הגשת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט ללא בדיקת התובע מבוא לפניי בקשת התובעת לפסילת חוות דעתו של פרופ' יורם קלוגר, מומחה לכירורגיה כללית שמונה כמומחה הרפואי מטעם בית המשפט שהתבקש לחוות דעתו בשאלת רשלנותה של הנתבעת כלפי התובעת, אם בכלל, ושאלת שיעור נכותה של התובעת. הטעם לבקשה הינו כי נתן חוות דעתו מבלי שבדק את התובעת, וזאת על אף שבהחלטת המינוי נקבע כי עליו לבודקה וליתן חוות דעתו. עסקינן בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בטענה כי בדיקת קולונוסקופיה שבוצעה במכון הגסטרואנטרולוגי בשנת 2005 (להלן: "הבדיקה"), בוצעה ברשלנות שבעטיה נגרמה לה נכות. התובעת צירפה לכתב תביעתה את חוות דעתו של ד"ר יצחק בייר, מומחה לכירורגיה כללית וקולופרוקטולוגיה, אשר סבר כי הבדיקה בוצעה ברשלנות. ד"ר בייר סבר מצא כי אין בנמצא כל מסמך בחתימת התובעת המעיד על כך שהרופא שביצע את הפעולה מסר אינפורמציה מדויקת לגבי הסיכונים הכרוכים בביצוע הפעולה, וקיבל את הסכמתה. ד"ר בייר הוסיף ומצא כי כתוצאה מביצוע הבדיקה, נגרמה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 60% לפי סעיף 14(1)(ה) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), בגין מצב לאחר יותר מניתוח אחד במערכת העיכול, עם סימנים של חסימה חלקית חשוכת מרפא, ונכות בשיעור של 40% לפי סעיף 20(ד) לתקנות בגין מצב לאחר פציעה או ניתוח בטן עם EVENTRATIO. הנתבעת חלקה על חוות דעתו של ד"ר בייר והגישה מטעמה את חוות דעתו של פרופ' אריאל הלוי, מומחה לכירורגיה כללית, אונקולוגית ואנדוסקופית. פרופ' הלוי סבר כי הבדיקה לא בוצעה ברשלנות, ומצא כי לתובעת נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 20(ד) לתקנות, 10% בגין צלקות לפי סעיף 75(א) לתקנות ו- 10% נוספים לפי סעיף 14(1)(ב) לתקנות, בגין הפרעות קלות של מערכת העיכול, לאחר פציעות וניתוחי קיבה ומעיים. פרופ' הלוי חלק על דעתו של ד"ר בייר כי לא נמצא טופס הסכמה לביצוע הבדיקה. פרופ' הלוי נסמך על דו"ח הבדיקה בו מציין ד"ר וויסברג שהוסבר לתובעת מה היא עומדת לעבור, ועל הסיכונים של הבדיקה. בעקבות חוות דעתו של פרופ' הלוי, הגישה התובעת חוות דעת משלימה מטעמו של ד"ר יצחק בייר. ד"ר בייר מציין כי התובעת אינה דוברת או מבינה את השפה העברית, והשפה השגורה בפיה היא השפה הרוסית. לכן, חלה החובה להסביר לה את הנדרש בשפתה ולהחתימה על טפסים יעודיים בשפה הרוסית, בנוסח שהופק בשנת 2001 על ידי ההסתדרות הרפואית. בתגובה לחוות דעתו המשלימה של ד"ר בייר, הגישה הנתבעת את חוות דעתו המשלימה של פרופ' הלוי. יאמר כי שני המומחים בדקו את התובעת עובר למתן חוות דעתם. ד"ר בייר ופרופ' הלוי לא שבו ובדקו את התובעת, עובר להכנת חוות דעתם המשלימות. נוכח המחלוקת שבין המומחים, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, לרבות זהותו. בהחלטת המינוי מיום 30.10.13, הורה בית המשפט למומחה לפנות בבקשה לקצוב את שכרו, וזאת לאחר קבלת התיעוד הרפואי מהצדדים, ובטרם