טוען כי עורך דין העניק לו ייצוג כושל ושם את עצמו בניגוד עניינים חריף מאחר שמי שהגיש בעבר את כתב האישום היה אותו עורך דין שכעת מייצגו. לטענת המבקש, עורך דין X הנחה אותו להופיע בעצמו בישיבת ההקראה, להודות בעובדות כתב האישום ולדחות את הטיעונים לעונש למועד אחר, כדי שהוא יסדיר מתן הרישיון. המבקש מוסיף וטוען כי ישיבת הטיעונים לעונש נדחתה ליום 27.9.2012, אך ישיבה זו בוטלה ובמקומה נקבעה ישיבה ליום 28.5.2013, אליה לא הוזמן כדין. נטען עוד על ידי המבקש כי הכשל בייצוג, הוא גם שהביא לשיהוי שחל בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. עוד טען המבקש כי העסק הוא של המבקשת ואינו אלא שכיר בה, כי כיום בידיו כל האישורים הנדרשים להפעלת העסק למעט אישור משטרת ישראל, וכי סגירת העסק גרמה לו הפסדים רבים. 12. המשיבה מפנה לאיחור שחל בהגשת הבקשה, כאשר אין מחלוקת כי המבקש קיבל את גזר הדין אך המתין תקופה ארוכה עד שהגיש את בקשת הביטול, וכי גם כיום אין בידיו רשיון לניהול עסק נוכח התנגדות משטרת ישראל. המשיבה חולקת על הטענה כי המבקש לא זומן לדיון בו ניתן גזר הדין, מפנה לדברים שנרשמו בפרוטוקול לגבי נוכחות עורך דין מטעמו, וטוענת כי הוא זומן כדין ודי בכך שדבר הדואר נשלח אליו כדי להקים חזקה כי הוא קיבלו. אשר לכשל בייצוג, נטען כי אין בטענות כדי לגרום לביטול פסק הדין. 13. דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות. 14. כאמור, הכרעת הדין ניתנה בנוכחות המבקש, וגזר הדין הוא שניתן בהעדרו. לא הועלו טענות לגבי עצם סמכות בית המשפט לתת גזר דין בהעדר התייצבות הנאשם, ועיקר הטענות הופנו לטענה כי המבקש לא זומן לדיון. יש לדחות מכל וכל את טענת המבקש כי הוא לא זומן כדין. לא ברור מדוע יצא ב"כ המשיבה מתוך הנחה כי אין בתיק אישור מסירה המעיד על זימון המבקש לדיון שהתקיים ביום 28.5.2013, אלא רק תיעוד (שאינו אישור המסירה עצמו) כי דבר הדואר נשלח ביום 3.2.2013 ונמסר לבן משפחה. בתיק (הממוחשב- ה"נט") קיים אישור מסירה ממנו עולה כי דבר הדואר נמסר באמצעות דואר ישראל ביום 18.2.2013 לבן משפחתו של המבקש - "מיטל סבח", ואישור המסירה חתום. יש בכך משום זימון כדין בהתאם לסע' 237(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 להלן: החסד"פ), ואידך זיל גמור. 15. נוכח קיומו של זימון כדין, היה בסמכות בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם בהעדרו, אם אין בכך משום עיוות דין. סע' 240 לחסד"פ קובע כי בעבירות מסוימות שצוינו שם ובעבירות "לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע" יחולו סדרי דין מיוחדים. בתקנות סדר הדין הפלילי (חיקוקים לענין סעיפים 239 ו-240 לחוק), תשכ"ו-1966 נקבע כי סע' 240 יחול על אישום בגין עבירה לפי סע' 14 לחוק רישוי עסקים, דוגמת האישום שבפנינו. על פי סע' 240(א)(2) לחסד"פ נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו. על פי סע' 240(א)(3) בית המשפט רשאי לדון נאשם - שרואים אותו עקב אי התייצבות כמי שהודה- אם בית המשפט סבור שלא יהיה בשפיטתו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יוטל עליו עונש מאסר. לשם השלמת התמונה יובהר כי ההסדר הקבוע בסע' 240 לחוק, מאפשר שפיטת נאשם בהעדרו, גם כשלא מתקיימים הדרישות של סע' 130 (א) ו(ג) - אזהרת הנאשם כי בית המשפט רשאי לדון אותו אם לא יתייצב. 