זיכוי מעבירת חלוקת דירה לשתי יחידות נפרדות אני מזכה את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתב-האישום. 1. כתב-האישום ייחס לנאשמים - אח ואחות - עבודות בנייה, שבעקבותיהן חולקה כנטען דירת מגורים בבנין בפינת הרחובות דיק והירשביין בתל אביב-יפו, ללא היתר, לשתי יחידות מגורים נפרדות. טענת הנאשמים היא, מנגד, כי החלוקה נעשתה כבר לפני שנים רבות, בידי הוריהם המנוחים שהיו בעליה של הדירה, באופן שבחלקה האחד של הדירה התגוררו ההורים ונאשם 2 ובחלק השני - נאשמת 3 וילדיה. אִם נעשו עבודות בין החודשים יוני וספטמבר 2010, כנטען בכתב-האישום, הרי שהיו אלה שיפוצים למניעת רטיבות, עבודות בצנרת, פירוק והרכבה של מטבח והחלפתם של שירותים, ואלה אינם נזקקים להיתר. 2. המאשימה הציגה לבית-המשפט את היתרי הבנייה, שמכוחם נבנה הנכס. הֵיתר מס' 42 מיום 11.4.1978 תיאר, במלל ובתרשים, תוספת של שני חדרים ומרפסת לדירת מגורים שבקומה א' בבנין בן שתי קומות, היא הדירה הנדונה (ת/11). לְהיתר נוסף, מאוחר יותר, מספרו 5/214 וחלקו המילולי לא הוצג לבית-המשפט, צורף בתאריך 23.3.1980 תרשים, המתאר תוספת שנייה, שהורשו להוסיף לדירה (ת/12). בשני התרשימים נראית דירה יחידה, שאינה מחולקת לחלקים עצמאיים. יש לה כניסה יחידה, מחדר המדרגות הפנימי בבנין ואותה סימן עד התביעה, המהנדס איציק אשל, על גבי התרשים הנלווה לת/11 בסימון כ1; ובתרשים ת/12 באות ח. המהנדס אשל תיאר בבית-המשפט את שראה בביקוריו בנכס: "בשטח דירה אחת לפי היתר, הם פתחו כניסה נוספת, חילקו את הדירה לשתי דירות, עם כניסות נפרדות לכל דירה, תא שירותים ומקלחת ומטבח בכל אחת... נסגרה הכניסה המקורית מצד צפון ונפתחה כניסה המסומנת [בתרשים ת/9] בקו צהוב. בתוך הדירה סגרו בקיר וחילקו את הדירה לשני חלקים, כאשר בכל דירה רואים ארון מטבח ושירותים ומקלחת, ביחידה מס' 1 ארון מטבח שהיה קיים, סימנתי את זה, ראיתי שכבר היה בנוי, ושירותים ומקלחת בשטח של יחידה מס' 1, והכניסה היא מהתוספת הצדדית לדירה מצד דרום. על ידי כך נוצרו שתי יחידות" (פרוטוקול מיום 17.12.2012, בעמ' 2, ש' 21-19; ומש' 26). 3. הביקורים נערכו בארבעה מועדים: בחודשים יוני וספטמבר 2010; ובחודש אוגוסט 2011. הביקור הראשון, ביום 9.6.2010, ניזום בעקבותיה של תלונה. לאור ממצאיו התבקש בבית-משפט זה, וניתן (כבוד השופטת לימור בן שמן, 15.6.2010), צו שיפוטי להפסקת העבודות, לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. בתצהיר, שעמד ביסודה של הבקשה לצו (ת/10), נרשם כי נסגרה הכניסה הראשית לדירה מחדר המדרגות; נפתחו שתי כניסות חדשות - האחת בקיר הפונה לחצר והאחרת במעבר צדדי בחצר; נאטם בבלוקים מעֲבר פנימי בדירה וכך היא חולקה לשתיים; ובכל אחד מן החלקים שנוצרו נבנו שירותים עם הכנה למקלחת והכנה למטבח. נרשם בו עוד כי במועד עריכתו של התצהיר - 13.6.2010 - טרם הסתיימו עבודות הבנייה בנכס. ממצאי הביקור נשקפים מתצלומים, שצילם