נטען כי רשמת ההוצאה לפועל, נתפסה לכלל טעות בעת שקבעה כי החוב נשוא תיק ההוצל"פ, נכלל ונבלע במסגרת הסדר החוב. על ידי המערערת נטען כי המשיבה לא השכילה להוכיח את טענת הפרעון ומטעם זה היה מקום לדחות את בקשתה ולא לקבלה. עוד נטען כי, המשיבה לא הוכיחה עובדת קיומו של הסדר החוב, וכל אשר הוצג על ידי המשיבה היה פרוטוקול ישיבת בית המשפט מיום 27.11.2007. בנסיבות העניין ומקום בו לא הוצגה לפני כב' הרשמת ראיה, ולמצער ראשיתה של זו, לכך שהסדר החוב הוא אכן מושא פסק הדין, הרי שלא היה מקום לקבלת טענת הפרעון של המשיבה. בין כך ובין כך, כך טענה המערערת בערעורה, הסדר החוב אינו מחייב את המערערת ואינו כולל כל הוראה אופרטיבית לעניין פסק הדין החלקי. בנסיבות העניין עתרה המערערת לקבלת הערעור וביטול החלטותיה הנ"ל של כב' הרשמת. המשיבה, מן הצד האחר, עתרה בסיכומיה לדחיית הערעור. לטעמה של המשיבה, ההחלטות נשוא הערעור ובכללן ההחלטה בבקשה 'בטענת פרעתי', ניתנו כדין. המדובר, כך נטען, בהחלטות מנומקות דיין שאינן מצריכות התערבותה של ערכאת הערעור. באשר לטענת המערערת ביחס להסדר החוב שקיבל תוקף של פסק דין, ציינה המשיבה כי הסדר החוב כלל בתוכו את פסק הדין החלקי. בין בעלי הדין אין מחלוקת על כך שהמשיבה שילמה למערערת את סכום פסק הדין (בסך 225,000 ₪), ובכך מילאה המשיבה התחייבויותיה בהתאם להסדר החוב כלפי המערערת. המערערת לעומת זאת, לא פעלה בהתאם להתחייבותה על פי ההסכם, נמנעה מסגירת תיק ההוצל"פ והמשיכה לגבות כספים מן המשיבה ביתר, בניגוד להתחייבויות שקיבלה על עצמה במסגרת הסדר החוב. המשיבה טענה כי, רשמת ההוצאה לפועל הגיעה לידי מסקנתה לאחר שבדקה ווידאה כי המדובר באותו הסדר חוב אשר אושר על ידי בית המשפט השלום בעפולה, ורק לאחר מכן קיבלה את בקשת המשיבה 'בטענת פרעתי' והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל. בנסיבות המפורטות לעיל, עתרה המשיבה לדחיית הערעור. דיון והכרעה: עיינתי בהחלטותיה מושא הערעור של כב' הרשמת יונס. כמו כן עיינתי בפסקי הדין, החלקי וזה שאישר בשלב מאוחר יותר את הסדר החוב שהושג בין הצדדים. בנוסף, עיינתי בהסדר החוב עצמו ובהוראותיו ושקלתי את טענות הצדדים. לאחר שעשיתי כי נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. עיון בהוראותיו של הסדר החוב מלמד על כך שבין בעלי הדין סוכם במסגרתו, שכנגד תשלום הסך של 225,000 ₪ באופן המפורט בסעיף 3 להסדר החוב, תסולק באופן סופי ומוחלט כל התחייבות של המשיבה כלפי המערערת. ביחס למהות ההתחייבות ניתן להבין מהסדר החוב עצמו כי מדובר בהתחייבות בגין עבודות ו/או שירות של סלילת כבישים (ראה ב'הואיל' הראשון בהסדר החוב). ניתן גם להבין מתוך העיון בהוראות ההסדר, כי הסך של 225,000 ₪ מתייחס 'לכל התחייבות המועצה כלפי הנושה (כולל תשלומים עתידיים, שטרות והוראות אוצר)' (ראה בסעיף 5 להסדר החוב). עוד ניתן ללמוד מתוך העיון בהוראות הסדר החוב, על התחייבותה של המערערת כלפי המשיבה, 'לסגור ו/או לבטל בתוך 7 ימים ממועד חתימתו של הסדר חוב זה את תיקי ההוצל"פ נגד המועצה, וכל הליך משפטי אחר מכל סוג שהוא שננקט על ידו ו/או מי מטעמו כנגד המועצה' (סעיף 6 להסדר החוב). לא זו אף זו, כולל הסדר החוב הוראה מפורשת המסמיכה את המשיבה לפנות בעצמה לבית המשפט ו/או לשכת ההוצאה לפועל ו/או כל מוסד משפטי אחר בבקשה לביטול הליכים, סגירת תיקים, מחיקת ודחיית תביעות (סעיף 7 להסדר החוב). הנה כי כן, הסדר החוב מתייחס לכל חוב המגיע למערערת מן המשיבה לרבות חוב שבגינו ננקטו על ידי המערערת, כנגד המשיבה, הליכים משפטיים ולרבות חובות בגינם נפתחו תיקי הוצאה לפועל. כדין איפוא הסיקה כב' הרשמת את מסקנתה לפיה, משאין בין הצדדים מחלוקת על כך שסכום פסק הדין שולם על ידי המשיבה