המרצת פתיחה לקבוע שביטוח אבדן כושר עבודה הינה לכל חיי המבקש וכי כל עוד, המבקש נמצא באבדן כושר עבודה, על המשיבה לשלם לו תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה. (נספחים 2-3 להמרצת הפתיחה ונספח 2 לכתב התשובה), ביום 23.11.93 חתם המבקש על טופס הצעה לביטוח חיים במסגרתו ביקש להצטרף גם לכיסוי חיונית אצל המשיבה. (נספח 1 להמרצת הפתיחה ונספח א' לכתב התשובה של המשיבה). הפוליסה שהונפקה למבקש, כוללת כיסוי מסוג חיונית ואין חולק כי הפוליסה נשלחה אל המבקש בסמוך להנפקתה ונתקבלה אצלו. תמצית טענות המבקש 2. בחודש נובמבר 1993 נפגשו סוכני המשיבה עם המבקש, ובין היתר, הסבירו לו, כי הכיסוי הביטוחי הינו אבדן כושר עבודה וביטוח סיעודי לכל החיים, כאשר בהצעת הביטוח נרשם, שמדובר על גיל 95. נאמר למבקש, שנמחקו המילים "גמול אובדן כושר עבודה", כיוון שהוא מקבל בנוסף לכיסוי בגין אובדן כושר עבודה לכל חייו, גם ביטוח סיעודי לכל חייו, לפי כיסוי ביטוחי בשם "חיונית". סוכני הביטוח החתימו את המבקש על טופס הצעת ביטוח, והדגישו בפניו, כי יהיה זכאי לגמול ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, לכל חייו. בחודש ינואר 1994 הונפקה למבקש הפוליסה, שכללה נספח חיונית, על פיו המבקש היה מבוטח בגין אובדן כושר עבודה, ובע' 2 לרשימה (נספח 1 להמרצה) מצוין כי תקופת הביטוח הינה לכל חיי המבוטח. 3. המבקש איבד את כושרו להשתכר בשנת 2000, ומאז משלמת לו המשיבה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מלא בסך 4,100 ₪ לחודש, בהתאם לאישור רפואי שחודש מדי שנה, על פיו, אושרה תביעת המבקש ע"י המשיבה, לתקופה עתידית. באישור לתשלום הביטוח עד ליום 14.10.12, אשר הונפק ע"י המשיבה ביום 1.3.13, נקבע, כי כאשר יגיע המבקש לגיל 65, יפוג הכיסוי הביטוחי לאובדן כושר עבודה, בהתאם להגדרתו, וכי הכיסוי משתנה בהתאם לנספח ביטוח סיעודי בפוליסה. המבקש הסביר למשיבה, כי על פי הרשימה המצורפת לפוליסה, הביטוח בגין אובדן כושר עבודה הינו לכל ימי חייו, הגם שבדיעבד, הסתבר לו, שבנספח "חיונית" קיימת הגבלה לתקופת תשלום תגמולי אי כושר עד לגיל 65. המבקש הבהיר, כי כיוון שנוסח הפוליסה קבוע והשינויים שלה מבוצעים בנוסח הרשימה, הרי שהוראת הרשימה לגבי תקופת הביטוח, גוברת על הוראת הפוליסה. כן טען המבקש בפני המשיבה, כי כאשר קיימת מחלוקת, יש לפרש את נוסח הפוליסה לרעת המנסח - המשיבה. 4. המשיבה השיבה לו, ביום 23.8.12, כי תנאי הפוליסה הינם לפי תנאי חיונית, בהגיע המבוטח לגיל 65, יישאר הכיסוי הסיעודי בלבד והפרמיה עבור החלק הסיעודי, תהא כוללת עבור כל מרכיבי תכנית חיונית. המבקש מבהיר, כי למכתב זה (מיום 23.8.12) צרפה המשיבה העתק דף פרטי ביטוח, שונה מהדף המקורי שצורף לפוליסה שקיבל. לטענתו, בדף זה, (החדש) פעלה המשיבה, לטענתו, כפי שהייתה אמורה לפעול מלכתחילה, פרטי הביטוח (נספח 8 להמרצת הפתיחה) והפרידה בין הנספחים השונים של הפוליסה, כך שכל נפסח עוסק בכיסוי הביטוח הניתן לתקופה עבורה הוא ניתן. בשינוי זה, טוען המבקש, המשיבה מנעה מצג שווא והטעיה, כפי שעשתה לגבי המבקש, לעניין הכיסוי הביטוחי שניתן לו, שכיום היא טוענת, שהינו עד גיל 65 בלבד ושהכיסוי הסיעודי מתייחס לכל החיים או לאחר גיל 65 לגרסותיה השונות של המשיבה. מוסיף המבקש, כי על פי דף פרטי הפוליסה החדש, לאחר גיל 65 יישאר הכיסוי הסיעודי בלבד ואילו על פי הפוליסה, הכיסוי הסיעודי מתחיל רק בגיל 65 ואינו קיים מתחילת תקופת הביטוח. המבוטח זכאי לקבלו, בנוסף לכיסוי בכין אובדן כושר עבודה. 