16. יש לזכור כי במקרה זה, הכרעת הדין ניתנה בנוכחות המבקש לאחר שהודה בעובדות כתב האישום, כלומר הסמכות הקבועה בסע' 240 לא הופעלה במלואה ועל שני שלביה; החזקת הנאשם כמודה בעובדות כתב האישום ומכאן הרשעתו בהעדרו (סע' 240(א)(2)), ומתן גזר דין לאחר הרשעה זו (לפי סע' 240(א)(3)); אלא רק השלב השני שלה, מתן גזר הדין. השוו לעניין זה סע' 128 (1) לחסד"פ שמאפשר לדון נאשם בעבירת חטא או עוון אם הודה בכתב בכל העובדות הנטענות בכתב האישום לפי הדרך שבסע' 123 לחסד"פ. 17. לגוף הדברים - בישיבת יום 28.5.2013, נוכח אי התייצבות המבקש ולאחר שניתנה כבר הכרעת דין בנוכחותו ועל פי הודאתו, קיבלתי את עתירת ב"כ המשיבה וגזרתי את דינו של המבקש בהעדרו. לאחר שהבהרתי כי "בשים לב לכך כי העסק מתנהל תקופה ארוכה ללא רשיון עסק, אינני רואה מקום לדחות את הדיון וראיתי ליתן גזר דין עוד היום". בשולי גזר הדין, קבעתי כי יש להמציא את גזר הדין למבקש הן על ידי מזכירות בית המשפט, והן על ידי המשיבה במסירה אישית. 18. האם יש בנימוקים המועלים בבקשה כדי להביא לביטול פסק הדין? אני סבור כי התשובה לכך היא בשלילה. 19. סע' 130(ח) לחסד"פ (וראו ההפניה לסע' זה בסע' 240(ב)) קובע כלהלן: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע". הדין אפוא כי מי שמבקש לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו עליו להצביע על סיבה מוצדקת להיעדרותו מהדיון, או על קיומו של עיוות דין אם לא יבוטל פסק הדין. ראו: רע"פ 1446/14 אסדי ריאד נ' מדינת ישראל ( 26.3.2014); רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל ( 29.12.2009); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל ( 28.7.2009); רעפ 10845/08 אלעזר קרבסי נ' מדינת ישראל ( 11.1.2009); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל ( 23.2.2004); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל ( 2.10.2003); רע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל ([] 29.6.2003). המועד להגשת בקשת הביטול הוא 30 ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. 