תביעה ותביעה שכנגד בין עורך דין לבין לקוחותיו לשעבר הצדדים ותמצית טענותיהם: התובע והנתבע שכנגד, עורך דין XX (להלן: "עורך דין XX") טוען כי ביום 2.7.08 נחתם הסכם שכ"ט בינו לבין הנתבעת מס' 1, עורך דין (להלן: "עורך דין X") לגבי ייצוג כל הנתבעים בהליך שהתנהל במסגרת ת.א. 6666/08 בבימ"ש השלום בחיפה (להלן: "ההליך הקודם" ו-"הסכם שכר הטרחה" בהתאמה). הנתבעים 2 ו-3 והתובעים שכנגד, ה"ה הינם ההורים של עורך דין X (להלן: "לין" ו-"XXX" בהתאמה). הנתבעים יכונו בשמם הפרטים בשל ששם משפחתם זהה. טענתו הראשונה של עורך דין XX הינה כי מכח הסכם שכר הטרחה היה על עורך דין X לשלם לו 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, אך שולמו רק 1,500 ₪ ללא המע"מ, ולכן נותרה יתרה לתשלום בסך 240 ₪ בשל המע"מ, שהינה בסך של 373 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. טענתו השניה של עורך דין XX הינה כי X וXXX פנו אליו בבקשה כי ייצג אותם בנוגע לחתימה על חוזה מכר של נכס ברח' הולנד בחיפה (להלן: "הנכס" ו-"חוזה המכר") וכי סוכם על תשלום שכ"ט בסך 3,500 ₪ + מע"מ ובתוספת הוצאות בסך 500 ₪. עורך דין XX טוען כי ביצע את מטלותיו בהתאם לסיכום בין הצדדים, הגם שלא השלים את הרישום בשל חוסר שיתוף פעולה מצד X וXXX, וכי עליהם לשלם לו סך של 5,404 ₪. אין מחלוקת כי הסיכום לגבי הטיפול המשפטי בנוגע לחוזה המכר היה בעל פה ולא בכתב. מכאן - שהתביעה העיקרית המקורית הוגשה לגבי 373 ₪ + 5,404 ₪ = 5,777 ₪. לגבי החוב הנטען שקשור בטיפול בהליך הקודם - טוענים הנתבעים כי אכן נותרה יתרת חוב בסך 373 ₪ אך כי לא רק שאין מקום לשלם אותה לעורך דין XX, אלא שעליו להשיב להם את הסכום של 1,500 ₪ שכבר שולמו (1,827 ₪ נכון להיום) - וזאת בשל שעורך דין XX התרשל בטיפול בהליך הקודם, לא ביצע את שהתחייב לבצע ולא ייצג אותם בדיון שבו היה אמור לייצגם. עוד טוענים הנתבעים כי בשל התנהלות עורך דין XX הם חויבו להפקיד בקופת ביהמ"ש 10,000 ₪ ועותרים לחיובו בסך של 465 ₪ בשל עלות הריבית וההצמדה לגבי סכום זה למשך שנה. מכאן, שלנתבעים תביעה שכנגד בנוגע להליך הקודם בסך של 1,827 ₪ + 465 ₪ = 2,292 ₪. לגבי חוזה המכר של הנכס - טוענים הנתבעים מקדמית כי אין כל עילת תביעה כלפי עורך דין X בהקשר זה וכי רק X וXXX שכרו את שירותיו לגבי הנכס. לגופם של דברים, טוענים X וXXX כי עורך דין XX לא טיפל בהעברת הזכויות בנכס על שמם כפי שנדרש ומעלים כלפיו טענות רשלנות. לגבי ההוצאות הנטענות - טוענים X וXXX כי הם שילמו את ההוצאות הכרוכות באגרות הרישום בטאבו. לגבי שכר הטרחה - טוענים X וXXX כי הם שילמו לעורך דין XX סכום של 2,736 ₪ על חשבון שכר הטרחה, אך היות וטרם הושלמה העברת הזכויות על שמם - על עורך דין XX להשיב להם את הסכום כאמור, בסך 2,736 ₪ נכון למועד הגשת התביעה שכנגד. מכאן, שסך התביעה שכנגד - 2,292 ₪ + 2,736 ₪ = 5,028 ₪. ביום 13.2.2013, אחרי שהוגשה התביעה שכנגד - ביקש עורך דין XX לתקן את כתב התביעה שלו לגבי נושא חוזה המכר, וביקש לתקן את הדרישה