תביעה בגין הצפה במשרדיה, כתוצאה מהתבקעות צינורית המחברת את צינור המים לכיור 2. התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ, הינה המבטחת של מקורות אנרגיה פ.ה. בע"מ (להלן "המבוטחת"). 3. הנתבעת, הינה חברה המשווקת מוצרים סניטאריים, אשר שיווקה בין היתר צינוריות, לחנות חומרי הבניין פ.ע. מסחר (1997) בע"מ (להלן: "המפיץ"). 4. במסגרת שיפוץ שהתבצע במשרדי המבוטחת, שהינה חברת בת של המפיץ, היא רכשה מהמפיץ ביום 11.08.2011, צינורית המחברת בין הכיור לבין נקודת המים הנמצאת בתחתיתו (להלן: "הצינורית"). 5. התובעת טענה כי ביום 25.03.2012 ארעה הצפת מים במשרדי המבוטחת, כתוצאה ממים שזרמו, עקב התבקעות הצינורית אשר היתה מותקנת בכיור הצמוד לשירותים בקומת הגלריה המצויה מעל קומת המשרדים. ההצפה גרמה לנזקים למשרדי המבוטחת ולתכולתם. 6. שמאי מטעם התובעת אשר ביקר במקום בסמוך לאחר האירוע, העריך את הנזקים שנגרמו כתוצאה מההצפה בסך של 29,790 ₪. בנוסף, קבע השמאי כי מקור ההצפה הוא צינורית המזינה את ברז הכיור שבאגף השירותים בקומת הגלריה שהתבקעה. 7. התובעת שילמה למבוטחת סך של 23,883 ₪ בגין הנזק, וסכום נוסף של 1,304 ₪ עבור שכ"ט השמאי, ובתביעה זו היא עותרת להשבת סכומים אלה מכוח הוראת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. 8. לטענת התובעת, הצינורית התבקעה כתוצאה מפגם שהיה בה וכי הנתבעת אחראית לאותו פגם מאחר והיא ייצרה או שיווקה צינורית זו. 9. לטענת הנתבעת, לא הוכחה זיקה בינה לבין הצינורית נשוא התביעה. לחילופין, טענה, כי גם אם יוכח כי הצינורית אכן שווקה על ידה, הרי שמדובר בצינורית תקינה והתבקעותה נבעה כתוצאה מהתקנה ו/או תחזוקה ו/או טיפול רשלני ובלתי זהיר בה. זאת ועוד, נטען כי התובעת שילמה עבור סיכונים שלא היו כלולים בפוליסה ולכן אינה זכאית לשיבוב. לסיום טענה הנתבעת, כי הנזקים מופרזים ולא אירעו כתוצאה מהאירוע הנטען. לפיכך יש לדחות את התביעה. 10. בדיון אשר התקיים לפני הוגשו מטעם התובעת תצהיריהם של מר מאיר מימון, מנכ"ל המבוטחת (להלן: "מר מימון"), ושל מר שמעון אדרי, מנהל רכש ומסחר במפיץ (להלן: "מר אדרי"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר יורם וולפמן, הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת (להלן: " מר וולפמן"). המצהירים נחקרו על תצהיריהם. דיון והכרעה: העדר כיסוי ביטוחי 11. הנתבעת טענה, כי בהתאם לתנאי הפוליסה לא היה כיסוי ביטוחי לאירוע ההצפה, התובעת שילמה כמתנדבת, על כן לא קמה לה זכות תחלוף (סעיף 14 לכתב ההגנה). בהתאם לתנאי הפוליסה (נספח א' לתצהיר מר מימון), ניתן כיסוי ביטוחי רק לאותם פרקים הנזכרים במפורש ברשימה לפוליסה, ובהתאם לכך, המבנה והתכולה מבוטחים מפני סיכוני אש ופריצה ונזקי טבע בלבד. חרף זאת, עסקינן בתביעת שיבוב, ובהתאם לפסיקה, חזקה היא שחברת ביטוח אינה ממהרת לשלם כמתנדבת, שהרי "מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן" (ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567, 569-570; ע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ). עוד נפסק, שאין לאפשר למזיק לפשפש בנבכי ההסדר בין חברת הביטוח למבוטח "משמשלמת חברת ביטוח למבוטח תגמולי ביטוח על פי פוליסה בת תוקף, תיבדק חובת התשלום מצידה למבוטח - לצורך העמדת זכות התחלוף שלה - על פי סבירות השיקולים שהניעוה