20. גזר הדין בתיק זה ניתן ביום 28.5.2013 ובו קבעתי כי יש להמציאו למבקש. גזר הדין הומצא למבקש עוד ביום 3.6.2013 כעולה מאישור המסירה שהונפק על ידי מזכירות בית המשפט ומאישור מסירה נוסף שנערך על ידי ב"כ המשיבה. אישורים אלה צורפו לתגובת המשיבה. בבקשה שהוגשה ביום 22.4.2014 לביטול צו הסגירה על ידי המבקשת צוין בסע' 1 כי "סבח שקיבל גזר הדין במסירה אישית לא פעל לביטולו, אלא החליט כי המבקשת שהיא בעלת הזכויות תפעל למיצוי הליכי הרישוי". ביום 6.2.14 הגיש המבקש בקשה לפרוס את הקנס שהוטל בגזר הדין ולבטל את תוספות הפיגורים שהתווספו בגין אי תשלומו במועד. בהחלטתי מיום 13.2.14 נעתרתי חלקית לבקשה ובשולי ההחלטה ציינתי "מובהר כי במסגרת גזר הדין, ניתן צו לסגירת העסק ועל הנאשם לפעול בהתאם לו". הנה כי כן, המבקש ידע על גזר הדין שכולל את צו הסגירה, ישב בחיבוק ידיים חודשים רבים, לא פעל לביטולו במועד הקבוע בסע' 130(ח) לחסד"פ, המתין עד אשר העסק נסגר בפועל, ורק לאחר מכן עתר לביטול גזר הדין. וזאת הוא עשה לאחר שכל הבקשות שהוגשו על ידי המבקשים וכל ההליכים שננקטו, לרבות הליכי הערעור (פעמיים לבית המשפט המחוזי) לא הביאו לתוצאה לה ייחל - פתיחת העסק מחדש על ידי עיכוב ביצוע צו הסגירה. 21. גם בחינת הבקשה לגופה מוליכה למסקנה כי דינה להידחות. עמדתי על כך כי הנאשם זומן כדין לישיבה בה ניתן גזר הדין. המבקש לא טען כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, וכאמור כל שנטען על ידו, כי לא קיבל זימון. ועוד, בפרוטוקול הדיון מיום 28.5.2013, צוינו דברים אלו מפי ב"כ המשיבה: " לפני כחצי שעה, תוך כדי דיון אחר, התיישב לידי אדם שנחזה להיות עורך דין, לא הציג עצמו וטען שהוא מטעמו של מר סבח שלא יכול להגיע וביקש לדחות את מועד הטיעונים לעונש. אני סרבתי. משהסתיים הדיון בתיק האחר, הוא כבר לא נכח באולם ולא נמצא מחוץ לאולם ביהמ"ש". 22. אינני סבור כי למבקש נגרם עיוות דין, איני סבור כי ביטול גזר הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין, ואין אני סבור כי הותרת פסק הדין על כנו יש בה כדי לגרום עיוות דיון. אין חולק כי בעת מתן הכרעת הדין העסק התנהל ללא רשיון, עד עצם היום הזה אין בידי המבקש רשיון כדין לניהול העסק, והמצב העובדתי כיום כי העסק סגור בפועל. כתב האישום הוגש עוד בחודש פברואר 2011, כשבו נטען כי המועד בו התגלה כי העסק מתנהל ללא רשיון היה בחודש ספטמבר 2010. במהלך ניהול ההליכים היו דחיות רבות וחלפה תקופה ארוכה מאז הגשת כתב האישום ועד למתן גזר הדין. גם לאחר מתן גזר הדין המשיך העסק להתנהל ללא רשיון עסק. בעת הכרעת הדין וגזר הדין, העסק התנהל ללא רשיון. צו הסגירה ניתן על רקע עובדה זו וביצועו נדחה למשך 90 ימים. בנסיבות אלה אין בהשארת פסק הדין על כנו כדי ליצור עיוות דין. 23. גם הטענות שמעלה המבקש כלפי ייצוגו על ידי סנגורו הקודם, אין בהן כדי להצדיק ביטול פסק הדין. אכן, כתב האישום בתיק זה הוגש על ידי עורך דין X שהיה במועד הרלוונטי נציג היועץ המשפטי לממשלה, הוסמך להגיש כתב אישום בשם המשיבה, ולאחר מכן חדל, ככל הנראה, מלשמש בתפקיד זה. בדיון שהתקיים ביום 25.12.2011 הופיעה עורך דין ממשרדו של עורך דין X והודיעה על קבלת ייצוג הנאשם. ביום 22.1.2012 הגיש עורך דין X בקשה לשחרורו מייצוג הנאשם ובבקשה ציין כי מבירור שערך עם לשכת עורכי