במהלך חציית תעלה נפגע דוד הפליטה של רכבו (רכב יגואר XK8 ). התובע עתר לפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו בהתאם לדו"ח חוות דעת שמאי על סך 4,800 ₪, ובצירוף שכ"ט השמאי בסך 580 ₪ והוצאות נוספות - סך כל התביעה 7,460₪. התובע טען כי הכביש נסלל באחריותה של עיריית נס ציונה (להלן: "העירייה"), והוא נמצא בתחום העירוני שלה, ולכן הגיש את התביעה כנגד העירייה. 2. העירייה ביקשה כי התביעה נגדה תימחק, ובמקומה תבוא הנתבעת אשר ביצעה בפועל את עבודות התשתית במקום, וזאת בהסכמת הנתבעת אשר לקחה על עצמה את האחריות לפיצוי התובע, באם ייפסק כי נגרם לו נזק בשל האירועים הנטענים, ולפיכך הוחלפה הנתבעת ובאה במקומה של העירייה. 3. הנתבעת טענה כי המדרגה שנוצרה בגלל החפירה הייתה בגובה 3 ס"מ בלבד ואילו גחון הרכב של התובע נמצא כ-10 ס"מ מעל פני הכביש, ולפיכך אין זה סביר כי הגחון נפגע מאותה תעלה, אלא ככל הנראה ניזוק בסף הכניסה למכון הרישוי שם המדרגה גבוהה יותר. כמו כן נטען כי לא הגיעו לנתבעת תלונות נוספות הנוגעות לתקינות הכביש או דיווחים כי רכבים נוספים נפגעו כתוצאה ממפגע שכזה. דיון והכרעה 4. לכאורה, יש קושי מסוים בקבלת גרסת התובע כי הפגיעה בגחון הרכב נגרמה בשל התעלה בכניסה למכון הרישוי, וזאת כאשר אין כל תיעוד על פגיעת רכבים אחרים באותו מקום, ואין חולק כי מדובר במקום שבו נוסעים מידי יום רכבים רבים. ניתן היה לצפות כי במועד אירוע המקרה הנדון, יפגעו כלי רכב נוספים מאותה חפירה, במיוחד כאשר התעלה נמצאת בנתיב הגישה למכון הרישוי. עם זאת, בשל כך שנגרם נזק לגחון הרכב ולא לחלקים אחרים בו, וגרסת התובע נתמכת בחוות דעת השמאי ובתמונות שצורפו, המעידים על פגיעה בחלק זה של הרכב, מצאתי כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו במשפט האזרחי, להוכיח ברמת הוכחה של 51% את נכונות גרסתו לעניין נסיבות האירוע. אציין לעניין זה, כי לא סביר שהתובע יגיע עם רכב פגום לביצוע מבחן רישוי שנתי, כשבמצב זה ברור שהרכב לא יוכל לעבור את ה"טסט", כך שהוא יחויב בכל מקרה בתיקון הפגם. 5. האחריות משעבר התובע את המשוכה של הוכחת גרסתו, יש לשקול אם קיימת התרשלות של הנתבעת לאירוע ולתוצאותיו, בין כמסקנה עצמאית ובין כפועל יוצא מהפעלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אשר לפיו: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." בנסיבות המקרה, העירייה בשטחה מצוי הכביש ו/או הנתבעת שביצעה את העבודות, היו "בעל השליטה" בכביש בו נגרם הנזק בעת האירוע. חובת הזהירות המושגית של העירייה כלפי עוברי אורח נקבעה בפסק הדין המנחה ע"א 862/80, עיריית חדרה נ. זוהר, פ"ד לז(3) 757 [1983]. אף אחד משני גורמים אלה לא הוכיח כי נקט זהירות סבירה בבדיקת עומק התעלה, שקיעת המילוי, הפרש הגבהים ומילוי תדיר כדי למנוע קיומה של ה"מדרגה" הנטענת, ולפיכך יש להטיל עליהם אחריות - אם בשל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ואם בקביעה כי התרשלו. לא הוצגו בפניי נתונים טכניים והנדסיים בעניין עומק התעלה והפרש הגבהים מפני הכביש, ותמונות התובע צולמו כדבריו יום או יומיים לאחר המקרה, ובהחלט אפשר שהיה שינוי במהלך ימים אלה, בשל מילוי חוזר או נוסף של החפירה. ב"מבחן התוצאה", ועם קבלת גרסת התובע לנסיבות אירוע התאונה, אין מנוס מהמסקנה כי לא נעשה די כדי למנוע את הפרש הגבהים, שדי בו כדי לפגוע בגחון רכב. בעניין זה אציין כי נציג הנתבעת הפנה בדיון את בית המשפט לתמונות רכב התובע בהם נראה גובה הגחון במרכז הרכב, אך הרכב נפגע בחלקו התחתון-אחורי, באזור תא הפליטה, שבהחלט אפשר שהוא נמוך מחלקו האמצעי של הגחון, כפי שציין התובע בעדותו: "אני מעריך שהנקודה הכי נמוכה בגחון הרכב בחלק האחורי חטפה את המכה." לא הובאה כל ראיה, מסמך או חוות דעת, שתבהיר את גובהו של תא הפליטה ביחס לכביש. 8. אשם תורם לא נטען ולא הוכח שמדובר היה במפגע שהתובע יכול היה להעריך מראש כי יגרם לו נזק בעת חצייתו או כי התובע יכול היה להימנע ממעבר מעל התעלה כדי להיכנס למכון הרישוי, ולפיכך בענייננו, אין מקום להטיל על התובע אשם תורם כלשהו. 10. הנזקים מאחר ולא הוצגה חוות דעת נגדית של שמאי מטעם הנתבעת, ולא הועלתה כל טענה כנגד הערכת השמאי מטעם התובע, אני מקבלת את חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, הקובע את עלות החלפת דוד הפליטה בסך 4,800 ₪. לסכום זה יש להוסיף את שכר השמאי ששולם על ידי התובע, בסך 580 ₪. מעבר לכך, עתר התובע לפיצוי נוסף בגין שימוש ברכב חלופי, בטענה כי לא ניתן לעשות שימוש ברכב עקב הנזק. טענה זו אינה עומדת בקנה אחד עם עדות התובע לפיה "תיקנתי את הרכב תיקון זמני כי אין לי כסף לתיקון היקר", ולא הוכחה בקבלות או אסמכתאות אחרות. על כן אינני מקבלת את התביעה לפיצוי בגין נזק זה. סוף דבר 11. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 5,680 ₪ (עלות התיקון ושכר השמאי). סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה אצל הנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 29.10.12 ועד לתשלום בפועל. 12. הסכום שנפסק בסעיף 11 לעיל הינו בנוסף להוצאות שנפסקו לטובת התובע, בהחלטה לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות העירייה ו/או הנתבעת לדיון הראשון. לפיכך, אינני פוסקת הוצאות משפט נוספות לתובע. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי בלוד. רכב