5. טוען המבקש, כי סוכן הביטוח הינו שלוח של חב' הביטוח ופעולותיו מזכות ומחייבות אותה. לטענתו, הצעת הביטוח, שהוכתבה לו ע"י סוכני המשיבה, מציגה את ביטוח אובדן כושר עבודה ושל ביטוח סיעודי ככיסוי משולב של שינהם עד גיל 95. לכן, ההגבלה לביטוח אובדן כושר עבודה עד גיל 65 בנספח חיונית, שהינו שונה ממה שהוצג למבקש ע"י סוכני הביטוח, התבררה למבקש רק לאחר שפנה אל המשיבה, כך שהוצג לו מלכתחילה מצג שווא בחוסר תום לב או רשלנות. מה שמחייב את המשיבה, הינה רשימה והוראותיה, ולפיה, תקופת כיסוי הביטוחי, היא לכל ימי חיי המבוטח והיא גוברת על האמור בנספח. הגבלת הביטוח עד גיל 65 לא הובלטה כנדרש בס' 4 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א 1981. תמצית טענות המשיבה 6. הפוליסה, כולל נספח חיונית, אשר הייתה בידי המבקש מיום הנפקתה, הינה חוזה מחייב בין הצדדים, ולכן, המבקש ידע, ו/או היה עליו לדעת כי הכיסוי הביטוחי לאובדן כושר עבודה, הינו עד גיל 65. בדיעבד הסתבר למשיבה, כי סוכן הביטוח שערך למבקשת את הפוליסה, הוא שרל שרייבר, אשר המשיבה לא הצליחה לאתרו, ויש חשש שהוא בן משפחתו של המבקש. כדי להכריע במחלוקת נשוא תיק זה, יש לשמוע את עדותו. אציין כבר עתה, כי בדיון ההוכחות הסתבר כי סוכן הביטוח הינו אחיו של המבקש. המשיבה טוענת להתיישנות, כיוון שהפוליסה - חוזה הביטוח- נחתם בשנת 1994, המבקש קיבל את הפוליסה בסמוך למועד הפקתה והתביעה הוגשה רק בשנת 2012, כך שמועד ההתיישנות חלף בשנת 2001. מוסיפה המשיבה, כי המבקש לא המציא כל חוות דעת רפואית, וככל שטענתו הינה, כי הינו במצב של אובדן כושר עבודה, עליו להמציא חוות דעת רפואית, שכן עסקינן בשאלה שברפואה. 7. טוענת המשיבה, כי נספח חיונית, שהינו חלק מהפוליסה על פי בקשת המבקש בהצעה, הינה חלק מהפוליסה וכולל שני כיסויים ביטוחיים: כיסוי ראשון - אובדן כושר עבודה, עד הגיעו של המבוטח לגיל 65 (ס' 3 לנספח חיונית). כיסוי שני- לסיעוד, שתוקפו החל מהגיע המבוטח לגיל 65 (ס' 11(א)(1) בנספח חיונית. גם בדיווחים השנתיים שנשלחו למבקש מדי שנה, צוין מפורשות בפרוט הכיסויים ובפרק מילון המושגים, כי תכנית חיונית הינה שילוב של אובדן כושר עבודה וסיעוד. טוענת המשיבה, כי מעיון פשוט בנספח חיונית, ניתן להבין בנקל שהכיסוי לאובדן כושר עבודה הינו עד הגיע המבוטח לגיל 65 8. ביום 6.8.02 קיבלה המשיבה מהמבקש תביעה לקבלת דמי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, (נספח ג' לכתב התשובה). בהתאם למצבו הרפואי של המבקש אישרה ושילמה המשיבה למבקש תגמולי אובדן כושר עבודה מיום קרות מקרה הביטוח - 14.10.12 ועד מועד פקיעת הכיסוי הביטוחי - ביום הגיעו לגיל 65. ס' 3 לנספח חיונית