הדין הסתבר לו כי אין הוא יכול לייצג את הנאשם, בית המשפט שחרר את עורך דין X מייצוג תוך שהטיל עליו ליידע את הנאשם על מועד הדיון. בדיון שהתקיים ביום 29.1.2012 התייצב הנאשם וביקש לדחות את הדיון כדי לשכור שירותיו של עורך דין. בהליכים שהתקיימו מאז ואילך הופיע הנאשם בעצמו לדיונים (למעט ביום 28.5.2013 כפי שעולה מהפרוטוקול). לאחר מתן גזר הדין ננקטו על ידי עורך דין X פעולות נוספות בשם המבקש: הגשת הבקשה מיום 13.4.2014 לביטול צו הסגירה, הגשת ערעור על החלטת כב' השופטת היימן מיום 14.4.2014, ועתירה מנהלית שנמחקה (ראו הבקשה למחיקת העתירה שצורפה לבקשה). על פני הדברים דומה כי עורך דין X, אשר הגיש את כתב האישום נגד המבקש, היה מנוע לייצגו באותו עניין ממש (במיוחד באותו הליך), והדבר עולה מהודעת עורך דין X לבית המשפט. עורך דין X פעל עוד לפני שניתנה תשובת המבקש לאישום וביקש לשחררו מייצוג. המבקש טוען כי עורך דין X המשיך לייצגו "מאחורי הקלעים" גם לאחר מכן. מעבר לכך, כעולה מתוך הפרוטוקולים שהתנהלו בתיק זה, בעת מתן הכרעת הדין וגזר הדין, לא היה המבקש מיוצג על ידי עורך דין X, המבקש הודה בפני בית המשפט ודינו הוכרע, ולאחר מכן ניתן גזר הדין בהעדרו. המבקש גם לא הניח תשתית ראייתית כי עורך דין X המשיך לטפל עבורו בהסדרת רשיון העסק וביצע מטעמו פעולות גלויות ונסתרות. גם אם אניח לטובת המבקש כי כך הוא מצב הדברים (ואיני קובע כך), הוא לא הצביע על קשר בין הפעולות שנטען כי בוצעו על ידי עורך דין X לבין עיוות דין כלשהו שנגרם - זאת בשים דגש על כך כי הודאת המבקש בפני בית המשפט שיקפה מצב עובדתי לאשורו, כי בידיו אין רשיון עסק. גם ביתר הטענות לכשל בייצוג לרבות הטענה בדבר הגשת הליך משפטי לא נכון, אין כדי להביא לתוצאה לה מקווה המבקש. כך הדברים גם ביחס לטענה שהועלתה בהקשר לדברים שהשתקפו בפרוטוקול הדיון מיום 28.5.2013 (שבאו מפי ב"כ המשיבה), כי מאן דהוא "בחש" בענייני המבקש. 24. מכל האמור, אני סבור כי דין הבקשה להידחות. פסק הדין שניתן בתיק זה על שני חלקיו- יעמוד על כנו. הבקשות לביטול צו הסגירה או עיכובו 25. גם דינן של בקשות אלה להידחות. אזכיר כי בעניין זה מונחות שתי בקשות; האחת של המבקש והשניה של המבקשת. 26. גם אם קיימת סמכות להאריך את מועד כניסתו לתוקף של צו לסגירת רשיון עסק (ראו לאחרונה: רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ ( 3.3.2014), פסקה 17, לא ברור מדוע יש להידרש לכך עשרה חודשים לאחר מתן צו הסגירה, וכשבעה חודשים לאחר כניסתו לתוקף, כשבמהלך תקופה זו העסק פועל תוך הפרת הצו. לא ברור גם מדוע יש להידרש שוב ושוב לטענות שנטענו כבר ונדחו בהחלטה שניתנה ביום 14.4.2014 בתיק בע"א 25679-04-14. החלטה זו ניתנה בבקשה שהוגשה על ידי שני המבקשים ובה נטענו נטענות הדומות לטענות המועלות בבקשות כאן. בית המשפט דחה את הבקשה תוך שהוא קובע כי הסמכות לבחינת סבירות החלטת המשטרה שלא לאשר פתיחת עסק, שהנה החלטה מנהלית, נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. נראה שגם המבקשת ערה לקושי האמור - ראו סע' 8 לבקשתה. חלק מהטענות המועלות בבקשות כאן נדונו גם על ידי כב' השופט ליפשיץ' בהחלטתו מיום 27.4.2014 בערעור שהוגש על החלטתי שלא לעכב את צו הסגירה ללא קיום דיון במעמד הצדדים. 