במהלכו מר אשל (ת/5), ושעל אודותם הוא העיד בבית-המשפט (מעמ' 3, ש' 11). בתמונות ת/2-5 (ימנית תחתונה ושמאלית עליונה) רואים את הקיר, התוחם את חדר השירותים במה שמסומן בתרשים כ"יחידה 2". לפי מראהו, וכך גם קבע המהנדס לפי מומחיותו, זהו קיר חדש ועל כך ניתן ללמוד מבלוקים חשופים; מסימני טיח; ובפרט מקרשי העץ, העוטפים את הפתח שהותקן בקיר זה. תמונות נוספות (ת/2-5 ימנית עליונה ושמאלית תחתונה; ת/3-5; ת/4-5; ת/5-5) מתארות מרכיבי בנייה ועבודות, אשר לא ניתן לחלץ מהם מסקנה באשר לבנייה הנדונה בכתב-האישום. נראים בהם, עוד, שני פתחי כניסה ויציאה: האחד בחלקו המזרחי של הנכס (ת/3-5 שמאלית תחתונה), שניכר לפי מראהו כי הוא חדש אך בכתב-האישום שוב אינו מופיע; והאחר בחלקו הדרום-מערבי (ת/5-5 ימנית עליונה), שלא ניתן לקבוע שהוא חדש. בתמונה ת/6-5 ׁ(שמאלית תחתונה) סימן המהנדס אשל ב"X" קיר, במקום שבו אמור, לפי ההיתרים המקוריים, להיות פתח המעבר בין חלקי הדירה ובמקומו מצוי קיר. "ממש ראיתי את הקירות חדשים, עם טיח ועם תעלות, הכול חדש היה. לא ראיתי שום קיר ישן" - סיכם מר אשל את הביקור הזה (עמ' 5, ש' 14-13). הביקור השני היה בתאריך 17.6.2010. "העבודות התקדמו ממש", העיד מר אשל. "רואים את תא המקלחון בנוי, יש משקופים בדלתות, זה סימן להתקדמות, בהשוואה לתמונות שהראיתי קודם מהביקור הראשון. רואים בוודאות שכבר קיים ארון מטבח, אמנם עדיין אין דלתות כניסה לשירותים ולמקלחת, אבל העבודות בשלב מתקדם מאוד" (עמ' 4, בש' 14-9). היות, שהוצא צו הפסקה שיפוטי, הגיעו מפקחי העירייה בפעם השלישית אל הנכס, על מנת לבדוק אם הוא מקוים. גם בביקור זה, מיום 21.9.2010, צולמו תמונות (ת/8). עלה מהן כי העבודות נמשכו והתקדמו התקדמות ניכרת: "הרכיבו מעל הארון התחתון ארון עליון, בהשוואה לתמונה מביקור קודם. ממשיכים לעבוד, הרכיבו דלת לתא השירותים והמקלחת. עדיין רואים שעובדים שם... כבר יש משקופים, פרקט, צבע על הקירות וכנף של דלת שמונח על הקיר, זה כמעט מוכן" (עדות מר אשל, בעמ' 4, ש' 26-24; מש' 31). פתח הכניסה והיציאה, שאותר בביקור הקודם בחזיתו המזרחית של הנכס, שוב לא היה קיים ותחתיו נפתח פתח בקיר הדרומי-מזרחי: "סגרו את הכניסה פה ופתחו בקיר הדרומי-מזרחי ויצרו כניסה אחרת" (שם, בש' 30-29). ביקור רביעי ואחרון נערך ביום 22.8.2011, כחודשיים לאחר שהוגש כתב-האישום דנן. המהנדס אשל קיימוֹ לצורך בדיקה, אם מצב הנכס הוחזר למצבו שלפי ההיתרים. מסקנתו הייתה שלילית: "מצאתי שהמצב לא הוחזר לפי היתר מקורי, קיים פיצול לשתי דירות עם כניסות נפרדות" (עמ' 5, ש' 8-7). אין כל ספק: אותן ראיות כוחן רב להן בהצגתו של מצבו הפיזי של הנכס, עובר להגשתו של כתב-האישום ולאחריה. הן ממחישות כי צו ההפסקה השיפוטי לא קוים. הן מגלות כי הנאשמים גמרו בדעתם לעשות שימוש בנכס לשתי יחידות מגורים נפרדות - שימוש שכֹּל היתר לו לא הוצג לבית-המשפט. עולה מהן כי ננקטו צעדים בקשר למבנה הדירה, אשר בכוחם לאפשר את המשכו של השימוש הזה. הן מניחות יסוד למסקנה כי הנאשמים הותירו את הנכס במצבו המתואר, על אף כתב-האישום שהוגש. 