האם פגיעה אירעה בעת ירידתה מהרכב באופן שיש בו כדי לענות על ההגדרה של שימוש ברכב לעניין סעיף 1 לחוק הפלת"ד או שמא אירעה בנסיבות אחרות בשלב מאוחר יותר ליציאתה מן הרכב וללא קשר לשימוש ברכב. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובמוצגים שהוגשו ושמיעת העדים מטעם הצדדים אקבע כי עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה בהליך זה לעניין נסיבות האירוע וכי היא הוכיחה במאזן ההסתברויות הדרוש כי פגיעתה נגרמה במהלך יציאתה מן הרכב באופן שיש בו כדי להוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד. להלן הנימוקים. העדויות מטעם התובעת 5. גרסתה של התובעת באשר להתרחשות התאונה נותרה עקבית בפרטיה העיקריים והמהותיים מתחילת ההליך ועד תום שמיעת ההוכחות. עדותה בנושאים אלה, המהווים את ליבת ההליך, נתמכה גם בעדויות נוספות ולא הופרכה על ידי הנתבעת אם בחקירתה הנגדית של התובעת ובחקירת העדים מטעמה ואם במסגרת הבאת ראיות הנתבעת ואסביר. בכתב תביעתה מיום 2.9.12 התובעת טענה כי במועד האירוע נסעה עם בנה למג'ד אל כרום וכי לאחר עצירת הרכב, החלה לצאת ממנו ותוך כדי ירידה נפלה מתוך הרכב ארצה על רגל ימין ועקב כך נחבלה בברך ימין וביד שמאל (סעיף 3 לכתב התביעה). עיון במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, לרבות אלה מהמועדים הסמוכים ביותר למועד התאונה, מעלה כי נרשם בהם שוב ושוב כי פציעת התובעת אירעה במהלך ירידה או יציאה מרכב (ר' לדוגמא תעודת חדר מיון מיום 9.3.12 וסיכום מחלה מיום 11.3.12 שצורפו לכתב התביעה). בתצהיר עדותה הראשית מיום 13.6.13 חזרה התובעת על גרסתה בכתב התביעה ואף הוסיפה מספר פרטים נוספים לעניין השתלשלות האירועים לאחר מכן, לרבות הסתייעותה באנשים נוספים שלא היו מוכרים לה לאחר האירוע, הגעת בעלה למקום ופנייתה לטיפול רפואי מאוחר יותר. לעניין תיאור האירוע עצמו ציינה התובעת כי: "...לאחר שבני עצר את הרכב התחלתי לצאת מהרכב ותוך כדי ירידה נפלתי מתוך הרכב ארצה על רגל ימין ונחבלתי בברך ימין וביד שמאל, באו לעזרתי אנשים שלא הכרתי ובני הרים אותי מהכביש והושיב אותי הצידה..." (סעיף 3 לתצהיר). בחקירתה הנגדית חזרה התובעת על גרסתה לעניין האופן בו התרחשה התאונה באופן דומה לזה שתואר בתצהיר עדותה הראשית וציינה כי היא אינה יודעת בבירור מדוע נפלה בעת ירידתה. בהמשך עדותה ונוכח שאלותיו הפרטניות של ב"כ הנתבעת הסבירה כי הרכב בו נסעה וממנו ירדה (רכב מסוג GMC) הוא רכב גבוה ובשעת ירידתה נתפסה רגלה בין המדרכה ובין הרכב וכך נפלה: "ת. אני לא יודעת על מה ירדתי. לא יודעת איך זה קרה. ש. דרכת על משהו והחלקת? דרכת על החגורה? היתה לך סחרחורת? מה קרה? ת. אני לא יודעת איך נפלתי. לא היה לי סחרחורת ולא כלום. ש. אבל מה הסיבה שנפלת? ת. אין סיבה. כשירדתי, נפלתי. ש. אם אני עכשיו אפול לא תמיד אני אדע בדיוק למה אבל אני אוכל להגיד מה אני מרגיש, או שדרכתי על משהו, או שפספסתי מדרגה או נתקעתי בחוט בולט, משהו