזמין את העד יכינו לקראת עדותו, אך דווקא העובדה שעד זה לא ידע מה טוען הנהג השני העניקה לעדותו איכות ראשונית וספונטנית שמשרתת את ערך האמת. סיכום התביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת. על התובעת (הנתבעת שכנגד) לשלם לנתבעת 2 (התובעת שכנגד) את הסכומים הבאים: סך של 11,558 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.9.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,400 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. כבישרכבתאונת דרכים