תביעה נגד ספר בטענת טיפול כושל בשיער

תביעה בסך 35,000 ₪ נגד ספר בשל טיפול כושל, לטענתה, שביצע בשיערה לשיטתה של התובעת, במועד כאמור, הגיעה למספרה שבבעלות הנתבע וביקשה כי יבצע "החלקה יפנית" בשיערה. הנתבע מסר לה כי אין כל סכנה בטיפול זה, גם בשיער צבוע כמו שיער התובעת. לדברי התובעת, לאחר כ-25 דקות מתחילת הטיפול, חשה עקצוץ וצריבה בקרקפת, והזעיקה את הנתבע, שהזדרז לשטוף את החומר ששם על שיערה אך המשיך בטיפול. לאחר מכן החלה נשירת קצוות שיער, ולכן המליץ לה הנתבע לגלח את חציו האחורי של שיער ראשה, בטענה שהוא נושר. לדבריה, בהמשך שם הנתבע על ראשה חומר נוסף שזהותו איננה ידועה לה, והשאירה כך במשך 40 דקות, תוך שהוא נותן שירות ללקוחות אחרים, ורק לאחר תחנוניה, שכן הבחינה בנשירה נוספת, ביצע שטיפה חוזרת וכן החלקה על שיער רטוב, דבר שלשיטתה אסור לעשות. כאמור, התובעת מציינת כי שיערה החל לנשור, קרחות החלו לצוץ על ראשה, ובסופו של דבר, היא עזבה את המספרה לאחר שהנתבע גבה ממנה 700 ₪. התובעת מוסיפה כי גם לאחר שהגיעה לביתה המשיך שיערה לנשור, ולכן נאלצה להסתפר תספורת קצוצה. התובעת מוסיפה, כי נגרמה לה עוגמת נפש ובושה בשל האמור, שכן נמנעה מלצאת את ביתה במשך בת מספר שבועות, ולפיכך היא עותרת לחייב את הנתבע בסכום התביעה, המורכב מאובדן הכנסות בסך 4,000 ₪, הוצאות תספורת ואובדן ימי עבודה לצורך הליכה לרופא עור בסך 1,000 ₪, וכן עוגמת נפש בסך 30,000 ₪. הנתבע טוען בכתב ההגנה כי הוא ספר בעל ניסיון רב, לרבות בביצוע "החלקה יפנית", וכי ביצע את העבודה על הצד הטוב ביותר. לשיטתו, במהלך הטיפול אמרה לו התובעת כי ההמחאה ע''ס 700 ₪ שמסרה לידיו לא תכובד מחמת היעדר כיסוי, ולכן ביקשה את השבתה, אך הוא סירב לכך. הנתבע גורס כי הטיפול בוצע תוך שימוש בחומרים הטובים ביותר, ולא נגרם לתובעת כל נזק. הנתבע השיב את ההמחאה שנמסרה לו לאחר מספר ימים, לאחר שאוים, לדבריו, כי ייפגע אם לא ישיב אותה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לתיק, ותוך יישום החוק והפסיקה הרלבנטיים, סבורני כי יש לדחות את התביעה. בכתב התביעה נטען כי חל היפוך נטל הראיה, הן מחמת הכלל הידוע "הדבר מעיד על עצמו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - פקודת הנזיקין), והן מחמת סעיף 38 לפקודת הנזיקין, הקובע היפוך נטל הראיה במקרה של רשלנות הנוגעת לדברים מסוכנים. כמבואר להלן, ללא קשר לשאלת נטל הראיה, אין לקבל את התביעה. התובעת לא הגישה כל ראיה, זולת תצהירה ותמונות שסומנו ת/1-ת/13. היה מצופה מהתובעת כי תביא ראיה בדמות עדות מומחה לדבר, כגון ספר המכיר ובקיא בביצוע "החלקה יפנית" או אדם אחר הבקי בהרכב החומרים הרלבנטיים, על מנת שיחווה דעתו בדבר הרשלנות הנטענת והקשר בין מעשי הנתבע לנזק הנטען. הימנעות זו של התובעת מהבאת עדות מומחה, פועלת לחובתה. ראה לענין זה, ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 760. יתרה מכך, עיון בתמונות לא מלמד כי אכן נגרמו לשיערה של התובעת נזקים, כטענתה. כך למשל, בתמונה ת/1 רואים צילום צידי של ראש התובעת, ואין הוא מלמד דבר. כך למשל, בתמונה ת/2, רואים את ראשה של התובעת מצולם מלמעלה, וניתן לראות רק "שביל" באמצע השיער, אך לא ניתן לומר אם יש נשירה, ואם כן - ממה היא נובעת. המגמתיות בתמונות ניכרת מעיון בתמונה ת/1, אשר הינה תמונת תקריב שנראה שצולמה ממרחק של ס"מ ספורים, ולא ניתן לדעת האם מדובר ב"קרחות" או שמדובר ב"שביל" בשיער, וייתכן בהחלט כי בשל תמונת התקריב נעשתה מניפולציה במראה השיער. בתמונה ת/13 למשל, באותם מקום בדיוק שנראה בתמונה ת/1, רואים "שביל" שנחזה להיות כנורמלי לכל דבר ועניין, ובתמונה זו לא בוצע צילום תקריב כמו בתמונה ת/1. כך גם לגבי תמונות נוספות המראות את החלק האחורי של ראש התובעת (ת/7-ת/9), שם ניתן לראות "שביל" אופקי המפריד בין קווצות השיער האחוריות של ראש התובעת לבין החלק העליון. ככל שבית המשפט יכול להתרשם מתמונות אלה, לא מדובר בקרחות. אומנם, הוגשו תמונות נוספות, שלפי הנטען מלמדות על כך שקיימת נשירה בשיער (למשל ת/10 ות/11), שכן רואים קווצות שיער המצויות על כפות ידיים, אך עדיין אין הדבר מלמד בהכרח כי מדובר בנשירת שיער, וייתכן שמדובר בשיער שנחתך בתספורת. ודוק: בתמונה ת/11, ניתן לראות שיערות קצרות באורך ס''מ או שניים על כפות הידיים, דבר שדווקא מלמד על תספורת, ולא על נשירת שיער ארוך. התרשמות דומה התרשמתי גם מת/11. זאת ועוד, סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל''א - 1971, מחייב את בית המשפט לנמק בנימוק של ממש פסיקה במשפט אזרחי, על סמך עדות יחידה שאין לה סיוע, במקרה שמדובר (בין היתר) בעדות בעל דין, כבענייננו. במקרה דנא ונוכח האמור לעיל, לגבי התמונות שהוגשו, לא מצאתי כל סיוע לעדותה של התובעת. ואם עסקינן בסיוע: לדברי התובעת, צילום התמונות בוצע ע"י שכנתה, בה פגשה מחוץ למספרה וליוותה אותה לביתה (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 24 - 29). מה היה פשוט ומתבקש יותר מאשר להגיש תצהיר של שכנתה, שתספר את אשר חזו עיניה בזמן אמת וכך ייתכן והיה סיוע לעדות התובעת? באופן בלתי מוסבר, התובעת לא העידה את שכנתה והימנעות זו פועלת לחובתה. זאת ועוד, אף עדותה של התובעת איננה מקובלת עליי, ואני מעדיף את גרסת הנתבע על גרסתה. עדותה של התובעת עשתה רושם מגמתי ומופרז. כאשר נשאלה מדוע הגיעה לדיון המקדמי עם כובע לראשה, ענתה כי היה חורף (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 13 -14). יתרה מזו, בסעיף 19 לכתב התביעה טענה התובעת כי לאחר ששיערה המשיך לנשור והצטברו קרחות בראשה, נאלצה להסתפר בתספורת קצוצה. דא עקא, התובעת לא הגישה תמונות המעידות על תספורת קצוצה ממש. התובעת גם נמנעה מלהגיש מסמכים בכל הנוגע לביקור אצל רופא עור, וכן הוצאות לצרכי רכישת חומרים לעיצוב חדש של שיערה, וזאת למרות שבכתב התביעה צוין כאילו צורפו מסמכים בעניין זה כנספח ג'. אם אכן ביקרה התובעת אצל רופא עור, מצופה היה שתגיש אסמכתאות אודות ביקור זה זאת ועוד, אין חולק כי בסמוך לאחר האירוע שלחה התובעת את שכנתה לנתבע על מנת להשיב את ההמחאה שמסרה לו, ופעולה מעין זו, כאשר התובעת נתונה לכאורה בסערת רגשות ובמצב קשה נוכח הנזקים שנגרמו לה, נראית תמוהה. מעבר לכך, הובהר בחקירת התובעת כי ימים ספורים לפני האירוע נשוא התביעה, ביקר בביתה ספר אחר אשר צבע את שיער ראשה (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 21 - 29). עובדה לא גולתה ע"י התובעת בכתב התביעה ולתצהירה שצורף לו, דבר האומר דרשני. הנתבע העיד שהוא עובד כספר במשך 25 שנה, עושה שלוש "החלקות יפניות" בשבוע, וכי למד בבי''ס "וידאל ששון" באנגליה. לדבריו, הוא בעל תעודת כימאי שיער ממשרד העבודה, סוג 3, והוא עובד עם החומרים היקרים ביותר שיש לצורך ביצוע "החלקות יפניות" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 10- 23). הנתבע טוען כי במשך כל הטיפול טיפל רק בתובעת, וכי זו ביקשה את ההמחאה בעת הביקור במספרה, שכן לדבריה אין לה כיסוי (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 9-13). הנתבע הוסיף כי השיב את ההמחאה בשל איומים, ואף הגיש תלונה במשטרה בעניין זה (שם, שורות 15-19). בנוסף אמר הנתבע כי אין כל מניעה לעשות "החלקה יפנית" על שיער צבוע (שם, שורה 27). עדותו של הנתבע עשתה עליי רושם כן וקוהרנטי, ואני מקבל את גרסתו כי הטיפול שהעניק לתובעת לא גרם נזק ולא נגרמה נשירה או קרחות בשיער. עדות זו נתמכת בהתרשמותי מהתמונות שבוארה לעיל. המסקנה העובדתית מהאמור לעיל הינה, כי מהראיות שבפניי לא הוכח שנגרם נזק לתובעת, נהפוך הוא. לכן, גם אין תחולה לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הן בשל כך שלא הוכח נזק והן בשל כך שלא נראה לבית המשפט שהאירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, כאמור בסעיף הנ''ל. באשר לסעיף 38 לפקודת הנזיקין, לא הוכח ש"הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן", כלשון הסעיף, הן בשל כך שלא הוכח נזק כאמור, והן בשל כך שלא הוכח שהחומרים שבהם עשה הנתבע שימוש, הינם חומרים מסוכנים. בהקשר זה ראוי להוסיף כי לא ניתן לקבל אמירה סתמית וכללית בהבל פה, כי טיפול מסוג זה שמתואר בתביעה מצריך שימוש בחומר מסוכן, אלא יש צורך בהוכחת טענה זו באופן ממשי, ולא אשוב על דבריי כי התובעת כשלה מלהגיש חוות דעת מומחה הנוגעת לדבר. בהינתן האמור, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ''ט עורך דין בסכום כולל של 9,000 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. נזקים לשיער / תביעה נגד מספרה