לטענת התובע הראה פרויקט המתאים לתמ"א 38מ והחתימו על טופס תיווך בגין העסקה (נספח ב' לתצהיר התובע מיום 12.8.12; להלן - "נספח ב'" ו"התצהיר הראשון" בהתאמה). אין מחלוקת, כי הפרויקט יצא אל הפועל, אך דבר לא שולם לתובע. 2.2 לטענת הנתבע, נספח ב' אינו התחייבות לתשלום דמי תיווך עבור פרויקט תמ"א 38, אשר כלל אינו מאוזכר בו, אלא התחייבות לתשלום דמי תיווך עבור רכישת דירה, אשר מעולם לא נרכשה ע"י הנתבע. עוד טוען הנתבע, כי התאריך הרשום על גבי ההתחייבות אינו נכון, באשר החל לפעול בקשר לבניין נשוא הפרויקט עוד בשנת 2007, ולא בשלהי שנת 2009; לטעמו של הנתבע, ההבדל בתאריכים מעיד על כך שהתובע מנסה לעשות שימוש בהתחייבות שלא בהתאם להסכמת הצדדים. בנוסף טוען הנתבע, כי התובע לא היה הגורם היעיל לביצוע ההתקשרות בין החברה שבבעלות הנתבע לדיירי הבניין, ואף מטעם זה לא מגיעים לו דמי תיווך. 3. הואיל ונספח ב' הינו מסמך מהותי להתקשרות, אבחן תחילה אותו ואבדוק טענות הצדדים לאורו. 4. השותפות בין התובע למר יונתן שטרית 4.1 בכותרתו של נספח ב' רשום 'תיווכית יהונתן נדל"ן' ובכתב יד הוספו המילים 'את יצחק מרגוליס'. כאשר נשאל על כך התובע בחקירתו לפניי, אישר כי הוא הוסיף את שמו בכתב ידו (עמ' 3 ש' 1-5). 4.2 התובע הסביר כי הוא ומר יונתן שטרית (להלן - "מר שטרית") היו 'שותפים בעסקאות נדל"ן' (עמ' 2 ש' 19, ש' 24-25), אך מלבד העסקה דנן, לא יצאה כל עסקה נוספת אל הפועל (עמ' 3 ש' 8, ש' 10-11). 4.3 התובע טען, כי חלוקת העבודה בינו לבין שותפו, מר שטרית, היתה - "שהוא זה שמחתים את הדיירים, והוא החתים אותם עוד לפני הפגישה הראשונה, ואני מביא את היזם" (עמ' 5 ש' 3-4) וכן - "השותף שלי יונתן היה צריך להביא את בעלי הדירות ואני את היזם ואנו שותפים שווים" (שם, ש' 6). 4.4 בחקירתו טען מר שטרית, כי התובע פנה אליו והציע עצמו לעבודה משותפת על עסקאות, וכי הוא לא סירב (עמ' 15 ש' 6-9), אך בה בעת טען כי לא היה שותפו (שם, ש' 22). מר שטרית אישר, כי נתן לתובע את פנקס ההזמנות של עסקו (שם, ש' 19-20, ש' 25-26), ועם זאת טען, כי התובע לקח את הפנקס ממנו שלא כדין (שם, ש' 9-12). אינני מאמינה לדברי מר שטרית, כי לא פעל בשיתוף פעולה עם התובע; מר שטרית לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שנתן לתובע את פנקס ההזמנות שלו, הכולל את פרטיו, לרבות מס' רישיונו (עמ' 3 ש' 1-5), והסברו כי עשה כן כדי שהתובע "יניח לו" (עמ' 15 ש' 26) איננו סביר או הגיוני, אף אינו מתיישב עם יתר הראיות שהובאו ע"י התובע (כפי שיפורט בהמשך). מר שטרית סתר עצמו בעדותו כאשר אישר שאמנם "נתן" לתובע את הפנקס, ובאותה עת טען שהתובע "חצי גנב" ממנו את הפנקס (שם, ש' 9); המדובר בגרסאות עובדתיות סותרות, ואין מר שטרית יכול לאחוז בשתיהן בעת ובעונה אחת. אם מר שטרית באמת לא רצה כל קשר עם התובע, כפי שהוא טוען היום, לא היה דבר שיחייבו לפעול אחרת. העובדה שפנקס ההזמנות שלו נמצא ברשותו של התובע, יחד עם ראיות נוספות שהובאו, ונוכח הודאתו של מר שטרית כי הוא נתנו לתובע, מלמדת כי אמנם היה קשר עסקי בין השניים, והכחשתו של מר שטרית לקיומו של שיתוף פעולה כאמור אינה תואמת את המציאות. 