כך שאין הוא דורש עוד את השכר החוזי המוסכם הנטען כאמור מעלה, אלא שכר טרחה ראוי לפי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 - בסך 17,888 ₪ (כולל מע"מ). עוד ביקש עורך דין XX להוסיף לכתב התביעה קבלות לגבי ההוצאות שהוציא בכל הנוגע לרישום הערת האזהרה. מסכת הראיות - בפני העידו עורך דין XX, עורך דין X ולין והוגשו מסמכים מטעם הצדדים. דיון והכרעה - לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים עמדתי היא כי דין שתי התביעות להידחות, למעט חיובם של הנתבעים 2-3 לשלם לעורך דין XX בגין אגרת רישום הערת האזהרה לטובתם. המחלוקת לגבי ההליך הקודם - כפי שצוין מעלה, אין חולק כי ביום 2.7.2008 נחתם הסכם שכר הטרחה, לגבי תשלום בסך 1,500 ₪ + מע"מ ואין חולק כי שולמו רק 1,500 ₪, ללא המע"מ (קבלה מוצג נ/1 לגבי תשלום בהמחאה מיום 10.11.2008). מצאתי כי אין מקום לשלם לעורך דין XX את יתרת החוב כפי שהוא דורש, אך גם אין מקום להורות לעורך דין XX להשיב את שקיבל, כפי שדורשים הנתבעים. לגבי דרישת עורך דין XX, יש לראות כי שירותיו נשכרו לצורך הופעה בדיון ביום 8.7.2008 אך כי לבקשת עורך דין X הוא ביקש לדחות את הדיון, אשר נדחה ליום 13.11.2008, ובסופו של יום, עורך דין X החליפה את עורך דין XX בעורך דין אחר אשר ייצג את הנתבעים בדיון הנדחה. לכן, השכר שעליו הוסכם היה אמור להיות שכר שמשקף את העבודה שכרוכה בהופעה בדיון, והיות ועורך דין XX לא התייצב לדיון, יש מקום להפחתה מסויימת. הפחתה בשיעור המע"מ נראית לי סבירה. בנוסף, והערה זו רלבנטית לכל רכיבי התביעה והתביעה שכנגד - יש לראות שהתביעה לגבי המע"מ החסר, בסך 240 ₪ הוגשה בספטמבר 2012 למרות שהזכאות לקבלתו התגבשה לכאורה ביולי 2008. המדובר בשיהוי של למעלה מארבע שנים ויש לדברים משמעות. לגבי דרישת הנתבעים, מצאתי כי אין כל הצדקה חוזית או אחרת להורות על השבת הסכום ששולם. הסכום שולם לאחר שבוצעה עבודה מסויימת מצד עורך דין XX וכאשר הוחלט בין הצדדים על סיום העסקתו של עורך דין XX והעברת הטיפול לעורך דין אחר - לא דרשו הנתבעים, או מי מהם, את השבת הסכום שכבר שולם או חלקו. אף מצדם, יש שיהוי בהעלאת הטענה לגבי ההשבה, שיהוי שאף לא הוצע הסבר לגביו. לגבי העובדה שהנתבעים חוייבו להפקיד בקופת בהמ"ש סכום זה או אחר ושהסכום הושב להם רק לאחר תקופה ממושכת - הרי שלא הוכח כל קשר בין פועלו של עורך דין XX לבין האמור ובוודאי שלא הוכחה זכאות לקבלת פיצוי בשיעור עלות הריבית על הסכום. לכן, הדרישות ההדדיות לגבי שכר הטרחה שקשור בהליך הקודם נדחות. המחלוקת לגבי הטיפול במכירת הנכס - דרישת עורך דין XX לקבלת שכר טרחה - לטעמי יש לדחות את הדרישה היות ולא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת. לא נחתם הסכם שכר טרחה ממנו ניתן ללמוד על שיעור השכר המוסכם ואף לא הוכח שיעור שכר הטרחה הראוי. עוד אציין כי יש מקום להעלאת סימני שאלה לגבי הזכאות לקבלת השכר - היות והטיפול לא הושלם והזכויות לא נרשמו על שם X וXXX עד היום, ולא הוכח מה היתה הסכמת הצדדים לגבי מצב