גורם לי לא ללכת רגיל. מה קרה לך? ת. האוטו שלנו גבוה וזה היה על יד מדרכה או משהו שם שהיה אז כשירדתי הרגל נתפסה בין המדרגה לבין האוטו. נפלתי" ( ר' פרוטוקול 13.10.13). בשים לעיקרי הגרסה, אופן מתן העדות והתשובות שניתנו על ידי התובעת ולאחר בחינת מכלול הדברים כפי שיפורטו בהמשך לא מצאתי פסול בפירוט הקל הנוסף כפי שניתן בסיפא של הדברים במענה לשורה של שאלות ספציפיות שהוצגו לתובעת בחקירתה הנגדית. 6. כאמור, עדותה של התובעת בעניין נסיבות התאונה נתמכה בעדויותיהם של שני עדים נוספים: בנה - שהסיע אותה באותו יום ועד נוסף, שאינו קרוב משפחתה, עובר אורח שהיה במקום - מר וליד רבאח. לטעמי, עדותו של מר רבאח - כעד נייטראלי שנקלע לאירוע במקרה - הינה העדות המשמעותית ביותר בתיק זה. מר רבאח הינו מורה בבית ספר המצוי בסמוך למקום בו חנה הרכב ממנו יצאה התובעת ואשר נקלע למקום בדעת האירוע באורח מקרה. מר רבאח הגיש תצהיר מטעם התובעת ביום 13.6.13. בתצהירו ציין כי: "...הבחנתי ברכב מסחרי מדגם ג'י.אם.סי חונה בשולי כביש השירות צמוד לבניין בית הספר ומתוכו נופלת אישה שישבה במושב הקדמי ליד מושב הנהג תוך כדי ירידתה מהרכב כאשר גם הנהג היה בשלבי ירידה מהרכב ואז שמעתי מהגב' קולות הקוראות לעזרה ומיד ניגשתי לעזור לה לקום..."(סעיף 3 לתצהיר). בעדותו בפניי ביום 13.10.13 ציין העד כי לא הכיר את האנשים המדוברים וחזר על עיקרי גרסתו לעניין האירוע ולפיה : "ת: יצאתי מהבניין השמאלי שבשרטוט ראיתי את האישה נופלת, היא צעקה, הבן שלה הסתובב. ש. מאיפה היא נפלה? ת. היא היתה במושב הקדמי ליד הנהג. ש. כשהיא נפלה, אתה ראית אם היא נפלה מהאוטו או שהורידה רגליים מהרצפה? ת. לא יודע. אני ראיתי אותה נופלת מהאוטו. ש. מה קרה בחמש דקות הראשונות לאחר שנפלה? ת. הבן שלה עקף ברגל את המכונית, הרים אותה, הבאתי להם מים... ". ובהמשך חקירתו: "ת: כשהיא נפלה, איפה היה הבן שלה שנהג באוטו? ת. הוא ירד מהרכב. ש. שניהם ירדו ביחד? ת. לא ראיתי בדיוק. אני ראיתי אותה נופלת. ש. איפה ראית את הבן שלה? ת. הבן שלה הסתובב ובא אליה. לא ידעתי שזה הבן שלה. רק לאחר מכן הבנתי שזה הבן שלה. הבן שלה עקף את הרכב. זה היה רכב גדול. ש. ראית אם הוא ישב ברכב כשהיא נפלה? ת. לא ראיתי. הם היו יורדים מהרכב". ובהמשך נשאל באופן ממוקד: "ש. אתה בטוח שהיא נפלה מתוך האוטו? ת. כן. ראיתי את זה". עדותו של מר רבאח הייתה ספונטנית, שוטפת ועקבית בכל פרטיה וככזו עוררה אמון מלא. בעת חקירתו בבית המשפט חזר העד שוב ושוב על אותה גרסה עובדתית כפי שהוצגה בתצהירו באופן מדויק הן כאשר נשאל שאלות פתוחות והן כאשר נשאל באופן ממוקד. מעדותו עלה בבירור כי הבחין בתובעת כשהיא נופלת בשעת ירידתה מהרכב. העד אף תיאר באופן מוחשי את האירוע באופן שניתן היה להתרשם כי הדברים שראה נחרטו היטב בזיכרונו. מעבר לכך שהעד ציין כי הוא ראה את התובעת ממש בשעת ירידתה מהרכב ונפילתה אגב אותה ירידה, הרי שעדותו כי הנהג ברכב הגיע מסביב לרכב על מנת לסייע