יבדוק את התובעת. כן התבקש המומחה לבדוק את התובעת ולחוות דעתו במחלוקות שבין מומחי הצדדים. הצדדים המציאו למומחה את התיעוד הרפואי וביום 2.4.14 הומצאה לבית המשפט ובמקביל לצדדים, חוות דעתו מיום 30.03.2014 של המומחה הרפואי. חוות הדעת נתנה מבלי שהמומחה פנה לבית המשפט לקבלת אישור לשכרו המבוקש, ומבלי שזימן לבדיקה את התובעת. המומחה סקר בחוות דעתו את התיעוד הרפואי הרב שהומצא לו על ידי הצדדים, בציינו: "...לא הזמנתי את הגב' X X למרפאתי והסתפקתי בתמונות שסופקו ע"י התובעים וחוות הדעת לגבי מצבה העדכני, הן ע"י בא כוח התביעה והן ע"י בא כוח הנתבעת שהינן חופפות וכמעט זהות" (עמוד 2 לחוות הדעת). ובהמשך: "3. דוח הקולונסקופיה מודפס וחתום באופן ברור. הדוח מלמד כי הרופא הבכיר שביצע את הבדיקה קיבל בצורה מסודרת את האנמנזה מהחולה ומציין במפורש כי מהלך הבדיקה וסיבוכיה הוסברו לחולה וכי היא נתנה הסכמתה לבדיקה ... 5. בגיליון הרפואי במכון הגסטרו קיים טופס ההחתמה על הסכמה מדעת של הגב' X X" (סע' 3,5 לפרק הדיון). המומחה מצא כי התובעת טופלה במסירות ובמקצועיות על ידי הצוותים הרפואיים של הנתבעת, וכי בהתנהלותם אין "...שמץ של נקיטה רשלנית ונהפוך הוא - ההחלטה לקולונוסקופיה הייתה מבוססת, הכנה לקראתה הייתה נכונה והטיפול בסיבוך שאירע - מקצועי." המומחה קבע לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 40% לפי סעיף 20(ד) לתקנות בגין מצב לאחר פציעה או ניתוח בטן, 10% נכות לפי סעיף 75(א) לתקנות בגין צלקות ו- 10% נוספים לפי סעיף 41(1)(ב) לתקנות בגין מצב כללי ירוד. לטענת התובעת, לאור האמור לעיל, יש לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה רפואי אחר. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.. תמצית טענות הצדדים תמצית טענות התובעת להלן אביא את תמצית טענות התובעת מדוע יש לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות תחתיו מומחה אחר: המומחה משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט, במצבים של מחלוקת בין המומחים של הצדדים, ומשמונה - חזקה עליו שינהג באופן מקצועי ויעשה עבודתו נאמנה; בהחלטת המינוי נדרש המומחה לעיין במסמכים, לבדוק את התובעת ולקבוע ממצאים לגבי מצבה הרפואי, בעקבות הטיפול הרפואי שקיבלה מהנתבעת, וכן לחוות דעתו בכל השאלות השנויות במחלוקת בין מומחי הצדדים. המומחה לא פעל בדרך זו; אומנם, רשאי המומחה לעשות שימוש בממצאיו של מומחה אחר, אולם אין הוא רשאי לאמץ חוות דעתו מבלי להפעיל שיקול עצמאי, ומשלא עשה כן יש לפסול את חוות דעתו; מינוי המומחה על ידי בית המשפט נעשה נוכח הפער שבין המומחים מטעם הצדדים; אי בדיקת התובעת, הינו פגם היורד לשורשו של עניין - אי הליכה בדרכי ההתוויה של בית המשפט, הכוללות את השלב הבסיסי של פגישה עם נשוא התביעה הרפואית, התרשמותו בגוף ראשון מדבריו, וממצבו הגופני לאחר בדיקה קפדנית, ולא כך נהג המומחה. תמצית טענות הנתבעת: להלן אביא את תמצית טענות הנתבעת מדוע יש לדחות הבקשה: החלטת המינוי הומצאה