שכזה או מהו השכר הראוי במצב שכזה. היות ואין הסכם - לא ברור אם עורך דין XX היה אמור לקבל את שכרו במועד החתימה, או רק לאחר השלמת העברת הזכויות, או חלק אחרי החתימה וחלק אחרי רישום הזכויות וכיוצא באלה אפשרויות. אמנם X בעדותה טענה כי הוסכם על תשלום של "משהו כמו 3,000 ₪" - עדותה בעמ' 4 שורה 11), אלא שבנסיבות, עדות זו אינה יכולה לרפא את החוסר הראייתי מצד עורך דין XX. לגבי הבקשה לתיקון כתב התביעה והדרישה לשכר ראוי - הרי שהבקשה לא התקבלה (ובוודאי שלא שולמה לגביה אגרה כמתחייב) ואף היא לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת. לשיטתי, המשמעות של העדר נתונים לגבי ההסדר הכספי המדויק (חוזי או ראוי) תפעל לחובת עורך דין XX. עסקינן במצב בו קיימת בפני רק עדות יחידה של בעל דין והעדר הסכם שכר טרחה בכתב יעמוד לעורך דין XX לרועץ - הן בפן הראייתי והן בהיבט העקרוני, לרבות בשל טעמים של מדיניות משפטית. על עורכי הדין להקפיד על ניסוח הסכמי שכ"ט בצורה מסודרת ובכתב והעדרם גורם להעמסת המערכת השיפוטית שלא לצורך (כגון תביעה זו לגבי חוב נטען בסך של כ-3,500 ₪ משנת 2008, כאשר הנסיבות העובדתיות שנויות במחלוקת). לו היה הסכם בכתב, היה ניתן לחסוך את הצורך לברר תיק זה, וראו בהקשר זה את ע"א (מחוזי חיפה) 3178/06 עורך דין חסון נ' נאיף, בעמ' 11, פסקה כ"ג, לאמור : "אנו מקבלים את עמדת בהמ"ש קמא לפיה משלא נעשה הסכם שכר טרחה בכתב בין עורך-דין ללקוחו פועל הדבר לחובת עורך-הדין שלא פעל לחתימת הסכם כאמור, הואיל וחובת הנאמנות של עורך הדין כלפי לקוחו מחייבת אותו לומר ללקוח, מראש ובאופן מדויק, מה יהא שיעור שכר הטרחה בו יחוייב". דרישת עורך דין XX להחזר הוצאות - יש לראות כי עורך דין XX טוען כי ההוצאות היו בסך 500 ₪, אך בסעיף 9 לכתב התביעה טוען כי ההוצאות היו בסך 200 ₪ בגין עלות רישום הערת אזהרה, בסעיף 1 למכתבו מיום 5.5.2011 (נ/4) הוא דורש 190 ₪, ובבקשה לתיקון כתב התביעה הוא ממשיך לדרוש 500 ש"ח למרות שטוען שהוא מצרף קבלות לגבי תשלום בסך 200 ₪, ומצרף אישור רק לגבי 138 ₪. בכל אופן, הראיה היחידה הקבילה בהקשר זה הינה קבלה לגבי תשלום אגרה למשרד המשפטים מיום 21.9.2008, היום בו נרשמה הערת האזהרה על הנכס לטובת X וXXX, ואני מורה על תשלום בסך של 145 ₪ (138 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חלקיים). דרישת X וXXX להשבת שכר טרחה ששולם לטענתם לגבי הטיפול בנכס - עמדת X וXXX, התובעים שכנגד, היא כי הם שילמו לעורך דין XX סך כולל של 3,820 ₪ עבור הטיפול בהליך הקודם ועבור הטיפול בחוזה המכר (סעיף 4 לכתב ההגנה). אלא שלא הוצגה כל ראיה לגבי תשלום כאמור בכלל ובוודאי שלא לגבי כך שחלק ממנו שולם בנוגע לחוזה המכר. X לא הצליחה לשכנעני שבוצע אי פעם תשלום לגבי הטיפול בנכס ועדותה סתרה עצמה והיתה בלתי עקבית (וראו את עמ' 2 שורה 8 - שם טענה כי נתנה לעורך דין XX שני צ'יקים, בסכום כולל של 3,800 ₪ ועמ' 4 שורות 11-12 שם טענה כי שילמה סכום אחר). לכן, התובעים שכנגד לא הוכיחו ששולם לעורך דין XX