לתובעת בד בבד באותה עת שהוא עצמו ניגש אליה תמכה גם בעדותו של בנה של התובעת ובקביעה כי התאונה אירעה ממש בעת ירידת הנהג והנוסעת מהרכב. עוד יצוין כי ביחס לנושאים או פרטים שלא ידע מאחר ולא היה במקום בשעת התרחשותם או לא זכר עקב חלוף הזמן או שהסתברו לו רק בדיעבד - ציין מר רבאח כי הוא אינו יודע או אינו זוכר והדבר הוסיף מימד נוסף של אמינות לעדותו. גם הסבריו לפיהם פגש את התובעת בנסיבות הקשורות לאירוע פרטי בשלב מאוחר יותר לא הופרכו. לטענות הנתבעת בסיכומיה לפיה מדובר במורה בבית הספר שמנהלת אחותה של התובעת ועל כן יש מקום להטיל ספק במהימנותו ובאינטרסים העומדים ברקע עדותו - לא נמצא כל תימוכין ודינן להידחות. 7. מטעם התובעת הגיש ביום 20.6.13 גם בנה מר סעיד דיראווי הנהג ברכב במועד האירוע. בתצהירו ציין כי: "...ולאחר שעצרתי את הרכב אמי התחילה לצאת מהרכב ותוך כדי ירידה נפלה מתוך הרכב ארצה על רגל ימין ונחבלה בברך ימין וביד שמאל, מיד קמתי ממושבי ועזרתי לה לקום מהרצפה יחד עם אנשים שלא הכרתי..". בחקירתו בבית המשפט העיד כי ראה את אמו כשהיא נופלת בעת הירידה מהרכב כשהוא עצמו עדין היה בתוך הרכב: "ש: כשאמא נפלה אתה היית עוד ברכב? ת. כן. ש. אתה ראית איך היא נפלה או שהיא סיפרה לך? ת. אני ראיתי. אני הייתי ברכב. היא פתחה את הדלת ונפלה. אני לא יודע מה גרם לה ליפול" (פרוט' מיום 13.10.13). הגם שברי כי מדובר בעד בעל עניין בשים לב לקרבה המשפחתית בינו ובין התובעת, מצאתי כי גם עדותו הייתה עקבית במרבית פרטיה וקיבלה תימוכין מעדותו של מר רבאח שתיאר כי התובעת נפלה במהלך הירידה וכי לאחר נפילתה הנהג, שהיה בשלבי ירידה מהרכב, עקף את הרכב ובא להושיט לה עזרה. גם תיאורו לעניין טיפולו באמו לאחר הנפילה עצמה, הושבתה על הכביש בסמוך לרכב, ההמתנה לאביו שיגיע מיישוב סמוך וכו' עלה בקנה אחד עם עדויותיהם של אמו ו/או של מר רבאח בכל הנתונים המשמעותיים והציגו כמכלול פסיפס שלם של האירוע. העדויות מטעם הנתבעת 8. אין חולק על עמדת ב"כ הנתבעת לפיה בהתאם לסדרי הדין הנוהגים, הנטל הראייתי מוטל כולו על התובעת. עם זאת יש לבחון האם ראיות הנתבעת מובילות למסקנה כי לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל המוטל עליה או לגרוע ממנו באופן כזה שלא יעלה בידי התובעת לעמוד במאזן ההסתברויות. על אף התהיות שהעלתה הנתבעת לא מצאתי כי יש בהן כדי להביא לקביעה שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה או כי יש מקום לזקוף כנגדה במישור הראייתי נושאים מסוימים באופן שיגרע מעמידתה בנטל ההוכחה אל מתחת לרף מאזן ההסתברויות. 