קובע, כי: "הפיצוי החודשי ישולם למבוטח בכפוף לאמרו בס' 15, ו -19 להלן החל מיום תקופת ההמתנה וכל עוד נמשך אי הכושר שלו ברציפות ולכל המאוחר עד גיל 65 שנה" ס' 11(א)(1) לחיונית קובע כי : "ביטוח סיעודי לזמן ממושך ישולם כדלקמן: "לאחר הגיע המבוטח לגיל 65 ובהתאם לתנאי הפוליסה, תשלם החברה למוטב פיצוי חודשי לאחר שקיבלה החברה הוכחה לשביעות רצונה, המאפשרת להחליט לשלם את הפיצוי החודשי לאחר תקופת ההמתנה כנקוב בדף פרטי הביטוח". 9. טוענת המשיבה, כי בעת הצטרפות המבקש לפוליסה בשנת 1993 לא ניתן היה לרכוש פוליסה הכוללת אובדן כושר עבודה מעבר לגיל 65 והיום לא ניתן לרכוש מעבר לגיל 67 ובמקרים חריגים עד גיל 70. למען הזהירות, מוסיפה המשיבה, כי החל מהגיע המבקש לגיל 65 לא היה במצבו כדי לגרום לאובדן כושר עבודה, מעבר לתקופות שאושרו על ידה, שכן היה על המבקש לצרף חוו"ד רפואית, ובכל מקרה, תקרת הפיצוי מכוח כל הביטוחים שברשות המבקש הינה 75% מהכנסתו המוצהרת טרם קרות מקרה הביטוח. כתב תשובה מטעם המבקש 10. סוכן הביטוח הנטען על ידי המשיבה היה "מתמחה" אשר הגיע אל המבקש ביחד עם המפקח. לעניין ההתיישנות, טוען המבקש, כי רק בשנת 2012 הודע לו שאין לו כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר עבודה מעבר לגיל 65, הן בשל האמור בנספח הפוליסה, והן בשל המצג שהציגו סוכני הביטוח בעת מילוי ההצעה. הפוליסה מורכבת מרשימה וג'קט, ונספח החיונית מהווה חלק ממנה. המשיבה הפיקה את הפוליסה, כאשר האמור בחלקיה השונים, אינו זהה לעניין תקופת הכיסוי הביטוחי. יש להעדיף את הפרשנות המיטיבה עם המבקש, כיוון שהמשיבה היא שניסחה אותה. טוען המבקש, כי טענת המשיבה ולפיה, לא ניתן היה בשנת 1993 לרכוש פוליסת אובדן כושר עבודה מעל גיל 65 אינה סבירה ואינה רלוונטית לשאלה אם זו הפוליסה שהוא רכש. לטענתו, אין כלל מחלוקת שהוא נמצא באובדן כושר עבודה והמשיבה חדלה מלשלם לו רק בשל טענתה שהסתיימה תקופת הכיסוי הביטוחי. בהצעת הביטוח ו/או ברשימה, אין כל אמירה או מידע, לפיו מדובר בשתי תקופות ביטוח שונות, אלא בתקופת ביטוח אחת לשני סוגי כיסויי הביטוח. דיון 11. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם, כגרסת המבקש, הוצג לו, כי הצעת הביטוח הינה לכיסוי אובדן כושר עבודה וסיעוד לכל ימי חייו, כאשר בהצעה מצוין בסמוך למילה "חיונית" תקופה -גיל 95 שנים (נספח 1 להמרצה) לטענתו, הרשימה הנמצאת על כל ז'קט והז'קט, יחדיו מהווים את הפוליסה, ועל פיה בע' 2, תקופת הביטוח הינה לכל חיי המבוטח, בדיוק כפי שטוען המבקש שהוסבר לו. (עמ' 10 למסמכי המרצת הפתיחה). לטענתו, בניגוד לרשימה ובהצעת הביטוח, בז'קט נקבע אחרת, ואין מחלוקת לגבי האמור בו, אלא שזאת למד הוא, רק כאשר קיבל את מכתב המשיבה מיום 14.10.12 ולפיו, יחדל מלקבל תגמולי ביטוח אותם קיבל מזה 10 שנים קודם לכן. 12. המבקש נסמך בטענתו על כך, שבנספח 8 (ע' 38) לתצהירו, מציינת המשיבה שנספח חיונית פוצל לשניים. חלק אחד מציג את אי הכושר בחיונית וחלק אחר מציג את חלק הסיעוד. לשיטתו, יש בכך הודאה של המשיבה שהמצג שהוצג לא היה ראוי. המבקש מפנה לשלוש השורות