לבצע את התשלום. . . אם קיימות אפשרויות לפירושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפיצוי על פי הפוליסה, וחברת הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חברת הביטוח, לפוסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חברת הביטוח כלפי מבוטחה..." (ע"א 7148/94 הנ"ל בעמ' 569-571), זאת כדי שחברות הביטוח לא יחששו להגיע להסדרים עם מבוטחיהן וייאלצו להתדיין עימם בכל תביעה ותביעה, וכדי שהחוטא (המזיק) לא יצא נשכר, שהרי אלמלא היה הניזוק מפוצה על נזקיו מהמבטחת, היה על המזיק לפצותו על מלוא נזקיו. לפיכך, נפסק שעל בית משפט לבחון רק את סבירות השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, ובהיעדר טענה לקנוניה או לתשלום שלא בתום לב, אין לדרוש מהמבטחת להוכיח יותר מאשר סבירות לקיום כיסוי ביטוחי, גם אם הוא שנוי במחלוקת (ראה- ע"א 7148/94 הנ"ל). בענייננו, התובעת לא הוכיחה סבירות כלשהי ביחס לקיום כיסוי ביטוחי, שכן הפוליסה כלל לא מכסה נזקי מים, הפוליסה מחריגה במובהק גורמי סיכון מוגדרים ונזקי מים לא מצאו ביטויי במסגרת הכיסוי. חזקה שהתובעת מכסה את חוזה הביטוח על פי דרישות המבוטחת ומשלא צויין, כי הפוליסה מכסה נזקי מים, חזקה שהצדדים לא התכוונו מלכתחילה להעניק כיסוי ביטוחי לנזקי מים. בנסיבות אלו, אני קובע, כי התובעת לא הוכיחה, קיומו של כיסוי ביטוחי לנזקים מושא התובענה, ומכאן, אין לי אלא לקבל את טענת ההגנה של הנתבעת, בעניין קיומה של עילת תביעה, טענה אשר נטענה בסעיף 14 לכתב ההגנה. עם זאת, ולמען הזהירות, אתייחס, בקצרה, אף ליתר הסיבות בגינן דין התביעה להידחות, כמפורט להלן. 12. אין חולק כי הצינורית סומנה ושווקה על ידי הנתבעת (ראה עדותו של מר וולפמן - ע' 5 ש' 14 לפרוטוקול). מר מימון העיד, כי הצינורית נרכשה מהמפיץ, שהינו חברת האם של המבוטחת מספר חודשים לפני קרות ההצפה (ע' 1 ש' 24, 26, 28 לפרוטוקול) אם כי העיד, כי אין בידיו חשבונית של רכישת הצינורית שכן "אף אחד לא קונה צינורית. קונים ציוד לפרוייקט" (ע' 2 ש' 25 לפרוטוקול). גם מר אדרי העיד, כי אין בידיו חשבונית קניה של הצינורית "אבל יש לי את ההזמנה שהזמנתי ואת התצהיר שם רשמתי שרכשתי את הצינורית ב-4.04.2011 וביום 26.04.2011. קניתי באותה שנה שתי כמויות של אותה הצינורית" (ע' 3 ש' 13-14 לפרוטוקול). כן העיד, כי יודע שהצינורית נשוא הדיון נקנתה באחת משתי הפעמים הללו "כי אני רוכש רק מהנתבעת, גם נאמר לי שכל הצינוריות שלהן מסומנות והיא אכן מסומנת" (ע' 3 ש' 16 לפרוטוקול). מר אדרי העיד, כי מספר חודשים לפני אירוע ההצפה החזיר לנתבעת כמות גדולה של צינוריות, מהסוג הנדון, בשל כך שסבר שאינן איכותיות ואינן תקינות. מר אדרי אישר בעדותו, כי בין הצינוריות שהחזיר לנתבעת, משמצא כי הן "לא איכותיות", היו גם כאלה שלא היו שייכות לנתבעת "...נאמר לי על ידי עובד של יורם, רועי, שיש צינוריות שלא שייכות להם ואני החזרתי אותן לספק הנכון" (ע' 3 ש' 29-30, 32; ע' 4 ש' 5-6 לפרוטוקול). כן אישר יתכן שהצינורית נרכשה ברכישה קודמת "יכול להיות. בענייני מסחר, כשסחורה מסתיימת ואין במלאי מזמינים חדש" (ע' 4 ש' 21 לפרוטוקול). מר אדרי הוסיף והעיד, כי לא פנה לנתבעת לאחר אירוע ההצפה וכי הוא ממשיך למכור צינוריות שלה (ע' 4 ש' 29, 31 לפרוטוקול). מטעם הנתבעת, העיד מר וולפמן, כי אין צורך ברישיון יבוא