המקור הנורמטיבי לחיוב בתוספת ריבית והצמדה הוא חוק פסיקת ריבית והצמדה בסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה נקבע: "רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו". בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה בין השאר: "'רשות שיפוטית' - בית משפט, בית דין או רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין, או לקבוע סכום המשתלם לבעל דין, לרבות בורר וכן ראש ההוצאה לפועל כשהוא מוסמך על פי דין לפסוק או לקבוע סכום כסף". מהאמור בסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה והצמדה עולה שכל רשות שיפוטית, ובכלל זה גם רשם ההוצאה לפועל, רשאי בבואו לבצע פסק דין, לצרף לסכום החוב הפסוק ריבית על אותו סכום. בסעיף 3א(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה נאמר: "במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם". דהיינו, רשמת ההוצל"פ, כאשר היא באה לצוות על ביצועו של פסק הדין, רשאית היתה לצרף לסכום החוב הפסוק הפרשי הצמדה וריבית. יפים לעניינינו גם דברי כב' רשם ההוצל"פ ראמי נאסר בהחלטתו במסגרת תיק הוצל"פ(עפ')09-00025-07-05, פלונית נ' אלמוני, מיום 27.7.2012: מהווה מקור לחובת שערוך של סכומים. החוק קובע כי רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 3א לחוק). סעיף 6 לחוק שולל פסיקת הפרשי ריבית והצמדה במקום בו נקבעה בחוק הוראה מיוחדת בדבר שערוך, או מקום שהחוק שולל שערוך במפורש. כבר נקבע, כי; חל גם על החלטות רשות סטטוטורית, המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין ברור שאם פסק הדין קבע במפורש חיוב של הפרשי הצמדה וריבית יש לנהוג לפי הוראותיו. אולם בהעדר הוראה מפורשת, מתעוררת שאלת פרשנות. היעדר התייחסות בהחלטה לסוגיית השערוך איננה מחייבת את המסקנה שאין לשערך את החיובים לא כל שכן החיובים שאינם משולמים במועד וזאת נוכח ההלכה הפסוקה שפורטה לעיל תוצאה שונה בנסיבות העניין תגרום לשחיקת הכסף דבר המנוגד למדיניות משפטית ראויה בחיובים כספיים בכלל ובחיובי מזונות בפרט, וכן מנוגדת להיגיון כלכלי ולקבוע בסעיף 5(ב) לאחרונה, התקבל ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל אשר קבע כי אין להוסיף ריבית על חיוב פסק דין 'שותק'. ב 41204-04-12 ; קתרינה נ' מוחמד, קבע כב' השופט ערן נווה כי אינו מקבל פרשנות המשיב בדבר אי הוספת חיובי ריבית מאחר ופרשנות זו 'חותרת תחת הוראות החוק והפסיקה ואינה עולה בקנה אחד עם סעיף 5 ;'. גם אם אקבל טענת החייב שאין לרשם ההוצאה לפועל סמכות 'לפרש' פסק הדין בשאלת חיוב ריבית והצמדה, הרי הוראות חוק פסיקת הצמדה וריבית קובעות ברירת מחדל לעניין שיעור הריבית אשר תחול על חיוב חוזי אשר נקבע בפסק דין. בפסיקה נקבע כי ככלל, תחול הריבית נשוא ; אלא אם כן מצא בית המשפט כי הוסכם בין הצדדים שיעור ריבית אחר או שקבע שיעור ריבית אחר. בהיעדר ממצא עובדתי כאמור - תחול הריבית הקבועה בחוק (השווה: 7379/06 ; ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן ו - 33 אח' בעמ' 76 לפסק הדין, וכן ר' 10137/05 ; אליהו ליברמן נ' תדביק בע"מ, בעמ' 28). ב 1-09 ; בנק מסד בע"מ - סניף ראשון לציון נ' יצחק הרצל, תק-של 2009(4), 11794 , 11799 (2009) נפסק לאחרונה כי 'בהחלת שיעור הריבית ; אין כל מהלך פרשני, אלא יישום טכני פשוט של הוראות החוק. הקביעה אינה נסמכת על לשון פסק הדין, על הגיונו, או על תכליתו. אין כאן שום שימוש בכללי פרשנות מהותיים. פעולות פרשניות מסוג זה הינן פעולות אשר רשם הוצאה לפועל אינה מוסמך לעשותן, אם מכח הפסיקה הכללית באשר לסמכותו, ואם מכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק זה. ככל שיש כאן הוא יישום טכני גרידא של הוראות החוק כפשוטן. הא ותו לא. לפיכך, מכח ההנמקה המבוארת לעיל, ולא מכח הנמקתה של כב' הרשמת אשר סברה כי בית המשפט המחוזי בבאר שבע היקנה לה את הסמכות לפרש את פסק הדין, אני קובע כי שיעור הריבית אשר יחול על פסק הדין הינו שיעור הריבית ריביתרשםחובהוצאה לפועל