התובע טוען כי התברר לו בשלב השיפוץ כי הנכס אינו מחובר לחיבורי תשתית מים וביוב עירונית. בעוד שהנתבעת טוענת כי היה קיים חיבור של הנכס לרשת המים והביוב העירונית. ע"פ סעיף 6 לכתב התביעה, המשמש אף כתצהיר עדותו הראשית של עד התובע, גרליץ, כאמור בהחלטה שניתנה בדיון מיום 23.6.13, בעת שרכש התובע את הנכס בדק מר גרליץ ומצא כי מערכות הביוב והמים תקינות, ומים זרמו בברז ובאסלה המצויים בנכס. מכאן כי העד מטעם התובע בעדותו סותר את הטענה לפיה לא היה הנכס מחובר לתשתית המים והביוב העירוניים. מעצבת הפנים של התובע, הגב' שפירא העידה בחקירתה הנגדית, כי ראתה בנכס אסלה וכיור, אולם לטענתה לא בדקה האם אלה פעילים. אין בעדותה של עדת התובע לתמוך בגרסה כי בטרם החל התובע בשיפוץ לא היה הנכס מחובר לתשתיות מים וביוב עירוניים. בסעיף 14 לתצהירה של מעצבת הפנים מאשרת כי במהלך העבודות ראתה צנרת חרס עתיקה אשר שימשה בעבר להובלת הביוב. בסעיף 14 לתצהירה טוענת העדה כי צנרת הביוב שבנכס לא הובילה לחיבור העירוני אלא הובילה לבור ספיגה כלשהו. מחקירתה הנגדית בבימ"ש עלה כי אין לעדה זו ידיעה אישית, האם קיים בנכס בור ספיגה, וטענתה לענין זה אינה אלא השערה בלבד. עדת התובע העידה כי לא טרחה לחפש קיומו של בור ספיגה בנכס. וע"פ עדותה לא טרחה לבדוק לאן מוליכה צנרת החרס (ראה: עמ' 4 לפרוטוקול ש' 17 עמ' 27). עד התובע מר גרליץ נחקר אף הוא בענין חיבור המים והביוב, והעיד כי בסמוך לרכישת הנכס בדק ומצא כי היו מים זורמים באסלת השירותים ובברז המים, ורק בשלב מאוחר יותר בעת ביצוע השיפוץ, קבלן השיפוץ טען לפניו כי הנכס אינו מחובר לתשתית מים וביוב, ומצא כי צינורות פלסטיק המזינים את הנכס חתוכים. (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 25-28). מעדותו של מר גרליץ עולה כי בעת רכישת הנכס ע"י התובע הנכס היה מחובר לתשתית מים וביוב, וכי רק בשלב מאוחר יותר במהלך השיפוץ מצא כי צנרת זו נחתכה ע"י צד שלישי. התובע לא הביא עדות מומחה מטעמו על מנת להוכיח טענתו כי הנכס לא היה מחובר לתשתית מים וביוב עירוניים ו/או כי תשתית כזו לא היתה בנמצא. מר גרליץ נציג ומיופה כוח התובע העיד בחקירתו בבימ"ש כי ראה בורות ספיגה בנכס כאשר גודלו של כל בור כזה היה כגודל סיר קטן של כ- 2 ליטר.(עמ' 8 לפרוטוקול ש' 29-32). עד התובעת לא צרף תמונה או כל אסמכתא אחרת המעידה כי המדובר בבורות ספיגה, ועל פניו לנוכח הקיבולת המזערית של 2 ליטר, השכל הישר נותן כי אין המדובר בבור או בורות ספיגה. התובע הנושא בנטל להוכחת קיומו של בור ספיגה בנכס וכן, לענין הטענה, כי צנרת הביוב לא היתה מחוברת לתשתית הביוב העירונית, לא הרים נטל השכנוע בענין זה. התובע צרף לכתב התביעה כנספח ו' את תוכניות הבניה של הנכס נשוא המחלוקת אשר נמסרו לו ע"י הנתבעת. ע"פ תוכניות אלה קיימים חיבורי תשתית מים וביוב של הנכס לרשת העירונית. התובע לא הביא חוו"ד מומחה ו/או כל ראיה לסתור את האמור בתוכניות העיריה לענין זה. לבית המשפט הוגש מטעם הנתבעת תצהיר מטעם מנהל מחלקת יחידת רישוי מים וביוב מר הרי לאיבו, אשר בתצהיר עדותו מעיד כי התובע היה רשאי להמשיך להיות מחובר באמצעות החיבורים הקיימים, בלא לשלם דבר, בהתאם למפות הנתבעת אשר מיקומם הודע לתובע ונמסר לו בגינם התשריט (נספח ו' לכתב התביעה). אולם התובע ביקש כי הנתבעת תבצע עבורו חיבורים חדשים של קו הביוב שהונח לפני שנת 1962 . (ראה ס'3 ו- 5 לתצהיר). ע"פ עדותו של המצהיר מטעם הנתבעת, תוכניות האינסטלציה אשר המציא התובע לאישור הנתבעת ולצורך ביצוע העבודה, הוזמנו ע"י התובע ממשרד תכנון אינסטלציה "בוזיקר מהנדס יועץ" אשר ביקש לבטל החיבורים הקיימים של המים והביוב ולבצע חיבורים חדשים במיקומים שונים מאלה הקיימים. (ראה: סעיף 4 לתצהיר הנתבעת