התובעים תבעו 25,000 ₪ בגין נזקים אשר, לטענתם, נגרמו להם כתוצאה מחוסר איטום או נזילת מים מדירת הנתבע, הנמצאת מעל דירת התובעים ברח' הגולן 3/2 בצפת. בנוסף, עתרו התובעים למתן צו עשה לביצוע עבודות לתיקון נקודות הרטיבות בדירת הנתבע. ע"פ חוות דעת שצרפו התובעים, סיבת הרטיבות הינה איטום לקוי במרפסת דירת הנתבע וכן שימוש בזרבובית לצורך ניקוז המים מהדירה, אשר גרם להיווצרות כתמי הרטיבות בתקרת מחסן דירת התובעים. ע"פ חוות הדעת הוערכה עלות עבודת התיקון בסך של 5,000 ₪. בנוסך, עתרו התובעים לפיצוי בגין שכ"ט שמאי, הוצאות, טרחה ועגמת נפש. 2. הנתבע טען כי התביעה הוגשה על מנת למרר את חייו לאחר שסירב למכור את דירתו לתובעים. הנתבע טען כי בעבר חדרו מים לדירתו מגג ביתו ואולם, כשביקש לבנות גג רעפים על ביתו לצורך טיפול בבעיה, עיכבו התובעים מתן ההיתר באמצעות הגשת התנגדות סרק לוועדה המקומית. הנתבע טען, כי ככל שחדרו מים לדירתו ולא מהמרפסת, היה זה באשמת התובעים שעיכבו כאמור בניית הגג. עוד הוסיף הנתבע, כי התובעים גם שינו את צינור הניקוז היוצא מהמרפסת באמצעות חיבור צינור המשך והטמנתו באדמה, ואף סתמו את הניקוז בכוונה. ע"פ חוות הדעת שצרף הנתבע, לא קיימת כיום כלל חדירת מים לדירת התובעים וכלל שהייתה בעבר בעיה כאמור, היא כבר טופלה ועלות תיקון רטיבות העבר - 351 ₪ בלבד. 3. בהתאם להחלטה מיום 22.4.13 ולאור הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, מונה המהנדס שרגא אלרום כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"). מאחר שהתובע הודיע כי אינו עומד על חקירת המומחה (והנתבע הסכים לאמור בחוות הדעת), הסכימו הצדדים כי הכרעת ביהמ"ש תינתן על בסיס הגשת סיכומים בכתב בלבד מטעם הצדדים. דיון: 4. ע"פ קביעת המומחה, כמפורט בחוות הדעת שהגיש - כיום אין רטיבות בדירת התובעים, אלא רק סימנים לרטיבות שהייתה בעבר. ע"פ קביעת המומחה קיימות 2 אפשרויות לרטיבות שהייתה בעבר והאחריות לשתיהן הינה של התובעים דווקא. המומחה קבע כי קיימת אפשרות שחדירת המים מדירת הנתבע ארעה לפני שבנה את גג הרעפים (אז חדרו מים לרצפת דירת הנתבע ומשם לתקרת המטבח והסלון של התובעים) - במקרה כזה, קבע המומחה, הגורם לרטיבות הינה התנגדות התובעים לבניית הגג. אפשרות נוספת שהעלה המומחה, הינה חדירת מים מהמרפסת הפתוחה לחול מתחתיה ומשם לתקרת התובע - במקרה כזה, קבע המומחה, האחריות הינה של התובעים בגין חסימת המרזב כתוצאה מעבודות שביצעו התובעים, אשר האריכו את הצינור בצורה לא מקצועית, בנו מרפסת ללא היתר ומיקמו את דלת הדירה סמוך למרזב הקיים. המומחה קבע כי במקרה כזה, יש להחליף את המרזב. המומחה קבע כי עלות תיקוני הצבע עומדת על 803 ₪ בלבד. 5. בסיכומים טענו התובעים בין היתר כי חתמו על התכנית לבניית הגג עוד ב- 6.9.11, כאשר חדירת המים הייתה בחורף 2011-2012 והגג שופץ רק ב- 10/12, ולכן אין קשר בין עיכוב החתימה לרטיבות. התובעים הפנו לסעיפים 38, 41 לפקודת הנזיקין וטענו, כי בהתאם לקבוע בסעיפים אלו, האחריות לרטיבות כתוצאה מנזילת מים מדירת הנתבע מוטלת על הנתבע. התובעים טענו כי המומחה התייחס בחוות דעתו לממצאים שאינם בתחום מומחיותו. התובעים טענו, כי לא הם שהוסיפו את המרזב, אלא הקבלן שבנה את הבתים. התובעים טענו כי האפשרות שחדירת המים הייתה בגין אי בניית גג הרעפים, הינה אפשרות "הזויה", שכן על פיה הנתבע חי בדירה בה כל החורף הרצפה הייתה מלאה מים - אפשרות שאינה סבירה וכן כאמור עוד לפני חדירת הרטיבות הסכימו לבניית הגג וההתנגדות הוגשה רק ב- 30.4.12, לאחר תקופת הגשם בה חדרו הגשמים. כלומר, ההתנגדות שהייתה אסטתית בלבד, הוגשה לאחר שהמים חדרו כבר קודם לכן במהלך חורף 