תביעה בתביעות קטנות בשל נזקים בגין נקיטת הליכי הוצאה לפועל לביצועו של פסק דין לאחר שזה שולם על ידה במלואו לב"כ הנתבע. על פי הנטען בכתב התביעה, בתאריך 8.3.11 ניתן כנגד התובעת פסק דין על ידי כב' השופטת קויפמן, בבית המשפט השלום בבאר-שבע, בתיק אזרחי שמספרו 2955/08, ולפיו חויבה התובעת בתשלום הוצאות לנתבע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 18,000 ₪. כאן המקום לציין, כי על פי פסק הדין מדובר היה בתביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע ואדם אחר בשם חיים דנינו, אך בשל אי התייצבותה לדיון, נדחתה תביעתה והיא חוייבה, כאמור, בהוצאות. לטענתה, ביום 2.10.11 פתח כנגדה הנתבע בקשה לביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל בת"א, בתיק שמספרו 0121540331, ואף פעל בתיק זה, באמצעות בא כוחו דאז עו"ד ארז X, והטיל עיקול בחשבון הבנק של התובעת. העיקול מומש וביום 16.12.11 העביר בנק לאומי מחשבונה של התובעת סך של 22,032 ₪ לידי ב"כ הנתבע עו"ד ארז X, ולפיכך ביום 29.1.12 נסגר תיק ההוצאה לפועל. דא-עקא, כי על פי כתב התביעה, ביום 27.2.12 פעל הנתבע בצורה זדונית, רמאית וחסרת תום לב, כלשון כתב התביעה, עת נטל את פסק דינה של כב' השופטת קויפמן והגיש, בשנית, בקשה לביצועו בלשכת ההוצאה לפועל בב"ש באמצעות באת כוחו עו"ד נירית אברג'יל. התובעת, כנטען על ידה בכתב התביעה, פנתה ביום 17.6.12 לעו"ד חמו אורן, על מנת שייצגה בהליך חדש זה, והוא הגיש מטעמה בקשה בטענת "פרעתי". לאחר הגשת הבקשה, אשר גובתה במסמכים המוכחים כי פסק הדין שולם במלואו, ביקשה ב"כ הנתבע דאז עו"ד נירית אברג'יל לסגור את תיק ההוצאה לפועל. התובעת עותרת בכתב התביעה כי הנתבע יפצה אותה בגין הנזקים הבאים: 5,000 ₪ פיצוי על עגמת נפש; 2,000 ₪ פיצוי על לחצים נפשיים; 1,000 ₪ פיצוי על טרחה והתרוצצות רבה, כלשון כתב התביעה; 4,640 ₪ בגין שירותי עו"ד אורן חמו; 2,500 ₪ פיצוי בגין העיקול על חשבון הבנק שבגינו נאלצה ללוות כספים מגורמים חוץ בנקאיים. הנתבע בכתב הגנתו טען, כי לא ידע מעולם על העובדה שעו"ד X הגיש את פסק הדין הנזכר בכתב התביעה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וכי מעולם לא ייפה את כוחו לייצוגו בהליכים בהוצאה לפועל. הנתבע הוסיף וטען, כי עו"ד X פתח את תיק ההוצאה לפועל על דעתו בלבד, ולפיכך הכחיש את הנטען בסעיפים 5-9 לכתב התביעה בנוגע להליכים בתיק ההוצאה לפועל שהתנהל בת"א, מחוסר ידיעה. הנתבע הוסיף וטען, כי לאחר שקיבל את הבקשה בטענת "פרעתי", והתברר לו, לאחר בירור מעמיק וחילופי מכתבים עם עו"ד X, כי האחרון גבה את הכספים, הודיע כי אין לו התנגדות לסגירת התיק. הנתבע טען עוד, כי התובעת לא הקטינה את נזקה, שכן התעלמה מהאזהרה אשר נמסרה לה בתיק ההוצאה לפועל וחיכתה עד שיינקטו כנגדה הליכים מבצעיים. כמו כן טען הנתבע, כי הסכומים הנתבעים מופרזים, ללא כל בסיס והתובעת לא הוכיחה אותם. ביום 4.8.13 התקיים בפני דיון ההוכחות בתביעה. התובעת ציינה בעדותה, כי נאלצה לשלם שכ"ט לעו"ד