האחרונות של עמ' 38 לנספחי המרצת הפתיחה, בו הניסוח של הכיסוי הביטוחי שונה גם הוא מהכיסוי הכתוב בז'קט , לעניין הכיסוי הסיעודי. לדבריו, שם כתוב "לפי תנאי תכנית חיונית בהגיע המבוטח לגיל 65 יישאר הכיסוי הסיעודי בלבד..." והמשמעות היחידה למילה "יישאר" היא, שהיה כיסוי סיעודי לפני כן עם משהו נוסף ואחרי זה יישאר רק כיסוי סיעודי. טוען המבקש, כי במקרה דנן לא רק שמדובר בסייגים, אלא בדבר מהותי של הפוליסה שהוא תקופתה, מה עוד שברשימה מצוין שהנספח, שעניינו אובדן כושר עבודה וביטוח סיעודי מציין שהינו לכל חיי המבוטח. לשיטתו, היה מצג שהיה כיסוי ביטוחי למבוטח לכל ימי חייו ובז'קט רשום משהו אחר. בכל מקרה יש לפרש את זה נגד חברת הביטוח ולטובת המבוטח. 13. המשיבה טוענת, כי המבקש בהצעתו ביקש להצטרף לכיסוי ביטוחי מסוג "חיונית", כאשר בטופס ההצעה נמחקו המילים "אובדן כושר עבודה" ותחת זאת נכתב "חיונית". כן ביקש המבוטח לראות בסוכן הביטוח שלוח שלו לעניין המו"מ עם המשיבה, ולא בכדי. המבקש חתם על היפוך השליחות, שכן סוכן הביטוח, כך התברר בדיון ההוכחות, הינו אחיו של המבקש. בהתאם לבקשת המבקש, הפיקה המשיבה פוליסת ביטוח מסוג "עדי פוליסה לעצמאיים", כולל, לבקשתו, כיסוי "חיונית". הפוליסה נשלחה אל המבקש והתקבלה אצלו, בסמוך להנפקתה. לטענתה, תקופת התשלום לכל אחד מהביטוחים שיש למבקש, מופיעה בפוליסה 3 פעמים בנספח חיונית בסעיפים 1, 3 ו -. ס' 11.א.(1) כן פורט נושא זה בדיווחים השנתיים שנשלחו למבקש. על כל אלה, מוסיפה המשיבה, כי בפועל, לא נגרם למבקש כל נזק, שכן, כך על פי תצהיר מר בסון, העד מטעם המשיבה, ולא נחקר על כך, בעת הצטרפות המבקש לפוליסה, לא יכול היה לרכוש פוליסה עם תקופת פיצוי לאובדן כושר עבודה, מעבר לגיל 65, לא אצל המשיבה, ולא בשום לברת ביטוח אחרת, מדובר במוצר שאינו קיים במדינת ישראל. התיישנות 14. לטענת המשיבה הפוליסה הונפקה בשנת 1994 והמבקש קיבל עותק ממנה סמוך למועד הנפקתה. המשיבה מפנה לת.א. 1720/98 יגאל שרגאי נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, שם נקבע, כי טעות בהבנת התובע את אפשרויותיו, טעות במסקנות התובע, או טעות בפרשנות המשפטית של התובע - אינן עילות שלא התגבשו, ואין ס' 6 לחוק ההתיישנות - חל עליהן. המבקש טוען, כי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק כאשר חברת הביטוח כפרה בחובתה לשלם את תגמולי הביטוח, וכל חודש בחודשו כאשר לא משלמים, לכן מרוץ ההתיישנות מתחיל ב-14/10/12. בידי המבקש היה עותק של הפוליסה בסמוך להנפקתה, דהיינו בשנת 1994, וכפי שקבעתי לעיל, היה עליו לטרוח ולקרוא את הפוליסה, שעל פניה, מנוסחת בצורה פשוטה. אלא שלא כך הדבר, אין מדובר בניוח פשוט וברור. כפי שיפורט בהמשך פסק דיני, בפוליסה, בנספחיה ובהצעה, סתירות לגבי הגיל הביטוחי. מכיוון שכך, ומכיוון שבפועל הודיע המשיבה למבקש רק בשנת 2012, כי אין לו כיסוי ביטוחי בגין אובדן כושר עבודה מעבר לגיל 65, תקופת ההתיישנות טרם חלפה. בכל מקרה מרוץ ההתיישנות מתחיל בכל חודש, בו המשיבה לא משלמת לו את הפיצוי בגין אבדן כושר עבודה. אני דוחה את טענת ההתיישנות