4. אלא, שאף לא באחד מאלה עוסק כתב-האישום שבפני. המאשימה מצאה מקום, מטעמיה, להעמיד את הנאשמים לדין בעבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בגין עצם קיומן של העבודות בנכס. לנאשמים לא יוחס שימוש אסור בו. דא עקא, כי לאישום זה לא נמצאו בידי המאשימה די ראיות. במה שהוצג לבית-המשפט אין כדי להראות כי במועד הנזכר בכתב-האישום, או בכלל, חילקו הנאשמים את הנכס לשתי יחידות נפרדות ובכך הגדילו ללא היתר את מספר היחידות בבנין - לשון האמור בכתב-האישום. 5. קיומם של כמה חדרי אמבטיה ושירותים בדירת מגורים אחת שוב אינו ענין חריג. שיפוץ, ובגדרו מוחלפים מרכיבים פנימיים בתוככיו של נכס מקרקעין, דבר שבשגרה הוא, וכשלעצמו אינו מצריך היתר. זה, כמו זה, אינם תנאים מספיקים להוכחתה של עבירת בנייה. מבין המרכיבים, שבהם דיברה כאן המאשימה נודעת, לפיכך, חשיבות לשלושה אשר יוכלו לספק אינדיקציה אפשרית לחלוקתו האסורה של נכס: קיומה של הפרדה פיזית בין חלקיו, המכשירה אותו לשימוש כשני נכסים נפרדים; קיומם, בדומה, של פתחים נפרדים לכניסה וליציאה - לפחות אחד בכל חלק של הנכס; וקיומם של שני מטבחים נפרדים, היות שדרך כלל אין היגיון בהפעלתם של שני מטבחים בדירת מגורים אחת. אדרש למרכיבים אלה, לפי סדרם. באשר להפרדה הפיזית: אף כי לא נותר ספק, שבין שני חלקיו של הנכס הנדון מפריד קיר בלתי-עביר, אין בממצאיו של המהנדס אשל לבאר מתי נבנה אותו קיר. בתמונות שצילם, ובפרט בת/4-5 ובת/6-5 (שמאליות תחתונות), שהן התמונות המוקדמות ביותר של קיר זה אשר בידי המאשימה, לא ניכרים סימנים להקמתו הטרייה. מר אשל העיד כי זיהה, שבמקום עמד בעבר ארון מטבח ישן אשר פורק: "בתמונה זו אנחנו רואים הכנה לארון מטבח, רואים שהארון היה ישן והרסו את זה וזה נמצא בשיפוץ" (עמ' 4, ש' 3-2). את מיקומו של הפתח של-עבר לא עלה בידי המהנדס אלא לשער: "מסמן בערך, באיקס, כי זה היה סגור כשהגעתי לשם" (שם, בש' 5-4). הדעת נותנת כי אם הורכב על קיר זה ארון מטבח ישן, שפורק, הרי שהקיר עמד על תלו כבר בעבר. ואם לא עלה בידי המהנדס לאתֵר פתח שנסגר, מעיב הדבר על הטענה כי אותה סגירה אירעה עובר לביקורו. ברי כי שתי כניסות נפרדות הן אל הנכס, אחת בכל אחד מחלקיו. אך גם בענין זה מתקשה אני לקבוע כי עמידתן על תלן קושרת לנאשמים את המיוחס להם בכתב-האישום. ראשית, אף לא באחת מתמונותיו של המהנדס צולם המקום, שבו עמדה בעבר הכניסה מחדר המדרגות. המהנדס אף לא הוסיף על כך כל התייחסות פרטנית בעדותו, זולת הפניה לתרשימים שבהיתרים וכל שבכוחם הוא להעיד על מה שהותר, ולא על מה שנבנה בפועל. אמירתו הכללית, שלפיה "הקירות האלה היו חדשים, בבנייה. הקירות שמסומנים באדום בתרשים ת/9. התמונות שצילמתי באותו יום מעידות על כך" (פרוטוקול מיום 7.1.2013, בעמ' 2, ש' 14-13) אינה אוצרת