אשר ייצגה בתיק ההוצאה לפועל הנוסף שפתח הנתבע בגין אותו פסק דין. הנתבע ביקש בעדותו, כי בנו, מר חיים דנינו, יעיד בשמו והעיד רק כי עו"ד ארז X נטל את הכספים אשר גבה ולא העביר דבר לנתבע, אלא לאחר דין ודברים שהתקיים עם הגשת טענת "פרעתי" מטעם התובעת. בנו של הנתבע העיד בתחילה על ראשית הסכסוך בין הצדדים, בתביעה בה זכתה התובעת בשלהי שנות ה-90'. עוד העיד בנו של הנתבע, כי כאשר פנה לעו"ד ארז X, בנוגע לכספים בהם זכו הוא ואביו במשפט שניהלה כנגדם התובעת, לא קיבל תשובה ברורה ולטענתו, דחה אותו עו"ד X במילים: ”היום, מחר". לפיכך, על פי עדות של בנו של הנתבע, פנה לייצוג משפטי שונה וביקש להגיש את פסק הדין לביצוע. בנוגע להסכם שנחתם בסופו של יום בין הנתבע לעו"ד X, במסגרתו ויתר הנתבע על כל טענה כנגד עו"ד X, הסביר בנו של הנתבע כי עו"ד X טען שיש לו זכות לשכ"ט בסך של למעלה מ-50,000 ₪ בגין ייצוגו של הנתבע בהליך אשר התקיים בשלהי שנות ה-90'. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בעדויות העדים בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. מעדות בנו של הנתבע עולה, כי אצה לנתבע הדרך להגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, למרות שטרם התקבלה תשובה ברורה מעו"ד X באשר לכספים שנפסקו לטובת הנתבע ובנו בפסק הדין. הנתבע לא המתין על מנת שעו"ד X יבהיר מה עלה בגורלו של פסק הדין, ופנה לייצוג משפטי אחר בטרם סיים את ענייניו מול עו"ד X. מלבד זאת, הלכה היא כי "שלוחו של אדם כמותו" ורואים את פעולותיו של עו"ד X כפעולותיו של הנתבע עצמו. טענתו של הנתבע כי ההרשאה או יפוי הכוח שמסר לעו"ד X היה מוגבל ולא כלל ייצוג בהליכי הוצאה לפועל, לא הוכחה על ידו כלל. מדובר בעובדה שהיא בידיעתו הייחודית ויכולה היתה להיות מוכחת בנקל, ע"י הצגת העתק יפוי הכוח שמסר לעו"ד X בהליך שהתקיים בפני כב' השופטת קויפמן. לפיכך, אני מוצא, כי הנתבע התרשל וגרם לתובעת להוצאות, המתבטאות בעלות הייצוג המשפטי שנאלצה לממן, בסך של 4,640 ₪ כעולה מחשבונית 0001 שצורפה לכתב התביעה. ברם, אינני מוצא מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הלוואות שנטלה מגורמים חוץ בנקאיים, לטענתה, שהרי נזקים אלה כלל לא הוכחו על ידה ואין זה ברור מכתב התביעה האם מתייחסים הם לעיקולים מתיק ההוצאה לפועל בת"א, שאין חולק שבוצעו כדין. לעניין פיצוי על עגמת נפש, לחצים נפשיים וטרחה, סבורני, כי לאור העובדה שבקשתה של התובעת בטענת "פרעתי" התקבלה באופן מידי כמעט, אין להפריז בפיצוי זה ואני פוסקו באופן גלובלי על סך של 2,000 ₪. לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: הנתבע ישלם לתובעת סך של 4,640 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.8.12 (מועד החציון של השקים שמסרה התובעת לבא כוחה) ועד התשלום המלא בפועל. עוד ישלם הנתבע לתובעת סך של 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות המשפט בסך של 400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין. הוצאה לפועל