לצדדים ביום 06.11.2013, כאשר מאותו מועד ועד לקבלת חוות הדעת בפועל ביום 30.03.2014, הייתה לבא כוח התובעת האפשרות לתאם עם המומחה מועד לבדיקת התובעת, אילו סבר שבאמת נחוץ לבודקה; עסקינן בתובעת כבת 90, שהמומחה היה ער לגילה, ועל כן מאחר ששתי חוות הדעת נותנות תמונה ראויה על מצבה - אין מקום או צורך לבודקה שוב ולהטריחה לשם כך; המומחה התייחס לממצאים ולהתרשמות של שני המומחים מטעם הצדדים, גם לתמונות שצורפו מטעם התובעת וגם לרשומה הרפואית. מלוא המידע היה בפני המומחה, והחלטתו הינה סבירה לחלוטין בנסיבות, ואין מקום להיעתר לבקשה. תגובת התובעת אביא להלן את תמצית תגובת התובעת: תפקידו של המומחה, לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת ולעשות זאת בנאמנות והגינות, אולם המומחה לא פעל בהתאם לחובתו זו; אף לא אחד ממומחי הצדדים לא ההין לפסוח על בדיקת התובעת למרות גילה המתקדם. השתלשלות הענינים לאחר הגשת טיעוני הצדדים לאחר שבחנתי את טעוני הצדדים וחוות הדעת, מצאתי כי קיימת מחלוקת עובדתית בין המומחים בשאלה האם התובעת אכן הוחתמה על טופס הסכמה מדעת, עובר לביצוע הבדיקה. על כן, בהחלטתי מיום 13.5.14 התבקשה הנתבעת להמציא את עותק טופס ההחתמה על הסכמה מדעת עליו הוחתמה התובעת, עובר לבדיקה. כן, התבקשה להמציא עותק דו"ח הבדיקה. ביום 14.5.14 המציאה הנתבעת את המסמכים כדלקמן: "טופס הסכמה אנדוסקופיה של מערכת העיכול", בחתימת התובעת ובחותמו של ד"ר וייסברג (להלן: "טופס ההסכמה"), וכן דוח הבדיקה מאותו מועד שנערך ע"י ד"ר וייסברג שביצע את הבדיקה. טופס ההסכמה ערוך בשפה העברית. בתגובתו לתיעוד שצורף ע"י הנתבעת הודיע ב"כ התובעת כי בא כוחה הקודם של התובעת אסף את כל הרשומות הרפואיות ממחלקת רשומות רפואיות של הנתבעת. "בקבלת הרשומה הרפואית מהנתבעת שם ליבו ב"כ התובעת בשעתו כי הדוח הקולונוסקופי הנוגע לאירוע המסוים חסר, ובעקבות כך התבצעה פניה מחודשת למח' רשומות של הנתבעת לקבלת המבוקש ... טופס ההסכמה ... נעדר מהרשומה שסופקה בעקבות הבקשה החוזרת, הרשומה הרפואית על כל פרטיה הועברה לחתום מטה ע"י בא כוחה הקודם של התובעת". הוסיף וטען ב"כ התובעת כי היה על ביה"ח להחתים את התובעת על טפסים יעודים בשפה הרוסית שכן אין היא דוברת את השפה העברית. כן נטען כי באשפוזים שקדמו לבדיקה, הוברר לצוות הרפואי שטיפל בתובעת כי איננה דוברת את השפה העברית ואין ביכולתה להתמודד עם תוכן הטפסים שהוצגו בפניה. אי לכך הוחתמו לחילופין על הטפסים הללו כלתה, בנה, וההסברים הנדרשים נתנו לכלתה ולבנה. מטעם זה התבקש ביהמ"ש שלא לקבל את טופס ההסכמה ואת דוח הבדיקה, כהסכמה מדעת של התובעת. בתשובתה לתגובת התובעת השיבה הנתבעת כי יש בתיק טופס הסכמה בחתימת התובעת, וכן בדוח הבדיקה יש התייחסות להסבר שניתן לתובעת. באשר לשאר טענות התובעת בתגובתה - הן עניין להוכחות ו/או לסיכומים. הכרעה הוראות הדין תקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 מורה כדלקמן: "סמכותו של מומחה רפואי וחובותיו: מומחה רפואי שמינהו בית