ועמ' 11 לפרוטוקול ש' 12- 15). לתצהירו של מר לאיבו צורף כנספח תוכניות מים וביוב שנערכו ע"י "בוזיקר מהנדס יועץ" לפי הזמנתו של התובע. מעיון בתוכניות אשר הגיש התובע לנתבעת לצורך ביצוע החיבורים החדשים, נמצא כי בוזיקר מהנדס יועץ , סימן ע"ג התוכניות רישומים מפורשים כי קיימים חיבורי מים וביוב לתשתית העירונית, כי חיבור הביוב הקיים יבוטל ויבוצע חיבור ביוב ומים חדשים במיקום שונה. יצויין, כי התובע הנושא בנטל השכנוע לא הגיש תצהיר עדות ו/או חוות דעת מומחה מטעם "בוזיקר מהנדס יועץ" על מנת לתמוך בגרסתו. הלכה היא כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה או להעיד עד שבשליטתו ללא הסבר מניח את הדעת לכך, חזקה כי אילו היתה מובאת עדותו לבימ"ש היה הדבר פועל לחובתו של התובע. המסקנה המתבקשת מהימנעות התובע מלהעיד את "בוזיקר מהנדסים" מחד גיסא וקיומם של תוכניות אשר הוגשו ונערכו מטעמו של התובע עצמו, באמצעות משרד בוזיקר, המצביעות על קיומו של חיבור הנכס לתשתית מים וביוב עירוניים קיימות, הינה כי התובע לא הרים את נטל השכנוע להוכחת טענתו כי הנכס לא היה מחובר לתשתית מים וביוב עירוניים. התובע לא הביא כל ראיה ו/או חוות דעת מומחה המצביעה כי לא ניתן היה להתחבר בפועל לחיבור מים וביוב העירוניים במיקומים שפורטו בתוכניות העיריה שנמסרו לו. כפי העולה מתוכניות שערך התובע באמצעות משרד התכנון בוזיקר, שצורפו לתצהיר הנתבעת, ע"פ תוכניות אלה ביקש התובע לשנות מיקומי חיבור המים והביוב של הנכס לרשת העירונית ולא לעשות שימוש בתשתית החיבור הקיימת. נסיבות אלה , תומכות בגרסת הנתבעת לפיה התובע ביקש שלא לעשות שימוש בתשתית חיבורי מים וביוב הקיימת בנכס, אלא ביקש להזמין מהנתבעת עבודה פרטית לביצוע תשתית חיבור מים וביוב במיקום שונה מזה הקיים, ואף שילם לנתבעת כספים עבור עבודה זו, אשר מבקש הוא כיום את השבתם. לאור המפורט לעיל, משהוכח לבימ"ש כי התובע בחר שלא לעשות שימוש בחיבורים הקיימים של המים והביוב לרשת העירונית אלא ביקש מהנתבעת לבצע עבורו חיבורים חדשים ובמיקום שונה, זכאית היתה הנתבעת לדרוש עבור עבודה זו סכומי עלות ביצוע החיבורים, שהינם חיבורים שאינם כלולים בהיטלים. מהראיות שהובאו לפני בית המשפט עלה כמפורט לעיל, כי אין המדובר בעבודת תחזוקה שוטפת של חיבור מים וביוב אשר באחריותה של הנתבעת לבצע, ככלל ללא חיוב נוסף, אלא בביצוע תשתית חדשה בתוואי חדש ע"פ תוכניות חדשות שיזם התובע בעלי הנכס, אשר הנתבעת זכאית היתה לחייב את התובע בגין עלות העבודות. התובע לא טען בתביעתו ואף לא הביא כל ראיה ו/או חוות דעת המראה כי הסכומים שנדרש התובע לשלם מופרזים ואינם משקפים העלויות לביצוע העבודות. התובע טוען כי הנתבעת לא היתה זכאית לחייב את התובע בתשלום עבור העבודות שכן, התובע קיבל מהנתבעת אישור העדר חובות לצורך רישום הנכס על שמו בלשכת רישום המקרקעין (נספח לכתב התביעה), ולכל היותר יכולה היתה הנתבעת לתבוע את ההיטלים מהבעלים הקודמים של הנכס. אני סבור כי דינה של טענה זו להדחות, שכן, כפי שקבעתי לעיל, אין המדובר בעבודות אשר החיוב בגינן הינו כלול בהיטלים, אלא בביצוע עבודות פרטיות להקמת תשתית חיבור מים וביוב חדשה ובמיקום ובתוואי חדשים, כאשר התובע זכאי היה לעשות שימוש בחיבור הקיים אולם בחר שלא לעשות כן. יצויין, כי הנתבעת ציינה במפורש טענתה זו בהודעות התשלום שהוציאה ביום 3.5.12, כי מדובר בביצוע חיבורי ביוב/מים שלא כלול בהיטלים. לאור המפורט לעיל, אני סבור כי התובע לא הרים את נטל השכנוע להוכחת קיומה של זכות להשבת הכספים ששילם לנתבעת לצורך ביצוע עבודת חיבורים חדשים של הנכס לתשתית מים וביוב העירונית. לפיכך, התביעה נדחית. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ חיבור למיםשיפוצניקשיפוציםביובמים