2011-2012. לפיכך, טענו התובעים, כי האפשרות השנייה על פיה חדרו מים ממרפסת הנתבע, היא הסבירה וכי ככל שהייתה סתימה בפתח הניקוז שבמרפסת הנתבע, הרי המדובר בפתח שבאחריות המלאה של הנתבע. באשר להארכת המרזב, טענו התובעים כי לא הם שהאריכו את המרזב ובנו ללא היתר. 6. הנתבע טען בסיכומיו כי ע"פ חוות דעת מומחה ביה"מ שלא נסתרה, התובע הוא האחראי העיקרי לנזילות בביתו. עוד טען הנתבע כי בניגוד לטענת התובעים, חתמו הם על ההיתר לבניית הגג ביום 6.9.12 ולא 6.9.11. הנתבע הוסיף והפנה לקביעת המומחה כי כיום אין רטיבות בתקרה ולקביעתו כי גם ביחס לאפשרות של חדירת מים מהמרפסת, המדובר באחריות של התובעים. הנתבע פרט את ההוצאות הרבות שנגרמו לו לצורך הגנתו בתביעה. דיון 7. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. ההלכה הינה שברגיל יאמץ בית המשפט את ממצאי המומחה שמונה על ידו וזאת כל עוד לא הוטל בהם ספק: "המומחה ממונה לחוות דעתו בעניינים מקצועיים שלבית המשפט אין המומחיות והידע המקצועי לגביהם" (אורי גורן ועופר דרורי: "עדויות מומחים - היבטים דיוניים ומהותיים"), וכן ראה ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ. תשלו"ז השקעות והחזקות 2010: "יחד עם זאת והגם שעדות מומחה, אינה שונה מכל עדות הבאה בפני בית השמפט, יש להניח כי מהשחליט בית המשפט למנות מומחה מטעמו בכדי שיביא בפני בית המשפט נתונים מקצועיים רלוונטיים להכרעה בסכסוך שבפניו, יאמץ את ממצאי המומחה בהעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן". הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, לא שלחו אליו שאלות הבהרה ולפיכך, לא סתרו את האמור בחוות דעתו. על פי חוות הדעת, כיום אין עוד רטיבות בבית התובעים והסיבה לרטיבות שהייתה בעבר נובעת או מאי בניית גג הרעפים לדירת הנתבע, או מחסימת המרזב היורד ממרפסת הנתבע. מאחר שהמומחה הציג 2 סיבות אפשריות לרטיבות ולאחר שקילת טיעוני הצדדים, אני מוצאת לקבוע כי יש להעדיף את האפשרות השנייה כגורם לרטיבות - דהינו, המדובר בנזילה ממרפסת הנתבע. בעניין זה אציין כי כבר בכתב התביעה המקורי שהגישו התובעים, ציינו בסעיף 3 לתביעה כי כתוצאה מחוסר איטום (ולא מנזילות) חדרו המים מהמרפסת שנמצאת בדירת הנתבע לתוך דירת התובעים. גם חוות הדעת שהגישו התובעים (ואשר קיימת כראיה בתיק, מאחר שמומחה ביהמ"ש לא מונה בהסכמת הצדדים), סיבת הרטיבות יוחסה למרפסת דירת הנתבע ולא לרצפת דירתו בכללותה. זאת ועוד, צודקים התובעים בטענתם בסיכומיהם כי אילו חדירת המים הייתה בגין אי בניית גג הרעפים, היה צריך הנתבע לחיות כל החורף בדירה בה רצפתו מלאה מים. לאור האמור, ומבין 2 האפשרויות שהועלו בחוות דעת המומחה, ומשאין בפני עדויות או ראיות נוספות מעבר לאמור לעיל, אני מעדיפה את קביעת המומחה על פיה הנזילה ארעה ממרפסת דירת הנתבע. לפיכך, אין רלוונטיות לטענות הצדדים באשר למועד חתימת התובעים על ההיתר לבניית הגג או להשתלשלות העניינים ביחס להתנגדות לבנייתו. 8. יחד עם זאת, סבורתני כי בנסיבות, האחריות לנזילה זו אינה מוטלת על הנתבע. אמנם סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין מעבירים את נטל ההוכחה אל שכם הנתבע להוכיח כי לא התרשל. אולם, בהעדרו של קשר סיבתי בין הרטיבות למעשי הנתבע ומששוכנעתי כי יש לאמץ את קביעתו המקצועית של המומחה לעניין הגורם לנזילה מהמרפסת, אין הנתבע אחראי לנזקים אלו והנתבע הצליח להפריך את ההתרשלות מטעמו. "כדי להתבסס על הוראת סעיף 41 חייב התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים... השני - כי הנזק נגרם על ידי רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; השלישי - כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק נגרם בשל רשלנותו של הנתבע מאשר שזה אירע בהיעדר כל התרשלות מצדו" (כב' השופט ד' לוין ע"א 542/87 קופת אשראי וחיסכון אגודה הדדית בע"מ נ. מוסטפא בן אחמד עוואד, פ"ד מד(1) 422, 427). גם ע"פ סעיף 38 לפקודה, קיימת לנתבע אפשרות להוכיח שלא הייתה לו התרשלות שיחוב עליה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט, ובמקרה דנן שלא הייתה לו התרשלות בגינה נזלו המים מהמרפסת של דירתו. 