המשפט או הרשם רשאי לדרוש מבעל דין שיעמיד לבדיקה מי שטעון בדיקה לביסוס כתב טענותיו; הוא רשאי לדרוש מבעל דין לאפשר לו לשמוע דעתו של רופא או מומחה רפואי שנתן חוות דעת מטעם בעל דין ולקבל מכל אדם או מוסד, לעיון ולהעתקה, את הרשומות הרפואיות הנוגעות למי שטעון בדיקה כאמור, והוא חייב לערוך בדיקה ולשמוע דעתו של רופא או מומחה רפואי כאמור, אם ביקש כך בעל דין, וכן לעיין ברשומות כאמור, אם הוגשו לו מטעם בעל דין" בתי המשפט נדרשו לא אחת להורות על פסילת חוות דעתם של מומחים רפואיים המתמנים על ידי ביהמ"ש. מהפסיקה עולה כי לא בנקל יש לפסול חוות דעת של מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. כבוד השופט זילברטל נדרש ברע"א 1138/12 אי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני ואח' לבקשת תובעת לפסילת חוות דעתו של מומחה שמונה בתביעה בעילה של רשלנות רפואית. הטעם לבקשה היה כי המומחה מונה בשאלת שיעור הנזק בלבד, אולם חרף כך נדרש מיוזמתו גם לשאלת החבות והכריע בה. עוד יצוין כי המומחה עובד במוסד רפואי של מדינת ישראל שהינה הנתבעת בתביעה: "הלכה פסוקה היא, כי גם אם מתגלים פגמים בחוות הדעת, אין המסקנה צריכה להיות בהכרח פסילתה, אלא שומה על בית המשפט לשקול "אם מדובר בפגם היורד לשרשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין" (רע"א 7098/10 טביבזדה נ' שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 31.1.2011)). זאת, במיוחד אם אנו מצויים בשלב שלאחר הגשת חוות הדעת, כיוון שאז מתחזקת האפשרות שתוצאת חוות הדעת היא שהניעה את מבקש הפסילה. על כן, גם אם המומחה חרג בשוגג ובתום לב מהוראות החוק ומהנחיות בית המשפט, לא ימהר בית המשפט לפסול את חוות דעתו כשניתן להסיר את הפגמים בעזרת הוראה מתונה יותר (להרחבה ראו: א' ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 690 (מהדורה רביעית - תשע"ט)).13. האם בענייננו מחיקה של חלקים מחוות דעתו של המומחה תמנע את עיוות הדין? לטעמי התשובה לשאלה זו היא בשלילה" (ס' 12- 13 להחלטה).כבוד השופט זילברטל מצא כי אין מנוס מלהורות על פסילת חוות הדעת ודחה את בקשת הנתבעת, שלא לפסול את קביעת המומחה בשאלת שיעור הנזק שבגינו מונה. לגופה של הכרעה משביהמ"ש הורה למומחה לבדוק את התובעת - חובה היה עליו לעשות כן. ברם, האם די בכך על מנת להורות על פסילת חוות דעתו ולמנות מומחה אחר תחתיו? אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי בקפידה את כתב התביעה, חוות דעת המומחים מטעם הצדדים וטיעוניהם - מצאתי בשלב זה לפחות, כי בכל הנוגע לשאלת החבות - דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת, ככל שהמומחה יוזמן לחקירה על חוות דעתו ובמהלכה יוברר כי נפל פגם בחוות דעתו, בשל אי בדיקתה של התובעת על ידיו - אשוב ואדרש לבקשה. שקלתי האם יש טעם להורות למומחה לבדוק את התובעת וליתן לאחר בדיקתה חוו"ד משלימה לאחר בדיקתה, וזאת בכל הנוגע לשאלת החבות ומצאתי כי לא יהיה בכך כדי לשנות ממסקנתו של המומחה וזאת בשל