שכר לגבי הטיפול בנכס. היות ולא הוכח ששולם סכום כלשהו, ובוודאי שלא שיעורו או מועד התשלום - אין כל מקום להדרש לטענות של התובעים שכנגד לגבי השבתו. הטענות לגבי רשלנותו של עורך דין XX - במהלך הדיון התעוררו טענות מצד X וXXX לגבי רשלנותו המקצועית של עורך דין XX. הסיבה להעלאת הטענות היתה התביעה שכנגד ודרישתם של X וXXX להשבת הכספים שהם טוענים ששילמו. כעקרון, היות וקבעתי שלא הוכח ששולם סכום כלשהו ולכן לא הוכח שיש להשיב סכום כלשהו - אזי שאין צורך לדון בשאלת רשלנותו הנטענת של עורך דין XX. עם זאת, היות והצדדים הקדישו לנושא זמן ומרץ רב, אעיר כי לא שוכנעתי שהתובעים שכנגד, X וXXX, הרימו את נטל ההוכחה לגבי הרשלנות הנטענת. אמנה בקצרה את עיקר נימוקי (וזאת בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). תחילה, יש לראות כי בכתב התביעה שכנגד - הטענה היחידה לגבי רשלנותו של עורך דין XX היא שהוא התחייב לרשום את הזכויות של X וXXX בלשכת רישום המקרקעין וטרם עשה כן (וראו את סעיף 12). אמנם הזכויות טרם נרשמו, למרות שחלפו למעלה מארבע שנים, אך מהדיון עולה שישנם קשיים לגבי הרישום ולא הוכח שעורך דין XX אחראי לאותם קשיים או שהיה יכול למנוע אותם. לדוגמא אפנה לכך שמעיון בנסח שהוצג לתיק עולה שישנם עיקולים שהטיל מס שבח על זכויותיו של XXX במגרש, אשר מונעות - בין היתר - את השלמת הרישום. יש לראות כי המדובר בעיקול שרשום הן על החצי של המגרש שנרכש מהמוכר במסגרת חוזה המכר והן על החצי השני של המגרש שהיה של XXX ולין עוד קודם לכן. לא הוצגו מסמכים לגבי מהות העיקול, XXX עצמו לא התייצב לדיון - ולכן לא הוכח שהעיכוב ברישום נובע מרשלנותו של עורך דין XX. יש עוד לראות כי על פי חוזה המכר על המוכר לשלח מס שבח, ככל שיהיה, ואם העיקולים הוטלו על XXX ולא על המוכר - לגבי כל המגרש - הדבר מעורר סימני שאלה. היה על X וXXX להסביר את הדורש הסבר ומשלא הובאו כל ראיות לגבי הנושא, לא ניתן לטעון כי עורך דין XX אחראי לעיקולים. מעבר לכך, בכתב ההגנה הועלתה טענה נוספת כלפי עורך דין XX (סעיף 20) לפיה הוא לא דאג לנסח את חוזה המכר כך שיבטיח את זכויותיהם של X וXXX למקרה והמוכר לו יעביר את האישורים הנדרשים לצורך העברת הזכויות על שמם. אלא שעיון בחוזה המכר מראה כי קיים בחוזה (בסעיף 9) מנגנון שנועד להבטיח את זכויותיהם של הקונים (לין וXXX) ואשר מכוחו יש להפקיד בנאמנות חלק מכספי התמורה עד קבלת האישורים האמורים. לא הובאו כל ראיות מטעם X לגבי השאלה אם המנגנון יושם, אילו אישורים ניתנו, אילו אישורים חסרים, מדוע לא נרשמו הזכיות עד כה, מהי המניעה, מה היא עשתה בנדון במשך 4 שנים, האם פנתה אי פעם לעורך דין XX לגבי הנושא, מה עלה בגורל כספי התמורה - וכיוצא באלה נתונים חיוניים שהיה על X לספק על מנת להוכיח רשלנות מצד עורך דין XX בכל הנוגע לניסוח החוזה ונפקותם של הסעיפים בחוזה. כל זאת מעבר לכך שהטענה מהווה הרחבת חזית ככל שעסקינן בתביעה שכנגד שכן היא לא מופיעה בתביעה שכנגד אלא רק בכתב ההגנה. יתרה מכך. במהלך הדיון העלתה X