9. הנתבעת זימנה לעדות מטעמה את אחותה של התובעת, גב' נג'יבה סרחאן (להלן - אחותה של התובעת) בשים לב לחומר חקירה שהיה בידי הנתבעת בעניינה וכן את החוקר הרלבנטי. מהחומר שהוצג עולה כי במסגרת חקירה שביצע חוקר מטעם הנתבעת (מוצג נ/5) טענה בפניו אחותה של התובעת, בין היתר, כי נפילת התובעת אירעה בחצר ביתה של האחות וזאת לאחר שהנסיעה הסתיימה (ר' לדוגמא עמ', 6, 7 ועמ' 9 לנ/5). בהקשר זה יצוין כי בית האחות סמוך למקום מגורי המשפחה האבלה אותה התעתדו בני המשפחה לבקר באותו יום וככל הנראה הייתה אמורה נקודת מפגש לשתי האחיות שהתכוונו לגשת יחד לביקור. מעדותה בפני החוקר עלה עוד שאחותה של התובעת כי לא ראתה בעצמה את אירוע הנפילה אלא שמעה על כך לאחר האירוע. עוד ציינה אחותה של הנתבעת בחקירתה כי בנוסף לתובעת ובנה הייתה עמם גם אמה המבוגרת (ר' עמ' 10 למוצג נ/5). על אף הגרסה שמסרה בעניין זה לחוקר מטעם הנתבעת כעולה מנ/5, הרי שבעדותה בפניי חזרה בה אחותה של התובעת מכל וכל מהגרסה שמסרה לחוקר והציגה אותה כגרסה "מאולתרת" שניתנה על ידה באותה עת. לטענתה, מאחר וחשדה בחוקר מטעם חברת הביטוח ולא נתנה בו אמון, מסרה לו גרסה כוזבת לעניין אירוע התאונה על מנת "לבלבלו". בעניין זה ייאמר מיד שלצערי, בשים לב למעמדה של גב' סחראן כמנהלת בית ספר - כפי שהיא עצמה הדגישה - הרי שעדותה בפניי ביום 13.10.13 לא עוררה אמון. ההיפך הוא הנכון. בעדותה, העדה סתרה שוב ושוב את גרסתה שלה, לרבות זו שנשמעה לראשונה בבית המשפט, ולא הצליחה להציג גרסה קוהרנטית והגיונית באשר להתנהלותה בעניין זה. תוכן עדותה והתייחסותה לחוקר מטעם חברת הביטוח והסבריה לעניין התנהלותה מולו בזמן אמת היו תמוהים, בלתי סבירים ומשוללי היגיון פנימי. כך, לדוגמא, העידה אחותה של התובעת כי : "ת: הגיע אליי אדם למשרד שלי ולא הציג את התעודה שלו שהוא חוקר פרטי. אני כמנהלת בדרך כלל רושמת מספר של חוקר. לי היתה הרגשה שהוא מרמה אותי אז נתתי לו כל מיני גרסאות עד שהוא הלך. כל אחד שמגיע שם את הכרטיס שלו השולחן שלי והוא לא שם והמבטא שלו לא היה תואם לכפר שהוא אמר שהוא מגיע ממנו ולכן היתה לי תחושת בטן שהוא מרמה אותי ולכן בכוונה נתתי לו גרסה מפוזרת כדי שהוא ייצא מהמשרד שלי. ש. מה הרגשת שהוא מרמה אותך? ת. כל אחד נכנס כדי לתחקר קודם הוא שם את כרטיס הביקור על השולחן. הוא לא שם ולא הציג. אני ראיתי שהוא לא רציני. אני גם לא הייתי בתאונה ולא הבנתי למה הוא בא לחקור אותי. ש. למה אמרת לו שאחותך נפצעה בזמן שהרגל שלה התעקמה והיא נפלה? ת. אני אמרתי לך שכשראיתי שהוא לא רציני ולא הציג תעודה אמרתי לו כל מיני דברים לא נכונים ואפילו אמרתי לו "תעזור לה" כדי שייצא מהמשרד שלי. נתתי לו שלוש ארבע גרסאות. אני לא ידעתי שמקליטים אותי. ש. את החלטת כמה שיותר מה להיפטר ממנו. ת. כן. לצערי הרב. ש. ואמרת לו דברים לא נכונים. ת. שטויות אמרתי לו. סיפרתי לו כל מיני סיפורים שייצא מהמשרד. הוא הפריע לי בעבודה זה היה סוף סמסטר. ש. אני מפנה לעמ' 6 בתמליל ואת אמרת שתוך כדי הליכה הרגל שלה התעקמה והיא נפלה. למה אמרת את זה? ת. סתם שייצא. לא חיבבתי אותו והרגשתי שהוא מרמה אותי..." ובהמשך - "ש: אז כל הסיפור שהיא הלכה ברגל והתעקמה לה הרגל והיא נפלה זה שקר? ת. זה לא שקר. זה מאולתר. שקר זה מילה גסה ולא ראוי להגיד למנהלת בית ספר כזה דבר. אני אילתרתי את הסיפור ואני לא זוכרת