הנסיבות נשוא בקשה זו כפי שיפורטו בהמשך. לסיום אדרש לשאלה האם היה על המומחה לזמן את התובעת לבדיקה, על מנת לקבוע את שיעור נכותה, ולא להסתפק בתיעוד ובתמונות שעמדו בפניו. נימוקי ההכרעה מבוא עסקינן בתובעת כבת 90, אשר בשנת 2005 בעת היותה כבת 85, בוצעה לה בדיקת קולונוסקופיה ביחידה הגסטרואנטרולוגית בביה"ח "סורוקה" בב"ש. לאחר הבדיקה, שוחררה לביתה. כ- 14 שעות לאחר מכן עקב כאבים חזקים הועברה לחדר המיון בביה"ח, נבדקה ולאחר ביצוע צילום רנטגן שהדגים אוויר חופשי בחלל הבטן, נקבע שנגרם נקב במעי הגס הקשור בקשר ישיר לבדיקה. בעקבות זאת, עברה התובעת ניתוח ובהמשך טיפולים נוספים, עקב הסתבכות מצבה הרפואי. כתוצאה מהניתוחים שעברה בבטנה, קיימים קרעים בדופן הבטן שגורמים לה לטענתה אי נוחות מרבית, קושי בעמידה וסבל רב בתפקודה היומיומי. עיון בחוות הדעת של המומחים מטעם שני הצדדים ובכתב התביעה מלמד כי בכל הנוגע לשאלת החבות נסמכים המומחים על התיעוד שעמד בפניהם, וכי פרופ' קלוגר נסמך גם על כתבי הטענות. בכתב התביעה נכתב כי: "התובעת, בשום שלב, לא הוחתמה על טופס הסכמה לביצוע הבדיקה. כן, לא חתמה התובעת על טופס כל שהוא המאשר כי הוסברו לה הסיכונים וסיכויים בביצוע הבדיקה בעיקר עקב מצבה הייחודי (הניתוחים הרבים שעברה, גילה המתקדם ומחלות הרקע"). (ס' 12-13 לכתב התביעה). בחוות דעתו של פרופ' הלוי נכתב: "בתיק המסמכים שהועמדו לרשותי נמצא טופס הסכמה לביצוע הבדיקה. יתרה מזאת, מבצע בדיקה, ד"ר וייסברג מציין במפורש בדו"ח שהוסבר לגב' מה היא עומדת לעבור ועל הסיכונים שבבדיקה" (עמוד 4 לחוות הדעת). בעקבות חוות דעתו של פרופ' הלוי הגישה התובעת חוות דעת משלימה ובה התייחסה בין היתר, לאמירתו זו של פרופ' הלוי: "...הריני לציין כי במסמכים שעמדו לרשותי לא נמצא כל מסמך הסכמה שכזה. זה גם המקום לציין, דבר מוסכם גם על פרופ' הלוי (כעולה מחוות הדעת שלו), שהגב' X אינה דוברת או מבינה את השפה העברית, והשפה השגורה בפיה היא השפה הרוסית, ולכן חלה החובה להסביר לה את הנדרש בשפתה ולהחתימה על טפסים יעודיים ברוסית" (עמוד 1 לחוות הדעת המשלימה). לחוות הדעת המשלימה צורף "טופס הסכמה: הדגמה אנדוסקופית של דרכי המרה והלבלב", שנחתם על ידי התובעת בשנת 2000, עובר להתערבות פולשנית נוספת שבוצעה באותו מועד. כאמור, כל התיעוד הרפואי, כתב התביעה וארבע חוות הדעת עמדו בפני המומחה. המומחה מציין כי במסגרת התיעוד שעמד בפניו הומצאו לו בין היתר: "ארבעה קלסרים עבי כרס..." (עמוד 2 לחוות הדעת), וכדבריו: "אציין כי לא הזמנתי את הגב' X X למרפאתי והסתפקתי בתמונות שסופקו ע"י התובעים וחוות הדעת לגבי מצבה העדכני, הן על ידי בא כוח התביעה והן על ידי בא כוח הנתבעת שהינן חופפות וכמעט זהות" (עמוד 2 לחוות הדעת). נוכח המחלוקת העובדתית שבין מומחי הצדדים בשאלה האם בתיקי המסמכים שהועמדו לרשותם נמצא טופס הסכמה לביצוע הבדיקה, ומשפרופ' קלוגר ציין בחוות דעתו: "בגליון הרפואי במכון הגסטרו קיים טופס ההחתמה על הסכמה מדעת של הגב' X X" (ס' 5 לפרק