טענה נוספת "מפתיעה" אשר בוודאי שמהווה הרחבת חזית אסורה, והיא שרשלנותו של עורך דין XX נעוצה בכך שהוא לא בדק את המצב התכנוני של הנכס עובר לעריכת חוזה המכר - וכי קיים צו הריסה (אשר הערה לגביו רשומה על הנכס ואשר מונע את העברת הזכויות). בתמיכה הוצג נסח טאבו אשר בו רשום כי קיים צו הריסה שנרשם ביום 12/7/2012 במסגרת תיק פלילי שמספרו 605/11 של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה לגבי זכויות הבעלות של X וXXX ולגבי הערת האזהרה של X ושל XXX (להלן: "הנסח"). טענת רשלנות זו אף היא לא הוכחה - מעבר להיותה הרחבת חזית. ראשית, לא אוכל לקבל את עדותה בעל-פה של X לגבי נושא זה, אשר היתה רצופה אי דיוקים וסתירות, לגבי מהות צו ההריסה או לגבי רשלנותו של עורך דין XX בנושא זה, ובמיוחד שעה שXXX לא הגיע לבהמ"ש למסור עדות למרות שלין עצמה ציינה כי הוא זה אשר בקיא הפרטים. שנית, יש לראות כי X טענה שהיא לא ידעה מאום על מצב הנכס והופתעה לגלות נתונים לגביו רק לאחרונה, אך יש לזכור כי X וXXX הינם הבעלים של המחצית השניה של המגרש שעליו בנוי הנכס - ואינני מקבלת את הטענה לפיה הם לא ידעו דבר על "החצי השני" שאותו רכשו (מה גם שאני סבורה שהיה צריך להסביר מלכתחילה שלמעשה המדובר במגרש שחצי ממנו כבר היה שייך ללין ולXXX והם הציגו את הנתונים בכתב ההגנה והתביעה שכנגד בצורה קצת מטעה). שלישית, X לא סיפקה כל תשובה לגבי השאלה - מדוע הסכימה לחתום על חוזה ובו מצוין שהיא וXXX בדקו את כל הנתונים לגבי הנכס, כולל מצבו המשפטי והתכנוני וכי הם יודעים על שורה של מהלכים, הגבלות והוראות תכנוניות - המפורטות בסעיפים 3.1 עד 3.5 להסכם, אם הם לא בדקו ולא ידעו דבר (ובמיוחד כאשר מלווה אותם בתהליך בתם עורכת הדין, ואפנה לכך שעורך דין X העידה כי גם היא נכחה במעמד החתימה (עמ' 6 שורה 29). רביעית, לא הוכחו הטענות של X לגבי המצב התכנוני של הנכס, ואזכיר כי היא טענה במהלך הדיון שיש צווי הריסה לגבי הנכס בשל שהגינה הינה למעשה שצ"פ, בשל שהחניה אינה חוקית ובשל שקומת העמודים אינה חוקית (עמ' 2 שורות 22-26). אלא שלא הוצגו כל מסמכים בנושא, לא הוצג צו ההריסה, לא הוצגו מסמכים מהתיק הפלילי המוזכר מעלה, ואין בפני כל ראיות לגבי "חוקיות" הנכס או לגבי מהות הצו ומשמעותו. חמישית, יש לראות כי מהנסח עולה שצו ההריסה רשום על כל המגרש, כלומר - גם על החצי שהיה שייך ללין ולXXX מלכתחילה. ונשאלת השאלה - אולי הצו קשור למחצית של המגרש שהיתה של X וXXX לפני העסקה בה עסקינן? ואולי התיק הפלילי נפתח כנגד X וXXX ולא כנגד המוכר, בגין עבירות שהם ביצעו אחרי חוזה המכר (ואפנה לכך שהצו נרשם מכח תיק שנפתח בשנת 2011 בעוד שחוזה המכר נחתם בשנת 2008). התשובות לכל השאלות הנ"ל חיוניות על מנת לנסות ולהראות שעורך דין XX התרשל בטיפולו בחוזה המכר - ולין לא סיפקה ולו תשובה אחת לשאלות הרבות, ובוודאי שלא הוכיחה תשובה כאמור. ששית, יש לראות כי בדיון (עמ' 1 שורות 26-27) פתאום העלתה X טענה עוד יותר מפתיעה לפיה היא שכרה את שירותיו של עורך דין XX "רק" כדי "לבדוק לי את הנכס. אז הייתי שוקלת אם לקנות אותו" - דבר שאינו מתקבל על הדעת, לא הוכח, סותר אמירות קודמות שלה - ומלמד באופן כללי על היכולת לבסס ממצאים עובדתיים על עדותה היחידה בעל-פה, בהיותה בעלת דין (על כל המשתמע מכך לאור הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות). לכן, לא הוכח המצב המשפטי והמצב החוזי נכון להיום ולא הוכח מהו הקושי המונע את רישום הזכויות. היות ורכיבים אלו לא הוכחו - לא ניתן אף להוכיח כל קשר סיבתי בין פועלו של עורך דין XX לבין המצב הנטען וכנגזר מכך לא הוכחה הרשלנות הנטענת של עורך דין XX. הבקשה לפיצול סעדים - כמה ימים לפני המועד להגשת הסיכומים מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד - הוגשה מטעמם בקשה לפיצול סעדים. בבקשה נטען כי הם מבקשים לאפשר להם להגיש תביעה כנגד עורך דין XX בנוגע לנזקים נטענים עקב טיפולו הרשלני בחוזה המכר. עמדתי היא כי אין לקבל את הבקשה (וראו את ההחלטה מיום 27/9/2013). תחילה, יש לראות כי ככל שעילת התביעה שבגינה ירצו התובעים שכנגד להגיש עוד תביעה בעתיד היא הרשלנות הנטענת כפי שהוגדרה בהליך זה - אזי שהטענה לא הוכחה ונדחתה כאמור מעלה. אם העילה נדחתה, אין מקום להגיש תביעה נוספת לגבי סעדים נוספים שאולי קשורים לעילה שנדחתה (ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבר אלקאדר ושות' בע"מ (16.5.2011). לשיטתי, אין אף מקום לאפשר להגיש תביעה חדשה "משופרת" ובה להשלים את החוסרים הראייתיים שהיו בתיק זה, לגבי אותה עילה. אם הכוונה להגיש תביעה לגבי עילה אחרת (ואני בספק אם קיימת עילה אחרת) - אזי שלא נדרש אישור לפצל סעדים. אם תוגש בעתיד תביעה חדשה - יהא צורך לברר אם המדובר בעילה חדשה או בעילה שלגביה פסק דין זה מהווה מעשה בית דין מסוג של "השתק עילה" (ע"א 367/83 מ' שושן נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט(1) 633, בעמ' 638 (1985)) - אך נשאיר את הסוגיה לבירור עתידי, ככל שיהא צורך, במסגרת התביעה האחרת כשתוגש (אם אי פעם תוגש). מעבר לכך, אני מוצאת טעם לפגם בהיבט הדיוני בכך שהבקשה הוגשה לאחר סיום הראיות, לאחר שכל צד כבר ניהל את התיק על בסיס נקודת ההנחה שאלו הסוגיות ואלו הסעדים הנתבעים (וראו כי הכלל לפיו אין לאפשר פיצול סעדים מבוסס, בין היתר, על השאיפה שלא להטריד את הנתבע מספר פעמים באותו עניין, כמו גם הרצון שלא להעמיס על המערכת שלא לצורך - ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813, בעמ' 819 (1979)), אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 127 (מהדורה עשירית, 2009), משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, כרך א' 615-618 (2007)). בנוסף, לא מצאתי שיש בתצהיר שצורף לבקשה לפיצול הסעדים כדי להצדיק את הבקשה, ובוודאי שאין בו הסבר לגבי מועד הגשת הבקשה. סיכום - לאור כל האמור מעלה - התביעה והתביעה שכנגד נדחות, למעט חיובם של X ושל XXX לשלם לעורך דין XX 145 ₪, בתוך 14 יום מהיום. בנסיבות, לא אעשה צו להוצאות. לקוחותעורך דיןתביעה שכנגד