אפילו את החוקר ואפילו אמרתי לו יאללה תעזור לו ועשיתי לו עם היד. רציתי שיעוף כמה שיותר מהר מהמשרד שלי. ש. כשהחוקר מעמת אותך עם גרסת התובעת את אומרת שגרסתה לא נכונה. ת. כן. אני התעקשתי על הגרסה שלי כדי להטעות אותו ושייצא מהמשרד שלי כמה שיותר מהר" (פרוט' מיום 13.10.13). נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם. ככל שאחותה של התובעת רצתה להכשיל את חוקר חברת הביטוח, פעולה בעייתית כשלעצמה, הרי שהיה מצופה כי תמסור לו גרסה כוזבת התומכת בגרסת אחותה והפועלת כנגד חברת הביטוח ולא ההפך ומשכך הסבריה בעניין זה הינם חסרי היגיון פנימי. צודק גם ב"כ הנתבעת בטענתו כי עיון בתמליל מעלה כי אחותה של התובעת שיתפה פעולה באופן מלא עם החוקר ושוחחה עמו באופן שוטף וחופשי. אין כל התייחסות לכך שהחוקר הפריע לה בעבודתה או כי סרב להציג עצמו בפניה. יתרה מכך: הגם שחלק ניכר מההקלטה אינו ברור והדברים מצאו גם ביטוי בתמליל הרי שעיון בו מעלה בבירור כי רק מרגע שהחוקר עימת את אחותה של התובעת עם גרסת התובעת כפי שהוצגה לחברת הביטוח ועם העובדה כי היא מוסרת באותו מעמד גרסה אחרת שאינה מתיישבת עם גרסת אחותה - הרי שאז, ורק אז, משתנה שטף השיחה ואחותה של התובעת מתחילה לסייג דבריה ולצמצם את תשובותיה (ר' עמוד 9 למוצג נ/5). כאמור לא מצאתי כל היגיון פנימי בגרסת אחותה של התובעת באשר לאופן ניסיונה להטעות את חוקר חברת הביטוח או את המניעים לפעולה זו. גם האופן בו נמסרה עדותה בפניי לא עורר אמון. עדותה נמסרה באופן מבולבל, בדיבור מהיר וחטוף, ללא כל קו מנומק וסדור אחריו ניתן היה לעקוב ואותו ניתן היה להבין. אי נוחותה של העדה מחומר החקירה שהוצג בעניינה הייתה ברורה וגלויה לעין למן תחילת עדותה. הנימוקים השונים שהציגה להתנהלותה - דוגמת אי האמון שרחשה לחוקר מטעם הנתבעת נוכח מראהו או העובדה שלא הציג בפניה תעודת חוקר - לא עוררו אמון בדבריה בשים לב להיותה אישה משכילה הבקיאה בהליכים מסוג זה לטענתה אלא ההפך. בהקשר זה יצוין שגם ב"כ התובעת אישר בהגינותו בסיכומיו כי עדותה של גב' סרחאן - הגם שלכאורה היה בה כדי לתמוך בגרסת מרשתו - עוררה אי נוחות. ואולם, בשים לב לכך שעדותה בפני החוקר לא הייתה עדות מכלי ראשון של מי שראתה את האירוע אלא עדות שמלכתחילה הייתה עדות מפי השמועה הרי שבהתחשב במכלול נסיבות העניין אין בעדותה בפני החוקר כדי להביא לסתירת יתר העדויות שהובאו על ידי התובעת (שספק אם הייתה מודעת כלל לגרסה שנמסרה על ידי אחותה) ובעיקר עדותו של מר רבאח, שכאמור מצאתי ליתן בה אמון מלא. יתרה מכך: גם אילו הייתי מוצאת לייחס לעדות אחותה של הנתבעת כפי שנמסרה לחוקר במועד החקירה משקל כלשהוא הרי שעדין היה משקלה של עדות זו היה מופחת ביחס לעדויות של אותם גורמים שהיו מעורבים ועדים לאירוע בזמן אמת שהעידו בפניי ואשר עדויותיהם היו מהימנות בעיניי. 