4.5 לתצהירו המשלים של התובע מיום 24.1.13 (להלן - "התצהיר המשלים") צירף התובע שלושה טופסי הסכמה לביצוע פרויקט תמ"א 38 (נספחים א1-א3), בכולם נרשמו הדברים הבאים - "אנו הח"מ בעלי הדירות ברח' ליאון בלום מס' 19, 21, 23 בחיפה נותנים בזאת את הסכמתנו העקרונית לביצוע פרויקט תמ"א 38. אנו ממנים בזאת את נציגי הבניין...[בחלק מהטפסים לא נרשם שם] וכן את מר יוני שטרית לפנות בשמנו אל חברות ויזמים על מנת לקבל הצעות לביצוע פרויקט תמ"א 38 וכן לבחון את יכולת הביצוע והמימון ולהכנת טיוטת הסכם התקשרות...". שלושת הטפסים האמורים מהווים חיזוק לטענתו של התובע, כי בחלוקת העבודה הפנימית ביניהם, מר שטרית היה אחראי על החתמת הדיירים. מטעם זה, העובדה כי הדיירים לא הכירו את התובע (כטענתם בתצהיריהם שהוגשו מטעמו של הנתבע או בעדותם לפניי) אין בה ולא כלום - הם היו אמורים להכיר את מר שטרית, נציגם, ולא את התובע; מר שטרית הכיר את התובע, ודי בכך. 4.6 אינני מאמינה לדברים שאמר מר שטרית בעדותו כי היה בדירת אחד מדיירי הבניין בפרויקט 'במסגרת המכולת ולא במסגרת תמ"א 38' (עמ' 16 ש' 3); לבעל מכולת אין צורך לבוא לבית של אחד מלקוחותיו. 'מסגרת המכולת' כשמה כן היא: במכולת, לא בדירת הקונה. הכחשתו של מר שטרית כי מונה כמייצג הדיירים (עמ' 16 ש' 7-8) סותרת את הדברים המפורשים הכתובים בנספחים א1-א3 לתצהיר המשלים, ואשר צוטטו לעיל. אינני מאמינה למר שטרית כשטען שעסק בפרויקט 'קהילתי' ולא עסקי (שם, ש' 8). לו כך היה הדבר, לא היה צורך בטפסים א1-א3 לתצהיר המשלים, בו שמו של מר שטרית הודפס, ולא מולא בכתב יד, משמע: הוכן מראש בכוונת מכוון. מר שטרית עצמו הודה בעדותו, כי 'עדיין לא' קיבל טובת הנאה מהפרוייקט (שם, ש' 26-27), כלומר: הוא מקווה כי יקבל בעתיד. התיקון שניסה לעשות לדבריו אלה, ולפיו היום כבר אינו מצפה לטובת הנאה, הואיל ו'התפטר מהפרויקט' (שם, ש' 28-29) - אינו אמת, אלא כאמור תיקון של דברים קודמים שאמר, ואשר ככל הנראה לא התכוון להגיד. 4.7 התובע טען, כי לאחר שהנתבע פנה אליו, הוא נסע אתו ברכבו למינימרקט של מר שטרית (עמ' 2 ש' 9), וקישר בין השניים; לשאלת בית המשפט השיב התובע כי ביום בו נחתם נספח ב' הציג לנתבע את הבניין (עמ' 3 ש' 19-22). 