תעודת אחריות לרכב משומש 4. ב"כתב האחריות המוגבלת לרכב משומש" אשר נמסר לתובעים ביחד עם חוזה מכירת הרכב, נקבע כי: "האחריות הניתנת על ידי שברולט CERTIFIED תחול על "שבר מכני" מוחלט במכללי המנוע (בלוק המנוע, ראש מנוע) וממסרת גיר אוטומטית/ ידנית, ללא מערכות נלוות ולמעט תיקון שמן מנוע ושמן ממסרת הגיר". באופן מפורט יותר קובע סעיף 2 בחוברת האחריות, אשר כותרתו "רכיבי המערכות המכוסים בכתב האחריות", כי: "שברולט certified מתחייבת לבצע תיקון או החלפה, בגין אובדן או נזק שנגרמו בעקבות כשל באחת המערכות הבאות: 2.1. מנוע בלוק (ראש) מנוע/ים וכל החלקים בעלי סיכה פנימית, הנמצאים בתוך המנוע, בהם: בוכנות, טבעות בוכנה, מסבי טלטלים, גל ארכובה, גל זיזים, מסבי גל זיזים, גלגלי תזמון, מכסה גלגלי תזמון, מובילים, מותחנים, זרועות נדנד, צירי נדנד, תותבי נדנד, שסתומי ראש צילינדרים, מובילי שסתומים, מרימי שסתומים, קפיצי שסתומים, אטמי שסתומים, נועלי שסתומים, תושבות שסתומים, דחיפים, משאב מים, משאבת שמן ובית משאבת שמן, מכסה שרשרת תזמון. 2.2 ממסרת אוטומטית/ידנית בכל החלקים בעלי סיכה פנימית כולל: ממיר פיתול, לוח גלגל תנופה / חיבור גמיש, מצנן ממסרת. יינתן כיסוי בלבית הסרן המניע אם נגרם נזק עקב כשל של חלק בעל סיכה פנימית. כיסוי המערכות הנ"ל אינו כולל תיקון נזילות שמן מנוע ושמן ממסרת הגיר". 5. בכתב התביעה טוענים התובעים כי כ- 5 וחצי חודשים לאחר מועד רכישת הרכב נדלקה בו נורת המנוע וכי במוסך המורשה אליו הם פנו נאמר להם שמדובר בתקלה ב"מערכת פליטת המנוע" וכי "האחריות אינה תקינה והיא מינימלית". התובעים טוענים כי הם הונחו לפנות אל נתבעת 2 ולבקש ממנה כי תכסה את עלות התיקון, אלא שזו הציעה להם הנחה של 50% בלבד. 6. עיון בתצהירה של התובעת (אשת התובע) אשר עבורה נרכש הרכב, מגלה כי לגרסתה נורת המנוע נדלקה רק ביום 24.9.12, דהיינו 6 ימים בלבד לפני תום תקופת האחריות וכי בבדיקת הרכב הסביר לה נציג המוסך שמדובר בתקלה במערכת פליטת המנוע, שעלות חלק חדש היא 5,000 ₪ וש"האחריות איננה מכסה חלק זה" (ולא שמדובר ב"אחריות לא תקינה" כפי הטענה בכתב התביעה). מכל מקום, בלית ברירה, כך לטענתה, שילמה התובעת למוסך מקדמה בסך 400 ₪ ובקשה להזמין עבורה את החלק הטעון החלפה. 7. מחשבונית המס שהוצאה על ידי המוסך ביום 23.11.12 (ת/1) עולה כי החלק שהוזמן עבור התובעים הינו "ממיר פליטה" שעלותו 3,485 ₪ לפני מע"מ וכי בסופו של דבר שילמו התובעים למוסך סך של 4,499 ₪ (הממיר+עבודת החלפתו) - ת/2. 8. בעתירה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ טען התובע בדיון שהתקיים בפני ביום 4.4.13 כי הממיר הקטליטי הינו חלק התורם להנעת הרכב, הן משום שחל איסור על הסעת הרכב בלעדיו והן לנוכח העובדה שתקלה בו גוררת בעקבותיה הידלקות של נורת המנוע. 9. תשובת הנתבעים לטענה זו היתה אז שמדובר בחלק שאין לו קשר למנוע והוא נמצא בתוך אגזוז הרכב. את הידלקות נורת המנוע הסביר נציג הנתבעת בכך שנורה זו נדלקת כתוצאה מתקלות רבות ושונות ואמר שעל מנת לדעת באיזה סוג של תקלה מדובר, יש להתחבר אל מחשב הרכב. עוד טען נציג הנתבעת כי הממיר הקטליטי איננו רכיב בעל סיכה פנימית. 10. לנוכח אופיה של נקודת המחלוקת בין הצדדים, נעניתי לבקשת התובע ודחיתי את הדיון לשם הבאת ראיות נוספות. בישיבה הנוספת שהתקיימה בפני ביום 17.10.13, העיד התובע מטעמו את מר אהוד אסטרכן, מהנדס רכב, אשר הסביר בכתב ובעל-פה, מדוע לדעתו מהווה הממיר הקטליטי חלק ממנוע הרכב, באופן שכתב האחריות צריך לחול גם עליו. בעדותו בבית המשפט, כמו גם בחוות דעתו הכתובה, טען מר אסטרכן כי הממיר הינו "חלק שמשפיע בצורה דרמטית על פעולת המנוע בדרך של פעולת משוב - הממיר מרגיש מה יוצא מהמנוע ושולח אינפורמציה". לכן, כך לשיטתו, יש להתייחס אל החלק הזה בגישה מרחיבה הרואה בו חלק מהמנוע, שכן אם הוא איננו תקין הרכב לא יעבור מבחן רישוי. בתשובה לשאלותי בהקשר זה השיב מר אסטרכן כי "אם החלק לא תקין, הרכב מושבת מבחינת דרישת החוק ולא מכנית" וכן: "בהנחה שהייתי נשאל ללא קשר לתביעה זו האם הממיר הקטליטי הוא חלק מהמנוע אני משיב שהתשובה לא חד משמעית", אך ביקש לציין שבעיניו יש ליתן משמעות לעובדה שנורת האזהרה הנדלקת ברכב כשהממיר לא תקין היא נורת המנוע. 