10. לגבי החקירה שנערכה לתובעת ובני משפחתה שנכחו עימה הרי שעיון בתמליל שהוגש (נ/3)מעלה כי הדברים שנאמרו לחוקר במסגרת החקירה היו במידה רבה ובנושאים העומדים בליבת המחלוקת עקביים ותואמים לדברים שהועלו בפניי במסגרת ההליך ואין מקום להרחיב את היריעה בעניין זה שלא לצורך. 11. הגם שיש טעם מסוים בטענת ב"כ המשיבה כי במספר נושאים עדותה של התובעת לקתה באי דיוקים ועוררה אמון מופחת דוגמת נושא אי ציון העובדה כי אמה המבוגרת הייתה נוכחת בעת האירוע, הן במסגרת כתבי הטענות והתצהירים והן בפני החוקר, וכן עדותה הלאקונית בדבר קיומן של תאונות קודמות בנסיבות דומות - הרי שאין בהם כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי. לעניין נוכחות האם המבוגרת - כאמור הסברי התובעת ובנה בעניין זה עוררו קושי מסוים בשים לב לרמת הגילוי והפירוט הנדרש מבעל דין בעת מתן תצהיר או עדות. ואולם, מעבר לפגימה המסוימת הכללית במהימנות התובעת הרי שהמשמעות הראייתית האופרטיבית של הדברים יכולה לבוא לידי ביטוי בזקיפת ההימנעות לחובת התובעת בשים לב לנטל ההוכחה המוטל עליה. ואולם, במקרה שבפניי, בהתחשב בעדויות שהוצגו ובאופן בו בוססו נסיבות האירוע על ידי עד חיצוני שלא הוכח בעניינו אינטרס כלשהוא - הרי שגם אם אייחס משקל ראייתי מסוים להימנעות התובעת מלציין את נוכחות אמה ולהעידה, לא יהיה בכך כדי להפחית בשיעור משמעותי את משקלן של יתר העדויות שהוצגו. לעניין התייחסותה הלאקונית של התובעת לתאונות קודמות - בהקשר זה אציין כי עדותה של התובעת בכללותה נמסרה באופן מינורי, תמציתי ויבש. זאת במיוחד בהשוואה לאופן הנמרץ והדינמי יותר בו נמסרו עדויות אחרות. ואולם, להתרשמותי, במקרה זה נכון יהיה לערוך הפרדה בין האופן בו נמסרה העדות - אופן הנגזר כנראה גם מאישיותה והתנהלותה הכוללת של התובעת - ובין תוכנה של העדות. ממילא נושא התאונות הקודמות ועברה הרפואי של התובעת יוכלו לקבל משקל מתאים בשלב בחינת הנזק. בשים לב לאמור לעיל לא מצאתי כי עדות התובעת בנושאים אלה המצויים בשולי הדברים, ובכלל זה זמני הגעת בעלה למקום לאחר האירוע וסוגיית פינויה על ידו לבית החולים, פגמה באופן משמעותי במכלול עדותה ובעדויות שהובאו מטעמה לעניין לב האירוע שהינו כאמור נפילתה במהלך יציאתה מהרכב ופציעתה אגב כך, עדות שנתמכה בעיקרה עדותו של עד ניטראלי שעדותו בעניין זה עוררה אמון מלא, לא נסתרה ולא הופרכה וכן במסמכים רפואיים מזמן אמת. 12. לעניין אי הדיוקים או ההבדלים הלשוניים בין השימוש במונחים כמו "לוויה" או "ביקור אבלים" הרי שבמעמד הדיון ולאחר שמיעת עדויות הצדדים מכלי ראשון, לרבות קשייהם להסביר או לתרגם מונחים שונים מהשפה הערבית לשפה העברית במהלך חקירתם, שוכנעתי כי מדובר בהבדלים הנובעים מהבדלי שפה ותרגום ולא כאלה הרלבנטיים לליבת המחלוקת או שיש בהם כדי להשפיע עליה באופן משמעותי. לסיכום 13. מהמקובץ עולה כי בבסיס הסוגיה השנויה במחלוקת בשלב זה של ההליך מצאתי כי עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה לעניין היות האירוע משום "תאונת דרכים" כמשמעו של מונח זה בחוק הפלת"ד. יציאה מרכב / ירידה מרכב