4.8 בעדותה של הגב' עטרה רייזל, מטעמו של הנתבע, אישרה העדה כי מר שטרית הכיר לדיירים את הנתבע (עמ' 11 ש' 13-14), ובכך "סגרה את המעגל": הנתבע פנה אל התובע, לאחר שזה חילק כרטיסי ביקור שלו בתיבות הדואר באזור מגוריו הנתבע (סע' 7 לתצהיר הראשון), התובע, אשר חיפש קבלן מבצע, עניין את הנתבע בפרוייקט לפי תמ"א 38 בבניין ברח' לאון בלום בחיפה, ולאחר שהנתבע הביע התעניינות, קישר התובע בין הנתבע למר שטרית, נציג הדיירים אשר התעניינו אף הם בביצוע הפרוייקט וחיפשו קבלן לביצוע. נוכח כל המפורט לעיל, אני מקבלת את גרסתו העובדתית של התובע, כי אמנם פעל בשותפות או בשיתוף פעולה עם מר שטרית, וקיבל ממר שטרית את פנקס ההזמנות של עסקו של מר שטרית, תיווכית, בכדי שיעשה בו שימוש לצרכי שיתוף הפעולה האמור. כן אני מקבלת את גרסתו העובדתית של התובע, כי חלוקת העבודה בינו לבין מר שטרית הייתה כי הוא דואג למציאת הקבלן המבצע, ומר שטרית מטפל בהשגת חתימות הדיירים. בפועל, מר שטרית אמנם דאג לקבלת חתימות הדיירים (נספחים א1-א3 לתצהיר המשלים), כטענת התובע, והתובע מצא את הקבלן המבצע. 5. מהות התחייבות הנתבע 5.1 בסע' 4(א) לנספח ב' נרשם במפורש כי הנתבע ישלם לתובע דמי תיווך בשיעור של 1% בתוספת מע"מ בגין עסקת קניה. בהמשך המסמך נרשם - "דירות נוספות ברחוב לאון בלום בחיפה הכול לבניה בקומבינציה...". 5.2 בסע' ה' לתצהירו המשלים ובחקירתו לפניי הסביר התובע, כי הכוונה במילים 'בניה בקומבינציה' היא לפרויקט עפ"י תמ"א 38 (עמ' 2 ש' 8-9). כאשר נשאל התובע בחקירתו, מה ההבדל בין עסקת קומבינציה לבין עסקה לפי תמ"א 38, השיב בכנות שאינו יודע (עמ' 5 ש' 13-14). אני נותנת אמון בדבריו של התובע, כי אמנם אינו יודע מה ההבדל, וזאת לאור התרשמותי הבלתי אמצעית ממנו, ובפרט התרשמותי, כי המדובר באדם פשוט ותמים מאד. ככלל, עדותו של התובע הייתה אמינה, ונמצאו לכל טענותיו חיזוקים הן במסמכים והן בעדויות עדי הנתבע, כפי שיפורט להלן. הואיל והתובע אינו יודע מה ההבדל בין השניים, ומאחר והוא העיד על עצמו כי אינו עו"ד (שם, ש' 10), אני מאמינה לדבריו בחקירתו, כי רשם בטופס, נספח ב', 'עסקת קומבינציה' ולא 'עסקה לפי תמ"א 38', כי זה מה שחשב לנכון לעשות באותו רגע (שם, ש' 15-17). התובע הסביר, כי סמך על שותפו, מר שטרית, ועל כך שהפנקס כולל את כל הפרטים שעליו לכלול לצורך עסקת תיווך (עמ' 2 ש' 18-22); התובע למעשה אומר, כי סבר שהדברים שרשומים בטופס, יחד עם המילים 'עסקת קומבינציה', שמשמעותה "חיזוק ותוספות בניה על הגג" (סע' ה' בתצהיר המשלים) מגדירים בצורה מדויקת את העסקה שנרקמה בינו לבין הנתבע. 5.3 לאחר שעיינתי בתצהיר הנתבע ושמעתי עדותו, אני סבורה, כי אף הנתבע הבין את העסקה בדיוק בדרך זו, וכי אמנם היה מפגש כוונות ורצונות ברור בין הצדדים. כן אני סבורה, שלאחר שהפרויקט יצא אל הפועל, חזר בו הנתבע מהתחייבותו והחליט שלא לשלם לתובע דבר, תוך שהוא נתלה בטיעונים טכניים כדי להתחמק מהתשלום. 