כוח באשר לאותו מרכיב של כניסה קודמת מחדר המדרגות, שלא צולמה כלל. לא ניתן אפוא לדעת מתי נחסמה אותה כניסה. באשר לכניסה מן החצר אל מה שנרשם כ"יחידה 1", וצולמה בתמונות ת/5-5 ימנית עליונה, ת/6-5 שמאלית עליונה ות/10-5 שמאלית תחתונה, הרי שאין כל ראיה למועד שבו נפתחה. הכניסה ל"יחידה 2", כפי שסומנה בתרשים ת/9 היא חדשה, אמנם, אולם גם לפי המאשימה היא החליפה כניסה קודמת לאותו חלק של הנכס, שנסגרה. אותה כניסה קודמת, מעברו המזרחי של הנכס, נפתחה בידי הנאשמים במקומו של חלון. היא צולמה כבר בביקורו הראשון של המהנדס ביום 9.6.2010. בתמונה ת/3-5 (שמאלית תחתונה) היא נראית כשקבועים בה, אמנם, קורות ומשקופים חדשים, אך הקיר שבו היא קבועה אינו נראה ככזה שנפרץ בו פתח חדש. גם בביקור השני, ביום 17.6.2010, נראה אותו פתח (ת/7-5 עליונה שמאלית), אך בשני הביקורים האחרונים הוא כבר לא צולם, ובמקומו זיהה המהנדס כניסה חלופית: "בזמן הפסקת העבודה שהגשתי בקשה וקיבלתי אישור מבית משפט, הכניסה הייתה כפי שציינתי, צפונית-מזרחית ליחידה מס' 2. אבל בתאריך המעקב שהגעתי ב-21.9.2010 סגרו את הכניסה פה ופתחו בקיר הדרומי-מזרחי ויצרו כניסה אחרת" (עמ' 4, ש' 30-27). כניסה חלופית זו נראית היטב בתמונות מתאריך זה (ת/1-8 עליונה; ת/2-8 תחתונה). הנאשם תיאר את הדברים בלשונו: "היה חלון קיים לפני השיפוץ, ורצינו לעשות כניסה. הייתה לדירה של אחותי כניסה מהחצר, ורצינו לשנות את זה שלא יהיה מהחצר, יהיה מבחוץ. פתחנו דלת בחלון הזה, באותו מיקום, שיהיה לה כניסה ליחידה שלה, ואז באו מהעירייה ואמרו שאי אפשר לעשות את הדלת הזאת. סגרנו אותה חזרה, פתחנו את החלון" (עמ' 13, ש' 29-25). והוסיפה הנאשמת, בהתייחס לכניסה שמצד מזרח: "רציתי לפתוח את הדלת שלי מהחצר השנייה במקום החלון... מהעירייה אמרו לי לסגור" (עמ' 17, ש' 20-19). קושי לכאורי מצוי, אמנם, בדברים נוספים שאמרה הנאשמת, ובהם התייחסה גם ליחסיה העכורים עם הנאשם, אחיה: "לא יכולתי להיות איתו ולא רציתי להיכנס מהכניסה שלו" (שם, בש' 20). על כורחך נמצאת תוהה: אם ממילא הופרד הנכס קודם, וליחידת מגוריה - "יחידה 2" - הייתה כניסה נפרדת, זו שמצד דרום-מזרח ומסומנת בת/9, מה שימוש נדרש לנאשמת ב"כניסה שלו", כלומר של אחיה? ברם, קושי זה אין בו די לשמוט את הקרקע מתחת לגרסתה של המבקשת. להשקפתי, הוא ניתן ליישוב, שאינו מאולץ. מצוי הוא בדברים נוספים שמפי הנאשמת, היינו, "אני לא יכולה להסתדר עם אחי, גם לא יכולה לעבור איתו באותה חצר, אנחנו כל הזמן רבים" (שם, בש' 18-17). לאמור, מה שביקשה הנאשמת הוא להרחיק את הכניסה הנפרדת ליחידת מגוריה מן החצר, שבה מוקמה גם הכניסה ליחידת מגוריו של האח, באופן שחייב שימוש משותף בחצר. שתי הכניסות הנפרדות עמדו זו לצד זו באותה חצר, עוד קודם לביקורו הראשון של המפקח, ואין ראיות כי לעצם קיומן אחראים הנאשמים. את קיומם של שני מטבחים נפרדים לא הכחישו הנאשמים, אלא שלטענתם שני מטבחים כאלה כבר עמדו על תלם בעבר, וכל שנעשה הוא שיפוץ: "החלפתי, הכול היה מסריח, היה רקוב, היו לי עכברים בתוך הבית. הוצאתי, החליפו את הצנרת" - דברי הנאשמת (שם, בש' 25-24). הנאשם השיב גם הוא, בחקירתו הנגדית, כי "הייתה רטיבות בקיר של המטבח ובקיר של האמבטיה. [הוחלפה] הצנרת של האמבטיה והמטבח" (עמ' 15, ש' 29-26). 