משנמנע שר הפנים לעשות שימוש בזכותו בתקופת שישים הימים שהוענקה לו מכוח סעיף 258 לפקודת העיריות - הרי חוזר חוק העזר למסלול הפרסום ברשומות. אין ספק כי בשלב זה על חוק העזר להיות מפורסם ברשומות. במיוחד אין ספק שאין מקום ליתן צווים מכוח הוראות החוק המקורי אשר החלטה על תיקונו התקבלה במועצת העיר. כפי שיובהר להלן - אף ללא קביעה בשאלת הפרסום ברשומות - ניתן לקבוע ולהגיע לתוצאה בשאלת הבקשות שלפני. האם רשאי בית המשפט לדון ולקבוע תוקפם של חוקי עזר? התשובה לכך, תוך היקש להליך פלילי מובהק - היא חיובית. לצורך כך אפנה אל ת"פ (י-ם) 3471/87 מדינת ישראל נ' אמציה קפלן, שם נקבע כך: "... כבר בתחילת הדברים ראוי לציין כי לא נותר כיום עוד ספק ששאלת תוקפם של חוקי עזר וחקיקת מישנה אחרת עשויה להתברר ולהיבחן לא רק בתקיפה ישירה בבג"צ אלא גם בתקיפה עקיפה בהליך פלילי, כאשר מועלית טענה שחקיקת מישנה, המהווה בסיס לאישומו של אדם, הינה נטולת תוקף משפטי. אפשרות תקיפה כזו ניתנת לא רק ליועץ המשפטי לממשלה (השווה ע"פ 768/80 שפירא נ' מדינת ישראל בעמ' 368) אלא גם לנאשם. (ע"פ 247/55 בן בשט נ' היועץ המשפטי ; ע"פ 217/68 יזראמקס נ' מדינת ישראל ) " וכך נקבע אף בהחלטה קצרה במסגרת בג"צ 6719/11, שגיא פורשטט נ' המועצה האזורית מטה יהודה . עם זאת - בעניינינו השאלה העומדת בפני בית המשפט פשוטה יותר מאשר קביעה בשאלה האם יש לפרסם חוק ברשומות. אין צורך להכריע האם חוק העזר שהחלטה על תיקונו התקבלה - הוא חוק שאינו בתוקף, אלא יש אך ורק צורך לקבוע האם יש מקום לנקוט בצווים לאכיפתו, ועל כך התשובה ברורה. בית המשפט לא ייתן צו לאכיפת הוראת חוק אשר המבקשת עצמה החליטה בהחלטה של מועצת העיר על תיקונו. אין מקום ליתן צו לאכיפת חוק אשר תיקון ביחס אליו נמצא בדרכו לפרסום ברשומות. האמור לעיל מתאשש לאור העובדה שהמבקשת עצמה הבהירה כי התיקון השני לחוק העזר משנה את התמונה המשפטית ביחס לחלק ניכר מהמשיבים. משכך בוודאי שאין מקום ליתן הצווים להם עתרה המבקשת. הוראת חוק המתייחסת לסגירתם של בתי עסק - אפשר ותהא מוצדקת ובכך לא אדון ולא אכריע - אך בכל מקרה אין חולק על כך שהוראת חוק כזו היא הוראה מגבילה. לעניין זה אפנה אל בג"צ 5073/91 תאטראות ישראל בע"מ נ' עיריית נתניה (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.06.1993): "בענייננו מדובר בהוראת חוק בעלת נוסח כופה, הבאה לאזן בין מגמות נוגדות. מחד גיסא, באה ההוראה להגן על האינטרסים של הציבור הדתי, למנוע פגיעה בצביון יום המנוחה וברוחו, ובמיוחד באוכלוסיה המתגוררת בסמיכות מקום. מאידך גיסא, יש בהוראה בדבר סגירת מקום ואיסור פעולות חינוך ותרבות משום הגבלת חירותו של הפרט, המבקש לברור לעצמו דרך בילוי תרבותית לפי טעמו, ולעתים דווקא ביום המנוחה, שבו הוא מתפנה מעבודתו" (פסקה 19). כאשר מתבקש צו לאכיפת הוראת חוק מגבילה - על בית המשפט להימנע מלעשות כן אם אותה הוראה אינה קיימת, ואפילו אם רק ספק אם היא קיימת. ויודגש - מעבר לעובדה שעל תיקון חוק העזר להיות מפורסם ברשומות, הרי על בית המשפט להזהיר עצמו לא ליתן צווים אשר מטרתם היא אכיפה אך תוצאתם היא פגיעה תוך שהמצב החוקי הוא כפי שתואר לעיל. ובמילים פשוטות - גם כך יש לפרסם את התיקון השני לחוק ברשומות ומשכך אין מקום ליתן צו לאכיפתו. זאת ועוד - בודאי בעת בדיקת השיקולים למתן צו בהתאם לסעיף 264א לפקודת העיריות - אין ליתן צו אשר יתייחס להוראות חוק שהמבקשת עצמה כבר החליטה על תיקונן ואשר זה לא בוטל ולא עוכב כדין. שר הפניםצוויםחוקי עזר