5.3.1 ראשית, מבחינת לוחות הזמנים, טען הנתבע כי נספח ב' נחתם בשנת 2007, ולא במועד שבו נרשם כי נחתם. אף לו היה אמת בדבר, הרי שאין לכך כל משמעות: כאשר נחתמת התחייבות יש לקיימה, גם אם נחתמה שנתיים קודם למועד בו הצד שכנגד טוען כי נחתמה. חלוף הזמן, כשלעצמו, אינו מאיין את הזכות, בפרט כאשר לא התיישנה. במובן זה, לא ברורה נפקות טענת הנתבע. ואולם, וכפי שצוין לעיל, טענתו של הנתבע בדבר המועד בו נחתם נספח ב', התגלתה כבלתי נכונה עובדתית; הנתבע לא הביא כל אסמכתא לכך שהמו"מ החל בשנת 2007, למרות שלדבריו היו מסמכים רבים המעידים על כך, ולא ידע להסביר מדוע לא צורפו ולו חלק מהם (עמ' 9 ש' 25-30). הן בתצהירו והן בתצהירי עדיו נרשם כי תחילת ההתעניינות של דיירי הבניין בפרויקט לפי תמ"א 38 הייתה בשנת 2007, וזאת ללא קשר לתובע (סע' 6 לתצהיר הנתבע, סע' 8 לתצהיר הגב' עטרה רייזל, סע' 10 לתצהיר מר שטרית, סע' 4 לתצהיר מר מרק ציטקין ולתצהיר הגב' אמה רון). בעדותה של הגב' עטרה רייזל לפניי אישרה העדה, כי החלה להתעניין בתמ"א 38 בשנת 2009 (עמ' 11 ש' 11-13, ש' 24-29), בניגוד לנטען בתצהירה. גם בעדותו של מר שטרית, אישר העד כי הפרויקט התחיל בשנת 2009 (עמ' 16 ש' 14), בניגוד לנטען בתצהירו. עדים אלה, שהינם עדיו של הנתבע, סתרו את גרסתו של הנתבע, ובכך מהווים חיזוק לטענותיו של התובע בדבר מועד החתימה. בעקיפין, חיזוק זה מלמד על אמינותו של התובע מחד גיסא, לעומת חוסר אמינותו של הנתבע מאידך גיסא; לסתירה בין האמור בתצהירי עדי הנתבע למה שאמרו בעדותם משמעות חמורה ביותר: ניראה, כי לא די בכך שהנתבע בחר במודע שלא לומר אמת בתצהירו ובעדותו, אלא אף גרם לעדיו להצהיר דברים שאינם אמת בתצהיריהם; רק בחקירתם לפניי התגלתה האמת. התנהלות זו של הנתבע הביאה לכך שהדיון התארך שלא לצורך (עמ' 14 ש' 15), והדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות. דברי התובע, כי 'מה שהם אומרים זה שקר' (עמ' 3 ש' 25 ו-28; הכוונה לנתבע ולעדיו בתצהיריהם) היא אמת לאמיתה. 5.3.2 התרשמותי מן הנתבע לא הייתה חיובית; בחקירתו ניסה להתחמק מלהודות שהחתימות בנספח ב' הן חתימותיו (עמ' 8 ש' 25-26), למרות שהדבר לא היה שנוי במחלוקת. הנתבע טען בחקירתו לפניי, כי מי שהתקשר עם הדיירים "זו החברה נורה יזמות הכרמל בע"מ" (עמ' 9 ש' 12) - כאילו מדובר בצד שלישי שאין בינו לבין הנתבע כל קשר; רק כאשר נשאל על הקשר שלו לחברה, אישר כי הוא הבעלים והמנהל שלה (שם, ש' 13-16). התנהלות מעין זו מהווה לטעמי ניסיון הסתתרות של הנתבע מאחורי החברה שבשליטתו, דבר שאינו מסייע למהימנותו. המסקנה העולה מכל המפורט לעיל היא כי הנתבע אמנם התחייב לשלם לתובע דמי תיווך עבור הפרויקט. בהגינותו, טען התובע, כי הוא מבקש לקבל מחצית מדמי התיווך שנרשמו בנספח ב', הואיל והוא אמור לחלוק את התשלום עם שותפו, מר שטרית. 