27. אשר לטענה כי צו הסגירה ניתן נגד המבקש בעוד העסק הוא של המבקשת ומכאן שאינו חל עליה - דומה כי אין בטענה זו כדי להושיע. ניתן לומר כי במידה רבה טענה זו חותרת תחת הבקשות שהמבקש הגיש לעיכוב הצו. מכל מקום, בין אם העסק שייך למבקש - שלא העלה טענה אחרת והודה בעובדות כתב האישום - ובין אם שייך הוא למבקשת, אין חולק כי העסק מתנהל ללא רשיון עסק. משמעות קבלת בקשתם של המבקשים היא מתן הכשר לפתיחת עסק וניהולו שלא כדין וללא רשיון עסק. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט שפירא בע"פ (חיפה) 35777-04-10 ש' זייד ובניו נ' עירית חיפה (20.5.2010), שם צוין בסוגיה דומה: "גם אם אין גזר הדין חל על אדם אשר לא היה צד להליך, הרי שאין בכך היתר לאחר להפעיל עסק במבנה ללא רישיון. צד הפונה לבית המשפט בבקשה כי יינתן צו שמשמעותו מתן אפשרות להפעלת העסק, צריך להיות בעל רישיון להפעלת העסק בהתאם למבוקש. כל עוד אין רישוי להפעלת העסק, משמע כי לא ניתן להפעילו ועל העסק להישאר סגור עד שיוסדר הליך הרישוי" 28. מעבר לכך, מהנתונים שבפניי עולה כי בין המבקשים קשר בל ינותק וזיקתו של הנאשם לעסק הדוקה מאד. אין לי אלא להפנות להחלטת כב' השופט ליפשיץ מיום 27.4.2014 בערעור שהוגש על ידי המבקשים שם נקבע כי: "הצטברות הנתונים בענייננו, אינה מוליכה לכל ספק בנוגע לזהות הקיימת בין העסק לנאשם. אפנה בנדון להתנהלות הנאשם בהליך עצמו; לפלט רשם החברות; לניסוחו של כתב האישום; לתצהירו לעיל של בראל רז שהוגש מטעם המערערת; וכמובן - כפי שצוין לעיל - שלעסק אין כל רישיון" נוסף לכך, ההליכים המרובים שהיו בפני בית המשפט מלמדים על זהות וזיקה זו. בבקשה שהוגשה על ידי המבקש לעיכוב ביצוע צו הסגירה, הוא מפרט את הפעולות שבוצעו על ידו כדי לקבל את האישורים הנדרשים לקבלת רשיון העסק, בין היתר מפרט כי הוא פעל "ללא לאות ובמרץ רב על מנת להשיג את האישורים הנדרשים" (סע' 2 לבקשה); במכתבו של רו"ח אלפסי מיום 27.4.2014 תואר המבקש כ"בעלים, מנהל" של המבקשת; ובמהלך ההליכים שהיו עד למתן גזר הדין וגם במספר הליכים שהיו לאחר מכן (לרבות בדיון מיום 24.3.2014) לא הועלתה טענה כי המבקש אינו בעל-הדיון הנכון. מכאן שיש לדחות את טענת המבקש כי אין הוא אלא שכיר אצל המבקשת. 29. איני רואה להידרש כאן לטענות שהועלו על ידי המבקשים בשאלה אם המשטרה הייתה מוסכמת לפעול לאכיפת הצו לסגירת העסק, ודומה כי אין הדבר נדרש כדי להכריע בבקשות שבפניי. יחד עם זאת, נראה על פני הדברים כי בידי משטרת ישראל נתונה הסמכות לכך כדי להבטיח אכיפתו של צו חלוט שניתן על ידי בית המשפט, אשר אינו מקוים על ידי המבקש. השוו: סע' 24 לחוק רישוי עסקים. 