ההצעה, הפוליסה ונספחיה 15. אין מחלוקת כי המבקש חתם על הצעת הביטוח, וכי בסמוך להנפקת הפוליסה, הוא קיבל לידיו עותק מהפוליסה על נספחיה, כולל נספח "חיונית". בטופס הצעת הביטוח, עליו כאמור חתם המבקש, ביקש הוא, לעניין התביעה דנן, כדלקמן: ביטוח מסוג "עדי תגמולים לעצמאים" - תקופה לגיל 70. "חיונית" - תקופה לגיל 95 בהצעת הביטוח - שני סוגי הביטוחים הנ"ל נרשמו בכתב יד, כאשר במקום בו נרשם "חיונית" (בכתב יד) נמחקו המילים המודפסות "גמול אי כושר עבודה". בנספח "חיונית" נקבע, כי הפיצוי החודשי בגין אבדן כושר עבודה, ישולם למבקש עד גיל 65. בע' 2 לרשימה (ע' 10 בנספחי המרצת הפתיחה) צוין, "מוצהר ומוסכם בזה, כי למרות האמור בעמוד הראשון של דף פרמטי הביטוח, תקופת הביטוח של נספח חיונית הינה לכל חיי המבוטח" פוליסת הביטוח הינה מסוג "עדי תגמולים לעצמאיים, כולל כיסוי "חיונית" - על פי בקשתו. בדף פרטי הביטוח משנת 1994 (ת/3) בעמוד הראשון בפרק "פרטי הביטוח" נרשם: "עדי -- תאריך התחלה 1/94 תאריך תום 1/18," חיונית - תאריך התחלה 1/94 תאריך תום 1/18" דהיינו, שני הביטוחים הינם, עד הגיע המבקש לגיל 70. ממסמכי המשיבה עולה, כי תוקפו של ביטוח אובדן כושר עבודה, על פי נספח חיונית, הינו שונה בכל אחד מהטפסים. 16. הפסיקה קבעה, כי ככל שהמבוטח לא קרא את הפוליסה אינו יכול לבוא בטענות כלפי המבטח, בכך שלא ידע מהם הכיסויים הביטוחיים, וזאת, אף לנוכח חובת הגילוי הרחבה המוטלת על חברת הביטוח. (2678/04 אלפנדרי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ). כן נקבע, כי על המבוטח לטרוח ולעיין בפוליסה (ע"א 682/82 יוסף בן אריה נ' סהר חברה לביטוח). בע"א 4819/82 אליהו חברה לביטוח נ' ישר, נקבע, כי סיוג של חבות חוזית חייב להיעשות באופן מפורש, בולט וברור. נקבע שם, סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח מטיל חובה להבליט בחוזה ביטוח הגבלות שהן בגדר תנאי או סייג לחבותו של המבטח. הוא קובע שתי חלופות - או פירוט הסייג בסמוך לנושא שהוא נוגע לו, או ציונו בפוליסה בהבלטה מיוחדת. שתי החלופות עשויות מעור אחד ומכוונות לאותה מטרה: מניעת הבלעה של תנאי או סייג. אופן הבלטת ההגבלה או הסייג נתון לבחירת המבטח, אולם מדובר בחובה הכלולה בהוראה כופה, וחובה על המבטח להיזקק לפחות לאחת החלופות האמורות כן נקבע, כי סעיף 3לחוק אמנם אינו מטיל חובת הודעה בעל-פה, אך תכליתו היא להסב את תשומת לבו של המבוטח אל הגבלות החבות של המבטחת. תנאי מסייג השזור לתוך טקסט חד-גוני רצוף וצפוף בצורתו, ללא הפרדה ראויה בין הנושאים, אינו יכול לשקף את כוונת המחוקק בסעיף 3, ודרך זו של עריכה היא פסולה ואין בה כדי לקיים את מצוות סעיף 3. 17. ובת.