למערערת, הרי שלא היה מקום לכך שהמערערת תמשיך בנקיטת ההליכים לביצוע פסק הדין החלקי וישנו מקום לקבלת טענת המשיבה לפרעון החוב. הטענות אותן העלתה המערערת בערעורה ולפניו, לפני כב' הרשמת במסגרת ההליך המשפטי שהתנהל לפניה, שעניינן הקשר שבין הסדר החוב לבין פסק הדין נדונו על ידי כב' הרשמת כנדרש ונדחו על ידה במסגרת החלטתה בבקשה 'בטענת פרעתי'. במסגרת החלטתה הנ"ל כב' הרשמת קבעה כי נעשתה על ידה בדיקה שאימתה טענת המשיבה לפיה הסדר החוב שהוצג לפניה הוא הוא הסדר החוב שאושר על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין. כאמור, לא מצאתי מקום לקבלת טענותיה של המערערת בנוגע להסדר החוב והעדר כל קשר בינו לבין פסק הדין ומסקנותיה של כב' הרשמת, לעניין זה, מקובלות עלי. כאן המקום לציין כי בידי המערערת לא עלה להציג הסדר חוב אחר שהושג בינה לבין המשיבה ואשר לו נתן בית המשפט את אישורו ולו העניק תוקף של פסק דין. טענותיה הנוספות של המערערת, כנגד תוקפו של הסדר החוב, הועלו בחלקן לפני בית המשפט בטרם מתן פסק הדין ונבחנו על ידו. בסופו של יום ניתן פסק הדין וממועד זה ברי כי החיובים שנקבעו במסגרת הסדר החוב הינם חיובים מכוח פסק דין שריר וקיים, עליו לא הוגש ערעור, וככאלה מחייבים הם את בעלי הדין - המערערת והמשיבה כאחד. ניתן אומנם להסכים עם המערערת בחלק מטיעוניה המשפטיים במסגרת הערעור נשוא פסק דין זה, ככל שעניינן גדר סמכויותיו של רשם ההוצאה לפועל. אומנם, כידוע, שני פנים לסמכויותיו של רשם ההוצאה לפעול, הפן הראשון לפיו ראש ההוצאה לפועל איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט, ולכן סמכותו לדיון בעובדות וטענות שהתעוררו לראשונה לאחר מתן פסק הדין, הינה מוגבלת (ראו לעניין זה: בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו (2) 145, 147 (1972); רע"א 1300/09 עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה בע"מ (02.06.2009) וכן רע"א 10971/05 זהבי נ' עיריית קרית ביאליק (לא פורסם, ניתן ביום 28.9.2006); דוד בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות כרך א 190-191 (2008)). הפן השני , כדברי כבוד השופט ס' ג'ובראן בפרשת עדן חשמל הנ"ל, הוא חובתו של ראש ההוצאה לפועל למלא אחר הוראות פסק הדין העומד לביצוע, כמות שהן. אין זה מתפקידו לברר, האם התוצאה אליה הגיע בית המשפט נכונה וראויה ולפיכך, אם לא הוגש ערעור על פסק הדין, על ראש ההוצאה לפועל מוטלת החובה לבצעו, אפילו אם נפלה בו טעות (רע"א 1300/09 הנ"ל והאזכורים שם). בידוע גם כי היקף סמכותו של ראש ההוצאה לפועל מצומצם לאכיפת ביצועו של פסק הדין ולא לפרשנותו (ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פ"ד כו(2), 328, 334/335 (1972)). כך קובעת ההלכה, כי על ראש ההוצאה לפועל לפעול על-פי האמור בפסק הדין כפשוטו, והוא איננו רשאי למלא את החסר בפסק הדין על דעת עצמו. עיקרון זה תקף אף כאשר מדובר בפסק דין הניתן על-פי הסכם פשרה (ראו בג"צ 389/67 תרשיש נ' יושב ראש משרד ההוצאה לפועל נתניה, פ"ד כ"ב(1) 258 (1968)). במסגרת רע"א 3450/07 נחמה מרקין נ' שרה משה (ניתן ביום 22.11.2007) נקבע (מפיו של כב' השופט ס' ג'ובראן), כי כאשר קיימת אי בהירות באשר לתוכנו של פסק הדין המבוצע, הרי שהערכאה הראויה ליתן הבהרה לפסק הדין, על פי הצורך, איננה ראש ההוצאה לפועל, אלא בית המשפט המוסמך. עם זאת, נראה כי במקרה דנן, אין עסקינן במצב שבו נדרשה רשמת ההוצאה לפועל לאכוף פסק הדין הנתון לפרשנויות שונות, או שתוכנו אינו ברור דיו שאז מן הראוי היה כי לא תבחר בעצמה את הפרשנות הנכונה, לשיטתה, לפסק הדין ותפנה לבית המשפט, שמתחת ידיו ניתן פסק הדין, בבקשת הבהרה בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. על