11. מנגד, העידה הנתבעת את שמאי הרכב מר שאולי יעקובי. בעדותו, כמו גם בחוות הדעת שהוכנה על ידו, טען מר יעקובי כי "הממיר הקטליטי אינו מצוי בתוך המנוע ואינו חלק ממכלול המנוי, אלא הוא חלק ממערכת הפליטה" והסביר כל תכליתו של הממיר היא להפוך את הגזים הרעילים לגזים ידידותיים יותר לסביבה. לשאלת התובע בדבר הנזק שהיה נגרם למנוע לו היה מוצא הממיר מן הרכב, השיב מר יעקובי: "לאורך זמן היית מאריך את חיי המנוע וחוסך בדלק כי לצורך המעבדה הכימית שקיימת דרושה כמות אנרגיה גדולה. יש כלי רכב בעולם שמנועיהם פועלים ותקינים ללא ממיר. בארץ לכל רכב חייב להיות ממיר כי כך הם דרישות החוק". בסיכום דבריו אמר מר יעקובי כי גם אם הממיר קשור למנוע הרכב (באותו האופן בו קשור אליו למשל המצנן), עדיין אין הוא מהווה חלק ממנו ולכן אין להכלילו במסגרת כתב האחריות. בהתייחסו אל עמדת מר אסטרכן, אמר מר יעקובי האחרון מרחיב את גדרי כתב האחריות ופותח דלת לאפשרויות בלתי מוגבלות של אחריות למכלולי רכב משומש. 12. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והעדים ועיינתי בראיות שהונחו בפני, דעתי היא כי דין התביעה להידחות. עם רכישת הרכב היה על התובעים להבין כי כתב האחריות שניתן להם הינו כתב אחריות מוגבל לחלקי מנוע מסוימים - ראש המנוע וכל החלקים בעלי הסיכה הפנימית הנמצאים בתוכו וכן לכל החלקים בעלי הסיכה הפנימית שבממסרת הגיר. הא ותו לא. שני העדים המומחים אשר העידו מטעם הצדדים, אישרו כי הממיר הקטליטי איננו חלק בעל סיכה פנימית וכי הוא גם לא נמצא בתוך המנוע. למעשה, המחלוקת היחידה הקיימת בין העדים - באותו האופן בו היא קיימת בין הצדדים - נוגעת למשמעותו של החלק הזה ברכב בכלל ובנוגע למנוע בפרט. אף המומחה מטעם התובע, מר אסטרכן, אישר בהגינותו כי מדובר בחלק שתקלה בו איננה משביתה את המנוע מבחינה מכנית, אלא גורמת לכך שהרכב לא יאושר להמשך נסיעה במבחן רישוי שייערך לו, שכן רכב שנסיעתו גורמת לזיהום אוויר מעבר למותר, איננו מקבל אישור שכזה. מטבע הדברים ישנם בכל רכב חלקים שונים ורבים שתקלה בהם תשפיע בהכרח על המשך פעולתו התקינה של המנוע ואולם דומה שלא ניתן להתווכח על העובדה שאין הדבר הופך אותם באופן אוטומטי לחלק ממנו. גם אם התסכול הגדול של התובעים, הטוענים לנזק משמעותי שנגרם לרכב אשר נרכש על ידם אך כחצי שנה קודם לכן, מובן הוא, עדיין אין בכך כדי להטיל על הנתבעת את האחריות לתקלה שארעה בחלק שאיננו מכוסה בכתב האחריות. בסיכום טענותיו בפני, אמר התובע: "אני טוען שגם אם התקלה התגלתה לאחר מכן מבלי שהיתה ידועה קודם, צריכה היתה הנתבעת לגלות טיפה של הוגנות ולתקן". בהקשר זה אעיר כי ממסמך בדיקת הרכב מיום 10.1.12 אשר נמסר לתובע במעמד רכישת הרכב עולה כי מנוע הרכב ומערכת הפליטה בו נמצאו אז תקינים. משמעות הדבר היא שהתקלה שארעה בממיר היא תקלה מאוחרת ולא כזו ש"לא היתה ידועה". מעבר לכך, אף התובע אישר כי עם גילוי התקלה הציעה לו הנתבעת, לפנים משורת הדין, השתתפות של 50% בעלות תיקונה, אלא שהוא דחה את ההצעה ובחר בדרך של הגשת תביעה זו נגדה. בנסיבות העניין, סבורני כי הצעת הנתבעת היתה הרבה יותר מהוגנת ולטעמי טעה בשעתו התובע כשסרב לקבלה. גם דרישת התובע להטיל אחריות על נתבע 1, מנהלה של נתבעת 2, באופן אישי רק משום שהוא עצמו חתום על כתב האחריות, נראתה לי עוד בתחילת הדרך מרחיקת לכת ובלתי מוצדקת ולכן ככל שהתביעה נוגעת אל הנתבע 1 באופן אישי, הרי היא נדחית. סוף דבר, הנני מחליטה לדחות את התביעה ולחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבעת 2 בסך 1,000 ש"ח הכוללים גם את עלות חוות דעתו של המומחה מטעמה. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתון 15 ימים. רכבמסמכיםתעודת אחריות / תקופת אחריותרכב משומש