א. 5855/06 עלי עבדאללה נ' חוסיין ואח', "יתרה מזו, בין אם הפוליסה המלאה צורפה ל"רשימה" ובין אם לאו, מוטלת על המבטח חובה לציין ב"רשימה", בהבלטה מיוחדת, את הסייגים לחבותו. מבטח שלא עשה כן, לא יוכל להסתמך על הסייגים המופיעים בגוף הפוליסה. כך, למשל, נקבע כי משנאמר ב"רשימה" כי הביטוח מכסה חבות מעבידים, מוטלת היתה על המבטח החובה לציין בסמוך לאמירה זו את ההגבלות החלות על הביטוח, כגון ההגבלה הנוגעת להעסקת נערים בניגוד לחוקי העבודה (ראה, ירון אליאס לעיל בעמ' 338 המפנה לפס"ד 742/87 סיטרוק נ' ג'י. בי. "ביצוע ותעשיות", דינים מחוזי כרך כו(7), 545). בענייננו, הסייגים צוינו בתנאים הכלליים לפוליסה ולא ברשימה, כאשר לעניין הסייג בדבר שימוש במנוף אין כל הפניה בפוליסה, ואילו לעניין אירוע תאונתי אם לאו, ישנה הפניה בלבד ללא פרוט של הסייג. יש לציין בנוסף, כי בכל מקרה, עיון בתנאים הכללים לפוליסה מעלה כי החריגים הנ"ל כלל לא הודגשו כדרישת החוק." 18. בת.א. 8411/07 סופר יעל נ' אי.אי.ג'י חברה לביטוח נקבע, כי הכלל הינו שמבוטח מן השורה יכול וצריך לקרוא את הפוליסה בעצמו, והאמירה בפס"ד ישר, לפיה על המבטח לוודא שהלקוח טרח ועיין בפוליסה, יש לקרוא, לא ככלל גורף המאיין מכל את חובת המבוטח לקרוא את הפוליסה, מה עוד שמדובר בפוליסה לא מורכבת, הכוללת הגדרות בורות של כל אחד ממקרי הביטוח ולא היה קושי בהבנתה. ובת.א. 7075-03-10 תמר קינן נ' כלל חברה לביטוח, נקבע, שכאשר הפוליסה נמסרה למבוטח, חלה עליו חובה לקרוא אותה כדי להבין אותה ואת תנאיה. בעא 723/80 לה נסיונל חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' שאול חיים נקבע, שאת הצעת הביטוח ואת הפוליסה יש לקרוא ביחד ולפרשן כשלמות אחת תוך הסתייעות במסמך האחד לצורך פירושו של האחר. בעניינינו, כפי שנקבע לעיל, מחלק ממסמכי הפוליסה ניתן להבין, שבוודאי, שעד גיל 70, יש למבקש כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה. כך שגם אילו קרא המבקש ועיין בפוליסה, יכול היה להבין, מחלק ממסכיה, שהכיסוי הביטוחי הינו עד גיל 70. ציפיות 19. לטענת המבקש, על המשיבה לשלם לו פיצוי בגין אובדן כושר עבודה, לכל חייו, ויש לבחון את מבחן הציפיות של המבקש בעת עריכת הביטוח. בבג"ץ 971/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ועדת הכנסת נקבע: " השאלה היא אפוא אם אותן ציפיות של חברי-הכנסת הארבע-עשרה ציפיות ראויות היו, וראויות היו כדי-כך שנזַכֶּה אותם בקיצבה לכל ימי חייהם. או אחרת: גם אם אמרנו כי ציפיות חברי-הכנסת ציפיות ראויות היו, האם נתקיים עקרון המידתיות ביחס שבין הציפיות לבין השיפוי? נזכור כי חברי-כנסת אלה היו זכאים בכל מקרה למענק כהוראת סעיף 15 להחלטת הגימלאות, והשאלה הנשאלת היא אם שיפוי במחלצות של קיצבה לכל החיים אינו חורג - ובאורח מסיבי חורג הוא - מן המידתיות הראויה..." בדנא 2401/95 רותי נחמני נ' דניאל נחמני נקבע: אחת המשימות של השופט כאשר הוא עוסק בחקיקה שיפוטית היא הגשמת הציפיות הלגיטימיות של הצדדים. בשתי דרכים המשפט משחזר את כוונת האדם: בכוונה משוערת ובכוונה מיוחסת. כוונה משוערת - על-פי ניסיון החיים והשכל הישר, ובהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה. כוונה מיוחסת - כאשר אין שום דרך לשער את כוונת הצדדים, והמשפט - למטרותיו - מייחס לאדם כוונה שלא מדעתו ואולי גם שלא לרצונו......" בע"א 1516/99 לוי נ' חיג'אזי נקבע: המבחן לכך הוא אם נהנה בעיסקת מתנה נושא עמו ציפיות לגיטימיות המולידות זכות הראויה להגנה בעלת עוצמה חזקה כזו של קונה בתמורה, ומה יחסן של ציפיות אלה לציפיות הצד האחר המתחרה כנגדו על הבכורה. 