6. הגורם היעיל 6.1 סע' 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996, קובע כי מתווך במקרקעין יהא זכאי לדמי תיווך מלקוח אם נתקיימו כל אלה - "(1) הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך... (2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9; (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". 6.2 בחקירתו, הציג התובע רישיון מתווך בתוקף (עמ' 2 ש' 31-32), ובכך קיים את הוראות סע' 14(א)(1). סע' 9 לחוק קובע - "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה". השאלה היחידה אשר הייתה שנויה במחלוקת בין הצדדים לגבי הזמנה לביצוע פעולת התיווך במקרקעין, נספח ב', היא פרשנות המילים 'עסקת קומבינציה'; לא נטען, כי נספח ב' חסר את הפרטים הנדרשים בהתאם לסע' 9 לחוק. כפי שקבעתי לעיל, הנתבע חתם על הזמנה בכתב לביצוע פעולת התיווך בקשר עם פרויקט תמ"א 38 בבניין ברח' לאון בלום בחיפה, ועל כן התובע מקיים גם את הוראת סע' 14(א)(2). 6.3 לטענת הנתבע, התובע לא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות. לאחר שעיינתי בראיות ושמעתי העדים, אינני מקבלת טענה זו. כפי שנקבע לעיל, התובע ומר שטרית פעלו בשיתוף פעולה, והייתה ביניהם חלוקת עבודה ברורה: התובע אחראי על מציאת קבלן מבצע, ומר שטרית אחראי על קבלת הסכמת הדיירים. בפועל, כך בדיוק פעלו הצדדים - מר שטרית קיבל טפסים החתומים ע"י הדיירים בו מינו אותו לנציגם, והתובע הכיר את הנתבע וקישר בינו לבין מר שטרית, אשר הכירו לדיירים. התובע נכח במספר פגישות שהתקיימו בין הנתבע לדיירים (סע' ג' לתצהיר המשלים; עמ' 4 ש' 10-23), הגם שלא התערב במו"מ המסחרי בין הצדדים (עמ' 5 ש' 10-12). התובע מילא את חלקו בשותפות עם מר שטרית, ובכך שימש כגורם היעיל שהביא להתקשרות. לשותפות עם מר שטרית היו שני צדדים: הצד של הדיירים, והצד של הקבלן המבצע. התובע דאג לצד הקבלן המבצע, היינו: להבאת הנתבע, ובכך תרם לביצוע הפרויקט. 7. סכום העסקה 7.1 בסע' 13 לתצהיר הראשון טען התובע כיצד חישב את הסכום הנתבע. 7.2 למרות שכל המידע בדבר עלות הדירות ומספרן מצוי בידי הנתבע, בחר הנתבע שלא להביא כל ראיה לדבר. בהימנעותו כאמור, כמו גם בהעדר כל גרסה נגדית בעניין זה, מחזק הנתבע את טענות התובע, ואני מקבלת את החישוב שערך התובע בתצהיר הראשון: חצי אחוז משווי עסקה בסך של 8 מיליון ש"ח. 8. התוצאה על יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה (2.9.12) ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד תשלומם המלא בפועל. בניהמסמכיםתיווךתמ"א 38תמ"א