הדיון), הוריתי לנתבעת בהחלטתי מיום 13.5.14 להמציא לעיוני עותק של אותו מסמך ככל שקיים, וכן עותק של דו"ח הבדיקה לו נדרשו המומחה ופרופ' הלוי. ביום 14.5.14 המציאה הנתבעת את דו"ח הבדיקה וכן "טופס הסכמה: אנדוסקופיה של מערכת העיכול" הנושא את חתימת התובעת וחותמתו של ד"ר וייסברג, אשר ביצע את הבדיקה וערך את הדו"ח. המומחה נדרש לדון בשאלה האם הנתבעת פעלה ברשלנות בעת ביצוע הבדיקה וכן האם הוסברו לה הסיכונים שבבדיקה טרם ביצועה. דהיינו, האם ניתנה הסכמתה מדעת לביצועה. באשר לשאלה האם הטיפול היה רשלני אם לאו- שלושת המומחים לא נדרשו לקבל מהתובעת מידע נוסף מעבר למידע שבתיעוד, על מנת לחוות דעתה בשאלה זו. באשר לשאלה השניה- כתב ההסכמה בחתימת התובעת עמד בפני פרופ' קלוגר. כן עמדה בפניו חוות דעתו הראשונה והמשלימה של ד"ר בייר, בה צוין במפורש כי לדברי התובעת לא הוסברו לה טרם הבדיקה הסיכונים שבביצועה. פרופ' קלוגר שהיה מודע לגרסת התובעת, קבע בהסתמך על כתב ההסכמה, שלא עמד בפני ד"ר בייר, כי התובעת חתמה על הטופס. משכך, לא התחייבה בדיקתה של התובעת ע"י המומחה על מנת לשוב ולקבל את גרסתה (שהובאה בחוות דעתו המשלימה של ד"ר בייר), והמומחה היה רשאי לקבוע את שקבע בשאלת החבות. מחוות דעתו המשלימה של ד"ר בייר למד המומחה כי התובעת אינה דוברת את השפה העברית, וכן כי קיימים טפסים יעודיים בשפה הרוסית, אשר אין חולק כי לא הוחתמה עליהם. המומחה לא נדרש לטענה זו ונסמך בחוות דעתו על כתב ההסכמה בשפה העברית הנושא את חתימת התובעת, ועל דו"ח הבדיקה שנערך ע"י ד"ר וייסברג, בו נרשם כי מהות הבדיקה וסיכוניה נמסרו לתובעת. השאלה הנדרשת להכרעה, אינה האם שגה המומחה שעה שקבע כי ניתנו לתובעת ההסברים הדרושים והאם די בהחתמה על כתב הסכמה שאינו טופס יעודי. השאלה הנדרשת להערכה היא האם המומחה היה מגיע למסקנה כי לא נתנה הסכמת התובעת, לו היה בודק אותה ושומע מפיה את שנמסר על ידה ונכתב ע"י ד"ר וייסברג ? הכרעה בשאלה האם להאמין לתובעת אם לאו, אינה נתונה להכרעת מי מהמומחים אלא לביהמ"ש, ועל כן קבלת גרסת התובעת מכלי ראשון אינה נדרשת. איני סבור כי בנסיבות העניין נגרם לתובעת עיוות דין בשאלת החבות בגין עצם העובדה שלא נבדקה ע"י מומחה. יובהר ויודגש כי דעתו זו של המומחה כפופה להכרעת ביהמ"ש שידרש לקבוע בשלב מאוחר יותר, האם אכן התובעת נתנה הסכמתה כמשמעה בדין. בשלב שמיעת הראיות או סיכומים, יכול ויהיה מקום להידרש לבקשת התובעת שלא לקבל את כתב ההסכמה ודוח הבדיקה כהסכמה מדעת של התובעת. לסיכום: סבורני כי בשלב זה לפחות אין מקום לפסילת חוות דעתו של הממחה בשאלת החבות. באשר לשאלת שיעור הנזק - היה על המומחה לזמן את התובעת לבדיקה בטרם קבע את שיעור נכותה, ולא להסתפק בעיון בחוות דעת הצדדים ובתיעוד הרפואי. משכך, קביעותיו בכל הנוגע לשאלת שיעור הנזק דינן להיפסל. בשלב זה, משקביעת המומחה בשאלת החבות נותרה על כנה, איני סבור כי נכון יהיה למנות מומחה בשאלת שיעור הנזק. מומחה מטעם בית המשפטחוות דעת מומחהבדיקת מומחה רפואימומחהחוות דעת