פניו נראה כי תוכנו של פסק הדין החלקי, המבוצע במסגרת תיק ההוצל"פ, והוראותיו השונות ברורים הם למדי ואינם ניתנים למספר פרשנויות. יצויין כי המסקנה אליה הגיעה כב' הרשמת, בהחלטתה המקבלת בקשת המשיבה 'בטענת פרעתי', נסמכת כנדרש על חומר הראיות והמסמכים שצירפה המשיבה ובכללם תצהירו של גזבר המועצה ועדותו לפני כב' הרשמת, מיום 24.6.2012, לפיה הוא ביחד עם אחרים, ערכו את הסדר החוב, עליו חתמו הצדדים ביום 27.11.2007 , ולא ציינו במסגרתו מספר תיקי ההוצל"פ מאחר ולא היה ידוע להם מספרם באותה עת. במאמר מוסגר אציין כי גם הייתי מגיעה למסקנה שונה מזו שאליה הגעתי, כמפורט לעיל, ובמילים אחרות, גם אם הייתה מגיעה לכלל מסקנה שלפיה היה מקום לכך שרשמת ההוצאה לפועל תפנה לבית המשפט בבקשת הבהרה ולא תפרש בעצמה את פסק הדין (הסופי העומד ביסוד הבקשה 'בטענת פרעתי', שכזכור אינו המבוצע במסגרת תיק ההוצל"פ), הרי שנראה עדין כי דין הערעור היה להידחות. נפסק כבר לא אחת כי במצב דברים כמתואר לעיל, רשאי ומוסמך בית המשפט שדן בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ליתן החלטה הכוללת גם פרשנות של פסק דין אשר ביצועו מתבקש בלשכת ההוצאה לפועל. כך למשל, נאמרו דברים דומים בקשר להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ברע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד (1994) שם נקבע, כי "בייחוד נכונים הדברים אלה כאשר מדובר בפרשנות של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, וכאשר פסק הדין מתמצה אך ורק באישורו הפורמאלי של הסכם זה. במקרה כזה, אין כל יתרון לפרשנותה של הערכאה שאשרה את ההסכם על פי פרשנותה של ערכאת הערעור אשר דנה בערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל". והדברים יפים בהחלט לענייננו. למותר לציין כי הרציונל העומד בבסיס גישה זו הוא הרצון לייעל את ההליך הדיוני. הכלל הרחב הנקוט בידינו הוא להימנע מהחזרת הדיון של הערכאה הראשונה, פרט למקרים שבהם אין כל מוצא סביר אחר. במקרה כזה אין פסול בכך שבית המשפט שדן בערעור על החלטת הרשם, ייתן בהחלטתו גם פרשנות לפסק הדין שביצועו מתבקש בלשכת ההוצאה לפועל מאחר ולערכאת הערעור נתונה סמכות מקבילה לסמכות ההבהרה הנתונה לערכאה שנתנה את פסק הדין. במקרה דנן, פסק הדין החלקי המבוצע לפני כב' הרשמת אינו דורש הבהרה כלשהי והוא ברור דיו. פסק הדין שעליו נסמכת בקשת המשיבה בטענת פרעתי ברור אף הוא די הצורך ובנסיבות העניין ספק אם רשאית היתה כב' הרשמת לפנות לבית המשפט בבקשה להבהרתו שכן פסק הדין עצמו לא הוגש לביצוע לפניה. במסגרת ההליך המשפטי שבתומו ניתנו ההחלטות מושא הערעור, לא טרחה המערערת לתמוך את תגובתה בתצהיר, מטעמה לא העידו עדים כלשהם ולפיכך ניתן אכן לקבוע כי לא הוצגה על ידה גרסה עובדתית הסותרת את זו שהוצגה על ידי המשיבה הנתמכת בתצהירו של גזבר המשיבה שנחקר לפני כב' הרשמת. החומר הראייתי אשר הונח לפני כב' הרשמת בעת הדיון בבקשה 'בטענת פרעתי' תומך במסקנה שאליה הגיעה כב' הרשמת ומבססה כנדרש. יש לציין בשולי פסק הדין כי כעולה מן החומר שהונח לפני, המערערת לא טרחה להגיש סיכומי טענותיה במועד לפני כב' הרשמת. לכך (בנוסף לעובדה כי לא הוגש תצהיר מטעמה של המערערת), התייחסה כב' הרשמת בהחלטתה בבקשת המשיבה 'בטענת פרעתי' ומסקנתה אף לעניין זה מקובלת עלי. בשקלול הכולל ולאור מכלול הנתונים שלפני, ולאחר שבחנתי לעומק את טענות הצדדים, נראה כי לא דבק פגם בהחלטותיה של כב' הרשמת יונס, המצדיק התערבותו של בית המשפט. סוף דבר: בהינתן כל האמור, הריני דוחה את הערעור. המערערת תשלם למשיבה הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת - ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. חובהוצאה לפועל