6. עיקר הוא כי דבר בראיות המאשימה לא סתר את טענת הנאשמים, כי הנכס עמד מחולק לשתי יחידות מגורים נפרדות שנים ארוכות, מאז בצע אותו אביהם לשניים. "הדירה כבר חולקה על ידי אבי ז"ל", העיד הנאשם, "עקב הבעיה שהייתה לאחותי הגדולה [הנאשמת], שהיא הייתה בהליכי גירושין ולא הייתה לה קורת גג, אז הוא מיוזמתו בא וחילק את זה כדי שיהיה לה איפה לגור. אני גרתי עם ההורים בחלק האחד, בדירה האחת, ואחותי הגדולה בדירה השנייה. אני גרתי עם ההורים ביחידה אחת - מס' 1 בתרשים, ואחותי גרה ביחידה מס' 2 עם הילד שלה... כניסה נוספת? זה היה קיים. מטבחים וחדרי שירותים - שניהם היו קיימים. חדרי רחצה - גם קיים. [חלוקת] הדירה לשתי יחידות נפרדות זה היה קיים בתקופה של אבי" (עמ' 11, ש' 21-14; עמ' 12, ש' 7-1). הנאשמת העידה גם היא: "מגיל 3 אני גרה בדירה נשוא כתב האישום. כאן המקום להודות להורים שלי ז"ל שבזכותם יש לי היום איפה לגור. חזרתי לגור בדירה עוד לפני שהתגרשתי. גרתי עם ההורים שלי, עם הילדים, ב-1990 אבא שלי קיבל אירוע מוחי קשה מאוד. הייתי חוזרת לבית וחוזרת להורים וחוזר חלילה. הדירה הייתה גדולה מדי, ואבא החליט לחלק את הדירה לשניים. לשאלתך מתי זה היה, זה היה בתחילת 2000. גרתי שם עם הילדים שלי. בחלק הקטן. אני גרתי בחלק 2 עם הילדים שלי. [הדירה] נראתה ככה כל הזמן. אבא שלי בנה את הקירות האלה בשתי הידיים שלו והפריד את הבית הזה" (עמ' 16, ש' 29-24; עמ' 17, ש' 12-1; עמ' 18, ש' 28). כל ששלחו בו את ידיהם, הוסיפו הנאשמים וטענו, הוא שיפוץ הנכס המחולק, בשל מצבו הפיזי הרעוע - שיפוץ שעשייתו לא התאפשרה קודם לכן בשל מצבם הבריאותי הרופף של ההורים: "זה רק שיפוץ. הדירה הייתה מוזנחת, שני ההורים היו חולים מאוד, הדירה לא הייתה משופצת, הקירות היו רטובים, הצנרת הייתה רקובה. עשינו שיפוץ, הקירות גם כן טיח חדש, הכול חדש. הדירה הייתה עם סירחון, הכול היה עובש, לא היה אפשר לנשום בדירה. פשוט לא היה לנו זמן, בתקופה שההורים חלו בסרטן ובאירוע מוחי. התעקשנו לעשות את השיפוץ הזה" (דברי הנאשם בעמ' 11, ש' 27-23). והנאשמת העידה: "אבא חלה בסרטן ממאיר, ואימא הייתה בשנת 1990 עם אירוע מוחי... שהלך והחמיר. הבית היה רטוב, מסריח, טחב, עובש. החלפתי, הכול היה מסריח, היה רקוב... הוצאתי, החליפו את הצנרת. [את] השירותים שיפצתי, החלפתי, זה היה מסריח. המשקופים היו רקובים שם, הארון של המטבח, המקלחת, הכול היה מלא עובש ופטריות. שיפצתי" (עמ' 17, ש' 17-16 וש' 28-24; עמ' 18, ש' 12-10). גרסה זו לא יכׂל עד התביעה, המהנדס אשל, לסתור בעדותו. אביא, כלשונה, מחקירתו הנגדית: "ש.