30. המבקש טוען בבקשתו כי לאחרונה קיבל את כל האישורים הנחוצים למתן רשיון עסק למעט אישור משטרת ישראל ויש בכך "נסיבות דרמטיות" שבכוחן להביא לעיכוב ביצוע צו הסגירה, או ליתר דיוק לדחיית מועד כניסתו לתוקף. המבקש הדגיש כי פעולות רבות בוצעו על ידו במהלך ה"ארכה" (כלשונו) שניתנה בהחלטתי מיום 24.3.2014. לבקשה צורפו מסמכים המעידים כי בתקופה האחרונה ניתנו אישורים מגורמים שונים הנדרשים לשם בחינת הבקשה לרישיון עסק, ובמהלך הדיון הוגש אישור נוסף של רשויות כיבוי אש. אכן, עולה כי המבקש עשה מאמצים רבים כדי להכשיר את פעילות העסק. ברם, אין באלה כדי להביא לקבלת הבקשה. ראשית, רוב האישורים המוצגים הם מהעת האחרונה, בחלוף מספר חודשים ממתן צו הסגירה ולאחר מספר שנים שהעסק מתנהל ללא רשיון, מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת מדוע פעולות אלה ננקטו רק עתה. שנית, אין חולק כי משטרת ישראל, שהיא אחד הגורמים המאשרים ואישורה דרוש לקבלת רשיון עסק, מתנגדת למתן רשיון עסק בשל מידע מודיעני המצוי ברשותה. הדברים עולים מעמדת המשטרה שהוצגה בהליכים הרבים לרבות בדיון בפניי. אף אם ניתן לומר כי חלה התקדמות בהשגת רשיון העסק, המבקשים אינם פועלים לשינוי עמדת המשטרה בדרכים המשפטיות המקובלות (כאשר עתירה שככל הנראה הוגשה לשם כך על ידי עורך דין X נמחקה ולא הוברר מדוע). 31. כאן המקום להדגיש כי איני סבור כי במסגרת הדיון כאן יש לשים את הדגש על התנגדות המשטרה, ואין אני סבור כי יש לדון בגדרי החלטה זו בטענות המבקשים לאי אילו מניעים, שאינם ממין העניין, שעומדים, על פי טענתם, בבסיס התנגדות המשטרה למתן רשיון עסק, ושלטענתם עומדים גם בבסיס פעולותיה לסגירת העסק. לא זו בלבד שאין זו המסגרת הדיונית המתאימה לטענות אלה, הרי יש לזכור כי עסקינן בעסק המתנהל שנים ללא רשיון עסק וחודשים רבים תוך הפרת צו שיפוטי המורה על סגירתו. 32. אני ער לטענות המבקשים לגבי הנזק שנגרם ושצפוי להיגרם להם עקב סגירת העסק לרבות ביטול הזיכיון שניתן להם על ידי רשת "קפה קפה". נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי סגירת עסק, באשר הוא, מסבה למפעיליו נזק ברם, אין למבקשים אלא להלין על עצמם. העסק מתנהל מזה ארבע שנים ללא רשיון עסק, כשחלק מהתקופה מתנהל חרף קיומו של צו סגירה, והפעולות המשמעותיות שננקטו לשם קבלת רשיון עסק היו בעת האחרונה ולאחר מתן צו הסגירה. אין גם בערבויות, בערבונות ובביטחונות המוצעים על ידי המבקש (ראו סע' 6 לבקשתו) כדי להביא לשינוי התוצאה. 33. לא אכחד, משמעות קבלת מבוקשם של המבקשים: מתן הכשר לפתיחתו מחדש של עסק שמתנהל מזה תקופה ללא רשיון, לגביו קיים צו סגירה ונסגר בפועל. לכך בית המשפט לא יוכל להיעתר. ככל שהמבקשים ישיגו רשיון לעסק יוכלו לשוב ולהפעילו - אך כל עוד אין כך מצב הדברים, אין לאפשר זאת. 34. סוף דבר, בקשות המבקשים נדחות. ניגוד עניינים / אינטרסיםייצוגעורך דין