20. יש לבחון במקרה דנן, אם ציפייה לתגמול בגין אובדן כושר עד גיל 95 הינה ציפייה לגיטימית, ראויה ומידתית, על פי השכל הישר ובהתאם לנסיבות המיוחדות. על פי תצהירו של מר בסון, לא קיימת פוליסה לתשלום תגמול בגין אובדן כושר עבודה עד גיל 95 והוא לא נחקר על כך. המבקש הינו הנדסאי מכונות, מהנדס תעשיה וניהול ובעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים. מדובר באדם בעל השכלה, אשר היה שנים רבות במעגל העבודה, ואין להניח, שסבר ו/או ציפה, כי פיצוי בגין אובדן כושר עבודה, הינו לכל ימי חייו. הגיל המרבי לתשלום גמול בגין אובדן כושר עבודה הינו גיל 70 ולכן, הצפייה המרבית, הראויה והמידתית שיכולה הייתה להיות למבקש, הינה שישולם לו תגמול בגין אובדן כושר עד גיל 70. קביעה זו עולה גם ממסמכי המשיבה עצמה, כפי שפורט לעיל. עדויות 21. המבקש, העיד כי סוכני הביטוח אשר הגיעו אל ביתו, ואליהם התייחס בתצהירו, הינם: סוכן ביטוח שבדיעבד התברר לו שהוא גם מפקח והשני הינו אחיו של המבקש, שהיה בשלבי חונכות . השניים הגיעו אליו, לאחר שאחיו הציע לו לעשות ביטוח. לדבריו, לא פרט עובדה זו בתצהירו, כיוון שלא ראה בכך רלוונטיות, מה עוד, כך לטענתו, שאחיו " בא לא ממש כסוכן אלא כדי לקבל חונכות אצלי כפי שהוא בא גם לאחרים. אני לא רואה צורך שהוא יבוא להעיד." לדבריו, לא ראה צורך להעיד את אחיו, כיוון שאינו טוען שהסוכנים הטעו אותו אלא המשיבה, בפוליסת הביטוח שהייתה מורכבת ומסובכת, כהגדרתו,, ולאחר שקיבלה את ההצעה. 22. המבקש העיד, כי המפקח אמר לו שעליו לרכוש ביטוח ואם לא יעשה, הוא מסכן את משפחתו, כיוון שבמקרה שימות המבקש, בני משפחתו, יישארו בלי כסף או במקרה שהוא יאבד את כושר העבודה או שיהיה סיעודי ולא יוכל להתפרנס. לטענתו, המפקח לא הטעה אותו ואמר דברים נכונים, כאשר הציג בפניו, שום יאבד את כושר העבודה, יקבל תשלומים לכל חייו, ואם יהיה סיעודי, יקבל תמיכה סיעודית לכל חייו. המבקש אישר שחתם על הצעת הביטוח ואף אישר, שהיום הוא מבין מנספח חיונית, שהפיצוי לאובדן כושר עבודה הוא עד גיל 65. לדברי המבקש, בהצעת הביטוח הסוכן מחק את המילים "אובדן כושר עבודה" ורשם "חיונית", כיוון שחיונית כוללת בתוכה שני מרכיבים, אובדן כושר עבודה וסיעודית - שניהם לכל החיים ובנספח חיונית כתוב, "שנספח חיונית הינו לכל חיי המבוטח וזה למרות האמור... כתוב שלמרות האמור בעמוד אחד שם מוזכרים הנספחים... מדובר שתקופת הביטוח של נספח חיונית שכוללים כאמור, זה לכל החיים.. " לשאלה: "מקריא לך את הפסקה ואני אומר לך שתקופת הביטוח של נספח חיונית הוא לכל החיים, נכון?........ לא כתוב בשום מקום שתקופת הפיצוי היא לכל החיים, נכון?" השיב: "אני מנסה להבין את השאלה. לא כתוב לגבי תקופת הפיצוי. " 23. יצחק בסון, מנהל אגף ביטוח חיים אצל המשיבה, העוסק בביטוח משנת 1981 "בכל התפקידים", העיד, כי הוא ניסחת את הפוליסה וחתם עליה. לדבריו, במחשב המשיבה ניתן לזהות מי היה סוכן הביטוח, והעובדה שפרטי המפקח רשומים בהצעת הביטוח, אינה מצביעה שהוא נכח במעמד החתימה, אלא זה מיועד לפקידה שתוכל לטפל מול המפקח, זה טכני לחלוטין. לשאלה: "האם הצגתם למבוטחים מידע חדש לגבי נספח "חיונית" השיב, כי נספח חיונית הינו משנת 1973 שהונפק על ידי ציון, ולא השתנה. בביטוח חיים חייב המבטח לכסות את המבוטח לפי נספח זה, מתחילת הביטוח או קרות מקרה הביטוח או תום תקופת הביטוח. נספח זה מחייב את חברת הביטוח ומדובר בחוזה לכל דבר וענין. הפוליסה המקורית הונפקה ע"י ציון חברה לביטוח והחתימה שלו במסמך זה הינה מיום 2.1.94 בצד ימין וכתוב שיש נספח 73 חיונית ועוד. לדבריו, בנספח חיונית לא שונה דבר, אלא השינוי הוא, בדף פרטי ביטוח שמופק למבוטח בכל פעם שיש שינוי בפוליסה או שיש בקשה של המבוטח. 24. העד הופנה לדו"ח שצורף להמרצת הפתיחה כנספח 8 להמרצת הפתיחה (ע' 38 לנספי המרצת הפתיחה) למטה, שלטענת המבקש נשלח אליו לאחר שפנה אל חברת הביטוח, ונשאל: "האם הסברתם ללקוחות שפיצלתם מסמך חיונית לשניים?" והשיב: "כאשר עברנו מתוכנה של ציון חברה לביטוח להראל חברה לביטוח, התוכנה החדשה שהיתה ב-2002 הדפיסה באופן שונה את הפוליסה של ציון. לא שלחנו ללקוחות הסבר מעבר לשינוי בנוסח. לדבריו, המבקש הצטרף לביטוח בגיל 46, הוא קיבל דף פרטי ביטוח, תנאים כלליים ונספחים במעמד כריתת החוזה. כל שנה החברה שולחת דיווח שנתי למבוטח ובשנת 2012 המבקש ביקש דף פרטי ביטוח וקיבל אותו עם הנוסח החדש. לדבריו בנספח 8 להמרצת הפתיחה (ע' 38 לנספחי המרצת הפתיחה), המשמעות הינה שעד גיל 65 ההגדרות הן של אובדן כושר עבודה. מגיל 65 ההגדרות הן של סיעודית. אם המבוטח היה במצב סיעודי לפני גיל 65 אז הוא ימשיך בכך. 25. גם אם סוכן הביטוח הינו שלוח של המשיבה, הרי מדובר באחיו של המבקש, עובדה, שלא גולתה על ידי המבקש עד לחקירתו בדיון ההוכחות. היה על המבקש להעידו, לעניין כוונות הצדדים בעת עריכת הצעת הביטוח. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. סוף דבר 26. מהראיות והעדויות שהובאו בפני עולה, כפי שפורט לעיל, בלבול וסתירות בין מסמכיה השונים של המשיבה. בהצעה מצוין שהפוליסה מסוג "עדי תגמול לעצמאיים" הינה עד גיל 70 וכי חיונית הינה עד לגיל 95. בנספח חיונית שצורף לפוליסה מצוין שהפיצוי החודשי בגין אובדן כושר עבודה ישולם למבקש עד גיל 65. בדף פרטי הביטוח בעמוד הראשון צוין שחיונית הינה עד 2018, עת יגיע המבקש לגיל 70. ובע' 2 לאותו טופס מצוין, שלמרות האמור בעמוד הראשון של דף פרטי ביטוח, תקופת הביטוח של נספח חיונית הינה לכל חיי המבוטח. אלא שגם המבקש אינו טוען שבהצעה צוין שפוליסת הביטוח הינה לכל חייו. קיימת סתירה ו/או אי בהירות משמעותית, לעניין גיל הביטוח, בין מסמכי המשיבה. הפסיקה קבעה, שאת פוליסת הביטוח יש לפרש נגד מנסחה וחובת המשיבה להבהיר בהבלטה את השוני בין הצעת הביטוח לפוליסה עצמה(פס"ד ישר). אני קובעת, שהציפייה המירבית שיכולה הייתה להיות למבקש הינה, שפיצויי הביטוח ישולמו לו עד גיל 70. אני קובעת, שיש לשלם למבקש פיצוי בגין אובדן כושר עבודה עד גיל 70. המשיבה תשלם למבקש הוצאות בסך 7,500 ₪. המרצת פתיחהביטוח אובדן כושר עבודהאובדן כושר עבודה