ת.ש.ת.ש.ת.ש.ת.ש.ת.ש.ת.ש.ת. אתה אומר בדוח שהיית בביקור בנכס ב-9.6.2010 עד 21.9.2010, מס' ביקורים. אני אומר לך שלפני 9.6.2010 לא היית בנכס.אני לא זוכר שהייתי. כלומר אתה לא יכול להעיד מה היה בנכס לפני 9.6.2010, אלא מה היה ב-9.6.2010 ואילך.מה שהגשתי, על כך אני יכול להעיד. ...אני אומר לך שבשנת 2000, לפני כ-12 שנים, שאתה לא היית בדירה, נעשתה חלוקה של הדירה הגדולה לשתי יחידות. אתה יכול להכחיש או לאשר?לא. ומי שעשה את זה הם ההורים המנוחים של הנאשמים. אתה יכול להכחיש או לאשר זאת?לא. אני אומר לך שהנאשמים גרו בדירה המחולקת משנת 2000, כאשר בחלק אחד גרה הנאשמת מס' 3, עם שני ילדיה, ובחלק השני גר הנאשם מס' 2 עם הוריו, שהיו אז בחיים. אתה יכול להכחיש או לאשר זאת?לא....על המצב לפני 9.6.2010 אתה חי ויודע רק לפי תיק הבניין.נכון....אני אומר לך שבשנת 2000, כאשר ההורים המנוחים עשו חלוקה של הדירה, הם כבר אז עשו שתי כניסות. את זה אני לא יודע". (עמ' 7, ש' 28-23; עמ' 8, ש' 23-14; עמ' 9, ש' 7-6 וש' 15-13) 7. דבריו של מר אשל, ולפיהם הוא שמע מפורשות מאחיהם של הנאשמים 2 ו-3, ומי שהיה נאשם 1 בכתב-אישום זה עד שנמחק, כי שלח ידו בבנייה שהובילה לחלוקה - "דיברתי עם מר שמעון זהבי, גם ציינתי את זה בדוח, שמעון זהבי גם היה אצלי במשרד ודיברתי איתו פנים מול פנים, והוא אמר לי שהוא אחראי על הבנייה והוא מחלק את הדירה, שהאחים שלו יגורו שם, לאחר שההורים נפטרו. כך הוא אמר לי בפירוש" (17.12.2012, מעמ' 9, ש' 30) - אינם אלא עדות מפי השמועה. האח הנוסף לא נקרא למסירתה של עדות. זאת ועוד, מתקשה אתה ליישבם עם החלטת המאשימה למחקו, כאמור, מכתב-האישום. 8. היות שהמאשימה לא נשאה בנטל, המונח על כתפיה, לא מצאתי מקום לייחס משקל בהכרעתי לטענתה ולפיה הנאשמים לא הציגו תמונות של מצבה המחולק של הדירה בשנים שקדמו לביקורי המהנדס; אף לא חשבוניות, המעידות על מהות העבודות שנעשו. עוד לא מצאתי יסוד לטענה כי בעדותו של הנאשם נתגלעו סתירות, השומטות את הבסיס לה. אני מקבל את דבריו באשר למידת מעורבותו בשיפוצים שנערכו ובהתאם - באשר למידת בקיאותו בפרטיהם. 9. אם תאמר, לפני סיום, כי העמדתה של דירה מחולקת תחת דירה מחולקת קודמת כמוה כהחלפת ישן בחדש ודרוש לה היתר, יוּשב כי גם דבר זה, ביסודו, אינו עולה מחומר הראיות. לא הוכח, כאמור, כי מרכיבים מרכזיים בחלוקה - והכוונה למחיצה בין חלקי הנכס ולכל הפחות לאחת מן הכניסות הנפרדות - הותקנו בידי הנאשמים, ובכך די. 10. דבר מן האמור אינו מתייחס לסוגיית השימוש - ענין שלא נזכר, כאמור, בכתב-האישום וממילא לא ניתנה לנאשמים אפשרות להעלות טענות באשר לו. מטעם זה, לא מצאתי מקום לעשות שימוש בסמכותי שלפי סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בכל הנוגע להרשעה בגין עובדות חלופיות. מן המיוחס להם - מזוכים הנאשמים. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. פיצול דירה / מקרקעיןמקרקעין