תקנה 21 לתקנות התעבורה, קובעת חובה לנהוג בזהירות כלפי עוברי דרך אחרים, למנוע עיכוב של התנועה ולהתנהל באופן שימנע פגיעה ברכבים אחרים בשים לב למצב הדרך, התנועה, ואופי הרכב הננהג. בהתאמה, ראוי ונכון היה לצפות כי הנתבע ינהג ברכבו בזהירות יתרה, יבחן היטב את הדרך שלפניו, יבחין ברכבים המשתלבים מימין בהמשך הדרך, לפני הרכב שנסע לפניו באותו נתיב, ויבין כי רכבים אחרים עשויים לנסות להשתלב כאמור, באופן שמחייב זהירות ושמירת מרחק בינו לבין הרכב שלפניו, בין אם לצורך בלימה (כאמור לשיטת הנתבע רכבו היה כבד ועצירתו איטית, ובינו לבין הרכב שלפניו היה מרחק קטן יחסית), ובין אם לשם עידוד זרימת הרכבים המעוכבים מימין. משלא פעל כאמור, אני סבורה כי תרם תרומה ממשית להתרחשות התאונה, וכי יש לראות בו כמי שיש באשמו כדי לגרום להתרחשותה. יחד עם זאת, סבורני כי משנקבע כי יש לחייב את הנתבעים בגין אשמו של הנתבע לתאונה, אין להתעלם מכך שאת שיעור הפיצוי בגין הנזק יש להפחית במקרה דנן בשל אשמה התורם של התובעת לתאונה. בעניין זה אבהיר כי אין חולק, אף לשיטת התובעת, כי נכנסה לתוך נתיבו של הנתבע בשעה שזה מצוי היה בסמוך לידה, ובאופן שלשיטתה אילץ אותה להתנהל בהתעלמות מסוימת מן התמרור המורה על מתן זכות קדימה וזאת מתוך חשש שבאופן שבו רכבה מוצב על גבי מסלול נסיעתו של הנתבע הוא עשוי לפגוע בה אם לא תזוז. בכך למעשה העידה ואישרה התובעת כי בהתנהלותה בכביש יצרה מכשול בפני הנתבע, הפריעה בנתיב נסיעתו והכל באופן המסכן את רכושה ורכושו. במיוחד סבורני כי נכונים הדברים שעה שלכאורה הגיעה התובעת מימין הדרך, מאזור שבו שדה הראיה של הנתבע חסום, ובשעה שהנתבע נוהג ברכב כבד ומסורבל שהתנהלותו כבדה, ויכולת תגובתו במקרה של הפרעה מוגבלת ואיטית. נדמה כי כל אלו צריכים היו להביא את התובעת לנהוג משנה זהירות, להגביר עירנותה להימנע מהפרעה בנתיבו של הנתבע ולערוך השתלבותה בנתיב בהתאמה. מכל האמור אני סבורה כי יש לקבוע במקרה דנן כי לתובעת אשם תורם לאופן התרחשות התאונה המצדיק הפחתת פיצוי התובעים בכ-40%. אשר לנזקים שנגרמו לתובעים, בחנתי את העדויות, את התמונות ואת השמאות ונחה דעתי כי הנזקים הישירים המתוארים בכתב התביעה אמנם נגרמו לתובעים כתוצאה מהתאונה נשוא דיון זה. בהתאמה, עומדים הנזקים על סך כולל של 12,282 ₪. הנזקים העקיפים הנתבעים לא הוכחו כלל, ועל כן איני רואה לנכון לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. לסיכום הדברים אני רואה לנכון לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 7,369 ₪ (כשיעור אשמו של הנתבע בשים לב לניכוי האשם התורם). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 8/11/12, ועד יום התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשאת בהוצאות ההליך כאן בסך כולל של 1,000 ₪, בין היתר בגין ההתנהלות שקדמה למתן פסה"ד הקודם כאן. הואיל ובתיק הופקדו זה מכבר הסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות ההליכים, וכן סך של 5,000 ₪ נוספים - אני מורה על חילוט הסכומים האמורים לטובת התובעים, והנתבעים ישלמו את יתרת הסכום הפסוק כאמור מעלה, בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן - יהיו התובעים רשאים לחדש ההלכים בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לגביית פסה"ד מיום 14/4/13, לאחר התאמת הסכומים שם, בהתאם לאמור כאן. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. משפט תעבורהעוברי דרךתקנות התעבורה