או באישור מכון התקנים לצינורית (ע' 6 ש' 32; ע' 7 ש' 1, 3 לפרוטוקול), אולם לאחר שהיו נגדו תביעות בעבר בגין צינוריות, החל לסמן בשנת 2011 על גבי כל צינורית אזהרת שימוש, לפיה אין להביא במגע עם בסיס או חומצה "זה צינור נירוסטה, חומר זה לא מותקף ממים ולא מאדים. רק אם שמים חומר שפוגם בו הוא ינזק. נירוסטה לא יכולה להיראות אחרי חצי שנה של הרכבה בצורה שהתובעת מראה. לפי מה שאני רואה אני קובע שזו חומצה לפי הפריכות של מעטפת הנירוסטה המתפוררת...[כתוצאה מ] ניקוי לא נכון" (ע' 6 ש' 21-27 ,30 לפרוטוקול). הנתבעת, כעולה מעדותו של מר וולפמן לעיל, היתה מודעת, משנת 2011, לכך שהצינוריות שהיא משווקת עלולות להינזק בבואן במגע עם חומרי ניקוי כימיים, הנהוגים בחדרי רחצה ושירותים, שם מותקנות הצינוריות, ומעיון בתמונות שצירף מר וולפמן להוכחת סימון האזהרה (נ/1ג'-נ/1 ד') לא נראה כל סימון על הצינוריות. זאת ועוד, על הצינורית המדוברת, שהוגשה כראיה על ידי מגדל (ת/1), לא נראה סימון אזהרה. עם זאת, מאחר ואין וודאות לגבי המועד בו נרכשה הצינורית, כעולה מעדויותיהם של מר מימון ומר אדרי, יתכן שהצינורית דנן נרכשה במועד כלשהו טרם נודע לנתבעת אודות הבעייתיות במגע בין חומרים כימיים לצינוריות, כאמור לעיל, וטרם היתה אמורה לנקוט באמצעי אזהרה, בו נקטה לאחר מכן, כסימון אזהרה על גבי הצינוריות. משכך, לא הוכחה רשלנות הנתבעת. 13. מן המקובץ עולה, כי ישנן ראיות נסיבתיות בלבד לגבי המועד בו נרכשה הצינורית. מאידך, אין כל ראיה ישירה המלמדת כי הצינורית הספציפית היתה מאותו משלוח של הצינוריות שהוחזרו למפיץ. חשוב מכך, אין הסבר משכנע מטעם התובעת מדוע לא נמסרה הצינורית לבדיקת מומחה מטעמה, שיכול היה להעיד על הסיבה להתבקעות הצינורית. מחדל זה יש בו כדי להוות חזקה ראייתית שלילית הפועלת כנגד גרסתה, לפיה התבקעות הצינורית ארעה כתוצאה מפגם שאת האחריות עליו יש לייחס לנתבעת. ועוד, מר מימון אישר בעדותו, כי אינו יכול לומר מה הסיבה להתבקעות הצינורית (ע' 3 ש' 5 לפרוטוקול). לכל אלה יש להוסיף, כי את עבודות האינסטלציה במשרדי המבוטחת ביצע אינסטלטור מטעם הקבלן, מר יהודה לוי (ע' 2 ש' 6, 8 לפרוטוקול). התובעת לא זימנה את האינסטלטור לעדות, להוכיח כי לא התרשל בהתקנת הצינורית. הימנעות זו פועלת לרעתה "ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו" (י' קדמי, על הראיות, חלק ג', תשנ"ט, עמ' 1391; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4), 651; ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1), 539). 14. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הצינורית נשוא התביעה היתה פגומה עובר להרכבתה. התובעת לא הוכיחה מהו המועד בו נקנתה הצינורית. עדותו של מר וולפמן לפיה מהמועד בו נודע לו, בשנת 2011, כי אין להשתמש בחומרים כימיים על הצינורית, החל לסמן אזהרה בעניין על גבי הצינוריות, לא נסתרה. בנוסף, כלל לא הוכח כי הנתבעת היתה חייבת בסימון כזה על גבי הצינורית. הצינורית הותקנה במשרדי המבוטחת מספר חודשים בטרם ארעה ההצפה. התובעת לא הוכיחה כי הצינורית הותקנה כראוי וכי לא באה במגע עם חומרים כימיים מזיקים. משכך, לא הוכחה אחריותה של הנתבעת ודין התביעה להידחות. 15. לאור המסקנות האמורות ובנסיבות שפורטו - התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזקי מיםתביעות מטבחיםהצפה