9. בהתאם לקביעתו המקצועית של המומחה, אשר לא נסתרה, צינור הניקוז שהיה קיים בבניה המקורית של מרפסת הנתבע, היה תקין ומלכתחילה התנקזו מי הגשם דרך צינור זה בשפיכה חופשית לאדמת הגינון. מאחר שבעקבות תוספת הבניה שבנו התובעים נשפכו המים קרוב לדלת הכניסה החדשה של התובעים, חיבר התובע או מי מטעמו, צינור ניקוז בקוטר זהה שיקלוט את מי הגשם המתנקזים מהמרפסת ויזרים אותם מחוץ לתוספת שבנו. בהתאם לקביעה זו, לא הייתה כל רשלנות במעשי הנתבע והוא לא יכול היה לצפות נזילה ממרפסתו או למנוע אותה. משלא נסתרה הקביעה כי הנזילה ארעה בשל תוספת לצינור הניקוז שלא נעשתה ע"י הנתבע, הורם הנטל כי לא הייתה לנתבע התרשלות שהביאה לנזילה זו. טענת התובעים כי לא הם שהאריכו את הצינור, הינה טענה עובדתית, אשר לא הוכחה. ראשית אציין, כי משהסכימו הצדדים להכרעה על סמך סיכומים בכתב והמסמכים שבתיק בלבד, ומשלא צורף כל אישור לעניין מי שביצע את הארכת הצינור הנטענת, הרי המדובר בטענה בעלמא. שנית, אני מוצאת הגיון באמור בסעיף 6 בפרק 1 לחוות דעתו של המומחה, על פיה טענת התובעים כי ההארכה בוצעה ע"י הקבלן, בהנחיית הנתבע, אינה הגיונית: ראשית, אציין כי בסיכומיהם לא שבו התובעים על טענתם כי הנתבע הפנה את הקבלן לבצע את הארכת הצינור כאמור, אלא רק טענו (סעיף 22) שמי שהאריך את המרזב הוא הקבלן שבנה את הבתים. בנוסף, קביעת המומחה כי לצינור המקורי הוסף חלק באופן לא מקצועי וכי הצינור המקורי תפקד כראוי וניקז את המים לאדמת הגינון, הינה קביעה מקצועית בתחום המינוי של המומחה וקביעה זו לא נסתרה. ברי לפיכך, כי השינוי בצינור שהביא לנזילה הינו הארכתו באופן לא מקצועי (קוטר קטן מהנדרש, זוית זרימה לא נכונה וכיו"ב (ראה סעיף 5 בפרק מסקנות בחוות הדעת) . משלא הוכח שהנתבע ביצע הארכה זו, ומאחר שלאור הנתונים העובדתיים (בנית התוספת ע"י התובעים, סמיכות דלת ביתם לשפיכת המים מהצינור המקורי), שוכנעתי ברמה הנדרשת במשפט האזרחי-51%, כי הארכת הצינור בוצעה ע"י התובעים או ע"י הקבלן מטעמם ובכל מקרה אינה באחריות או ע"פ בקשת או דרישת הנתבע, דין התביעה להידחות. 10. לאור כל האמור ומשלא הוכח כי קיימת התרשלות מצד הנתבע, אשר גרמה לרטיבות בדירת התובעים, אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין, אני מחייבת את התובעים בהוצאות הנתבע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 5,700 ש"ח. לא נעלמו מעיני טענות הנתבע ביחס לסכום הוצאותיו לרבות שכ"ט עו"ד ששילם והעולה על הסכום שנפסק. יחד עם זאת, ההלכה הינה כי אף שביהמ"ש רשאי להתחשב בשכ"ט עו"ד שבעל דין שילם לפרקליטו, ואף שנקודת המוצא הינה פסיקת הוצאות ריאליות, הרי שנתון זה הינו אך אחד מהנתונים שעל ביה"מ להביא בחשבון. על ביה"מ להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי, לבחון את שיעור ההוצאות הנטען, סבירותן ומידתיותן בהתחשב בכלל נסיבות העניין. בין היתר, על ביה"מ להביא בחשבון את תעריף המינימום ברף תחתון של סבירות, את התנהלות הצדדים, היקף הסכום השנוי במחלוקת והזמן שנדרש לבירורה. בהתחשב בשלב ובאופן בו נסתיימה התביעה (הגשת סיכומים בלבד), סבורתני כי הסכום שנפסק ראוי. נזקי מיםנזילהאיטוםמים